|
גאווה אדומה
אלירן כהן
,30/04/2015
הקיץ המאתגר, הפתיחה המוחצת, נפילת המתח, ההתאוששות וההתעוררות ברגעי האמת. אלירן כהן ליווה מקרוב את האנשים שעשו את העונה של הפועל באר שבע / בני שמעון, אלופת המחוז הדרומי של הליגה הארצית, למה שהייתה - מיוחדת, נדירה, והיסטורית.
ארבעים שנה חלפו מאז הפעם האחרונה שזה קרה. אוהדי הפועל באר שבע, שפקדו את יציעי אצטדיון "וסרמיל" בעיר, יכלו לחוש לרגע אחד שבעי רצון, כשצלחת האליפות נחתה בין כותלי האצטדיון. אז נכון, זו לא הייתה אליפות המדינה, והצלחת לא הוענקה לשחקני קבוצת הכדורגל, אבל יש משהו מיוחד בקהל הזה, שהולך ונקשר לקבוצת הכדורסל של המועדון, משהו שיודע להעריך באמת רגעי שמחה. בתום עונת המשחקים ייפרדו, כפי הנראה, אוהדי הפועל באר שבע מהאצטדיון המיתולוגי ויעברו לאצטדיון "טרנר" החדש שנבנה ממש בכניסה לעיר, מטרים ספורים ממעונה של קבוצת הכדורסל - היכל הקונכייה. את הדרך לשם, כפי שלבטח יכולתם להבין, הם כבר יכירו בקלות.
קצת פחות משבועיים חלפו מהרגע בו העפילה הפועל באר שבע / בני שמעון לליגה הלאומית בכדורסל, ואת חגיגות העלייה הראשונות שלה (אחרי שהשלימה את טקס גזירת הרשתות באולמה הביתי, כמובן) - בחרה לעשות יחד עם קהל האוהדים שחיכה באצטדיון הכדורגל, במשחק הליגה נגד עירוני קריית שמונה שנערך בהמשך אותו הערב. "הקשר עם קבוצת הכדורגל הלך והתחזק ככל שהתקדמה העונה", מספר כפיר ארזי, יו"ר המועדון, "הוא בנוי על כבוד הדדי ורצון גדול לשיתוף פעולה, ואין לי ספק שיחד איתם נמשיך להביא יחד שמחה לאוהדי הקבוצה".
וכשכפיר ארזי מדבר על כבוד הדדי ורצון גדול לשיתוף פעולה, זה עובר בעוד מקומות רבים אחרים. לפני 3 שנים לקח על עצמו ארזי (53), איש עסקים ידוע ומוכר בנגב ובעל חברת האבטחה הגדולה באזור, את ניהול המועדון, רתם אנשי עסקים נוספים מהעיר שהתחברו לחזון ולשאיפות, קיבל את ברכת הדרך מראש העירייה, רוביק דנילוביץ', ויצא לדרך. "תקופה ארוכה ליוויתי את הילדים שלי ששיחקו במחלקת הנוער של המועדון", הוא מספר על תחילת הדרך, "ראיתי שהאווירה מיוחדת, שהפוטנציאל בשמיים ושבניית היכל הספורט החדש בעיר הולכת ומתקדמת, והיה לי ברור - בהחלט אפשר לעשות פה משהו".
החלטה משמעותית וחשובה, שבדיעבד התבררה כהצלחה גדולה, קיבל ארזי בקיץ האחרון, כשבחר להעתיק את משחקי הקבוצה מאולם הכדורסל בתיכון מקיף ד' להיכל החדש: "היו המון התלבטויות בהתחלה", מודה ארזי, "חששנו שלא יגיע מספיק קהל ושהאולם הגדול לא יהיה מספיק ביתי, אבל דווקא המעבר להיכל ה'קונכייה' נתן את הדחיפה שכה ייחלנו לה השנה - הן מצד האוהדים שנהנו ממתקן ברמה גבוהה, והן מצד נותני חסות נוספים שהביעו עניין להצטרף לעגלה שכבר טסה".
בד בבד עם הצלחותיה על הפרקט בשנתיים האחרונות, באר שבע עלתה על המסלול הנכון גם בכל הקשור להתנהלות בריאה ותכנון לטווח ארוך. קשר מיוחד נרקם בקיץ האחרון גם עם סיגל מורן, ראש המעוצה האזורית בני שמעון, ועם בית ההשקעות אלטשולר שחם, שכבר שנים ארוכות תורם רבות לענפי הספורט השונים בארץ ביד רחבה. "בהתאם לתפיסה שלנו - לחדש, לשנות, להצליח - רצינו להשפיע על מקום מיוחד בכדורסל הישראלי", מספר קלמן שחם, מנכ"ל בית ההשקעות, "ובדיוק באותה התקופה כפיר הרים טלפון, שוחחנו, נפגשנו, ומשם הכל היסטוריה".
