עוזי. נס לא היה גם בנתניה
|
סומכים על הניסים
נדב כהן
,23/12/2009
נדב כהן ראה את הפועל חולון שורטת ונלחמת, אבל לא מצליחה להשיג ניצחון נוסף. בהרכב הזה, ספק כמה עוד תצליח להשיג. ולא רק היא בצרות: גם בעירוני נהריה ועירוני ר"ג ידעו ימים יפים בהרבה. אוהדי חולון מארגנים ערב התרמה, אבל בשביל עתיד יפה יותר, מה שהם באמת צריכים זה איזה ג'ף רוזן.
"נס חנוכה". זה מה שהיה לעמיר עוזי להגיד על ניצחון הבכורה של הפועל חולון על בני השרון. ולמה נס? כי במצב הכלכלי של חולון, שמאפשר לה לשחק עם שלושה זרים בלבד וכמה ישראלים לא-בכירים, כל משחק צמוד הוא בגדר נס, ובוודאי ניצחון. אלא שחז"ל כבר לימדו אותנו שאסור לסמוך על הנס, ואתמול בנתניה הנסים באמת כבר לא הספיקו.
חולון אמנם נלחמת, שורטת, קופצת על הפרקט (ומי שראה את ליאור ליפשיץ כמעט תולש לדנילו פינוק את היד בקפיצת התאבדות, מבין), אבל בשלב מסוים הברכיים של ג'ון תומאס כבר לא יכולות לסחוב יותר ויש גבול לכמות הדאנקים המרהיבים שדוויין מיצ'ל יכול לעשות במשחק נתון. אם חולון לא תשדרג את עצמה בלפחות עוד זר אחד ראוי, אין לה סיכוי לצאת מהתחתית הבוערת עד סוף העונה. מיזם ההתרמות של אוהדי חולון ראוי להערכה, אבל הסיפור של חולון מלמד על המעגל המתסכל בכדורסל הישראלי: קבוצה שעושה רוח וצלצולים של מועדון גדול, אפילו לוקחת תארים, ואז נעלמת למשברים הכלכליים ולמלחמה מייאשת על הקיום.
הפועל חולון היא קבוצה חשובה לכדורסל הישראלי, גם שונאיה יודו בזה, אבל אם "מועדון חשוב" בישראל זקוק לקיבוץ נדבות אצל אוהדיו כדי להתקיים, מהי המשמעות האמיתית של המעמד? אוהדי הפועל ת"א היו מוכנים לוותר על הזהות שליוותה את המועדון שלהם עשרות שנים, כדי להקים מועדון בריא יותר ונקי מהשפעות עבר מזיקות. חולון לא נמצאת במצב הזה, אבל האוהדים שלה הם אולי התקווה האחרונה והאמיתית של המועדון, אלה שאולי יצליחו להשאיר את הקבוצה שלהם על המפה.
ובזכות האוהדים האלה, יכול להיות שהמצב של חולון עוד טוב לעומת זה של נהריה, מועדון שנתן תקופות של כדורסל נהדר, שהיה באירופה, שאפילו מכבי ת"א הגדולה פחדה להגיע לאולם הביתי שלו בעין-שרה. והיום? "אווירה של בית קברות ביציעים", כפי שמעיד יעקב ג'ינו. האוהדים כבר לא ממש שם אבל הצרות הכלכליות בהחלט כן. ויכול להיות שהמצב של חולון טוב לעומת זה של עירוני ר"ג, שעונה אחרי עונה נכנסת לסרט של כישלונות והחלפת זרים בפגרה, והכל מול יציעים שוממים שמשכיחים שפעם היה כדורסל בזיסמן, עם גמר פלייאוף ושחקני נבחרת ושאיפות ועתיד.
קשה לדבר על הבראה מהשורש של הכדורסל הישראלי, אולי אפילו לא ריאלי. אבל אחרי כמה שנים של אופוריה, החל מ-2003/04 המדהימה דרך הגמרים המותחים של הפיינל-פור ועד האליפות והגביע של הפועל חולון, העונה הזאת יוצאת לפגרה בתחושה שדבר לא באמת השתנה לטובה, ש"קבוצת צמרת" בישראל היא גוף אמורפי שהיום למעלה ומחר, סביר מאוד להניח, יהיה למטה. אז אולי אנחנו בכל זאת צריכים לסמוך על הנס, ולקוות שיגיע עוד רוזן/אגייאר/רקנאטי שרוצה לזרוק כסף על קבוצת כדורסל, ולתת קצת חמצן לעוד תקופה של ספורט ותחרותיות.
כתבות אחרונות באתר
|