|
שותה מן הבאר
אלירן כהן
,12/10/2007
בגיל 20, פותח אוהד כהן, כישרון מקומי, את עונתו השנייה בקבוצת הכדורסל הבכירה של באר שבע והנגב. אחרי שנים יפות בנוער של הפועל חולון ובנבחרות ישראל השונות, הוא סוקר את הליגה, את העיר, את הקבוצה, ולא מתחרט לרגע על ההחלטה לחזור ולשחק כדורסל בעיר בה גדל. ריאיון פתיחת עונה מיוחד עם אחד הצעירים הבולטים והמוכשרים בליגה שללא ספק יימנה עם אלה שיתנו בה את הטון העונה.
עד לפתיחת העונה שעברה, זכו תושבי באר שבע ואוהדי הכדורסל שבה, לשמוע את השם "אוהד כהן", מהשחקנים המוכשרים שגדלו בעיר בשנים האחרונות, רק לעיתים נדירות, כשזה קיבל את הזימון לנבחרת הנוער או סתם נתן עוד משחק מצויין בליגת הנוער במדי הפועל חולון. עלייתה של הפועל באר שבע לליגה הלאומית לפני שנתיים פתחה בפניו שוב את אופציית החזרה לבית, הפעם לקבוצת כדורסל בכירה שמתיימרת להגיע לטופ. לפחות על פי הספתח, עושה רושם שהחיבור בין הצדדים עובד נהדר.
17 למאי 2007, שעתיים לפני המשחק החמישי בסדרת הגמר מול הפועל חולון... ניצחון מעלה את באר שבע לליגת העל, מה עובר בראש?
הגענו לפה! אף אחד לא האמין חוץ מאיתנו... והגענו לפה! הולכים לעשות היסטוריה... הייתה לי עם אילן ברקוביץ' שיחה בעניין לפני המשחק... מה עובר לי בראש אותו הזמן? התרגשות מטורפת בידיעה שיש עיר שלמה מאחורינו, והציפיות בשמיים אחרי כל הפלייאוף שעשינו, כיף גדול.
לא קצת מלחיץ לחשוב שכבר בגילך הצעיר הפכת להיות שחקן מפתח בקבוצה שמציבה לעצמה רף כל כך גבוה?
אני בן אדם שאוהב לחץ, כל הזמן ברגעים המלחיצים הייתי רוצה להיות זה שיוביל וזה שייקח על עצמו את המשחק, גם לטוב וגם לרע. בעונה שעברה היו הרבה רגעים לא כל כך טובים במיוחד במהלכה אבל בסופו של דבר, בגמר, הגעתי ונהניתי מהרגעים האלה, ומקווה מאוד לשחזר אותם גם השנה.
איך באמת היית מסביר את הקאמבק האדיר של באר שבע במהלך הפלייאוף? לא היו דברים כאלה מאז ומעולם..
תשמע, כולם שוכחים שההתארגנות של הקבוצה בתחילת העונה שעברה הייתה לא נכונה ולא רציונאלית עבור השחקנים, ואלה דברים שקורים למועדונים שרק הגיעו ועוד היו ב"תהליכי למידה" (מה שלא קרה אצלנו השנה). בנוסף לזה, המון שחקנים נפצעו ועד המשחק הראשון של הפלייאוף בנצרת עילית כמעט ולא שיחקנו בשום הזדמנות עם סגל מלא. רק בפלייאוף, ברגע האמת, כולם היו שם וידענו להתעלות על עצמנו ולהגיע לשיא הזה בזמן הנכון.
ובוא נהיה ריאליים ונגיד שאף אחד בקבוצה לא מאמין שהסרט הזה יכול לחזור על עצמו פעם נוספת, כל שכן כשמדובר בליגה חזקה בהרבה מזו שהייתה אשתקד...
הליגה חזקה בהרבה מהליגה של השנה שעברה - בזה אין ספק, אבל אל תשכח שהפועל ב"ש נחשבת שם דבר בליגה הזאת והיא משחקת השנה לשם מטרה אחת ולא לשום דבר אחר - להעפיל לליגת העל. יש לנו סגל מצוין, סגל שצריך לקחת אותנו הכי גבוה שאפשר. בנוסף לזה לא לשכוח ששלוש קבוצות עולות השנה, להבדיל מהשנה שעברה, מה שמוסיף עוד המון תחרותיות לליגה.