היסטוריה. אז אחרי הספתח של קלמן, בואו ננצל את הדקות הקרובות ונדבר קצת על ההיסטוריה, הקרובה, הרחוקה, זו שהייתה, וזו שלבטח עוד תהיה.
חוגגים על הדשא (http://eyoya.co.il)
קיץ של הפתעותמועדון הכדורסל "הפועל באר שבע" הוקם עוד בשנת 1965 אבל מעולם לא תקע יתד בכדורסל הישראלי. גיחות קצרות לליגה הלאומית הסתיימו בעיקר במפחי נפש, ביקורים של קבוצות הצמרת בבירת הנגב היו ונותרו בעיקר בחלומות, ועל אירופה מי בכלל העז לדבר. ימי הזוהר האחרונים של המועדון היו בעשור הקודם, כשבאר שבע, בהובלת איש העסקים דרור סוויסה, קמה לתחייה, טיפסה במעלה הליגות ועמדה במרחק התקפה אחת מעלייה לליגת העל, כשהתמודדה נגד הפועל חולון בסדרת גמר הפלייאוף של הליגה הלאומית.
"התחושה בימים האלה הייתה אדירה", מספר ישראל ברוך, מאמן הקבוצה אז וכמו שניחשתם ברגע - גם היום, "בכל פעם מחדש הרגשנו שאנחנו יוצרים יש מאין, הייתה התרגשות של משהו ראשוני שבכל פעם דחפה אותנו קדימה, שלב אחרי שלב, עד השיא באותה הסדרה נגד חולון". החלום התנפץ ואיתו גם האמונה שאפשר לעשות את זה. ובאר שבע, שעוד הצליחה להשלים עונה נוספת בליגה הלאומית נקלעה לחובות כבדים והתפרקה. על הגחלת שמרו מריו לוי ואבי ברמי, לא אוליגרכים או אנשי עסקים, אלא שניים מהשורה שלקחו על עצמם את ניהול מחלקת הנוער שנותרה השריד האחרון מהקבוצה הגדולה ההיא וחיכו שההזדמנות הבאה תגיע. והיא אכן הגיעה.
קיץ 2012 היה האות לחזרתן של 7 השנים הטובות. לאחר שמהלכי איחוד, פירוק, הלחמה והרכבה בין מועדוני הכדורסל השונים בעיר לא צלחו, וכשהפועל באר שבע דשדשה בין ליגה א' לליגה ב', נכנס כפיר ארזי לעניינים, לקח עליו את קבוצת הבוגרים שהייתה על סף סגירה, והחל להוביל מהלכים. "עשינו לא מעט טעויות בדרך בפעם הראשונה", מודה ברוך, "אבל ידענו להפיק מהן את הלקחים", הוא מסייג. "הפעם הקודמת הוכיחה שהפוטנציאל באמת קיים, ושאנחנו רק צריכים את הבנאדם הנכון שימשיך את מה שנעצר פה לפני 6 שנים".
באר שבע טיפסה במעלה הליגות, השלימה שתי עליות רצופות, והחלה בהיערכות לעונת המשחקים בליגה הארצית. "התכנון המקורי היה להתבסס על שחקני הקבוצה מהעונה שעברה ולהתחזק עם שלושה שחקנים במקומות הנכונים", מספר המאמן על שהיה בקיץ האחרון, "אבל בזמן שאנחנו באנו עם שלושה, בת ים הגיעה עם חמישה וגם רחובות נכנסה לתמונה כך שבלית ברירה נגררנו למרוץ חימוש שלא חשבנו עליו כלל בתחילת ההכנות".
דראגן קליקוביץ' ועוז סמוכה היו מהבודדים שהמשיכו לעונה נוספת בקבוצה. שלא במקרה, שניהם גם לקחו חלק במסע הקודם של באר שבע בליגה הלאומית. קליקו, שחקן נבחרת הנוער של יוגוסלביה לשעבר, שבצעירותו סומן כהבטחה גדולה והיה חלק מפרויקט מיוחד של מכבי תל אביב, מצא לעצמו בית חם בבאר שבע עוד בעשור הקודם, וכשנקרא לדגל בשנית - לא התלבט לרגע ("התאהבתי במקום, ורק חיכיתי להזדמנות לחזור"). עבור סמוכה, שגדל במחלקת הנוער של המועדון, ההמשך היה מובן מאליו. "עוד בקיץ היה לי ברור שהקבוצה תרוץ בכל הכוח לאליפות ושאגיע מעמדת הרכז השני, אבל הייתי מוכן לעשות את השינוי התפיסתי הזה", הוא מספר, "ההישג הקבוצתי שרשמנו בסופו של דבר נתן סיפוק עצום".
