ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

פלורס. סקורר אנרגטי

משחק של הפכים
נדב כהן ,17/02/2009

בימים הקרובים נשמע השוואות בין חולון הישנה של אשתקד ל"חולון החדשה" שנבנתה בחיפה השנה, אבל נדב כהן דווקא חושב שמדובר בשתי קבוצות שמלאות בהפכים. החל בעמדת המאמן, המשך בסגל השחקנים וכלה כמובן בציפיות המוקדמות.

אנחנו אוהבים לחשוב שהסופר-עאלק-קלאסיקו של הכדורסל הישראלי בשנים האחרונות, מכבי ת"א נגד הפועל ירושלים, הוא מפגש בין הפכים. עדי גורדון טען פעם שיש אהבה מנצחת, והביא גביע או שניים. במכבי הסתכלו בחיוך עקום והזדרזו לקחת עוד תארים "חשובים באמת". עם השנים מתברר שהשתיים קרובות אחת לשנייה הרבה יותר ממה שהן ואוהדיהן היו רוצים לחשוב: ירושלים מנסה להגדיל תקציבים וציפיות, מחתימה מאמנים שהיו במכבי וחולמת יורוליג. במכבי, הניהול הרובוטי והסטרילי שעטף את המועדון והפך אותו לתופעת ספורט מדהימה, הולך ומידרדר באיכותו וסודק את המרקם הקשוח של האלופה הנצחית.

בגמר הגביע ביום חמישי לא ישחקו מכבי וירושלים, אלא שתי קבוצות שהן אולי המייצגות האמיתיות של ההפכים בכדורסל הישראלי היום: הפועל חולון ומכבי חיפה.

השוני בין הקבוצות מתחיל בציפיות שהיו מהן בתחילת העונה. חיפה סומנה כ"חולון החדשה", קבוצה שזה עתה עלתה ליגה, ובחסותו של ספונסר דומיננטי רוצה להביא הישגים, ומהר. חיפה עשתה מסע רכש מרשים ביחס לקבוצות שמחוץ לליגת ת"א-ירושלים, וסומנה מלכתחילה כמי שעשויה לזנב בגדולות. חולון החדשה והאמיתית, לעומת זאת, הסתכלה במראה ונבהלה. האלופה ראתה קבוצה בתקציב נמוך, כזו שמוכנה מראש לכך שיקראו לה "האלופה היוצאת", אם רק יבטיחו לה שלא תקבל יותר מדי בראש. אחרי שכוכבי קבוצת האליפות הלכו לעשות כסף בשדות זרים, חולון בנתה בעיקר על הקהל הנאמן ואולם הפחים הרועש כאלמנטים שיחזקו אותה בבית. בחיפה עבדו הפוך: קיוו שהסגל הנוצץ והציפיות הגבוהות יצליחו לגרד את האוהדים מקבוצת הכדורגל המצליחה של המועדון.

למרות הפסימיות בחולון, הקבוצה באה למחזור הראשון והתפוצצה על בני השרון כשהיא מציגה כדורסל אקטיבי ואגרסיבי. קפיצות לשמיים, ריצה בלתי פוסקת, אנרגיה שהצליחה להזיז אפילו את מטרו-ווסט המנומנם. וכאן מגיע הבדל נוסף בין הקבוצות: חיפה קבוצה סולידית, מחולון אתה לא יודע למה לצפות. חיפה, בסופו של דבר, עומדת בציפיות ממנה: מקום שלישי בליגה, ליד הגדולות, מעמדה בפיינל פור לא נראה מעורער. חולון? לך דע. יום נראית כמו אלופה, יום נראית כמו קבוצת סטריט-בול.

זה אולי מתאים לאופי של המאמנים שלהן, עוד צמד הפכים: פרנקו מחולון הוא צעיר, אנרגטי, לא מאוד מנוסה. עבד הרבה שנים עם נוער, צמח מלמטה, מלא באמביציה. אשכנזי היה כמעט בכל הסרטים: עלה ליגה, היה באירופה, גמר פלייאוף. יש לו קריירה שנייה, מתגמלת והכדורסל חשוב לו - אבל לא משם הוא מביא את הלחם. אם פרנקו יישב לראות בעצמו כל וידאו רלוונטי של חיפה, אשכנזי יאציל את זה על העוזרים שלו. יש לזה יתרונות וחסרונות: פרנקו יכול להטריף את הקבוצה שלו לטוב ולרע, אשכנזי יכול לתת ביטחון או לשדר אדישות מסוימת.

רעב ושובע, ניסיון או לחץ - אלה מפתחות חשובים גם לגבי השחקנים הישראלים של הקבוצות. הסגל הישראלי של חולון בנוי על שחקנים שעוד לא פרצו ברמה הגבוהה, או שתמיד היו סייד-קיקס. אפילו המתאזרח ווטסון, שחקן שהגיע לנבחרת, עשה זאת אחרי שיטוטים לא קצרים בקבוצות חלשות ואפילו בלאומית ב'. שחקנים כאלה באים בהתלהבות, מלאי רצון להוכיח. מנגד, לא ברור שיש להם את היכולות ואת החוזק המנטאלי.

בחיפה, הסגל הישראלי מנוסה ומוערך. המלעיזים יגידו ששיא השחקנים הללו נמצא כבר מאחור, אבל עדיין מדובר בחבר'ה שהיו או ישנם בנבחרת ישראל, ושעשו דבר ושניים בקריירה. אולי התשוקה להצלחה קצת פחות לוהטת, אולי הרגליים לא יסחבו שני משחקים חשובים ביומיים, אבל היתרון של הניסיון וקור הרוח אמור להיות בצד שלהם.

ומה עם הזרים, אלה שנותנים את הטון? חולון בנויה על קו אחורי מצוין, טולברט ופלורס, סקוררים אנרגטיים שמסוגלים לקלוע המון נקודות בזמן קצר. לחיפה היה אמור להיות קו אחורי לא פחות טוב, פרקינס ומקי, אבל הראשון פצוע והשני רק חוזר מפציעה. במצב הזה, הזר החשוב במערך החיפני הוא סיילס: גבוה סולידי ומנוסה, שיודע לעשות גם פעולות אפורות שמייצבות את הקבוצה. הפכים, כבר אמרנו?

התלהבות, טירוף, ניסיון, קור רוח, תשוקה, רצון, מנהיגות. כל-כך הרבה אלמנטים הזכרנו, וכולם מתרכזים למשחק אחד: גמר גביע. פלא שעם כל הביקורת על הכדורסל הישראלי, אנחנו מתים על המשחק הזה?