ובכל זאת.. לצד ההתחמשות המאסיבית של קבוצות הליגה בקיץ האחרון, עושה רושם שיחד עם באר שבע ניתן למצוא עוד ארבע קבוצות נוספות שחושבות ליגת העל.. הסיטואציה הופכת מורכבת הרבה יותר....
לדעתי זה אפילו יותר מארבע... ישנן שבע קבוצות בליגה הזאת שיכולות לנצח כל קבוצה ביום נתון, ואפילו יותר מכך - היופי של הליגה הזו, תמיד ובמיוחד העונה, הוא שגם הקבוצה שבמקום האחרון יכולה לנצח את זו שבראשון. ולמרות הכל, אני מאמין שאנחנו קבוצה מספיקה טובה עם שחקנים מאוד מנוסים בליגה, שצריכים לבוא ולעשות את מה שמצפים מאיתנו.
מה לדעתך מייחד יותר את באר שבע ביחס לחיפה, גבעת שמואל, קריית אתא, והאחרות?
בניגוד לאחרות, אנחנו קבוצה שמייצגת את כל אזור הדרום. תמיד אומרים ש-"שכדורסל נעצר באשדוד-אשקלון", ובסוף העונה הקודמת הראנו לכולם שיש כדורסל גם בבאר שבע, ונקווה להמשיך את זה גם השנה. בנוסף לזה, הפועל באר שבע היא משהו חדש בכדורסל הישראלי, בשונה מהקבוצות שהזכרת, להן עבר עשיר בשתי הליגות הבכירות.
וזה דווקא משחק יותר לטובתם מאשר לטובתכם...
גם נכון, אבל מצד שני, בבאר שבע, בעיר, יש הרבה להט בקרב האנשים, אוהבי הכדורסל ואוהדי הקבוצה,אנשים רוצים שנצליח ושנגיע למקומות שעדיין לא היו בעיר. ככה שמדובר בפלוס גדול על שאר קבוצות הליגה.
איך עובד בינתיים החיבור עם הקהל? סיום העונה שעברה נראה אחרת לחלוטין מאיך שזו התחילה, מה לדעתך הביא לזה?
אני מאמין שהחיבור עם האוהדים מצוין. ראינו את בסוף העונה הקודמת - יש פוטנציאל בעיר, ועכשיו זה כבר תלוי בקבוצה ובשחקנים. ברגע שנשחק טוב וננצח - אנשים יבואו; אם לא נהיה טובים ונפסיד - אנשים לא יבואו, ככה הם למעשה מביעים תמיכה או אי תמיכה בקבוצה, והעניין הזה לגיטימי לגמרי בכל ענף ספורט.
חזרת בתחילת העונה שעברה לבאר שבע אחרי תקופת נדודים קצרה בנוער של חולון ובמכבי אשדוד. איך ההרגשה לחזור לבית? עד כמה חשוב לך לשחק בעיר בה גדלת?
ראשית, העזיבה שלי נעשתה די מחוסר ברירה כיוון שלא הייתה פה קבוצה ששיחקה בליגה הבכירה לנוער ושום קבוצת בוגרים שדמתה למשהו. הייתי חייב לעזוב למקום בו נראה היה לי שאתקדם הכי הרבה. אך בכל מקרה, הרגע שחזרתי לכאן היה למעשה איזשהו סוג של סגירת מעגל. תמיד רציתי לייצג את העיר שבה גדלתי, אני מזדהה עם הקבוצה, עם אוהדים ועם העיר יותר מכל מקום אחר. בנוסף לזה, אני מקבל גיבוי מלא וגב מההנהלה ומהמאמנים, שמאמינים בי מההתחלה ועד הסוף, מה שמוסיף המון לביטחון ולמשחק שלי.
יורם קאופמן ז"ל אימן אותך בנוער של חולון ובעצם הביא אותך לקבוצה, הוא גם שימש כעוזר מאמן בנבחרת הנוער בה שיחקת, ספר לנו על עליו ועל איך נוצר הקשר איתו שהביא אותך למרכז.
את יורם אני מכיר עוד מהטרום קדטים, בערך מכתות ח'-ט' - המון שנים. בהתחלה לא התחברנו אחד לשני, היו לנו אי הבנות רבות באימוני הטרום קדטים ולבסוף נופיתי. אחרי שנה שיחקתי בנערים לאומית בבית"ר באר שבע, הייתה לי עונה מצוינת וכבר במהלכה הוא התחיל לדבר איתי על העונה הבאה. הוא רצה שאני אצטרף לקבוצה, ולמען האמת בהתחלה היו לי הרבה היסוסים גם בגלל המרחק וגם בגלל כל מה שהיה לי איתו. אחרי הרבה מחשבות, דור צבר, ששיחק אצל יורם בחולון, חבר טוב שלי, אמר לי שאני טועה לגביו ושכדאי לתת לו צ'אנס. הלכתי עם זה. משהו שאני לא מתחרט עליו אפילו לרגע.
