ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

כח צביקה
עידו אשד ,28/08/2007

עידו אשד מפרגן לצביקה שרף וחושב שהנבחרת שלו צריכה להעפיל ליורובאסקט. על הדרך, הוא מחלק צרור עצות שעשויות להועיל במשחקים מול בוסניה ומקדוניה במנורקה.

בניגוד לקבוצה בליגה, מטרתה של נבחרת לאומית היא לא רק לנצח. נבחרת היא בבואה של הכדורסל במדינה אותה היא מייצגת. היא צריכה להקנות ערכים, להיות סמל, ולהוות מקור להשראה. לחימה, עבודה קשה, עבודת צוות, חברות, כבוד עצמי – הדברים שאתה מצפה לראות בנבחרת לפני שמגיעים לכדורסל... ואת זה צביקה שרף מביא לנו במנה גדושה. מי שהיה בנוקיה אחרי המשחק עם בלגיה התקשה להתעלם מתודתו הנרגשת לקהל הרב שהגיע, וכשסיים בקריאה "יש כדורסל בישראל, קדימה נבחרת ישראל", זה חדר ללב, לפחות שלי. צביקה ציוני אמיתי. אני בעד להציע לו את משרת המאמן הלאומי לכל החיים, עד שיבחר לעזוב, וגם לתת לו משכורת משמעותית הרבה יותר.

לא שיש לזלזל בבלגיה, אוקראינה ודנמרק, אבל זו באמת לא הליגה שלנו. הכדורסל שלנו, גם במצבו הלא סימפטי, הוא טוב יותר, אינטליגנטי יותר, ונמצא במקום הרבה יותר גבוה בסולם ענפי הספורט המקומיים. בוסניה ומקדוניה זה כבר סיפור אחר, והחשש הוא שהכדורסל הבסיסי מאוד ששיחקנו עד עכשיו לא יספיק. אין לראות את הכתוב כאן כביקורת. להפך, אני חושב שהבסיס הרחב וההכרחי של דבקות במשימה, הגנה עיקשת ומשחק קבוצתי הונחל היטב לנבחרת הזו. יש בה מעט מאוד אגו, והרבה שיתוף פעולה ואהבה בין השחקנים. יש היררכיה ברורה, חלוקת תפקידים, כוכבים ופועלים שחורים, והכל בהבנה וקבלה מלאים. ועם זאת, כמה דברים קטנים עשויים לתת לנו עוד כמה נקודות, שיכולות להיות ההבדל בין לילות כדורסל מופלאים במנורקה ללילות לבנים בתל אביב. ההמלצות הכתובות להלן הן גחמות של יושב ספה ויציע ואוהד מושבע של נבחרת ישראל ושל צביקה שרף. וברור לי, דרך אגב, שאני לא מחדש לצביקה שום דבר. אבל הנה כמה רעיונות.

מי שחושב שצביקה לא שומר אזורית טועה. הדוגמה הזכורה לי ביותר היא מלפני 3 שנים בערך, בערב שישי קסום, באולם בר מינן וקסום עוד יותר על גדות הירקון, הגיעה דינמו מוסקבה של צביקה שרף למשחק נגד הפועל תל אביב הגדולה דאז של ארז אדלשטיין. במשך 37 דקות שמרה דינמו אזורית... כן כן, דינמו של צביקה שמרה אזורית. מה זה אזורית – בונקר ברלינאי. הפועל הצליחה לפצח את הביצורים, והגיעה לפיינל פור של המפעל, כשבדרך, אגב, שלושה ימים לאחר מכן היא מפרקת את מכבי תל אביב 25 הפרש... היו ימים... ונחזור לעניין.

צביקה יודע לשמור אזורית, ומשתמש בה כשהוא מוצא לנכון. הוא יודע, כמו רובנו, שכל ההגנות מתחילות בחוקי ההגנה האישית, ואם לא עושים אישית טוב, האזורית עלולה להיות גרועה הרבה יותר. ועם זאת, אזורית, גם אם לא מושלמת, יכולה לעזור בהרבה מובנים. היא יכולה למנוע חדירות (בחלק מהמשחקים ההגנה שלנו הייתה חדירה מדי), להחביא שחקנים שלנו עם בעיית עבירות, לתת אפשרות לשחקני ההגנה להישאר באיזור בו הם טובים יותר (גבוהים מתחת לסל, גארדים בחוץ), ואם עובדים נכון גם להקשות על זריקת שלשות. כן כן, למרות שזה לא נשמע ככה, לעיתים קשה יותר לקבוצות לקלוע שלשות דווקא נגד אזורית. פתאום צריך להניע כדור, לחשוב, להכניס פנימה ולהוציא החוצה, להעמיס צד. מספר דקות כאלה יכולות לשנות מומנטום, וייתכן שנידרש לזה. ברור שלאזורית עלול להיות גם מחיר, אבל אולי שווה לנסות.

בנוסף, יש לנו נבחרת שזועקת להפעלה של שמירת לחץ. קבוצה שיש בה רכזים מהירים כמו חג'ג' והלפרין, פורוורדים כמתן נאור וגיא פניני, וגבוה זריז כמו ליאור אליהו חייבת מדי פעם ללחוץ את היריבות הגדולות והמגושמות. לחץ לא מיועד רק לחטוף כדורים. הוא משנה מומנטום, הוא מעכב התקפה של קבוצה יריבה, והוא גם מאפשר לכל שחקני הקבוצה להיות שותפים לפעולה, מה שנותן תחושת שייכות גם לשחקנים שפחות קולעים בהתקפה. נכון שאתה עלול לחטוף סלים קלים, אבל בסך הכל יש יותר התקפות, וכך היתרון האיכותי שלנו יתממש ויודגש.