את מסע הרכש החיצוני שלה החלה באר שבע כבר בחודש מאי, כשהנחיתה משום מקום את כריס ווטסון. "מקצועית, זו הייתה ההחלטה הטובה והמשמעותית ביותר שעשינו השנה", קובע בנחרצות כפיר ארזי, ומקבל פידבק חזרה גם מהסנטר שלו, שהדגיש - "לאורך הקריירה שיחקתי בקבוצות שהעריכו אותי כשחקן וכאדם, זה הביא אותי לתת מעצמי את הכי טוב שאני יכול, וזה מה שהרגשתי גם כשהגעתי לבאר שבע. התוודעתי לחזון ולתכניות העתידיות של הקבוצה והעיר וחתמתי ברגע. לא הייתה לי כל סיבה לחכות להצעות אחרות". אחריו הגיעו שחקני ליגה לאומית משמעותיים נוספים: יואב דביר וגיא כהן ממגדל העמק ("ראינו שנבנה כאן משהו שונה ומיוחד ומאוד רצינו לקחת חלק בפרויקט הזה", מסכמים שניהם), יונתן שטרקמן מרמת השרון וברגע האחרון - גם אדיר הרוש, מכפר סבא, אבל את עייני כולם צדה חזרתו של אוהד כהן לעיר בה גדל.
"כבר בסוף העונה הקודמת ידעתי שאני הולך להגיע לבאר שבע", מספר כהן על ההחלטה שקיבל במהלך הקיץ, "חיכיתי לזה, הייתי שלם עם זה, והאמנתי בכל לבי שלא משנה מול מי נשחק - אם נלך בדרך הנכונה אנחנו נעלה ליגה. המשכתי להגיד את זה גם אחרי שראיתי את בת ים מתחזקת, וגם כשרחובות נכנסה למירוץ. ידעתי שאם נאמין בעצמנו - זה באמת יקרה". ובואו נגלה לכם סוד - זה באמת קרה.
היכל הקונכייה. ליגה אחרת (http://eyoya.co.il)
משפשפים את העינייםהגרלת המשחקים סדרה לבאר שבע נחיתה רכה. בזמן שכבר במחזור הראשון פגשו בת ים ורחובות האחת את השנייה למשחק ראש בראש, אירחו האדומים באולמם הביתי החדש את מכבי מעלה אדומים, למשחק שסומן כנוח על הנייר. 1,800 צופים (יש שטענו שהיו שם אפילו קצת יותר), מתוכם כ- 200 אוהדים מארגון האולטרה-סאות', חוג אוהדי קבוצת הכדורגל, ורבים מתושבי המועצה האזורית בני שמעון, שצבעו את היכל הקונכייה באדום ויצרו אווירה שלא נראתה כמותה בליגה השלישית. "ההתרגשות לקראת משחק הבית הראשון העונה הייתה אדירה", מספר דראגן קליקוביץ'. "כבר כשנכנסו לאולם הרגשנו שיש משהו מיוחד שדוחף אותנו קדימה, האווירה הייתה מחשמלת, וידענו שאנחנו צריכים לתת את האקסטרה עבור כל האנשים ובעיקר - הילדים, שבאו לראות אותנו". החגיגות ביציעים הלכו וגברו ככל שהדקות נקפו, ושריקת הפתיחה נתנה את החותם: משהו חדש אכן מתחיל.
בהמשך יצאה באר שבע לסדרת משחקים נוחה יחסית, ואל האתגר המשמעותי הראשון שלה הגיעה במחזור השישי, כשהתארחה בפתח תקווה לקרב ישיר על המקום הראשון. הפסד על חודו של סל היה תמרור האזהרה הראשון שקיבלה הקבוצה, מה שכפי הנראה הוביל אותה שבוע לאחר מכן להציג יכולת מנומנמת במשחק הבית נגד מכבי שוהם שגם הועתק לאולם חלופי בשל מופעי תרבות שנערכו ב"קונכייה". אלא שכבר מאז הוסט הפוקוס למשחק העונה הרשמי הראשון של באר שבע, כשזו התכווננה לארח בהיכל הקונכייה את הטוענת העיקרית לכתר - מכבי בת ים.
