|
זה שעולה, או זה שיורד?
עידו אשד
,19/05/2006
עידו אשד נזכר בערגה בימים אחרים באולם הפחים בחולון ומתרפק על הסידרה מול עפולה, אבל מציע למנהלת לבחון אופציות אחרות לנתינת כרטיס לליגת העל, ע"פ פרמטרים שונים לחלוטין מהמקובל.
סדרת האליפות בלאומית בין חולוניה לרכבת העמק מעפולה, מזכירה לי נשכחות... הסל הראשון שלי בליגה הלאומית (אז הליגה העליונה) היה מעל צ'ט נלסון, הענק של עפולה, מאסיסט של אבי כושי (מאור). אולם הפחים בחולון היה מפוצץ, וסיפרו לי שאבא שלי ביציע קפץ כל כך גבוה אחרי הסל, שהוא דפק את הראש בלוח התוצאות, עליו הוא רשם כשחקן אלפי נקודות ליגה... הייתי אז בן 16, ואריה מליניאק היה המאמן הלאומי והמאמן של חולון. תיכף נחזור לחולון ועפולה.
כשבאים לבחון תכנית לשיפור מצב הליגה – למשל החוק הרוסי – חייבים להציב מטרות ברורות, שניתן יהיה לבדוק בעזרתן את התהליך, תחת תקופת זמן מוגדרת, ולמדוד את הצלחתו. המטרה המיידית של גידול בדקות המשחק של הישראלים היא חשובה כשלעצמה, אבל כאן היא ממש תבוא ישירות כתוצאה מאכיפת החוק. כך שזו לא מטרה, זוהי השיטה. לגביי המטרות לא היו כלל דיונים והן אינן מוזכרות בפרוטוקולים...
הנה מספר דוגמאות למטרות מדידות:
1) הגברת העניין בליגת העל – שיימדד בגידול בכמות הצופים וגידול בכמות ההכנסות (מפרסומות, כרטיסים, חסויות) לאורך 3 העונות הקרובות.
2) שיפור בהישגי נבחרת ישראל – כניסה ל 5 הראשונות באליפות אירופה בעוד שנתיים או ארבע שנים – צריך לתת לכל תכנית זמן. (אפשר לסמוך על צביקה שרף שכאן ייעשה המקסימום.)
3) העלאת העניין בכדורסל בקרב הילדים והנוער – גידול במספר הילדים המשחקים בבית ספר לכדורסל ברחבי הארץ ב 20% עד לסוף העונה הבאה, ו 10% נוספים מדי שנה.
חשוב לזכור: חוקי הדראפט ותקרת השכר ב NBA לא הוכנסו רק כדי לייצר תחרותיות. תחרותיות היה האמצעי אותו הטמיעו מנהלי ה NBA בליגה כדי לעורר עניין, בתקווה שיגרור איתו הצלחה כלכלית. אם סקר שוק היה מגלה שקבוצה אחת אלופה במשך 30 שנה ברציפות תגרום ליותר קהל לשלם יותר כסף, היו מוצאים את החוקים להגיע לכך, או לפחות לאפשר לכך לקרות. אך מן הסתם זה לא המצב...
אבל גם ב NBA וגם אצלנו יודעים שמה שיביא קהל למגרשים זו דרמה, אי ידיעת התוצאה מראש, והזדהות עם קבוצה אהובה, שממשיכה לתת לאוהד את התחושה שהיא משחקת בשבילו ומכירה ומודה לו על אהבתו. נצחונות בלבד לא מספיקים כדי להביא קהל, ולראיה ראו את ההבדל בין מכבי תל אביב בליגה ובאירופה. ביורוליג מצטופפים 11 אלף איש במעברי נוקיה, ואילו בליגה, לולא ההשקעה המבורכת כשלעצמה בילדים ובפריפריה, מגיעים 2000 צופים למשחק, ולולא המבצעים האלה היו בכל משחק בית של מכבי היו 500 צופים. רוב בעלי המנוי המשולב לא טורחים כלל להגיע.
אז מהי הדרך: ראשית, השקעה בחינוך לספורט וכדורסל מלמטה, בילדים ונוער, יניבו תוצאות של אוהדים טובים בעוד עשור. מכל מחזור של שחקנים בבית ספר לכדורסל, ייצא אולי שחקן אחד לליגת העל, 3 לליגות המשנה, 3 מאמני נוער, וכל השאר יישארו מחונכים לאהבת ספורט ואהבת המשחק. אבל בינתיים, צריך למצוא דרכים מקוריות כדי להביא את הקהל למגרשים. ואני מציע לחשוב מהסוף.
על המנהלת לזהות ערים ואזורים, בהן קיימים כל, או לפחות חלק מהתנאים הבאים (לפי סדר חשיבות):
1) אולם כדורסל גדול של לפחות 1200 מקומות.
2) מודעות לספורט ואווירת ספורט בעיר.
3) מסורת של כדורסל והיסטוריה של קבוצה בליגות העליונות.
4) בית ספר לכדורסל ומחלקת נוער פעילה ורחבה.