יורם היה מאמן מצוין, שיכל להגיע הכי רחוק שאפשר. מלבד זאת, הוא היה גם חבר. יכולתי לפנות אליו ולדבר איתו על כל דבר בכל רגע ביום, גם אם זה באמצע הלילה. תמיד הוא ידע להיות שם, לתמוך ולעזור לשחקנים שלו בכל דבר. דמות להערצה.
את הפוש המרכזי לקריירה שלך קיבלת ממנו?
למדתי ממנו המון כדורסל. הרבה דברים שאני מאמין בהם בכדורסל ורואה במגרש היום זה רק מלהתאמן איתו יום יום במשך שנתיים.
וישראל ברוך?
ישראל ברוך הוא דמות שאני מכיר מהרגע שהתחלתי לשחק כדורסל בגיל 12. בן אדם שאני נורא אוהב ומעריך, הן כאיש מקצוע והן כאישיות. למדתי ממנו המון כדורסל והמון מעבר. המאמן והבן אדם הכי אמוציונאלי שיצא לי להכיר לאורך החיים, או איך שהעיתונאים נוהגים לכנות זאת: "צבעוני".
אתה אמנם עדיין די צעיר, אבל כיצד היית מסכם את פסגת הקריירה שלך עד כה? עם מי הכי נהנית לשחק?
אילן ברקוביץ' וטיק רוג'רס - הם לימדו אותי המון על הכדורסל ועל ההבנה של המשחק. דור צבר כי הוא פשוט יודע מתי ואיפה אני רוצה את הכדור. יש לי כימיה איתו כמו שלא היה לי עם אף אחד אחר, ואיילון זגורי,גבוה שיותר חכם משאר הגבוהים עם יכולות אישיות ממש גובהות לסייז שלו.
רגע השיא בקריירה, בלי ספק, היה משחק הגמר בעונה שעברה. לא היו לי יותר מידי נקודות ציון בקריירה הקצרה שלי, אבל למרות מה שכן עברתי, בנוער ובנבחרות ישראל – הפלייאוף, וכמובן משחק הגמר בשנה שעברה היו סרט אחרי לחלוטין.
אתה רואה את באר שבע מגיעה לאותה הנקודה גם השנה?
ברור! לשם אנחנו מכוונים ואפילו מקום אחד גבוה יותר מבשנה שעברה. כל דבר מלבד עליית ליגה השנה ייחשב כישלון.
התאכזבת מהפציעה הבלתי צפויה במהלך הקיץ שמנעה ממך להשתתף באליפות אירופה האחרונה עם נבחרת העתודה?
מאוד. ציפיתי לאליפות ורציתי להיות שם,אבל עכשיו אחרי שעברתי את זה והתחלתי את העונה בכושר טוב, אני חושב על זה ואומר לעצמי תודה שנפצעתי אז ולא באמצע העונה. חוץ מזה שהכנתי את עצמי לעונת המשחקים בצורה מצוינת, הגוף שלי מרגיש מעולה; בשונה מהרבה פתיחות עונה שמתחילות עם פציעות קלות וגורמות לטרום העונה להיות צולעת.
אחרי הכל, בהחלט יכולת לעזור לכספי, אוחיון והחברים ללכת צעד נוסף קדימה..
אני לא יודע כמה הייתי יכול לתרום כיוון שבטורנירי ההכנה, בהם כן השתתפתי - לא קיבלתי צ'אנס אמיתי. אבל בכל מקרה אם הייתי שם הייתי נותן מעצמי הכל, גם אם ב- 30 דקות וגם אם בדקה.
איך היית רואה את עצמך משתלב בליגת העל?
זה תלוי איפה ועם איזה מאמן. בוא נגיד שאני מאמין בעצמי וביכולות שלי ואני מקווה שבשנה הבאה אהיה בליגת העל עם הפועל באר שבע וישראל ברוך, ואז נראה אם אני משתלב או לא. אחרי המשחקים נגד אשקלון בגביע נוכחתי לראות שהרמה שלי לא נופלת מזו של אף אחד משחקניה הישראלים של הקבוצה, אבל אתה יודע, אלה דברים שנדע רק עם הזמן...
כתבות אחרונות באתר
|
|