כדורסל גדול לא היה שם, אבל לפעמים כדורסל גדול יכול לשעמם אתכם בטירוף כשיש את כל השאר. למעלה מ- 2,000 אוהדים רועשים מילאו את היציעים וקבעו שיא עונתי חדש (שעוד יישבר), תפאורה מכובדת ליוותה את הערב, צוותי צילום נכחו בכל פינה ושידור ישיר ברדיו המקומי הפך את האירוע למכונן. "לאורך השבועות שקדמו למשחק העיר באר שבע פשוט נכנסה לזה", מספר תומר ירון, חבר במחלקת השיווק של המועדון, שגדל בעיר, שיחק במחלקת הנוער של המועדון ואחרי שנים ארוכות במרכז הארץ חזר לסגור מעגל. "ברמה התודעתית הצלחנו הרבה מעבר למצופה, ובתקציב שיווק מינימאלי ועם הרבה יצירתיות שהתלוותה אליו הצלחנו לעשות את הבלתי ייאמן". ניב אלבז, חבר נוסף במחלקת השיווק, שהתניע במהלך השנה את פרויקט בתי הספר, בו פגשו שחקני הקבוצה ילדים בגילאי 10-12, שיחקו איתם והעבירו להם סדרת הרצאות חינוכיות, הוסיף - "בבאר שבע לא הייתה מסורת כדורסל, ולאורך כל הדרך ניסינו לחשוב איך נוכל לגרום לקהל להגיע על בסיס קבוע להיכל הקונכייה. כשראינו את הפרגון מצד האוהדים היה לנו ברור שתושבי העיר מאחורינו".
בכלל, מחלקת השיווק של המועדון הוא רק חלק ממעטפת לוגיסטית וניהולית רחבה שמלווה מקרוב את מה שקורה העונה בהפועל באר שבע / בני שמעון ושכמוה, כפי הנראה, תתקשו למצוא במרבית קבוצות הליגה הלאומית וליגת העל. זה מתחיל בדברים הגדולים, כמו בהיכל הספורט המפואר בן 3,000 המקומות, אבל מתבלט בעיקר באלה הקטנים: מחלקת נוער מחויבת, פעילות קהילתית ענפה, עבודה תקשורתית מאסיבית, מערך פרסום והפצה של פליירים ושלטי חוצות, אתר אינטרנט פעיל, עמוד פייסבוק, צלמי בית, להקת מעודדות, קמע שמדליק את הקהל, ומנהל קבוצה - ולדימיר גרביץ - שדואג שלאף אחד לא יחסר שום דבר."הייתי בהרבה קבוצות", מעיד אוהד כהן, "ומעולם לא נתקלתי במנהל קבוצה כל כך אכפתי ודואג שנותן מעצמו מכל הלב ללא שום אינטרס אישי". כשמסתכלים על כל אלה, יכולים להבין מה מושך 2,000 אוהדים למשחק כדורסל בעיר שעד לפני כמה חודשים ידעה ליהנות בעיקר מכדורגל.
באר שבע סימנה וי חשוב על המשחק נגד בת ים והמשיכה הלאה. אלא שגם אז פגשה במהמורות נוספות בדרך, כשבראשונה שבהן נפלה כבר בשבוע לאחר מכן, במשחק החוץ נגד הפועל לוד וסטנלי ברנדי. "אחרי המשחק נגד בת ים ולפני המשחק נגד לוד היינו בתחושה מוטעית שהכל הולך לכיוון שלנו", מספר דראגן קליקוביץ', "חווינו ירידת מתח משמעותית שנבעה מעודף ביטחון, ירידה שעלתה לנו ביוקר במשחק נגד לוד אך גם העבירה אותנו שיעור מאוד חשוב בהמשך הדרך". ניצחון על בית"ר ירושלים החזיר את הקבוצה לעניינים, אבל כבר בשבוע לאחר מכן יצאה באר שבע למשחק חוץ קשה נוסף, הפעם ברחובות, ורשמה את הפסדה השלישי העונה.
"אחרי המשחק הזה, כשכבר ירדנו למקום השלישי בטבלה, נפל לנו האסימון, או ליתר דיוק - מרכזייה שלמה, שחייב להיות שינוי ושצריך לעשות משהו שונה גם מבחינת הדרך בה שיחקנו וגם ברמה הקבוצתית", מספר אלעד שפרן, שכבר שנים נחשב ל"דבק" בכדורסל המקומי. "הייתה הבנה שלא רק שהעלייה תהיה קשה משחשבנו אלא שנוסף לזאת - נצטרך לעשות סיבוב שני נטול טעויות כדי לעמוד ביעדים שהצבנו לעצמנו. זה יצר מחויבות שונה עוד יותר מכפי שהייתה בסיבוב הראשון, בעיקר לעצמנו, כקבוצה".