על המנהלת לצאת במכרז, בו תעניק כרטיס פתוח להשתתפות בליגת העל בעונה הבאה, לקבוצות בעלים שיציגו את היכולות והתכונות הבאות:
1) תכנית עבודה ל 3-5 שנים.
2) בעלות על אולם כדורסל כפי שהוזכר למעלה.
3) מנהל מקצועי ברמה של מאמן ליגת על בכיר או מנהל נבחרת לשעבר או שחקן נבחרת בכיר בעבר.
4) ערבויות כספיות להבטיח את הנ"ל.
הקבוצה תקבל כרטיס לליגת העל ללא צורך להתחרות בליגות הנמוכות. מועמדות פוטנציאליות: עפולה, חולון, נתניה, אילת, באר שבע (שעלתה השנה ללאומית) וכמובן חיפה. ואפרופו חיפה - זה שראש עירית נשר הפך למורשה חתימה בקבוצת פאר כמו מ.כ חיפה, זו שערוריה שבאה כתוצאה מהתגלגלות לא נכונה של ניהול. אבל – לאף אחד אין חזקה על ההיסטוריה המפוארת והמסורת של המועדון הזה, על האולם השייך לעיריה ועל הקהילה האוהבת כדורסל בחיפה. זהו קניינם של האוהדים, ועבורם חשוב להשתדל להקים קבוצה בחיפה כל שנה, תחת תנאים כלכליים בריאים כמובן. המכרז לא יסתור עליה מסודרת של קבוצות מהליגה הלאומית, כל זמן שיעמדו בתנאים הנ"ל. השיטה של עליה לליגת העל מהלאומית פשטה את הרגל גם ככה... כבר 5 שנים לא שיחקו שתי העולות מהלאומית בליגת העל, תמיד אחת נפלה מסיבות כלכליות. ודווקא השנה, כשיש 3 קבוצות (חולון, עפולה, נתניה) שיכולות להעמיד קבוצה בליגת העל ועומדות בכל התנאים הנ"ל, הוחלט על עולה אחת...
הרעיון הזה צריך להיות מיושם מספר שנים, עד שנגיע למצב בו יש 14 קבוצות אטרקטיביות בליגת העל, ומספיק קבוצות שיכולות ומעוניינות להתחרות על עליה מהלאומית. לא צריך לפחד מכמות גדולה של קבוצות בליגת העל – כל זמן שהן מפוזרות גיאוגרפית, מנוהלות במקצוענות ומביאות קהל צעיר לאולם.
ולסיום, לאחרונה התחילו שוב דיבורים על הקפאת הירידה מליגת העל. הסיבה הפעם היא תכנית המנהלת לצמצם את הליגה בשנה הבאה ל 10 קבוצות. נראה שיש הסכמה בין רוב בעלי העניין (מאמנים, שחקנים, פרשנים ואפילו בעלי הקבוצות) שזו תהיה שגיאה שתצמצם את מספר מקומות העבודה של הישראלים (למרות החוק הרוסי יהיו פחות ישראלים בליגת העל!) ותמנע מאיתנו להנות מכדורסל ישראלי צעיר ומגוון. השנה ראינו שאין ואקום ושחקנים צעירים ומוכשרים קיבלו במה והתקדמו תודות לדקות המשחק שלהם. העניין הוא – שאסור להקפיא ירידות! יש דרכים רבות להגיע בשנה הבאה ל 12 קבוצות, אבל הקפאת הירידה תהיה לא ספורטיבית בעליל ותגרום לתחושה של "עבודה בעיניים". אסור להקפיא ירידות, ולו רק בגלל מסע הקסם הלא מסתורי של עופר ברקוביץ' והגבעה. גם מוטי אמסלם אמר העונה לא פעם שיתעקש לשחק בליגה הלאומית אם קבוצתו תרד... ועכשיו הוא במצב מצויין להישאר, בזכות ולא בחסד. אז כדאי לגדול חזרה, אבל לא להשאיר את היורדות, אלא להעלות קבוצות אחרות, שיעמדו בתנאים המוזכרים למעלה. חולון ועפולה בוודאי מתאימות לליגת העל, אולי גם נתניה תרצה לחזור. ואם תוקם קבוצה בחיפה המנהלת צריכה לעזור לה ולדחוף אותה. אם אחרי שכל המועמדות הפוטנציאליות יחליטו ויציגו את יכולתן, ועדיין יישאר מקום בתוך ה 12, ניתן אולי לשקול מחדש את מועמדות היורדות... אבל רק כאופציה אחרונה. אם קצת נרחיק לכת, אולי כלל לא צריך להחליט מראש כמה קבוצות יהיו בליגת העל, אלא לבחון לפני העונה את כל המועמדות עד תאריך מסויים ולהחליט... זה ימנע אילוצים מלאכותיים ויאפשר למנהלת לקבוע חוקי השתתפות (כמו הנ"ל) שכל הקבוצות יצטרכו לעמוד בהן...
בהכירנו את הבוחשים בעיסה, הפשרה שכנראה תהיה: 12 קבוצות, יורדת אחת ושתי עולות... אבל עדיין – בהצלחה לחולוניה !!! שתעלה על המגרש ולא על השולחן...
כתבות אחרונות באתר
|
|