ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

נמאס לה
ליאור קלינגר ,10/07/2005

אחת השחקניות הישראליות היותר מוכשרות בליגת העל, שחקנית שעדיין לא חגגה 25 קיצים, שחקנית שפתחה בחמישייה של קבוצת צמרת במשך רוב העונה שלא מזמן הסתיימה, תשחק בעונה הקרובה בהפועל פתח תקווה מהליגה הלאומית. קוראים לה סיוון בלליס, ובשיחה עם 'ספסל' היא דיברה על הכל.

מה גורם לשחקנית מפתח בקבוצה שהעפילה לחצי גמר הפלייאוף וחצי גמר גביע המדינה לרצות לעזוב הכל וללכת? "הסיבה העיקרית היא שאני כבר לא נהנית, ולא אוהבת את הסביבה הזאת שבה אני נמצאת," פתחה בלליס. מי שראה את המשחקים של בני יהודה בעונת 04/05, במיוחד בחצי הראשון של העונה, יתקשה להבין את המשפט הזה. בלליס הייתה המנהיגה של הקבוצה הלוחמת משכונת התקווה, ונראתה מצוין לאחר עונה רבת הפסדים והרחק מאור הזרקורים באליצור חולון. "לחולון חזרתי כי חשבתי שאפשר לעשות משהו ולהחזיר את חולון לאט לאט לצמרת," סיפרה בלליס. "חשבתי באמת שאפשר לעשות משהו אבל נוכחתי לדעת שזה היה סתם. באמצע העונה שלחו את הזרות הביתה ונשארנו רק הישראליות. נכון שהובלתי קבוצה והייתי מובילה בנקודות אבל מצד שני זה הכי מבאס לעשות הכל כל שבוע ולקבל בראש, באמת שאני מצדיעה לשחקניות הישראליות אבל לרדת ליגה זה לא הכי כיף שבעולם."

"העונה בבני יהודה הייתה פיצוי לשנה שהייתה בחולון, בני יהודה נתנה לי הזדמנות להוביל קבוצה לצמרת ואני שמחה שהצלחתי לעשות את זה. הייתה עונה כייפית בבני יהודה, סגל שחקניות ישראליות טובות, זרות טובות וחברות טובה בינינו. בזכות זה הגענו לפיינל פור למרות שהיו קבוצות עם סגל יותר טוב משלנו."

אז אחרי עונה כל כך חיובית בבני יהודה, מאיפה הגיעה ההחלטה לרדת ללאומית? "זה משהו שאני סוחבת איתי המון זמן ... הרבה מחשבות, רציתי בכלל לפרוש אבל רציתי לחזור ליהנות ממשהו שהיה פעם התחביב שלי והכי נהניתי לעשות אותו. זה לא קשור לבני יהודה ממש לא, בני יהודה זאת משפחה אחת גדולה."
שקלת לפרוש במהלך העונה האחרונה? "כן, קרו הרבה דברים, אבל בואי נגיד שהמחשבות האלה היו גם לפני חולון. רציתי לתת לעצמי צ'אנס, בגלל זה חזרתי לחולון כי שם זה היה הבית שלי, שם גדלתי. רציתי למצות את עצמי, לא רציתי לוותר בקלות על כל מה שעשיתי."

" לא רציתי להישאר במקום שלא טוב לי ואני לא נהנית... אני מרגישה שאין לאן להתקדם פה." – סיוון בלליס.

מאיפה הגיעו המחשבות האלה? זה לא משהו שאנחנו רגילים לשמוע משחקניות בגילך. "לא רציתי להישאר במקום שלא טוב לי ואני לא נהנית, הרגשתי שמיציתי את עצמי. אני מגיל 10 משחקת ומגיל 17 בליגת העל, ואני מרגישה שאין לאן להתקדם פה. אני לא רואה את עצמי מתקדמת פה, ואני עוד לא בת 25."
למה את מרגישה שאין לך יותר לאן להתקדם? "אני לא רוצה להיות שחקנית מחליפה ואני גם לא רוצה לעבור עוד שנה כמו שהייתה לי בחולון. התחלתי טוב מאוד בבני יהודה אבל מה שאנשים זוכרים זה את הסוף, ויש יותר מידי זרות ומתאזרחות ובוסמניות שאולי מקדמות את הליגה אבל תופסות מקומות של שחקניות ישראליות."