כפיר ארזי וחברי מחלקת השיווק - ניב אלבז ותומר ירון (hb7.co.il)
דרך השלוםוהתפנית המשמעותית החלה, כצפוי, עם היציאה לפגרה. בבאר שבע החלו לחשוב מחוץ לקופסה, הגבירו את האינטנסיביות במקומות הנכונים ולמדו להסתכל יותר על מה שיש מאשר על מה שאין. ויש הרבה. "אנחנו קודם כל חברים", מספר אדיר הרוש, "וגם כשפחות הלך - ידענו שחשוב שנשאר ביחד. הסתדרנו מצוין אחד עם השני, אהבנו לשחק האחד עם השני, ובסוף זה כל מה שעשה את ההבדל".
"חברים" היא הגדרה מאוד כללית וגמישה כשמדברים על קבוצת כדורסל מקצוענית ועל חבורת שחקנים שבסך הכל - די מכירה האחד את השני, אבל נראה שבבאר שבע, עיר שמטבעה משדרת פתיחות, חמימות וקרבה, ידעו לקחת אותה צעד אחד קדימה. כבר בתחילת העונה התקבלה ע"י הצוות המקצועי החלטה להצמיד את אימוני סוף השבוע בימי חמישי ושישי, החלטה שבדיעבד הסתבר כי לא הייתה רק בעלת נופך מקצועי. "הקרבה בין אימוני סוף השבוע הביאה את כולנו להישאר בבאר שבע בימי חמישי, לצאת יחד, להתקרב ולהתגבש", מוסיף הרוש, ומקבל את החיזוק מחברו לקו האחורי, יונתן שטרקמן - "אני די בטוח שללא ימי חמישי האלה, בהם נשארנו כולנו יחד, לא היינו מצליחים לעשות את זה".
המשוואה המוכרת של ציפיות-לחץ-טעויות לא פסחה מעולם על אף קבוצה שכיוונה גבוה, אבל השלכותיה מהסיבוב הראשון החלו להתפוגג ככל שהתקדמו ההכנות לסיבוב המשחקים השני, כששחקני באר שבע הניחו את הדאגות בצד, והתרכזו בכדורסל. "בסך הכל העניינים המשיכו להתנהל כרגיל", מספר גיא כהן, "אדיר המשיך להתעקש שהוא מגיע מכפר סבא לבאר שבע תוך 55 דקות מבלי לעבור על חוקי התנועה, ואנחנו התעקשנו להמשיך לא להאמין ולהפעילו לו טיימר, יגאל המשיך להיגרר לאימונים באוטובוסים מהבסיס שלו בדרום הארץ, וישראל ידע לשדר בו זמנית אווירה של ביטחון, רצינות והומור באימונים". השמירה על השגרה והגיבוש החברתי, הסכימו כולם, היו הגורם העיקרי ליכולת המוצלחת שהציגה הקבוצה בסיבוב השני.
"במישור המקצועי", מגלה רועי ליכטנברג, עוזרו ויד ימינו של ישראל ברוך על הקווים, "קיבלנו בעיקר החלטה משמעותית אחת - לרוץ בכל הזדמנות שרק אפשר, גם במחיר של איבודי כדור. בסיבוב הראשון הצגנו הגנה נהדרת אבל לא קלענו מספיק נקודות, והיינו צריכים לעשות את השינוי גם בצד ההתקפי של המגרש". יואב דביר, שהיה למעשה המוציא לפועל העיקרי של השינוי התפיסתי המתבקש, הוסיף - "ידענו שאנחנו צריכים להחזיר לעצמנו את הביטחון, משחק אחרי משחק. וההחלטה להגביר את הקצב בהתקפה, לשחרר מהר את הכדור מהיד ולטוס קדימה למתפרצות הגיעה בדיוק ברגע הנכון".
אם נחזור רגע לליכטנברג, הרי שבינו לבין ישראל ברוך נרקמה לאורך השנים כימיה נפלאה. "רועי היה שחקן שלי שנים ארוכות", מספר ברוך, "וכבר אז ידעתי שהוא יהיה מאמן מוצלח. הוא מבין מצוין את המשחק, חושב טקטית, ועושה עבודה רבה מאחורי הקלעים. מגיע לו המון קרדיט, ההצלחה הזו שייכת לו לא פחות". ליכטנברג עצמו, שיודע תמיד לפרגן חזרה, סיפר - "ישראל ברוך הוא קודם כל חבר, אחד שתמיד מייעץ ועוזר כשצריכים אותו. אנחנו שונים לגמרי בחשיבה שלנו ומתוקף כך גם נהנים מאוד לעבוד יחד ומשלימים האחד את השני. זו זכות גדולה להיות לצד אישיות כדורסל כל כך מוכרת, ססגונית וידועה בכל הארץ".
