|
מחשבות של קיץ, תהיות באביב
אלירן כהן
,25/02/2010
ההפסד באיסטנבול כלל לא חיסל את העונה האירופאית של מכבי, אבל שב והעלה את כל אותן הסוגיות הבוערות שליוו את הקבוצה במהלך העונה. שלב רבע הגמר עדיין נמצא במרחק שני משחקים מתל אביב, אבל כך או כך, את ניגון העונה הזו בנוקיה, סביר להניח, לא ממש ירצו להמשיך.
יחסי הכוחות בליגה הישראלית כבר הרבה מאוד זמן לא נראו כל כך משמעותיים. מצד אחד - האלופה הלא-כל-כך-נצחית. מצד שני, מי שעמד על הקווים בנוקיהו עד לפני קצת פחות משנה, מגובה בנער המועדונים שחזר ארצה אחרי שפספס את הזדמנות חייו לעשות משהו במכבי תל אביב ואולי בחסדי שמיים לזכות בחוזה של קצת יותר משבועיים. אכן מפגש מלבב, ומשעמם עד מוות.
את גביע המדינה מכבי באמת יכלה לקחת בקלילות יתרה אבל איכשהו התעקשה לעשות את זה קשה, קשה מידי. ככה זה כשאתה בוחר לשחק ברוורס במשך 80 דקות תמימות ומשאיר בצד את כל העקרונות ששינו עבורך עונה שלמה, מכמעט הדחה ודאית מאירופה (הרי מבית של בארסה ופנאתינאיקוס במכבי אפילו לא היו מתאמצים להשיג ניצחון) להזדמנות של ממש להביט על פריז ממרחק של חצי מטר (כי אם אכן לא יקרו יותר מידי דברים מזעזעים - במקום השני בבית המקביל תתייצב בעוד שבועיים בדיוק פרטזין או מארוסי).
פגרת היורוליג החזירה את מכבי אחורה, כל כך אחורה עד שקשה היה למצוא יותר מחמישה קטעי וידיאו ששווים משהו לסיכום המשחק. תבדקו עם העורכים בערוץ הספורט. סביר מאוד להניח שדווקא מבין שני המשחקים של קבוצתם השבוע, אוהדי מכבי תל אביב הכי נהנו ממפגן 30 הנקודות של מצ'איי לאמפה במלחה, מה שלא מנע מהפועל ירושלים ללכת צעד משמעותי נוסף באירופה.
אם עד לשבוע הבא תהיה תפנית נוספת או לא קצת קשה לדעת, הרי את הקאמבק הקודם שלהם עשו הצהובים דווקא מאחד המקומות היותר נמוכים שידעו העונה. אם זה יספיק על מנת לנצח את סיינה ואת ריאל בהפרשים משמעותיים - קצת יותר קשה להאמין. הרי מה שלא עבד מול פצצת האגו המהלכת שאתאמן הרכיב בפילזן העונה (אשכרה מהלכת) - לבטח לא יעבוד מול סיינה המאיימת או הכדורסל המתקתק של מסינה.
החשבונות לשבועיים הקרובים הם יחסית פשוטים. ניצחון על סיינה בהפרש של מעל 5 נקודות, הפסד לריאל מדריד בהפרש של עד 3 נקודות, כל קבוצה שומרת על הביתיות, והצהובים בשלב הבא, ייתכן ואפילו מהמקום הראשון. קצת פחות מזל יוליד מפגש מחומש עם אלופת אירופה המיועדת מברצלונה, קצת יותר פחות מזל וחוזרים למאבקים המשמימים בליגת העל. החמאה חזרה הביתה אחרי 3 שנים, אבל את מי היא בכלל תעניין בלי הלחם?
כך או כך, גם את הקיץ הקרוב יעבירו במועדון עם לא מעט שאלות ותהיות. סביר להניח שאם לא יקרו דברים קיצוניים מידי, רבי פנחס הגרשוני ימשיך לעמוד על הקווים גם בעונה הבאה כשלצידו שרון דרוקר - המחליף המיועד. כבר עכשיו ניתן להניח שבמכבי אין כל כוונה לנסות להתמודד עם משכורות העתק שנשפכות בליגות הבכירות באירופה, ושלשינויים המבניים בליגת ווינר שלנו תהיה איזושהי משמעות, כך שבפני הצהובים אחת משתי הברירות - לנסות ליצור איזושהי המשכיות, או לבנות מחדש את רומא, בחודש אחד.
האכזבה מצ'אק איידסון, שאפילו לא מזכיר חצי מאנתוני פארקר בעונתנו הראשונה בצהוב, עשויה לחרוץ את גורלו מוקדם מהצפוי. אפשר לומר שלמזלו מכבי קיבלה מאלן אנדרסון קצת יותר משחשבה, ובאיזשהו מקום הפוינט-פורוורד האמריקאי כן זכה, וימשיך לזכות, בהזדמנויות. אבל הבעיה העיקרית של מכבי היא לא צ'אק, כי בסיטואציה קצת אחרת לאיידסון היו את כל הסיבות שבעולם לפרוח.
