ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

פניני. עלה התאנה

שובה של הקלישאה הלאומית
נדב כהן ,04/04/2010

עם הדחתה של מכבי ת"א מהיורוליג, מילים רבות נשפכו על "זהות מקומית" ועל "חיבור של הקהל לצביון ישראלי". נדב כהן חושב שמדובר בקלישאות חבוטות, ומסביר כיצד המציאות שונה מהסיסמאות.

באופן מרשים למדי, כאילו מתואם ומתוזמן, מיהרו לכתוב ולהגיד חלק מפרשני הכדורסל בארצנו הקטנטונת מילים דומות להפליא לאחר הדחתה של מכבי ת"א מהיורוליג. במקהלה מרשימה והרמונית הם דיברו על הצורך הדחוף, לכאורה, של מכבי ת"א בזהות ישראלית, בשחקנים עם שורשים בקבוצה, כאלה שיילחמו עבור המועדון והקהל יתחבר אליהם יותר. אלה סיסמאות יפות ואף פטריוטיות כראוי, אך למרבה הצער אין להן אחיזה יתירה במציאות.

אם נזיז את הדיון ממעמדה של מכבי ת"א כסמל לאומי בישראל, נגלה שאנו עוסקים בראש ובראשונה במועדון יורוליג בכיר. מועדון בסדר הגודל של מכבי, מטבע הדברים, זקוק יותר מכל לשחקני כדורסל איכותיים-תהא הזהות הלאומית שלהם אשר תהא-ומי שעוקב אחרי הישגיו האחרונים של הכדורסל הישראלי בזירה הבינלאומית, בכל הגילאים, יודע היטב שמצבת הכישרון הכחולה-לבנה לא נמצאת בשיאה, בלשון המעטה.

המצאי הקיים וכן עתודת השחקנים הישראלים לא מזכירים את מה שניתן למצוא בסרביה או בקטלוניה, אבל מכבי ת"א עושה את המיטב כדי לספח אליה כל כישרון ישראלי זמין והעובדה שזה לא מספיק טוב ליורוליג היא רק סימפטום של מצבו הכללי של הכדורסל הישראלי.

שלושת השחקנים האיכותיים ביותר שיש לכדורסל הישראלי להציע משחקים מעבר לים, לאחר שמכבי ת"א לא יכלה או לא רצתה להשאיר אותם בשורותיה, בעיקר מסיבות כלכליות. טל בורשטיין עזב בתום 9 עונות מפני שלא התאים יותר מבחינה מקצועית. שאר השחקנים הישראלים הבכירים בליגה בעונות קודמות, כמיטב המסורת, אכן הגיעו למכבי, אם מדובר בפניני שגדל במחלקת הנוער של המועדון (אחד היחידים, יחד עם הלפרין וכספי, שגדל בנוער של הקבוצה והפך לשחקן רוטציה באירופה.

תספרו בעצמכם כמה כאלה היו בשני העשורים האחרונים במכבי ת"א) ונשלח להתחשל בקבוצות אחרות או רביב לימונד שהיה הישראלי המצטיין בליגה במדי נהריה, וגם יניב גרין הותיק יותר שמשמש כסנטר הנצחי של נבחרת ישראל. תוסיפו לרשימה את דיוויד בלות'נטל, שחקן איכותי שנבחרת ישראל כמהה לשירותיו ולשווא, אבל במכבי הוא משחק כבר עונה רביעית. ולא נשכח את גל מקל שסומן כרכז העתיד של ישראל, הוחתם, ושוחרר להשאלה לאחר שמבחינה מקצועית לא מצא את מקומו ברוטציה.

אם כך, מיהם השחקנים הישראלים האיכותיים שמכבי ת"א יכולה לצרף כדי להשתפר מקצועית? מדברים היום בעיקר על שניים, אלישי כדיר וג'ון שאייר ממכללת דיוק, ושניהם ככל הנראה יגיעו למכבי ת"א אם תונח לפתחם ההצעה הנכונה, למרות שלפחות במקרה של כדיר הטענות הן שלרמת היורוליג הוא לא מספיק טוב ולא באמת ישפר את הקבוצה. למעשה, במכבי ת"א משחקים היום כל הישראלים הבכירים שהקבוצה רצתה ויכלה להביא, וכל פרוספקט ישראלי ראוי מוזכר אוטומטית כמועמד לקבוצה. אז למה הישראלים לא משחקים? פשוט, הם לא מספיק טובים.

הזכרתי קודם שלושה שחקנים איכותיים שמשחקים בחו"ל, ואם נוציא מהספירה את עמרי כספי שמגשים את חלום הNBA שלו, נשארנו עם יותם הלפרין וליאור אליהו. לגבי אליהו, הקולות שנשמעים להחזרתו משעשעים למדי. מכבי שיחררה אותו מכיוון שלא רצתה לעמוד בגובה החוזה שהוצע לו בקאחה לבורל, ואם תחזיר אותו זה לא יהיה בגלל הנאמנות לסמל, אלא בגלל הצורך המקצועי לגבוה שיוצר נקודות בצבע. אבל הסיפור המעניין הוא יותם הלפרין.

הלפרין היה אמור להיות הדוגמא והמופת לשחקן שהקהל מתחבר אליו. מוכשר מאוד, גדל בנוער של הקבוצה, אי אפשר להתבלבל בשייכות שלו למועדון הצהוב. האם הקהל של מכבי ת"א אהב את הלפרין? התחבר אליו? אתם מוזמנים להיזכר בשריקות הבוז שספג הלפרין כשחקן של מכבי ת"א במשחק נגד ציבונה זאגרב ב2007, לא כל שכן בשנאה העזה שהפגינו כלפיו כשעבר לשחק באולימפיאקוס תמורת חוזה גדול יותר ממה שהוצע לו במכבי, ההיפך הגמור מהאהבה העוטפת וההערצה הגדולה לזר הקרואטי ניקולה וויצ'יץ' שעשה את אותה הדרך מת"א לאתונה.

אז מה באמת גורם לקהל של מכבי להתחבר לשחקנים? צמיחה במחלקת הנוער, ברית מילה, או אספקטים אחרים? אתם מוזמנים לשאול את הקפטן הנערץ דרק שארפ, ישראלי על הנייר ואמריקאי במהותו, שזכה למעמדו המיתי לא בזכות גביעים בנוער או יישום מורשת טל ברודי. מושג המפתח הוא מכביזם, ובמכביזם כמו במכביזם: הנצחונות יביאו את האהדה ויגדירו את הזהות, וההישגים יאפילו על כל השתייכות לאומית. שארפ, וויצ'יץ', שאראס, באסטון, מקדונלד והאפמן יעידו על כך.