|
הטוב, הרע והלא נורא
עידו אשד
,01/06/2007
עידו אשד התרגש כמו כולנו ממשחק הגמר. הוא מהלל את בורשטיין, שמיר ואפילו ספאחיה, מצר שוב על השיטה ועל המיקרופון של סמי בכר ומנסה לשלוח עידוד לגיבור הטראגי של הערב.
הטוב
טל בורשטיין – זרים יבואו וילכו, מאמנים יתחלפו, אבל את האליפויות תמיד יביאו השחקן הישראלי, הנשמה והאומץ. מאז ימי טל ברודי, דרך מיקי ברקוביץ', דרך החטיפה הגדולה של מוטי דניאל נגד הפועל חיפה, תמיד הישראלים לקחו את האליפות. מחצית שניה עצומה של טל, שנבלעה קצת בתוך החלטות השיפוט וההיסטריה במגרש... אני מאוד מקווה שטל יחליט לשחק בנבחרת בקיץ, הוא שחקן המפתח שלנו.
קהל ואווירה – מה כבר עוד לא אמרו על הקהל של ירושלים? פשוט אדיר ותעודת כבוד לכדורסל הישראלי. אין מילים. הקהל האדום אפילו מעיר את הקהל של מכבי, שהתחיל לעודד במצב של מינוס 6, ולא כהרגלו רק ביתרון.
דן שמיר – היה קצר בריבאונד כדי שתיאורית ההרדמה שלי תעבוד במלואה. מישהו זוכר את הסיבוב השלישי הרדום והעייף? למישהו אכפת 52 נקודות ברבע אחד במלחה מול אשקלון? ניהול קר רוח ומבריק, תחת הלחץ של החוק הרוסי עם עבירות של הישראלים. ההשארה של מוריס על הספסל בדקות המתות אולי פגמה, אבל זו לא חכמה להיתפס לדברים קטנים. במאקרו - עונת פתיחה פנטסטית לדן.
ספאחיה – היי, חייבים להודות, הוא ניהל טוב את המשחק הזה. היה עירני, השתמש בשחקנים מגוונים שהפעם החזירו לו (ירטין החזיר את מכבי, ששון היה טוב), כשמגיע מגיע. הוא גם הפך להיות צבר – כבר בראיון אחרי המשחק דיבר על החוזה שלו. את הכסף של העונה הבאה הוא יקבל, והאמת מגיע לו רק על עגמת הנפש – הוא כאילו עבד 4 עונות רק בעונה הזו.
דריק שארפ – כל כך הרבה כבר נאמר – שחקן שעד 3 דקות לסוף היו לו 0 נקודות, הכריע במו גופו את המשחק – סחט שתי עבירות אחרונות מטפירו, 2 מהלכים של 8 נקודות, אם מחשבים גם את הסלים שנקלעו וגם אלה שבוטלו בעקבות העבירות! אני מאוד מקווה שמכבי תדאג שהוא יפרוש בכבוד ותיתן לו פנסיה לכל החיים.
הרע
שיטת הפיינל פור - תארו לכם 5 ערבים כאלה במקום אחד, ועוד אחרי שהיו לנו שתי סדרות חצי גמר בין ירושליים לבני השרון ומכבי לגליל... פוטנציאל של 10 ערבי כדורסל גדולים כמו השניים שהיו לנו השבוע... עוד אפשר לשנות אבנר, כולם ישמחו. שני סיבובי ליגה של 12, סדרות 1-8, פלייאוף תחתון ליורדות, ויש לנו ליגה פיצוץ בעונה הבאה. ודרך אגב – זו לא החלטה של אבנר קופל – אם ראשי מכבי וירושליים מרגישים רע עם השיטה – חייבים לשנות אותה מחר. קופל אמור לייצג אינטרסים של הקבוצות, לא להחליט עליהם.
