גאווה לאומית
אלירן כהן ,23/10/2008

הנה נתון מדהים. 25 שחקנים ששיחקו בעונה שעברה בליגה השניה, עולים השנה מדרגה וישחקו בליגת העל. אלירן כהן, עורך הלאומית, סוקר אותם אחד אחרי השני.

קשה לעמוד על הסיבה הספציפית בגינה כמות השחקנים שעלתה מהלאומית לליגת העל במהלך הקיץ האחרון גדולה מהרגיל, אבל סביר להניח שהיא נמצאת איפשהו בין הגדלת הליגה ל- 12 קבוצות, המשך מימושו של החוק הרוסי, והעובדה, שאולי סופסוף, מישהו אחד ויותר ממישהו אחד שם לב למה שמסתובב בליגת המשנה זה שנים ארוכות.

עירוני רמת גן

כבר בעונה שעברה הפכה עירוני רמת גן סוג של "נציגת הלאומית" בליגת העל. אלא שאם אז זה היה רק בגלל ששניים מהסמלים המובהקים של ליגת המשנה, רובי בלינקו על הקווים ודורון קרמר על הטוקבקים, חימשו אותה, הרי שהשנה הסיבות להכתיר אותה ככזו הן הרבה יותר מוצקות ומוצדקות, על אף העובדה שקרמר החליט לחזור למקום ממנו הגיע ולהשאיר את רובי "לבדו".

נו טוב, לא בדיוק לבדו. חגתי מקצה המדינה ועד קצהּ (יש מפיק ב-ה, לא יודע אם זה עובר בעריכה) ולא מצאתי, ות'אמת לא רק אני, אדם שיודע ומכיר כל כך הרבה על הלאומית כרובי בלינקו. רובי לבדו ראוי להפוך את רמת גן לנציגת הלאומית בליגת העל (וסתם כדרך אגב, גם להרבה יותר מזה), אלא שעם שרשרת ההחתמות שעשה במהלך הקיץ האחרון, רמת גן של העונה יכולה להיחשב שכזו, גם בלעדיו.

זה התחיל עם ליאור חכמון שכיכב בשנה וחצי האחרונות בנתניה (13.5 נק', 6.5 רב' ואסיסט בממוצע למשחק) ועצם הגעתו לליגת העל הייתה רק עניין של זמן. חדי הזיכרון שבנו זוכרים מהסנטר הנתנייתי משחקים ספורים במדי רמת השרון ז"ל בליגה הראשונה, אבל אז זה לא היה זה, ועכשיו, עם כל הביטחון, החוצפה החיובית והקרדיטים, אמור ליאור להיות ראשון פורעי השטרות ולהפוך לאחד הישראלים הצעירים הדומיננטיים בליגה, או במקרה הקיצוני קצת יותר והממש לא רחוק מהמציאות - להיבחר לתגלית העונה אחרי שעשה זאת לפני שנתיים בלאומית.



את חכמון יעבה בקו הקדמי גרי גנדל , שאמנם שיחק "רק" באליצור רמלה, אך היה לאחד הישראלים הבולטים בליגה בשנתיים האחרונות (18.4 נק', 6 רב', 1.2 אס' בממוצע למשחק). גנדל, כמו חכמון, נבחר לפני מספר עונות לסוג של תגלית בלאומית ואחרי ניסיון כושל ראשון בליגת העל במדי הפועל ת"א חזר אליה. הפעם, אחרי שנתיים מוצלחות, הוא יקווה שהמעבר לליגת העל יעבוד הרבה יותר חלק. עם זאת, בעוד חכמון אמור להיות הישראלי הגבוה שיביא את הנקודות מבפנים - גנדל יהיה זה שייתן את אלו מבחוץ. לא יכול להיות מעניין יותר משילוב של שניהם בקבוצה אחת.