באר שבע פתחה את הסיבוב השני בסערה, בדיוק כפי שתכננה, עם ניצחון חוץ במעלה אדומים, למשחק, אשר לדבריו של ישראל ברוך, הביא את המפנה לעונה. המשחקים שהגיעו לאחר מכן כבר היו אופרה אחרת, כשהאדומים-לבנים לא הביטו לאחור ורשמו רצף ניצחונות נאה בהפרשים משכנעים במיוחד. "באופן טבעי, לקבוצה חדשה לוקח קצת זמן להתחבר ולהציג את הכדורסל שלה", מספרים יונתן שטרקמן ואדיר הרוש, "בסיבוב השני למדנו טוב יותר את ההרגלים האחד של השני, ידענו מה כל אחד אוהב לעשות ולקחנו את העניין צעד אחד קדימה". לעומתם, נשמע כריס ווטסון רגוע אפילו יותר - "כבר בתחילת העונה המטרה שלנו הייתה לסיים במקום הראשון. טבעי שבעונה יהיו עליות וירידות, אבל ידענו להישאר דרוכים כל הזמן. הרי מה הייתה האלטרנטיבה? לאכזב את כפיר ארזי? האופציה הזו כלל לא הייתה על הפרק".
בשונה מהאלופות הליגה האחרונות ומקבוצות הצמרת האחרות, יכלה באר שבע / בני שמעון להתגאות השנה בסגל עמוק שהתבסס לא מעט על יוצאי מחלקת הנוער של המועדון בשנים האחרונות. לצד אוהד כהן ועוז סמוכה נמנו עם סגל הקבוצה השנה גם בן דאודי, שחזר לשחק כדורסל אחרי 4 שנים כקצין בשירות קרבי, דוד בן ישי, שגדל בעיר וחזר אחרי 3 שנים באקדמיה של מכון וינגייט, רועי בובליל, שנפצע בפתיחת העונה ונאלץ לעבור ניתוח בברכו, עדי מרקוביץ', שרק בשנה האחרונה סיים גיל נוער אבל עדיין ידע לעלות מהספסל ולהפציץ כשצריך, ויגאל קופרמן. "השירות הצבאי המרוחק שלו הביא אותו לפספס לא מעט אימונים", העיד על קופרמן חברו לקבוצה דוד בן ישי, שהתגייס אף הוא לצבא במהלך עונת המשחקים אך נשאר קרוב לבית, "אבל באופן בלתי מוסבר משבוע לשבוע הוא פשוט נראה יותר ויותר טוב".
עוד מגיל צעיר סומן קופרמן כהבטחה גדולה. כבר בגיל 17 היה שחקן משמעותי כששיחק בשורות עירוני באר שבע בליגה הארצית ולמעשה היה אפקטיבי בכל עמדה בה התבקש לשחק. באותה העונה הוא גם הוביל את נבחרת הכדורסל של תיכון מקיף ג' לליגת העל של בתי הספר (יחד עם חברו לקבוצה רועי בובליל, ורון רחמים - בנו של מנכ"ל הפועל ב"ש בכדורגל, אסי). "צברתי המון ניסיון בשנתיים בעירוני באר שבע", מספר קופרמן, "והבנתי שזהו פקטור מאוד משמעותי בקבוצת בוגרים, בה אתה נדרש להרבה אינטנסיביות, פיזיות ועמידה בלחצים. בתקופה הזאת זכיתי ללמוד ולחוות הכל מהכל". ההתעלות של קופרמן בסיבוב השני נתנה המון אוויר לישראל ברוך ולצוות המקצועי, שהשלימו 7 מ- 7 והתכוננו למלחמת העולם הכמעט אחרונה: משחק העונה בבת ים.
הקהל האדום בפעולה (hb7.co.il)
זה הכל או כלוםאם תשאלו את ישראל ברוך (זה בסדר, כבר שאלנו) הוא יספר לכם שלא היה שם שום לחץ. אם לומר את האמת? כנראה שקצת קשה להאמין לזה. ערב משחק העונה (השני) עם מכבי בת ים באר שבע אמנם אחזה במקום הראשון בטבלה, אבל גם לה וגם ליריבתה היה ברור שהמנצחת תיקח את כל הקופה. "אי אפשר להגיד שלא היה חשש לפני המשחק נגד בת ים", מספר רועי ליכטנברג, "אבל לא היינו מוטרדים מידי מהמשחק הזה. ידענו שאם ננצח את הקטנות, במקומות בהם היריבות נפלו - נעשה את העבודה".