כמה זרות/בוסמניות צריכות להיות בכל קבוצה לדעתך? "אני חושבת שצריך שתי זרות ובוסמנית אחת! ככה גם שחקניות ישראליות ישחקו וגם הרמה תהיה טובה. אם יהיה שוק חופשי של זרות אז לא יהיה מעמד בכלל לשחקניות הישראליות. קודם כל מבחינה כלכלית הקבוצות יעדיפו זרות כי המס עליהם נמוך לעומת ישראליות."

מה את אומרת על ההחלטה של האיגוד עכשיו בנוגע לזרות? "זה כמעט כמו שנה שעברה רק שמותר להוסיף בוסמנית לשלוש זרות. חשוב ששחקניות ישראליות יהיו חלק מהכדורסל הישראלי, ואני לא בטוחה שרוב השחקניות מרגישות ככה הזדהות, מרגישות שהן חלק מהקבוצה, מרגישות שהן גם תורמות. תמיד אומרים שלא משנה - מי שטובה תשחק, אבל זה לא נכון. הזרות ישחקו לפני הישראליות, תמיד."

הנימוק של האיגוד ו"וועדת הנשים" הוא שהליגה תהיה יותר תחרותית ככה. את מסכימה עם זה? "הליגה הייתה תחרותית גם לפני 5-6 שנים, והיו הרבה שחקניות ישראליות."
אז במקום להגדיל את מכסת הזרות כדי ליצור שוויוניות כביכול, שיקטינו? "מי שקובע את החוקים זה מנהלי הקבוצות, והם מפחדים שבגלל שהם "יזדקקו" לשחקניות הישראליות והישראליות יהוו חלק מאוד חשוב אז הכסף יתחיל לשחק תפקיד והמשכורות יהיו "בשמיים". יש בזה משהו מהצד שלהם. שחקנית תבקש הרבה כסף אם היא יודעת שרוצים אותה. השחקניות צריכות לדעת שאי אפשר לבקש סכומים אסטרונומים."

עוד טענה של היו"רים היא שאין מספיק ישראליות טובות, שצריך 4 זרות בקבוצה כי אין לנו 20 ישראליות שראויות לעלות בחמישייה (2 בכל קבוצה). "יש שחקניות ושיתנו להן צ'אנס לשחק. הרי שחקנית שלא משחקת או משחקת דקות מועטות, או שיודעת שאחרי טעות היא תצא החוצה, אז היא גם משחקת בלי ביטחון, ואני חושבת שביטחון לשחקן מאוד חשוב. יו"רים טוענים שצריך ארבע זרות כי אין ישראליות אבל בעצם אין ישראליות כי יש ארבע זרות."

"לא הופתעתי שסיוון החליטה לרדת ולשחק בליגה הלאומית ואני חושב שזה תהליך שילך ויגבר במהלך השנים הקרובות" – יריב דרומי.

לעניין הזרות התייחס גם מאמנה החדש של בלליס, יריב דרומי. "ההחלטה לאפשר ארבע זרות מוציאה את העניין מכל שחקנית שמחפשת לשחק כדורסל וליהנות. השחקנית הישראלית הופכת למיותרת, המעמד שלה הולך ונשחק, המשכורות יורדות משנה ולשנה וכל מי שרוצה ללמוד או לעשות משהו למען העתיד שלה לא יכולה להתקיים כלכלית או להתחייב לאימוני בוקר. הליגה הלאומית, שמבוססת על ישראליות צעירות, היא הפתרון הפשוט ביותר. יש פחות אימונים, עובדה שמאפשרת לשחקניות ללמוד או לעבוד במקביל ויש רק זרה אחת בקבוצה כך שדקות המשחק וההשפעה שיש לכל שחקנית הרבה יותר גדולות. מאד תמוה בעיני שהשחקניות קיבלו את הפתרון של ה3+1 לגבי הזרות. לרוב הישראליות נמאס לשבת על הספסל, כבר מזמן אין בזה כבוד, והכי חשוב הן איבדו את חדוות המשחק ואת הכיף שהביא אותן לכדורסל מלכתחילה."