קשה לדמיין באיזה מצב הצהובים היו עכשיו אילולא קמפיין "דורון פרקינס למכבי" לא היה קורם עור וגידים. באופן טבעי ההגעה שלו הייתה צעד מאוד מתבקש (וגם של דבון ג'פרסון, אגב, אבל את זה תשאירו לקיץ הקרוב), ונראה שאולי באיזשהו מקום היה כדאי מלכתחילה להוריד את וויז'נייבסקי לספסל ולשים את המושכות בידיים של דורון. הבעיה היא, מצד שני, שגם הנציג החיפאי לא טרח להגיע לכל משחק, וכאן בעצם עומדת נקודת השבר הראשונה. פיני לא ידע למה לצפות בערב נתון מעמדה מספר 1 שלו. לא שעם קרלוס ארויו המצב היה טוב בהרבה, אבל הרכז הפורטו-ריקני כמעט מידי ערב הגיע לעשות את העבודה. שווה 3 מליון דולר או כמה שזה לא יהיה? בוודאי שלא, אבל לא חסרים פתרונות לא פחות יצירתיים, והרבה פחות יקרים.
את הדגש השני שלה, איך לא, תצטרך מכבי לשים מתחת לסלים. אם סנטר נבחרת ישראל כבר לא נספר באירופה אז אולי מוטב לתת לו להוביל קבוצה אחרת במקום לייבש אותו עונה שלמה ולקוות שיהיה בשיא פריחתו בקיץ. השינוי במעמדו של דיאור פישר בתחילת העונה די פגע ביציבות שלו בהמשך, וחוסר היכולת של סטפון לאזמה לעשות סל ממרחק של שלושה מטרים די חיסל את יכולת ההרתעה של התקפת מכבי בצבע. לא שעם לאמפה המצב היה טוב יותר, אלא שדווקא וגם בלעדיו - מי שעושים את מרבית הנקודות מעמדה מספר 4 הם פניני ובלות'נטאל, ומה ששווה עבור מכבי הכי הרבה נקודות בצבע אלה החדירות של אלן אנדרסון. אין באמת למי ללכת פנימה, ובניגוד לליגות הנמוכות כאן אצלנו, באירופה הגובה והפיזיות כן משחקים תפקיד מכריע.
אחרון חביב, הוא כמובן היכולת להתמודד עם החוק הרוסי. השנה ראינו בנוקיה שתי קבוצות כמעט שונות לחלוטין. זו של אירופה, עם דקות ארוכות של חמישייה אמריקאית טהורה ואלן אנדרסון בתצוגות שיא, וזו של ליגת ווינר, עם רביב לימונד ויניב גרין שעדיין מראים למה הם במכבי תל אביב ולא בכל קבוצה ישראלית אחרת. את התרומה הישראלית היחידה שלה ביורוליג קיבלה מכבי מגיא פניני, ולפרקים גם מחוסר המצפון של דייויד בלות'נטאל. חמישה זרים בלבד בטופס בליגת ווינר זו מכה עבור מכה בי. מצד אחד - קיים הצטרך להתחמש במספיק ישראלים איכותיים - וזהו הצד הפחות בעייתי כי הרי גל מקל יחזור ללבוש צהוב בתום העונה, ולצידו נראה שהחבורה הנוכחית - גיא-דייויד-רביב-יניב תמשיך לעונה נוספת, מצד שני - סביר להניח שהיחס לישראליים באירופה ימשיך להיות כמו שהוא, וההבדל בין הקבוצה של ימי ראשון לקבוצה של ימי חמישי רק יהיה יותר משמעותי, וכמוהו גם היכולת לחבר את כל אסופת השחקנים לקבוצה מגובשת אחת.
ולצד כל אלה, עומדת אולי השאלה המכרעת. הרי כדי להגיע למקום רחוק באמת, עם תקציב יחסית מצומצם, הערך השלם יהיה חייב להיות גדול מסך חלקיו - ולמצב שכזה אפשר יהיה להגיע רק כשמשתדלים לעבוד בהמשכים ולא להחריב ולהקים שוב כמעט את הכל מחדש. אי הגעה לפיינל פור העונה לא תחשב לכישלון עבור מכבי אם במועדון ילמדו מכל הטעויות שנעשו וימזערו נזקים בקיץ הקרוב, קרי - שינויים נקודתיים אך משמעותיים. כי את המראות הקשות מליל אמש יהיה קשה לראות שוב, ואת המרחק מהאריות של אירופה, שרק בשבועות האחרונים קיבלו בראש בין היתר ממארוסי האלמונית וסופוט נטולת החזון, באמת הגיע הזמן קצת לצמצם. בחוץ קר, גשום, אפל ואפרורי, אבל אלו כנראה פרפורי הגסיסה האחרונים של החורף היבש שידענו בימי חמישי של העונה האחרונה. אחרי שנים של שפל יחסי ביורוליג, מכבי של העונה הבאה חייבת לחזור לקדמת הבמה באירופה. אז נכון, קצת מוקדם, אבל באמת שהגיע הזמן להתחיל לחשוב על איך עושים את זה. יום בא, יום הולך, רק אל תמשיכי להישאר שם בצד, נאיבית שכמותך.
כתבות אחרונות באתר
|
|