הדריכות בבת ים הייתה בשיאה, וגם בבאר שבע ידעו את זה. חלוקת הכרטיסים למשחק נערכה בקפידה, ערוץ הספורט בצעד יוצא דופן שלח צוות שידור למשחק, ואפילו את אתר "ספסל" ייצגו לא פחות מצלם שלם ועשרה כתבים שנשלחו כולם לתעד את האירוע. האווירה הלוהטת באולם בית הספר בו שיחקה בת ים לא הזכיר משחקי פלייאוף, הוא פשוט לקח את כולם 1,200 קילומטר מערבה, להיכל השלום והאחווה בפיראוס. 50 אוהדים באדום, מלווים בתופים ובזמבורות השמיעו את קולם מול 350 צהובים ביציע הנגדי ודחפו את הקבוצה שלהם קדימה, שעה ארוכה לפני שריקת הפתיחה. משחק רב תהפוכות הסתיים בניצחון מותח של האדומים, ניצחון שלמעשה נתן את האות למה שהגיע חודש לאחר מכן - חגיגות העלייה.
"הניצחון בבת ים היה רגע השיא של העונה שלנו", קובע כפיר ארזי, "ידענו להתעלות ברגע האמת ולקחת את זה", הוסיף גיא כהן, וכריס ווטסון סיכם היטב: "האווירה באולם בבת ים הייתה מטורפת, זו הייתה הרגשה נהדרת להגיע לשם ולקחת את הניצחון הזה, הייתי מאוד גאה בקבוצה ובשחקנים שלנו באותו הערב".
שבוע לאחר מכן אירחה באר שבע בהיכל הקונכייה את הפועל לוד, לקרב נוסף (ואחרון) על המקום הראשון בטבלה. ההפסד במפגש הראשון והמומנטום האדיר איתו הגיעו האדומים למשחק הרעישו את העיר והובילו לתכונה שלא נראתה בה מאז סדרת גמר הפלייאוף המדוברת עם הפועל חולון. מי שעבדו מסביב לשעון בימים הללו היו חברי חוג האוהדים הראשי של קבוצת הכדורגל, "האולטרה סאות'", שנערכו בכל הכוח למשחק והגיעו בהמוניהם. "אם להיות כנים - הקשר בין הארגון לקבוצת הכדורסל שנרקם עוד בשנה שעברה החל מתוך אינטרס משותף שהתאים לשני הצדדים, אבל מהר מאוד קרם עור וגידים", מספר דובר הארגון, אורן אוזן. "החיבור בין חוג האוהדים למועדון הכדורסל היה אמיתי וחזק, ואנו מייחלים להמשך שיתוף הפעולה ולהצלחת הקבוצה בשנים הבאות, בליגת העל".
העבודה המאומצת של חברי חוג האוהדים, של אנשי מחלקת השיווק של המועדון ואפילו של היו"ר כפיר ארזי עצמו עשתה את שלה. שעה לפתיחת המשחק והחניה מחוץ לאולם החלה להתמלא ("אנשים לקחו חופש מהעבודה", סיפר אחד האוהדים בכניסה לאולם), חצי שעה ומכוניות כבר התקשו לעבור בכביש המוביל לשם, ועד שריקת הפתיחה מילאו את ההיכל לא פחות מ- 2,800 אוהדים. מספר שיא במונחי הליגה הארצית. מה שקרה במשחק עצמו כבר לא עניין איש, תוצאת הניצחון המשכנע נשכחה במהירות, ושחקני באר שבע אצו לחגוג עם האוהדים על הפרקט את העלייה הכמעט ודאית לליגה הלאומית. לא סופית, אבל מספיק בטוחה. תיאורטית, באר שבע עוד הייתה צריכה לנצח את בית"ר ירושלים שבוע לאחר מכן כדי להבטיח באופן רשמי את העלייה. מעשית, לנועלת הטבלה לא היה כל סיכוי להפתיע. והיא בהחלט לא הפתיעה.