גם נבחרת מאומנת מתקשה לעיתים נגד לחץ מפתיע, וחשוב לעקוץ עם לחץ לא רק בסוף משחק בפיגור, אלא תוך כדי המהלך הרגיל של המשחק, אחרי עונשין, אחרי התקפה מתפרצת, ולגנוב ככה עוד כמה נקודות. גם בהגנה על חצי מגרש אפשר להפתיע לעיתים. עוזר המאמן הראשי של צביקה הוא רוני בוסאני (ותודה בהזדמנות זו לאריק שיבק שבאמת עזר לנבחרת). רוני הוא קאנון של הגנות לוחצות, אחרי שלמד מהטובים (זה התחיל אולי אצל מושיל'ה ויינקרנץ והקבוצה האגדית של מכבי ראשל"צ עם מיקי ברקוביץ', חיים זלוטיקמן ואנדרה ספנסר).

לפני 3 שנים אימן רוני ברמת השרון, הביא לשם את מרכוס האטן ואנתוני גרונדי, ובנה קבוצת קולג' שריסקה את הליגה עם הגנת 1-3-1 קטלנית על שלושת רבעי מגרש. לציפור ששיחקה בשפיץ של ההגנה הזו קראו מורן רוט. איפה הוא היום? וואלה, בנבחרת! נכנס, חוטף כדורים וקולע סלים מכריעים עם הבאזר. חומר למחשבה. דרך אגב, לגבי האיזורית והלחץ, חשוב לתרגל אותן כהגנה, ולו רק כדי לדעת להתמודד מולן בהתקפה. וישמרו אותנו אזורית, וגם ילחצו אותנו, בוודאות.

בהמשך לעניין המהירות, נראה שאנחנו קצת מתעקשים להיכנס מיד למשחק עומד. בהרבה הזדמנויות יש מצבים למתפרצת או משחק מעבר, ואנחנו ממהרים לעצור, להרגיע, ולחזור לתרגיל מתוכנן. וזה חבל. חומר השחקנים שלנו, המהיר והאתלטי אבל הלא גבוה, מתאים הרבה יותר למשחק מעבר ולמתפרצות, ושם אפשר לעשות נקודות קלות ולהתיש את היריב. במשחק עומד את צריך חודרים טובים, גבוהים שימשכו הגנה כפולה וייצרו יתרון מספרי, וקלעים שמסוגלים להוציא זריקה מהירה בתנועה. יש לנו מעט מאוד מאלה בנבחרת, אם בכלל, ובמשחק עומד אנו תלויים בעיקר בטפירו והלפרין שיחדרו וייצרו משהו.

אנחנו חייבים להעיז יותר במתפרצות, למשוך את התקפת המעבר עוד כמה שניות, ואז נקבל מליאור אליהו הרבה יותר. מהתרגילים עצמם יש מעט מאוד נקודות, וגם שם לא נראה שאנחנו מתאמצים לבודד את ליאור בעמדה קרובה לסל. במרחק של דריבל אחד מהטבעת הוא מהטובים ביבשת. במחקר שנעשה פעם בקורס מאמנים בוינגייט, התברר שההבדל בנקודות המושגות במשחק עומד בין המנצחת למפסידה הוא שולי, וההבדל תמיד יהיה בנקודות במתפרצת ומעבר, ריבאונד התקפה וקליעות עונשין. אה כן, גם שם חובה להתרכז הרבה יותר. זריקת עונשין זו מתנה שיש לנצלה ביעילות.

אני חוזר ומדגיש, שאני מצדיע לצביקה על העבודה שלו. העבודה העיקרית של מאמן בכל קבוצה, ובוודאי בנבחרת שמתאמנת זמן קצר לפני משימה, היא בניית בסיס הגנתי ועבודה קבוצתית, החדרת מוטיבציה, ובמקרה של נבחרת גם ציונות. היתרון הגדול ביותר שיש לנבחרת ישראל על יריבותיה היא עמדת המאמן. צביקה כבר ראה הכל בכדורסל, ואימן בכל הדרגים וכל הרמות. הציפיה שלי ממנו היא שישתמש בידע העצום שיש לו נגד מאמנים וקבוצות נחותים ממנו, ושקצת לחץ עליהם עלול לפרק אותם.

עם כל הכבוד לננו מרקוביץ', חלק גדול מהכדורסל שלו הוא למד מצביקה וממאמנים ישראלים אחרים. ההגרלה של שני משחקים יום אחרי יום תחייב חלוקת כוחות ושיתוף של הספסל בחלקים גדולים יותר, שלא לדבר עם השלב הבא – רוסיה, יוון, סרביה... וואו איזה בית. אנחנו צריכים לעלות לאליפות, אבל בלי קשר, כל זמן שנבחרת ישראל תציג משחק לחימה, רוח צוות ואהבת המשחק, אנחנו נהיה אוהדיה המסורים, נעודד אותה, ניקח את נערינו למשחקיה, ונאהב אותה ואת מאמנה. אל אל ישראל!