דרומי, שאימן את הפועל פתח תקווה בליגת העל בעונת 03/04, לפני שחוסר התמיכה של העירייה הוביל לירידת הקבוצה ללאומית, סיפר כיצד נוצר הקשר עם בלליס. "הקשר ביני לבין סיוון נוצר בעונה שעברה כשעוד חשבנו שנהיה בליגת העל. למען האמת, לא הופתעתי שסיוון החליטה לרדת ולשחק בליגה הלאומית ואני חושב שזה תהליך שילך ויגבר במהלך השנים הקרובות. הליגה הלאומית חייבת להיות הליגה הישראלית האמיתית. בלי זרות, חממת גידול לשחקניות צעירות שטרם הבשילו לעלות לליגת העל ולא רוצות להתייבש על הספסל."

סיוון, הזכרת את הסוף של העונה שעברה. "כן. הסיום של השנה שעברה היה עם טעם מר בשבילי. סיימנו את הסיבוב הראשון במקום השני, עלינו לחצי גמר הפלייאוף, ואז שהתחלנו להפסיד קצת והיו שינויים בקבוצה של החלפת זרה, זה פגע בי יותר מכל השחקניות." כזכור, ליקו ווילינגהאם עזבה את בני יהודה אחרי עשרה משחקים כדי לסיים את התואר שלה במכללת אוברן בארה"ב, ובמקומה הגיעה דאוולין קאנינגהאם. ווילינגהאם הייתה אולי השחקנית המצטיינת של הסיבוב הראשון, עם ממוצע של 20.1 נק' (רביעית בליגה) ב-63.6% מהשתיים (ראשונה בליגה) ו50% מהשלוש (שניה בליגה) וגם 8.4 ריב' למשחק.

"פתאום במשחקים הכי חשובים אני על הספסל... אם היו לי התלבטויות זה נתן את האו.קיי הסופי."

"ליקו הייתה מושכת אליה אש, עובדה סטטיסטית: מאז שליקו עזבה השחקניות הישראליות שלנו לא ייצרו נקודות כמו שהן עשו כשליקו הייתה, התפוקה שלנו הייתה נמוכה כי כל הסגנון משחק שלנו השתנה," המשיכה בלליס. "ככל שהעונה הגיעה לשלבים האחרונים הדקות שלי ירדו, זה פגע בי מאוד שכל השנה הייתי חלק גדול מהקבוצה וחלק קטן מאיפה שבני יהודה סיימה שנה שעברה שייך גם לי, אך פתאום במשחקים הכי חשובים אני על הספסל, זה פגע מאוד. אבל אין מה לעשות זה דינמי, משחק 2 מול רמה"ש לא הייתי טובה אז ירדתי לספסל והקבוצה שיחקה טוב, אבל זה היה מבאס מאוד לשבת על הספסל. יש שחקניות שגם אם הן לא יהיו טובות ויהרסו את המשחק הם ישחקו, לא יורידו אותן לספסל, כאילו יש להן איזה חסינות. זה מה שמעצבן פה, זה לא משנה איך קוראים לך או מאיפה באת אם את זרה או בוסמנית. מה שחשוב זה שהשחקניות הכי טובות באותו יום ישחקו, ולנצח, כי זה משחק של קבוצה! ולצערי זה לא ככה."

עד כמה הסיום של העונה והישיבה על הספסל שיחקו גורם בהחלטה שלך? "זה לא היה הגורם זה פשוט נתן לי את "החותמת" שזה מה שאני כבר לא רוצה. בגלל זה לקחתי את זה פחות ללב כמו שאני בדרך כלל עושה. עודדתי את הקבוצה כי היה חשוב לי בשביל השחקניות והחברות שלי שננצח. ניסיתי להיות הכי "קולית" שאפשר, כי רציתי לסיים את זה הכי מכובד ויפה שאפשר. אם היו לי התלבטויות בקשר לעזיבת הכדורסל אז זה נתן לי את האוקיי הסופי"

בואי נחזור לסיבות שהובילו אותך להרגשה הזו. "אין לזה קשר לאגודות ששיחקתי בהן. זה פשוט מנקודת מבט שלי. אני אוהבת כדורסל ונהנית מאוד מהמשחק, אבל... קשה לי להסביר.. אני אנסה בכל זאת. בואי נגיד שכל מה שמסביב למגרש זה מה שגרם לי לפחות הנאה מהמשחק, התנהגויות של אנשים ושל שחקניות."

