אוריה גור. טורף את הקלפים



שלשה לפורים
נדב כהן ,01/03/2010

נדב כהן מסכם את המחזור ה-15: על מה דן שמיר יכול לסמוך ועל מה לא; עוד סיפור מעניין על מה עושה את שמוליק ברנר לשחקן כל כך מיוחד; וגם המלצה קטנה לקראת ההמשך על לאיזה מגרשים מומלץ להגיע.

1. לדן שמיר יש את ההגנה הכי טובה בליגה, יחד עם מכבי ת"א ומכבי חיפה. זאת הסיבה שבפוזשן האחרון של המשחק נגד ירושלים הוא העדיף לא להורות על ביצוע עבירה במצב שוויון אלא לתת להגנה לעשות את שלה. יותר מזה, הוא אמר שאם היה מבקש משחקניו לעשות עבירה, הם היו מסתכלים עליו בתימהון ולא מבצעים את ההוראה. עד כדי כך הם סומכים על עצמם בהגנה.

יכול להיות שמה ששמיר לא אמר זה שהם גם לא כל כך סומכים על עצמם בהתקפה, אבל זה לא באמת משנה. הקבוצה הלכה לשמור 24 שניות, עשתה את מה שהיתה צריכה, וסבלה משריקה מפוקפקת מאוד שהכריעה את המשחק לטובת ירושלים. הציניקנים יגידו שאין מגיע בכדורסל, אבל אם מחברים את זה לפאול שלא נשרק על סם קלנסי קצת לפני כן, מקבלים קבוצה שעשתה כל מה שהיא יכולה עם הכלים שלה ו...נשדדה.

האם קבוצה צריכה לקחת בשיקולים הטקטיים שלה גם נטייה של שופטים לשרוק? למה קבוצה שיודעת לשמור ועושה את זה טוב צריכה לסבול מאובר-קולינג במקום ליהנות מהצד החזק במשחק שלה? או שהפועל ירושלים, המקופחת הנצחית, הפכה להיות מהקבוצות האלה ששריקות מכריעות בליגה שלנו הולכות לכיוון שלה? פתרונים לשופטים הנכבדים.

2. אין ספק שברק נתניה מפתיעה את עצמה, וככל שההפתעה הולכת והופכת למציאות יציבה והפנטזיות על צמרת מתממשות, המחשבות על חיזוק מקבלות תאוצה. העמדה הקלאסית שנתניה מנסה לחזק מתחילת העונה היא הקומבו-גארד הזר, אבל אחרי הכישלון המהדהד עם קווין "סופגניה" בראסוול, בקבוצה נזהרים בצוננין והמשיכו לרוץ עם הסגל הישראלי, שלא לומר המקומי.

ערן אסנטי היה מצוין מול מכבי ת"א ופותח בחמישייה בשני המשחקים האחרונים, אבל בכל פעם ששמוליק ברנר נקלע לבעיית עבירות, הקהל של נתניה התחיל להחוויר. המשחק האחרון של אוריה גור, עוד תוצר של מחלקת הנוער הנתנייתית, טורף את הקלפים מחדש.

גור עלה לשחק אחרי שהחלים מפציעה וכשהביטחון שלו לא היה אמור להיות בשיאו, אבל שיחק בחוסר פחד ועזר לנווט את נתניה לניצחון חשוב במיוחד מבחינתה. הסיפור שממחיש אולי יותר מכל את החיבור שיש בנתניה העונה הוא ששמוליק ברנר עודד מהספסל את המחליף הצעיר שלו ואפילו ביקש מאריק אלפסי לתת לאוריה להמשיך לשחק, פשוט כי הוא טוב. כמה דברים כאלה יש בליגת העל?

3. לא מעט דיבורים יש העונה על הליגה הכי משעממת מזה שנים, והכוונה היא לעוד צלחת אליפות שנראית סגורה, נעולה וחתומה בארון העמוס של שמעון מזרחי. מנגד, בליגה שמחוץ למכבי, הולכים ומתגלים סימני חיים. ארבע קבוצות נמצאות בפוזיציה ריאלית למקום השני, לפחות עוד ארבע קבוצות ייאבקו להיות בפלייאוף העליון וקבוצות שחשבנו שנגמרה להן העונה, נהריה ור"ג למשל, חיות ובועטות.

אין באנקרים, הכל פתוח, יש תחרותיות ומלחמה. זמן מצוין להגיע למגרשים הקטנים של הליגה, לא לנוקיה, ולחזור לכדורסל ישראלי מעניין ואפילו מרגש. ומי יודע, אולי מתישהו המצב הזה יהיה נכון לגבי המשחקים של כל הקבוצות בליגה, ולא של כל הקבוצות מינוס אחת.






כתבות אחרונות באתר
Print



ארכיון טורים
הצבעת אי-אימוןשובה של הקלישאה הלאומיתרגרסיה בתחרותיותמודעות עצמית זה לא מספיקחם במלחה במוצ"שאקטיביזם שיפוטיסומכים על הניסיםמעבר אחד, שלוש שאלותג'נינגס הוא לאעברו את סימסטר א'מכבי "אנדרסון" ת"אמשחק של הפכיםלהתראות מוישל'העשינו הפוך, קיבלנו נס. ועכשיו לקצפתהתקווה האפריקאית בבייג'יןלהחזיק מעמד עוד יומייםטובה תחת טובה



© כל הזכויות שמורות
cker();