חיזוק מעניין נוסף שהביא בלינקו מהלאומית הוא ג'וש גומז . מעניין גם בגלל שכבר למדנו שהרבה מאוד מהזרים שעוברים בלאומית פשוט לא מספיק טובים בשביל ליגת העל, ומעניין בעיקר בגלל שהוא כיכב דווקא באחת הקבוצות היותר קטנות בליגה אשתקד, בית"ר בנימינה (27.2 נק', 6.6 רב', 3 אס' בממוצע למשחק). המספרים המפלצתיים שהעמיד אולי לא ממש לימדו, או שלהפך - דווקא כן לימדו על הסגל שהיה לבנימינה בעונה ההיא, אבל אחרי שהוכיח את עצמו היטב במשחקי ההכנה כל הספקות נעלמו. גומז יהיה סקורר נהדר גם בליגת העל.

הרביעי בחבורה, שון דניאל , אמנם "הצטרף" לרמת גן עוד במהלך השנה שעברה אחרי שעזב את הפועל יקנעם/מגידו (9.8 נק', 2.2 רב', 1.1 אס' בממוצע למשחק), אבל על חוזה של ממש הוא חתם רק במהלך הקיץ האחרון. דניאל, בעונתו הראשונה בליגת העל, ינסה להיות כמה שפחות נער פוסטר וכמה שיותר דומיננטי כדי לא לחזור שוב ללאומית, אבל גם לו ברור שכדי לשרוד אצל בלינקו צריכים בעיקר להפגין מלחמה.

ואם במלחמה עסקינן, הרי שאין שחקן לסיים איתו פסקה ארוכה שכזו כאילן ברקוביץ'. מי שצפה בו מקרוב במהלך השנתיים האחרונות (אני למשל), לא באמת הבין מה הוא חיפש לעזאזל בליגה הזו (13.8 נק', 7.5 אס', 4.2 רב' בממוצע למשחק), אבל גם כשנדמה היה שאולי הוא העדיף לסיים את הקריירה כ"ראש לשועלים" ולא כ"זנב לאריות", הוא שוב בא והפתיע. ברקו הוא מסוג השחקנים שתמיד היית רוצה בקבוצה שלך, ולא משנה באיזה ליגה אתה משחק, ולו רק בשל הווינריות שבו ("הייתי נותן מכות גם לאבא שלי אם זה מה שהיה צריך לעשות כדי לנצח"). אבל ברקוביץ' הוא לא רק ווינר, הוא רכז ליגת על לגיטימי לכל דבר ועניין.



אליצור קריית אתא

ה"סגנית" הבלתי מעורערת אם אפשר לקרוא לזה כך. גם באתא, כמו ברמת גן, יכדררו העונה חמישה שחקנים שעשו את אותו הדבר בדיוק בליגה הלאומית בעונה שעברה, אלא שבשונה ממנה, נראה כי חלק מהבחירות נעשו בעיקר כסוג של "ברירות מחדל" ופחות כשחקנים שקבוצה בליגת העל הייתה מתבססת עליהם כ"מובילים". לא שיש בזה משהו רע, אלא בעיקר מדובר בניסיון גדול ומורכב יותר, שאם יצליח - יש בהחלט מצב שיהפוך לסוג של טרנד בשנים הקרובות.

מי שאמורים להוביל את קריית אתא מהבחינה הזו העונה הם ולאדי ירמישין וניב ברקוביץ', שהגיעו מהפועל יקנעם/מגידו. השניים, שכבר הספיקו לעבור בליגת העל ולהשאיר שם בעיקר סוג של סימן (שאלה) מגיעים אליה הפעם מזווית אחרת, אחרי שביצעו בשנים האחרונות תפקידים שונים במהותם. על ירמישין (14.1 נק', 7.7 רב' ואסיסט בממוצע למשחק) נאמר הרבה, וסביבו גם נתלו לא מעט תקוות בעבר, אלא שבינתיים כולם מחכים שהסוויץ' בתפיסה יגיע, והאתלט הבלארוסי יהיה הכח העולה של הכדורסל הישראלי. ברקוביץ' (14.7 נק', 4.3 רב', 3.4 אס' בממוצע למשחק) עשה בשנה שעברה סוויץ' שכזה והפך משחקן משלים בלאומית לשחקן מוביל. אם יצליח לסובב עוד קצת ימינה, אולי דווקא מכאן תגיע תגלית העונה. בהנחה שירמישין ייבחר לחמישייה השנייה.



