על "חוק הצעירים" שעדיין לא אמר את מילתו האחרונה. על הסמלים שכמעט ונעלמו. על העניין, ועל חוסר העניין, על איך מצמצמים את הפערים מליגת העל, על שאלת ארבע עשרה הקבוצות ועל עוד הרבה נקודות... שהיו ויהיו מנת חלקה של הליגה הלאומית בעונה הקרובה, לפניה, ואולי גם אחריה.
באיזשהו מקום תמיד היוותה הליגה הלאומית סמל. הכי ישראלית שיש, הכי מעניינת שיש, ויש שיגידו - לאו דווקא רק אני - הכי ממכרת שרק אפשר לבקש. עם מסות של זרים בליגת העל, ועם עניין יחסית מצומצם בליגות הנמוכות, הפכה הלאומית לאחד הדברים היותר יציבים בכדורסל הישראלי (בע"מ, כמובן), עם בסיס ופוטנציאל התפתחות גבוה עד מאוד, שרק צריכים לדעת איך לנצל ולאן לנתב.שלוש שנים על משבצת עורך הלאומית הספיקו גם לי כדי לנסות לחשוב על מה אפשר לעשות כדי לגרום לדברים, אולי, להיראות טוב עוד יותר.
למי קראת צעיר?
מסתבר, שלהיות צעיר זה לא תמיד ובהכרח דבר רע. הכל, כנראה, עניין של פרופורציות וזוויות ראייה. תשאלו את מי שיזם את "חוק הצעירים" בליגה הלאומית לפני שלוש עונות ומי שהחליט להרחיב אותו גם לארצית, במתכונת מורחבת עוד יותר, במהלך הקיץ האחרון.
המאבק נגד "חוק הצעירים", שלמען האמת גם אני עדיין לא סגור על עצמי ב"עד כמה אני באמת מכיר אותו לעומק", כבר החל עוד בראשית הקיץ, ולמרות שבינתיים עונת המשחקים צפויה להיפתח כסדרה, סביר להניח שהשחקנים הותיקים ימשיכו להגיד ולעשות את שלהם, גם אם יהיה צריך לנקוט בצעדים מרחיקי לכת. אופיר קלמפנר, שחקנה של מכבי קריית ביאליק ומי שמוביל בגאון את המאבק יחד עם שחקנים ותיקים ובכירים נוספים העלה בראשית השבוע
טור מיוחד ל"ספסל" בו פרט את נזקי החוק, ולמען האמת - גם מבלי להעמיק בפרטים (הרי ניתן להרחיב על כך שעות ארוכות... אין מספיק שחקנים צעירים טובים, רמת הליגה תרד...), אפשר בהחלט להבין ולהודות שהמאבק מוצדק מעיקרו.
בסופו של יום - מי שיהיה טוב צריך לשחק בזכות ולא בחסד, ומי שלא - פשוט יצטרך למצוא לעצמו מקום מתאים יותר. מילא החוק הרוסי שבא לעזור לשחקן הישראלי בליגת העל, אבל חוק שמגביל את השחקן הישראלי בליגות הנמוכות בעבור תוצאות שלא בהכרח יהיו ידועות ובטח שלא ייראו בטווח הזמן המיידי? שווה בהחלט לשקול שוב ולנסות להגיע לעמק השווה עד כמה שאפשר. אחרי הכל - הצעירים של היום הם הותיקים של מחר, והכדורסל - אשר מהווה לעיתים מקור פרנסה עיקרי ומרכזי עבור לא מעט מהשחקנים הותיקים - יצטרך להתקיים באיזושהי מידה, ולא על חשבון השחקן הישראלי.
בהחלט שאפשר לבוא ולנפנף עם "קבלות" מהחוק, אבל אחרי הכל - שחקנים כמו דורי אסף, אבי אליהו, עמית שמחון, עומר שמידט, עודד ברנדווין, יועד בית יוסף, אור רון, עידו סטולרו, טמיר אריאלי, חן בן אליהו ועוד רבים וטובים היו מוכיחים את עצמם גם מבלי עזרה של כל חוק כזה או אחר. נקודה למחשבה. הנקודה למחשבה.