"שחקניות צעירות בליגת העל... מתנהגות כאילו כולם חייבים להן משהו. הגישה הזאת של אנחנו יודעות הכל, ואנחנו הכי טובות... אני זוכרת אותנו בגיל שלהן, הבאנו מים וסחבנו את הכדורים."

התנהגויות של אנשים ושחקניות? "אני אתן לך דוגמא. שחקניות צעירות שבאות לאימון בליגת העל, או כמו שבתקשורת קוראים להם "כוכבות", באות לאימון ופשוט יש להן חוצפה. אני לא מתכוונת במגרש, באות ופשוט מתנהגות כאילו כולם רק חייבים להן משהו, אפילו לזרות הן היו מתחצפות. נגמר האימון והן ישר בורחות הביתה, ואפילו לא מחזירות את הכדורים. איפה זה קיים בעולם? רק אצלנו. הן מרשות לעצמן יותר מידי כי יש להן לגיטימציה מהמאמנים, מהתקשורת, מההורים, מהכל. בשבילן להיות שחקניות בליגת העל זה כלום. מישהי קולעת 20 נקודות בליגת נערות מחוז שפלה וזהו מעכשיו היא כוכבת. זהו אי אפשר לדבר איתה, אי אפשר להעיר הערות, כלום. אם היה להן אימון במסגרת אחרת אז הן באות אחרי צהרים לאימון בוגרות ויושבות בצד כי חס וחלילה שלא יהיה עליהן עומס. אני בגיל שלהן הייתי בארבעה אימונים ביום, בחיים לא בכיתי. ואני יכולה להגיד לך שמשנה לשנה זה רק יותר מגעיל. אני זוכרת אותנו בגיל שלהן, הבאנו מים וסחבנו את הכדורים, נתנו כבוד לזרות ולישראליות, אבל עכשיו משום מה מותר להן הכל."

"צריך לטפח את השחקניות הישראליות הצעירות אבל מעל הכל לחנך אותן. השחקניות הצעירות צריכות מאמן שיתנהג אליהן ביד קשה. אני לא חושבת שבאירופה יש שחקניות יותר טובות ושיחקתי בהרבה נבחרות ישראל, זה לא שחסר אופי לשחקנית הישראלית כי בשנים האחרונות הישראליות משקיעות. אבל הגישה הזאת של אנחנו יודעות הכל, ואנחנו הכי טובות, ושחקנית צעירה שהיא הכי טובה מרשה לעצמה להתנהג איך שהיא רוצה כי היא יודעת שלא יענישו אותה, את זה צריך לשנות. צריך לדעת אחרי הצלחות הכי גדולות עדיין להישאר עם הרגליים על הקרקע, ולדעת להתמודד עם כישלון, ועדיין לעבוד קשה אחרי כמה משחקים טובים."

"אני לשמחתי אף פעם לא הייתי מסונוורת מן ההצלחות שלי ותמיד שמרתי על פרופיל נמוך, להפך לקחתי את הכישלונות יותר קשה אבל התמודדתי עם זה. הכל זה שאלה איזה מאמן היה לך בגיל צעיר. אני זוכרת כשהייתי באליצור חולון שהייתי בת 17, הייתה תקופה שפתחתי בחמישייה והייתי טובה. המשחקים היו בימי שני, וביום שלישי בשבע בבוקר היה אימון נבחרת של בית הספר. עדני דגן רק הסתכל עלי, וכבר פחדתי לבוא להגיד לו שאני עייפה. אני חושבת שזה עשה אותי שחקנית יותר טובה, כי הוא לא נתן לי להתלהב אחרי משחק טוב, ישר החזיר אותי לקרקע. זה מה שמאמנים צריכים לעשות עכשיו. לדרוש משחקניות יותר, ולא אחרי שהם קולעות 20 נקודות להביא להן כתבים שיעשו עליהן כתבות, כי השחקניות של היום מחפשות את זה."