יחד עם אלה, ניתן למצוא בקבוצתו של מאיר קמינסקי את אלעד אליהו המצוין, שממשיך בקבוצה לעונה נוספת, שלישית במספר (17.6 נק', 4.5 רב', 2.3 אס' בממוצע למשחק). למרות ששיחק לצד האחים נניקשוילי בעונה שעברה, העמיד אליהו שורה סטטיסטית נפלאה והיה אולי לבורג המרכזי של הקבוצה ההיא שהעמיד שרון אברהמי. שחקן נוסף שמגיע על תקן כוכב בלאומית הוא ארז קוחנסקי, שהצטרף למכבי אשדוד במהלך העונה שעברה (14.8 נק', 5.4 רב', 2.5 אס' בממוצע למשחק) אותה התחיל בעירוני רמת גן. קוחנסקי, שגדל במכבי תל אביב, אף פעם לא היה פראייר, או לחילופין - לא היה אחד שמוותר לעצמו. בשלב מסוים שטרות שכאלה אמורים להיפרע ונראה שהשנה הוא קיבל הזדמנות שבהחלט אסור יהיה לו לפספס. החמישי בחבורה, אוריאל מרקו, שראה בעיקר ספסל במכבי חיפה בעונה האחרונה (4.6 נק', 2.8 רב', 1.1 אס') אך בכל זאת היה מי שזכר לו חסד נעורים בליגת העל ומשך אותו לשם חזרה. בתקווה שהפעם זה יצליח קצת יותר.

הפועל חולון

אלופת המדינה לא תניף צלחת נוספת בחודש מאי, אבל היא תקווה מאוד שלא תייחל לעשות את אותו הדבר בדיוק בליגה הלאומית בסוף העונה הבאה. דורסמן - אין, כסף - כמעט ואין, גם שמות גדולים קשה למצוא שם אבל עדיין מדובר בקבוצה שכנראה תעשה הכל על הפרק ותלחם עד טיפת הזיעה האחרונה. ובכן, אם בעונה שעברה היו לה את ראיין לקסר, ליאור לוי וטוני ווישהאם, שפשוט המשיכו לעונה נוספת, הרי שהפעם, מסע הרכש של דני פרנקו מהליגה השנייה היה סבוך קצת יותר, ואולי גם מעניין יותר.

ליאור שגב, שהוביל את בית"ר בנימינה בעונה שעברה בצוותא עם ג'וש גומז לסיבוב שני נפלא (18.5 נק', 8.7 אס', 4.3 רב' בממוצע למשחק) ואף נבחר לחמישיית העונה בלאומית היה מראשוני החותמים בשורות האלופה. לשגב תהיה זו טבילת האש הראשונה בליגת העל, אבל אחרי שכבר הוכיח את עצמו מעבר לכל ספק בלאומית, ואף הציג יכולת לא רעה במספר משחקי אימון, נראה כי מבחינת חולון, הבחירה בו הייתה מוצלחת. אל שגב הצטרף ממש בשבוע האחרון ליאור ליפשיץ, שהוביל את גבעת שמואל לליגת העל אשתקד (11.4 נק', 6.3 אס', 3.4 רב' בממוצע למשחק), חתם על חוזה באודסה האוקראינית אך לבסוף שב ארצה. ליפשיץ, בניגוד לשגב, כבר עבר דבר או שניים בליגה הראשונה ואף ניצח במו ידיו את מכבי תל אביב במדי הגליל, אבל בהחלט נראה ששילוב של השניים יחדיו בקו האחורי אמור להוות סוג של קטלניות, במיוחד בעידן החוק הרוסי.



את קו הפנים שלה עיבתה הקבוצה בעזרת אורי קוקיה, שפתח את העונה שעברה בנהריה, אך עזב למכבי חיפה חודשים ספורים לאחר מכן והיה לאחד הגורמים המרכזיים בעלייתה לליגת העל (9.9 נק', 10.1 רב', 2 אס' בממוצע למשחק), עם דומיננטיות שיא בצבע שתוכל לתרום המון גם לחולון של העונה. את הסגל הלאומי "משלימים" אלון סקל בוגר מחלקת הנוער של הפועל חולון ששב הביתה אחרי עונת ספסל באשדוד, ויוטב קוסטיקה, שאמנם שיחק אשתקד בליגה הרביעית בספרד אבל את דריכת הרגל האחרונה שלו בארץ הקודש עשה לפני שנתיים בהפועל ת"א והיה לאחד השחקנים המובילים בליגה.

