ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

טובה תחת טובה
נדב כהן ,16/05/2008

איגוד הכדורסל בחר השבוע את צביקה שרף כמועמד שלו למאמן העשור. נדב כהן, כוח חדש בספסל חושב שיש לפחות שני מאמנים ראויים יותר, אבל בישראל כמו בישראל, הפוליטיקה היא זו שניצחה

תארו לכם שמשרד החינוך מעוניין לערוך טקס בו הוא יבחר את מצטייני העשור השישי למדינת ישראל בתחום האקדמי. תארו לכם שבין ארבעה זוכי פרס נובל, המשרד היה בוחר בשר חינוך זוטר שכיהן קדנציה אחת או שתיים ובימים אלה לאו דווקא נמצא בשיא כוחו המקצועי. נשמע הזוי? לא כשמגיעים לכדורסל. איגוד הכדורסל של יהופיץ-סליחה, מדינת ישראל-התבקש ע"י משרד הספורט לבחור מועמדים לתארים "מאמני העשור בכדורסל (גברים ונשים)" וכן את "שחקן העשור (אבל לא את השחקנית)". למאמן העשור בתחום כדורסל הנשים המליץ האיגוד על אלי רבי, בחירה ראויה בהחלט שקשה להתווכח עליה. שחקן העשור של האיגוד הוא מאיר טפירו, בחירה שנויה במחלוקת אם כי לא בלתי מתקבלת על הדעת. והמאמן? צביקה שרף.

קל מאוד ועם זאת קשה לתאר עד כמה הבחירה בשרף תלושה מכל מציאות מקצוענית המכבדת את עצמה. קל, כי בין 1998 ל2008 צביקה שרף לא זכה באף תואר. כי בערך בחצי מפרק הזמן הזה צביקה שרף ישב בבית ולא אימן כדורסל. כי בעשור הזה פיני גרשון לקח שלושה תארים אירופאים עם מכבי תל אביב והפך אותה לאחת מהקבוצות הטובות בהיסטוריה של היבשת, דיוויד בלאט הוביל את רוסיה לזכייה באליפות אירופה ושרון דרוקר זכה בשני גביעים אירופאים משניים ובאליפות הליגה הבלגית. וקשה, כי איך אנשים שמכירים את הנתונים הללו בוחרים בכל זאת בצביקה שרף?

התשובה לא קשורה לכדורסל, ולכן לא הרזומה של שרף חשוב כאן ולא הרזומה של שאר המאמנים ההישגיים והטובים ממנו. התשובה, כמיטב מסורת הספורט הישראלי בכלל והכדורסל בפרט, נעוצה בפוליטיקה. פיני גרשון הוא ללא ספק המאמן ההישגי והבכיר ביותר שמחזיק באזרחות ישראלית, אבל לא היה לו סיכוי להיבחר. מדוע? פשוט מפני שהוא סירב לאמן את הנבחרת לאחר שסיים את הקדנציה האדירה שלו במכבי תל אביב. באיגוד לא שוכחים ולא סולחים. ומה עם דיוויד בלאט, הציוני הנלהב שלמרות ההערכה האדירה לה הוא זוכה בארה"ב מולדתו ובאירופה בחר לאמן דווקא את נבחרת ישראל הבלתי נוצצת? בטח שכחתם את סיפור התעודה, יגידו לכם באיגוד. כזכור, איגוד הכדורסל הכה מקצועני של ישראל לא הגיע לעמק השווה עם בלאט בקשר לתעודת המאמן הרשמית שלו, על אף מאמציו הכנים של המאמן הבכיר לרצות את העסקנים. בלאט נאלץ להתפטר מהנבחרת לפני טורניר ההזדמנות האחרונה, ובשנה שעברה זכה בטורניר זניח-אולי שמעתם עליו-אליפות אירופה משהו.

אז מי כן מתאים? כמובן, האדם היחיד שתמיד יסכים לאמן את הנבחרת (במיוחד כשהוא לא מאמן כמה שנים טובות בעשור האחרון וכנראה שקצת משעמם לו). הרס"ר, הקיסם, המפקד וגיבור החיל צביקה שרף. ובאיגוד כמו באיגוד, מכירים תודה. צביקה עשה לנו ג'סטה? נעשה לו מערוף בחזרה. כי הציבור צריך לדעת שאנחנו איגוד מקצועני ומכובד, לא סתם שכונה.

למען האמת, תואר "מאמן העשור" כנראה לא ממש מעניין את גרשון או את בלאט. את הקריירה שלהם הם ממש לא חייבים לאיגוד כדורסל פרובינציאלי או למשרד ספורט כמעט בלתי מתפקד. זה היה האינטרס של הגופים הללו לכבד את עצמם ואת הספורט בבחירה ראויה, אבל הם העדיפו לעשות שרירים מול המראה ולחייך בשביעות רצון. ועל כגון אלה אמר מאמן העשור האמיתי של ישראל משפט קצת בוטה אך נכון למדי שעוסק בקשר שבין גזים לסירות מירוץ.