הילדות עלו לך על העצבים וזהו, החלטת להשאיר להן את הליגה וללכת? בטוח יש עוד סיבות. "אמרתי, פשוט הפסקתי ליהנות. אני גם עשיתי טעויות בקריירה שלי עם סוכנים. טובת הקבוצה הייתה יותר חשובה מההצלחה שלי. תמיד הייתה לי סטיגמה כזאת בין מאמנים של שחקנית בעייתית אבל זה ממש לא נכון, אצלי זה פשוט מהרגש ופחות מהראש, פשוט חשבתי דרך הלב, ואולי בגלל זה לא הצלחתי כמו שאני רציתי ואיך שאנשים ציפו."

איך את מודדת את ההצלחה שלך, דקות? כסף? "כסף??? בחיים לא רדפתי אחרי כסף. הלכתי אחרי איפה שהלב אמר ואיפה שידעתי שאני הכי נהנית. וגם לא דקות משחק. אני אגיד לך ואולי את תופתעי, ההצלחה שלי הייתה בשחקניות שלי בקבוצה. שהשחקניות ששיחקו איתי הכי מעריכות אותי, לזה אני קוראת ההצלחה שלי. איזה כיף זה לשמוע משחקניות זרות שאומרות לך רק מילים טובות, ומפרגנות, זו ההצלחה שלי. שהשחקניות של הקבוצה שלי אוהבות אותי, אוהבות לשחק איתי, זה הכיף והסיפוק שלי. אני לא מחפשת אף פעם מילה טובה ממאמנים."

"לקלוע נקודות, זה מה שחשוב למאמנים... יש שחקניות שקולעות 30 נק' למשחק והורסות את הקבוצה שלהם, אבל זה בסדר כי היא קלעה 30."

אז זה לא עניין של דקות, אבל בכל זאת משהו מתסכל אותך. "זה לא משנה שאת טובה והקבוצה משחקת טוב, כי אצלנו שחקנית חייבת לקלוע נקודות כדי להצליח, ככה זה. זה לא מספיק לעשות הכל, למסור אסיסטים, שהקבוצה תרוץ, לקחת ריבאונדים. מה שחשוב לאנשים זה לקלוע נקודות, וזה מה שחשוב למאמנים. זה תסכל אותי. אני יכולה לקלוע אבל אני אוהבת למסור, לתת למישהי אחרת לקלוע, להריץ את הקבוצה ולשמור אבל ברגע שאת לא זורקת לסל ואפילו אם הקבוצה מנצחת, את תשבי בסוף על הספסל. בגלל זה אני אומרת שהזרות והשחקניות ששיחקו איתי העריכו אותי, והמאמנים פחות."

אז מה זה אומר על המאמנים שלנו בארץ? "לא יודעת. כשאני שיחקתי בכל הליגות הייתי קולעת ממוצע של 30 נקודות למשחק. כשעברתי לבוגרות פשוט ידעתי שיש מי שתקלע נקודות, אז עשיתי את הדברים האחרים. נקודות זה מה שחשוב לסביבה וזה מקרין על כל מי שקשור לכדורסל. הכי חשוב זה לקלוע. אני הולכת מידי פעם לראות משחקים של נערות ילדות וכו', מה שמעניין את ההורים ביציע זה כמה הבת שלהן תקלע וזה מה שחשוב למאמן. חבל שרואים את זה ככה. צריך להסתכל על כמה שחקנית זו או אחרת עוזרת לקבוצה ולא רק כמה היא קולעת למשחק. קחי לדוגמא את ויקי ג'ונסון, בתקופה שלי ברמת חן כששיחקתי איתה, היא יכלה לסיים את המשחק עם שש או עשר נקודות ולהיות הכי טובה במגרש כי היא עשתה הכל ומעל הכל היא עשתה את השחקניות סביבה הרבה יותר טובות. אז מה עוד אפשר לבקש משחקנית? יש שחקניות שקולעות 30 נק' למשחק והורסות את הקבוצה שלהם, אבל זה בסדר כי היא קלעה 30. אבל אף אחד לא חושב שחוץ ממנה אף אחד לא עושה כלום, והיא הורסת את המשחק של הקבוצה שלה."

את לא חושבת שיכלת להיות רכזת ראשונה בעונה הבאה בקבוצה כמו הפועל חיפה/מוצקין, הפועל ת"א, בנות רעננה הרצליה או כמובן בני יהודה? "זה לא שאלה אם יכולתי או לא כי הוכחתי שאני יכולה להוביל גם קבוצת צמרת ולהיות רכזת מובילה. אני חושבת שאם הייתי רוצה להמשיך הייתי מוצאת מקום לשחק בו או להוביל, אבל כמו שאומרים כשלא מחפשים לא מוצאים. פשוט בארץ נוטים לא לתת לשחקניות ישראליות את עמדת הרכזת הראשונה."