בית יוסף. פרץ ויפרוץ
בשם הסמל
במבט די בולט מהצד, וכחלק מהשפעתו המרובה של חוק הצעירים על הליגה, בין השאר, נראה השנה הרבה פחות מסמלי הליגה הלאומית מכדררים על הפרקט ועושים את הליגה למה שהיא. עדי פרג, שהתרגל בשנים האחרונות להעלות קבוצות לליגת העל, עזב יחד עם אבי אליהו, שקבל צ'אנס ראשון בליגת העל, להפועל חולון; דורי אסף חזר לקבוצת האם מבני השרון; טל דן שוב זיפזפ, הפעם לאשקלון; נתניה משכה איתה בין השאר את אלירן גואטה ואפילו טוני וושהאם שהיה סוג של סמל ועפולה המשיכה עם אורי כהן מינץ והחזירה את אבי נניקשוילי.
מעבר לכך, שחקנים לא פחות מרכזיים העדיפו לרדת לליגה השלישית, כמו זיו תבור, מאיר בר דוד, ראיין לקסר, דודו אסרף, אייל אנגל, אסף דותן, אור בן גורן, וכמובן - חבורת הפועל אוסישקין שכוללת בין היתר את ירון להט, יריב רוקני וגל איתן; שלא לדבר על אלה שעזבו את הלאומית עוד בשנים האחרונות, כדוגמת אלעד הופמן, פביאן ליפרמן ואחרים. אפילו משבצת הזרים השנה זכתה לאיזושהי מפלה, כשלא פחות מ- 7 אמריקאים שמעולם לא דרכו בארץ הקודש ישחקו בלאומית השנה - הימור שלא תמיד מצליח, במיוחד כשיש קשיי הסתגלות, כשהשכר לא גבוה וכשלא תמיד מבינים בעבור מה או מי באים לשחק. לצורך העניין, סטנלי ברנדי ודניס קאר הם הזרים הפזמניקים היחידים בלאומית של השנה, כשלאדריאן אוטר, סדריק ג'קסון ואי.ג'יי דרייטון יהיה "ניסיון" בן שנה אחת. לא יאנגר (שחבר לוושהאם ונתניה בליגת העל), לא סטייסי מורייני, לא ארמונד וויליאמס ואפילו לא קני שדאג להגיח מידי פעם.
באיזשהו מקום, זה משאיר את הליגה קצת מיותמת העונה, היות ואחרי הכל - לאורך השנים השחקנים היו אלה שעשו את הלאומית למה שהיא. יהיה מעניין לראות את הליגה השנה בלי המאבקים בין אילן ברקוביץ' לעדי פרג, בלי הזריקות המשוגעות של גואטה מחוץ לקשת, בלי ההפצצות המטורפות של זיו תבור ואבי נניקשוילי ובלי הנוכחות של יריב רוקני מתחת לסלים. הזמן לייצר סמלים חדשים?
גואטה. יפציץ בליגה הראשונה
ליגת העל? מילה גסה
אחרי שנים ארוכות, יחסית, בהן הציגה הליגה לראוות קבוצות שלא רק תכננו לעלות גבוה אלא גם פעלו ליישום העניין (או שהתפרקו לאחר מכן בשל בור תקציבי), כמו הפועל חולון, מכבי חיפה, אליצור מכבי נתניה והפועל עפולה(/גלבוע) נראה שהשנה אין באמת קבוצה שמכוונת כל כך גבוה, לעבר ליגת העל, במטרה לתקוע שם יתד. הרי את ענייני הקהל המצומצם ותקציב המינימום של גבעת שמואל (או הקבוצה המאוחדת של הבקעה, העונה) אנחנו די מכירים (ונקווה שדברים ישתנו); לכוונות העלייה של מכבי אשדוד עדיין אין הוכחות מוצקות, והפועל טבעון, כמו גם הפועל יקנעם/מגידו, כבר הצהירו שאין בכוונתן לשחק בליגת העל בעונה הבאה.