סמי בכר – יכול היה לא לשרוק ואף אחד לא היה זוכר, וככה שופט צריך לנהוג. דוד דגן תמיד היה אומר, שלא לשרוק היא השריקה המועדפת, אלא אם כן יש סיבה ממש טובה כן לשרוק. סמי בכר נכשל לא בהבנת החוקה, אלא בהבנת המשחק. הוא גרם לכל הכדורסל בארץ לדבר על השריקה במקום על המשחק הנהדר, על האירוע המצוין ועל אלופה שהיתה זוכה ביושר (מי שלא היתה זוכה). פשוט חבל. ודרך אגב – אין לי ספק שסמי לא עשה את זה בכוונה כדי לדפוק את מאיר. זו היתה שריקה שמדי פעם לוקחים אותה במשחקים. אבל שניה של היסוס והחלטה לא לשרוק היו עושה שעות של חסד לכולנו.
המיקרופון על סמי – יכול להיות שסמי בכר ידע שכולם שמעו מה מאיר אמר לו אחרי העבירה הרביעית, ולכן הרגיש שהוא מוכרח לשרוק את החמישית? אחרי השריקה מאיר התחנן "סמי, אל תעשה לי את זה, אני מחכה לזה כל הקריירה". תארו לכם שהוא לא שורק לחמישית, ואז כל מכבי אומרים שהוא התחשב או ויתר למאיר. אני חושב שבמשחק מכריע אין מקום לחבר שופט למיקרופון.
הלא נורא
מאיר טפירו - המשחק שהעלה את מאיר טפירו לתודעת חובבי הכדורסל שלנו היה הדרבי הגדול באוסישקין בו ניצח מאיר הילד מהקריות את מכבי הגדולה ממסירה של מילטון וגנר. טפירו בן 19 – חוצפן, כשרוני, RAW (אין מילה טובה בעברית). בעונה לאחר מכן זכיתי להיות עוזר המאמן של יאיר שרון ואחר כך מוישל'ה ויינקרנץ בהפועל, וראיתי כיצד הילד נהיה גבר, ומנהל בהצלחה קבוצה משוגעת, כשבשתי הכנפיים צווחים עליו שני יוגוסלביים מופרעים (דובראש ומרקוביץ'). מאז עבר מאיר תהפוכות רבות, אבל מה שנשאר בו, מעבר לכישרון הכדורסל הטהור ביותר מאז חיים זלוטיקמן, היא האמונה האמיתית שחסרה להרבה שחקנים בארץ – אני יכול רוצה וחייב לנצח את מכבי, בכל מקום.
מאיר יקר שלי, יש לך עוד שנים של כדורסל ברגליים ובעיקר בראש. תנוח, תתעודד, סע לסיבוב הקבוע שלך בתאילנד, וכשתחזור עוד תנצח את מכבי ותיקח אליפות. עשית השנה דבר גדול, ונתת תקווה לא רק לאוהדי ירושליים, אלא לאוהבי כדורסל, מנהלים וראשי קבוצות, שראו ולמדו שזה אפשרי, צריך רק ניהול נבון, אומץ ואהבה למשחק.
האליפות – בסופו של דבר, בשורה תחתונה, זה לא היתה משנה. עד שלירושלים לא יהיה אולם של 15,000 מקומות והיא תשחק ביורוליג זה לא ממש יזיז משהו. אם מכבי היתה מפסידה – היא היתה בונה בשנה הבאה קבוצה ב 30 מיליון דולר ומביאה שחקני NBA, מאמן ענק וכד'. עכשיו אולי הם יחשבו שזה בסדר. אולי ישאירו את ספאחיה ואת ביינום, ויתנו לכולנו עוד שנה של תקווה לשינוי. אבל אנחנו רוצים שינוי דרך סדרות פלייאוף, לא במשחק אחד. שנרגיש כולנו שהשינוי אמיתי ויסודי.
משהו קטן לסיום: לא הפריע לכם הראיון עם פארקר בהפסקה? גם העובדה שלא נשאל כלל על העונה הנהדרת בטורונטו, ואיך זה לחזור לנ.ב.א (נון של שרון ניסים מערוץ 10), וגם הדיבור בגוף ראשון על מכבי. אנחנו צריכים, אנחנו ננסה... קצת הפריע לי, למרות שאחרי שהוא לבש חולצה צהובה על הבגדים, מה אפשר לצפות?
קיץ נעים וכדורסל טוב לכולנו..
כתבות אחרונות באתר
|
|