חגיגות הניצחון (והעלייה) נגד הפועל לוד
סוף דבראת חגיגות העלייה שמרו בבאר שבע למשחק סיום העונה נגד מכבי רחובות, שנערך בהיכל הקונכייה. העובדה כי באותו הערב, קצת אחרי משחק הכדורסל, אירחה גם קבוצת הכדורגל יריבת צמרת מליגת העל לא מנעה מלמעלה מ- 1,000 אוהדים להגיע להיכל הקונכייה ולשמוח עם האדומים. ציון לשבח נוסף לאוהדי הענף בעיר. רגע לפני שריקת הפתיחה קיבל כריס ווטסון את גביע ה- MVP, תואר שהוענק לו בצדק מוחלט על ידי מאמני הליגה מטעם אתר "ספסל". "באופן כללי אני לא מתחבר לגביעים ולתארים אישיים כי הם יכולים לפעמים להרוס את המשחק הקבוצתי. באתי לכאן כדי לעלות ליגה", סיפר ווטסון רגע אחד לפני שהמשחק יצא לדרך, "אבל אני מאוד מעריך את הבחירה ומוקיר תודה לכל המאמנים שבחרו בי. זה באמת כבוד גדול". חברו לקבוצה, יונתן שטרקמן, ברך גם הוא על הבחירה: "כריס הוא לפני הכל בנאדם מיוחד בצורה יוצאת דופן. מודל לחיקוי ומצוינות. היה כיף להעביר כל רגע איתו, למדתי ממנו המון וכמוני גם יתר השחקנים בקבוצה".
באר שבע מיהרה להשלים את חגיגות האליפות בהיכל הקונכייה ושמה פעמיה לאצטדיון וסרמיל, להמשיך בהם אל מול קהל האוהדים הרב שחיכה ביציעים. בזמן הזה, כשאוהד כהן התפנה לסכם ("העונה הזו, כמו העונה הקודמת שלי בבאר שבע הייתה מאוד מיוחדת, ואין דומה לה, יש משהו מיוחד בעיר הזאת, משהו שסוחף אותך להוציא מעצמך יותר"), כשדראגן קליקוביץ' התפנה לסכום את מספר האליפויות שרשם לאורך הקריירה (8 בסך הכל), כשכריס ווטסון הצטלם עם כל ילד שירד לפרקט ושיתר החברים השתעשעו עם בקבוקי השמפניות והרשתות שנגזרו, היה מי שכבר התחיל לחשוב ולדמיין את החגיגות ההיסטוריות פי כמה שאולי יתממשו בשנה הבאה. "אני מאמין שנבנה קבוצה ראויה על בסיס סגל השחקנים הקיים שתדבר חזק בליגה הלאומית בעונה הבאה", סיכם כפיר ארזי, הצטרף לחגיגות על הפרקט, והשאיר את קלמן שחם לתת לנו את מילות הסיום.
"העונה של באר שבע הייתה תעודת כבוד ענקית", הוא סיכם, "הנחתי הנחות נכונות כשהגעתי לכאן, ואני שמח על כך. קבוצות רבות מליגת העל מתקנאות במה שקרה בבאר שבע השנה, ואני בטוח שאנחנו נמצאים רק בתחילת הדרך". על היעדים לשנים הבאות, הוסיף: "המטרה היא כמובן ליגת העל, אבל זהו רק שלב אחד בדרך. למדתי שבאר שבע היא עיר שצמאה לספורט, ולכדורסל בפרט, ואני מאמין שיחד עם המשך שיתוף הפעולה מצד המועצה האזורית בני שמעון - תוך כמה שנים נראה במחלקת הנוער של המועדון אלפי ילדים, שעם השנים יהפכו להיות אנשים טובים יותר בזכות ההתעסקות בספורט".
העלייה לליגה הלאומית והרצון להמשיך במומנטום ולרשום עליית ליגה רביעית ברציפות, ידרשו מצד באר שבע להמשיך ולהשקיע בקיץ הקרוב מאמצים נוספים הן במישור הכלכלי והן במישור הקהילתי, מאמצים אשר לכל הדעות - הוכיחו את עצמם הרבה מעבר למצופה. עונת המשחקים האחרונה הציגה שינוי תפיסתי, דרך חדשה, וציינה נדבך חשוב ומשמעותי נוסף בביסוסו של ענף הכדורסל בעיר, בדרך לליגה של הגדולים. "כשקולגות, שותפים וחברים שואלים אותי מתי כבר יגיע הכדורסל לבאר שבע", מסכם קלמן שחם, ומרשה לעצמו לחייך, "אני אומר שזו כבר לא שאלה. זו פשוט עובדה מוגמרת".
רוביק דנילוביץ', סיגל מורן וקלמן שחם מעניקים את צלחת האליפות לקפטן אוהד כהן (hb7.co.il)
כתבות אחרונות באתר
|
|