מ.כ. גבעת שמואל

אלופת הליגה הלאומית לעונת 2008/2009, בניגוד לסגניתה, לא העמידה העונה קבוצה שתנסה להסתכל על הליגה מלמעלה, אבל בהחלט אחת כזו שיהיה קשה לנצח. שלושה משחקני הקבוצה בעונה שעברה נשארו לעונה נוספת, כשאליהם הצטרף הפורוורד אנטון שוטבין, בוגר מחלקת הנוער של מכבי תל אביב שכמו שגב וגומז, היה אחראי לקאמבק של בית"ר בנימינה בעונה שעברה. בין כל הזרים והלחצים שמסביב קשה לראות את אנטון מעמיד את המספרים של השנה שעברה (16.8 נק', 6.3 רב', 1.7 אס' בממוצע למשחק) אבל נראה שהדרך חזרה למכבי תל אביב חייבת לעבור בעונה או שתיים טובות בליגת העל.



בגזרת הנשארים, כאמור, ניתן למצוא את הקפטן הוותיק משה ברנר, עליו קשה להגיד ש"עלה מהלאומית" אלא בעיקר העלה משם את הקבוצה אחרי ששרת אותה למעלה מ- 10 שנים (17.1 נק', 5 רב', 1.4 אס' בממוצע למשחק). הרכז יחזקאל סקוורר, עוד אחד שהגיע ממכבי ונראה שיראה העונה את הפרקט בעיקר דרך הספסל (1.9 נק', 0.3 רב', 0.9 אס' בממוצע למשחק), והקלעי איתי גרינבויים, שנראה כי יכל לעשות יותר בקדנציה הקודמת שלו בליגת העל במדי עירוני רמת גן (11 נק', 2.1 רב', 2.6 אס' בממוצע למשחק), אך בכל זאת - היה לאחד הגורמים המשמעותיים בחזרתה של הגבעה לליגת העל.

עירוני נהריה

עוד קבוצה שלא עשתה יותר מידי העברות מהלאומית (אפילו שלחה לשם נציג - ברק פלג), והתבססה בעיקר על ישראלים שעברו בליגת העל בשנים האחרונות. הרכש המרכזי של הקבוצה מהבחינה הזו היה ערן סעודאי, ששיחק אשתקד במכבי שוהם חבל מודיעין (8.1 נק', 4.5 אס', 2.2 רב' בממוצע למשחק) והחליט לחזור לקדנציה שלישית בקבוצת נעוריו. סעודאי, שזכור בעיקר כקלעי מצוין, עבר בשנים האחרונות סוג של הסבה מוצלחת לקומבו-גארד ונראה שלפחות מהבחינה הזו נהריה תוכל להשיג ממנו המון. לצידו, בקו הפנים דווקא, יכדרר העונה דניאל גור אריה, בוגר מחלקת הנוער של מכבי ת"א שהוביל את מכבי הוד השרון בשנתיים האחרונות להישגים נאים (7 נק', 5.2 רב', אסיסט בממוצע למשחק). לגורא תהיה זו העונה הראשונה בליגת העל. בעמדת עוזר המאמן ניתן למצוא אקס לאומית נוסף, יניב וייצמן, שאימן אשתקד את הפועל לב השרון.



מכבי חיפה

העולה החדשה והמעניינת מכולן לליגת העל העמידה העונה תקציב מכובד וקבוצה מכובדת עוד יותר, מה שהביא אותה, באיזושהי "לית ברירה", לוותר על השחקנים שהיו חלק מעונת העלייה הבלתי נשכחת. בשלב מסוים במהלך הקיץ היו קולות לפיהן עדי פרג, אורי קוקיה וג'יי סטרייט עשויים יהיו להישאר בכרמל לעונה נוספת, אך בסופו של דבר, השורד היחיד היה קובי אייזיק (10.8 נק', 5.2 רב', 1.1 אס' בממוצע למשחק) שחזר לקבוצת נעוריו והחליט שהכי טוב יהיה להשתקע בה. ואם בלאומית עסקינן, אז אולי בכל זאת שווה להוסיף גם את תמיר גודמן, שאת עונתו האחרונה בישראל עשה במכבי שוהם, שבינתיים ירדה לארצית, לפני שנתיים.