את רוצה לאמן? "אני מאמנת עכשיו בבתי הספר ובבתי ספר לכדורסל, אני מאוד אוהבת את זה. לקחתי את הדברים שקיבלתי ממאמנים ואת הדברים שלא קיבלתי מהם ואני מנסה לבנות משהו שלם וטוב. יש לי תעודת מדריך שעשיתי בקרית שרת, אני אעשה קורס מאמנים בהמשך. אני חושבת שכל קבוצה בליגת העל צריכה מחלקת נערות או ילדות, הבעיה שאת כל הכספים מעבירים לבוגרות. זה לא כמו בכדורגל שלקבוצות המובילות יש את מחלקת הנוער הכי טובה וככה הן מצמיחות שחקנים."

מתישהו את רואה את עצמך מאמנת בליגת העל? "הלוואי אבל חשוב לי לעבוד עם נערות, ילדות או אפילו בנים. זה יבוא יום אחד אבל כרגע אני חושבת על לקחת חופש קצת מהכדורסל ולעשות דברים אחרים."

מה לדעתך צופן העתיד לליגת העל שלנו? הליגה שבחרת לעזוב. את חושבת שעוד שחקניות ישראליות ילכו בעקבותיך? "לא יודעת, אני מקווה שהמצב ישתפר בשביל השחקניות בארץ. מקווה שיחזרו למלא את בתי הספר לכדורסל לבנות כמו שהיו לפני כמה שנים ושיצמחו עוד כמה שחקניות. התשתית חשובה מאד כי רוב השחקניות עוד 3-5 שנים יעזבו, ואין להן מחליפות שיכלו להצעיד את הכדורסל קדימה. שחקניות שעזבו כמו אלומה, שאני מעריצה אותה מגיל קטן והיא הייתה המודל לחיקוי שלי, אין הרבה שחקניות כאלה, שחקניות עם אופי כזה. חשוב שלא רק יהיו שחקניות כדורסל טובות כי זה יש לנו, חשוב שיהיו בני אדם, ולצערי אין הרבה מלבד מעטות מאוד."

"אני מאוכזבת כי היו לי ציפיות מאוד גבוהות מעצמי... למרות זאת אני גאה בעצמי ובדרך שלי ולא מתחרטת על כלום."

את מאוכזבת או מרגישה איזושהי החמצה? בגיל 17 בטח לא חשבת שבעוד שבע שנים תחשבי על פרישה ותשחקי בלאומית. "אני מאוכזבת כי היו לי ציפיות מאוד גבוהות מעצמי ושאפתי להגיע רחוק. לצערי לא הצלחתי לעשות את זה מכמה סיבות, אבל בראש ובראשונה אני לוקחת אחריות על עצמי. למרות זאת אני גאה בעצמי שעשיתי את כל מה שעשיתי בדרך הכי ישרה בעולם, בלי פרוטקציות, עם הורים שתמיד תמכו ואף פעם לא התערבו, בלי להתחנף לאף מאמן ובלי "ליקוקים" הגעתי לאן שהגעתי. אני יודעת שאם הייתי מממשת את הפוטנציאל שלי הייתי מגיעה יותר רחוק אבל בשביל להתקדם פה צריך הרבה ממה שציינתי ועשיתי את זה בלי לדרוך על אף אחד ובלי מרפקים. יש אצלנו הרבה "פוליטיקה" בספורט לצערי. אולי הגעתי לשיא מוקדם מידי, בגיל 17 הייתי חלק משמעותי מאליצור חולון "הגדולה" ומשם באה נפילה או ריבוי זרות או שבחרתי במקום הלא הנכון לשחק בו, הכל יכול להיות. אני לא מתחרטת על כלום, עשיתי הרבה דברים ששחקניות אחרות לא עשו, הייתי בכל נבחרות ישראל מקדטיות ועד בוגרות. הכדורסל ביגר אותי המון ונתן לי הרבה בשביל לשרוד בעולם שלנו."

צילום: מוטי קלינגר