השאלה הגדולה היא האם באמת חזרנו למצב בו העולה לא תעלה, וכפועל יוצא - היורדת מליגת העל לא תרד - מצב של חוסר ספורטיביות משווע שהעלה לא מעט דילמות באשר להמשך לפני מספר שנים. הרעיון להרחבת ליגת העל ל- 12 קבוצות לפני עונתיים הגיע אמנם על מנת לתת פתרון נקודתי מאוד לפקק שנוצר בזמנו, אבל נראה שלהעלות שתי קבוצות לליגת העל, במצב כמו היום, על חשבון שתיים אחרות, עלול להביא לפני הכל למצב של חוסר יציבות ופגיעה בערך הספורטיביות, וכמובן - פגיעה בעניין ובתחרותיות הליגה הלאומית, כמו בעונה הקרובה.
מעבר לכך, נראה כי הבעיה מסתעפת גם לשני נתיבים נוספים. האחד - הבדלי הרמות המאוד משמעותיים בין הליגה הלאומית לליגת העל, שאף יגדלו השנה עם הנחלתו של חוק הצעירים במתכונתו החדשה. הרי קבוצה של כמה ישראלים - שחקנים משלימים בליגת העל - וחיזוק אמריקאי אחד שברוב המקרים עולה פחות מישראלי בכיר בלאומית, תהיה חייבת לעבור מתיחת פנים רצינית עם העלייה לליגת העל, מה שכרוך בהשקעה תקציבית הרבה יותר גדולה ובשינוי כל פני הקבוצה ודרכי הפעילות שלה. גם להחלטה להרחיב את הליגה הלאומית, לפני ארבע שנים, ל- 14 קבוצות, יש השפעה מרובה על העניין, במיוחד נוכח העובדה שכמעט אף פעם לא באמת ידענו מי יהיו אלו שישחקו בלאומית, כמעט עד הרגע האחרון. עניין ששווה פסקה בפני עצמה.
עדי, השלשה, והעלייה שלא הייתה
14 מספר מזל
אז זהו, שלא בהכרח. דווקא השנה אמורה הליגה הלאומית להיות הכי שוויונית שאפשר, אולי לא מהסיבות הכי חיוביות ואופטימיות שרצוי היה לבקש, אבל עדיין. עם זאת, כמידי שנה (ומי שיסתכל קצת לאחור בהחלט יבין שבאמת מדובר על "מידי שנה"), נראה שאולי מוטב היה אם מספר הקבוצות בלאומית יצטמצם חזרה ויעמוד על 12. או שפשוט באיגוד הכדורסל יבינו שמוטב יהיה באם זהות הקבוצות בליגה תקבענה בשלב יחסית מוקדם של הקיץ, ולא בחודש האחרון של הפגרה.
העובדה "שתמיד תהיה קבוצה שלא תשחק בליגה" משיקולים כאלה או אחרים כבר הפכה לנוהל, די פתטי, שבשגרה, כך שלמשל, בבארי - עוד לפני שבכלל נשרו לארצית, היו בטוחים שהקבוצה תשחק גם בעונה הקרובה בליגה הלאומית - נבואה שכמובן הגשימה את עצמה. בקיץ האחרון המצב היה אפילו מוקצן עוד יותר, כשלא פחות מחצי ליגה הייתה בעצם בספק לליגה... הוד השרון, כוכב יאיר, נצרת עילית, איחודים הזויים בין נס ציונה/יבנה/באר יעקב ועוד כהנה וכהנה.
ליגה לאומית מורחבת היא בהחלט דבר טוב עבור הכדורסל הישראלי, אבל תלוי איך מתייחסים לזה ואיזה חשיבות מייחסים לזה. עם זאת - מצד שני אי אפשר לשנות בכל שנה את תוכנית המשחקים רק בגלל שהמצב על פי השטח דינאמי מידי. השנה, באופן די חריג, לא מעט עיניים יופנו גם אל הליגה הארצית, אשר צפויה להיות מעניינת מתמיד בשני המחוזות גם יחד. להשפעתו של חוק הצעירים יהיה משקל כבד מאוד על העניין בליגה (ואולי גם איזשהו יתרון שכן השנה כמעט ואין השתוללויות תקציביות), וכמוהו גם לתחרותיות שתהיה או לא תהיה. כמות האנשים ביציעים שתימדד בימים הראשונים של העונה תהווה אינדיקציה להמשך.
ליגה אחת, הרבה מאוד שאלות.
כתבות אחרונות באתר