בני השרון

וכאן הגענו לקבוצות שממש בחרו במדגמיות. אם מישהו ניסה לחשוב פעם על השחקן הכי משתפר בלאומית במהלך השנתיים האחרונות, קשה שלא להאמין שהוא הגיע, בלי יותר מידי מאמצים, לאלעד הופמן. הופמן, שנתן עונה גדולה במדי אליצור יבנה (16.4 נק', 4.5 רב', 3 אס' בממוצע למשחק) ונבחר שנה קודם לכן לשחקן המשתפר בלאומית, מתמיד, מידי שנה, לשפר אספקטים נוספים במשחק שלו, ונראה כי ההחתמה שלו על חוזה ארוך טווח בקבוצה של ויינקרייץ רק מעידה על ההערכה הרבה שחשים כלפיו בקבוצה. עכשיו רק נשאר לו לפרוע את השטרות.



אליצור אשקלון

כמו בני השרון, לא הלכה רחוק מידי והסתפקה בהחתמה אחת, אפשר לומר שאפילו צנועה יותר - אופיר לוי - הגארד של הפועל לב השרון שלא ממש הצליח להשאיר את הקבוצה באופן טכני בלאומית (9 נק', 2 רב', 1.6 אס') אך כן הצליח לסדר לעצמו קבוצה, בתקווה לפרוח בה, בליגת העל.

מכבי ראשל"צ

הרומן בין זיו ארז לרז זהביאן התחיל איפשהו ברמלה לפני 5 עונות, המשיך ברמת השרון, וכולנו תקווה שלא יסתיים במכבי ראשון. אחרי שהתבשל בשנים האחרונות בלאומית (10.5 נק', 5.3 רב', 1.8 אס' בממוצע למשחק) הבין רז שאין כמו ההזדמנות הזו לחזור בה לליגה של הגדולים ולייחל לפריצה נוספת. באשדוד ראו ממנו בעיקר דברים יפים, ועם קצת מזל והרבה עבודה, לא מן הנמנע שגם בליגת העל יזכו לראות דברים דומים. יוצא לאומית נוסף שכבר חתם בקבוצה אך נחתך במהלך השבוע האחרון הוא הסנטר דניס קאר, ששיחק אשתקד בקריית אתא.



גליל עליון/גלבוע

הסיפור של אלכס צ'וברוביץ' (2.3 נק', 2.7 רב', 0.1 אס' בממוצע למשחק), הוא אחד המעניינים, יש שיגידו הזויים. אלכס, כדור-עפן במקורו היה אמור להמשיך בקריירה המעניינת ועתירת הרייטינג של הספורט הבלתי נפוץ הזה אילולא מכבי תל אביב לא הייתה שמה עליו עין בהיותו צעיר. אבל היא שמה, ואלכס, בחור גבוה מהרגיל, בחר לנסות, ונראה שהתאהב ברעיון, למרות שעם מחלקת הנוער של סגנית האלופה זה לא ממש עבד. אחרי שנים ארוכות בהן ראה בעיקר ספסל הגיעה הצעה שבאמת היה קשה לסרב לה מהגליל (אחרי אחת מרמת גן). אם זה יצליח... טוב, אם זה יצליח זה באמת יהיה מעניין.








כתבות אחרונות באתר
Print



ארכיון טורים
עד לפעם הבאהאין עוד מלבדומאחורי הספסל: פותחים עונהגאווה אדומהמחשבות של קיץ, תהיות באביבליגת השאלותבמחוזות באריכי היה בינינו משהואליפות אירופה, אנחנו באיםתנו להלפרין לנצחתעודת עניותשותה מן הבארצאתכם לשלוםמה נשתנה?מכבי שוהם חבל מודיעיןאליצור רמלהאליצור מכבי נתניההפועל נצרת עיליתהפועל יקנעם/מגידוהפועל לב השרוןאליצור יבנהמכבי חיפהמכבי הוד השרוןמ.ס. גבעת שמואלבית"ר בנימינההפועל באר שבעאליצור קריית אתאמכבי אשדוד



© כל הזכויות שמורות
cker();