ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

ערב כחול עמוק
עידו אשד ,11/12/2007

עידו אשד הגיע לאולם עצוב בחולון ויצא משם בתחושה שקורה משהו בכדורסל הישראלי. טור פרשנות

הגעתי לאולם קצת עצוב. זכרונות המשחקים הגדולים נגד מכבי שהיו כאן עולים מול העיניים. ג'ק צימרמן קובר סל עם הבאזר ומליניאק מנחם את ישראל אלימלך, חולון של מולי קצורין מביסה את מכבי 85:66, וסיפורים על אורי שטרן מקרקס את תני כהן מינץ בשנת 72. אמש, שני פרשי משטרה על סוסים ענקיים מפקחים על מגרש חניה ריק למחצה. בימי מישקה, שעתיים לפני משחק כזה לא היתה כבר חניה ליד קולנוע רינה, קילומטר מהאולם.

את 40 הצופים שנכנסו הושיבה המנהלת ביציע 3, מאחורי המצלמות, כדי שבטלביזיה יראו יציע ריק ממול. בהתחלה לא נעים לצעוק, כל מה שאתה אומר נשמע עד הספסלים בצד השני, אבל בהדרגה השתחררנו, ואחרינו גם המאמנים והשחקנים. הראשון שסבל מהשקט היה טרנס מוריס, שאחרי עבירת תוקף פלט את מילת ה F, וספג טכנית מברגמן. הוא אומר את זה 50 פעם כל משחק, אבל על רקע השקט המילה הפכה לקשה הרבה יותר, והוא שילם במזומן. משחק ללא קהל הוא עונש דרקוני ולא רלבנטי בכדורסל המודרני המקצועני. אתם מדמיינים הצגה בקאמרי ללא קהל? אין משמעות לספורט ללא צופים, ואני מקווה שהערעור ייפול על אוזניים שקולות ושפויות. חבל על כל ערב נוסף כזה.

בכדורסל של מכבי אין חדש. למרות שהיעדרו של פייזר קיצר לקטש את הרוטציה, עדיין לא ברורה ההיררכיה, והמועמדים לתפקיד המנהיג עדיין בשלב הראיון. ביינום וקאמינגס עלו יחד בחמישיה, ניסיון מעניין לראות מי ייקח מנהיגות. דווקא ביינום התחיל מצויין, ריכז, קלע ולא איבד, ומכבי שלטו בחצי הראשון. אבל כשתשעה שחקנים משחקים מעל 15 דקות, ואף אחד לא יותר מ 25, יש בעיה של ביטחון, שטף ולכידות. האיזורית של חולון בחצי השני חשפה את מכבי במערומיה. חוסר יכולת להניע כדור, הפצצה חסרת תקדים של 28 שלשות, כשרק רבע נכנסו, ופיגור עצום בריבאונד (33 מול 50 של חולון) חשפו מכבי מבולבלת, פגיעה והכי בולט - חסרת זהות.

ולא שחולון שיחקה טוב. 17 איבודי כדור, רובם של הגבוהים דווקא, בחירת זריקות לא טובה רוב המשחק, מהלכים מאולתרים בדקות רבות, והחטאות רבות מדי מהעונשין. לחולון יש מספר בעיות בסיסיות במבנה הקבוצה, למשל חוסר איזון בין הקו האחורי לקדמי. שני הגארדים הפותחים (רוט וגורדון) היו בשנים האחרונות שחקני משנה בקבוצות מרכז טבלה. עכשיו הם צריכים לשאת בעול של הולכת קבוצה גדולה, והם משתפרים, אבל זה לא מספיק. פציעתו של גוני יזרעאלי פגעה באופן קשה מהצפוי בחולון, שנשענת על מורן רוט כרכז יחיד. מאליק דיקסון אינו רכז, וכשאינו קולע באחוזים גבוהים (אתמול 0 נקודות) הוא מפריע למשחק. לעומת זאת, קו קדמי מעובה שמכיל זרים איכותיים כטאקר (משחק ענק), בירד ווישהאם, סקורר אדיר כטרה סימונס, והשחקן החשוב ביותר של חולון – אריק קמפבל. למרות שאיבד הרבה כדורים ולא היה מרוכז במחצית הראשונה, הוא הופך את חולון לקבוצה מאוד מסוכנת, ביכולת הניתור שלו, ההתמצאות האבסולוטית מתחת לסלים, ובעיקר החיוך. בכל רגע של לחץ, אפשר להסתכל עליו להירגע. היו לו 23 נקודות ו 7 ריבאונד במשחק בינוני מאוד.

ומעל לכולם נמצא מיקי דורסמן. הוא בנה קבוצה שרק הוא יכול לאמן - עמוסה ביותר מדי כישרון ואגו, שרק בעלים שמשלם את הצ'קים יכול לעמוד מולה, ולתת לכוכב כמו בירד רק 17 דקות משחק, בלי שזה ישמיע קול מחאה, או להכניס את טאקר המוכשר, מיס-מאץ' אולטימטיבי, רק בסוף הרבע שני, ועדיין לקבל ממנו 13 נקודות ובעיקר 10 כדורים חוזרים שהכריעו את המערכה. לא פלא שמאמנים לא רוצים לקחת את הג'וב, ואני מבין את חירותי שביקש לחזור לעמדת העוזר. מיקי יצטרך להמשיך לאמן עד סוף העונה, גם בגלל שיש לו כאן סיכוי אמיתי לעשות שינוי בכדורסל. הוא צמצם סוף סוף את הרוטציה, הלך עם שחקנים חמים, לא פחד להשאיר את סימונס ובירד על הספסל בסיום, ובעיקר העמיד הגנה איזורית אגרסיבית ואינטליגנטית, שבחרה עבור מכבי את הזריקות הרעות ביותר, ומהשחקנים שלא צריכים לקחת אותן.

ומילה אחת חשובה על השיפוט (עובד, ברגמן, רומנו). בחלק מכריע באליפויות העבר של מכבי היו מעורבות החלטות שיפוט מעוררות מחלוקת. נראה שקם היום דור חדש של שופטים שלא ידע את יוסף, או במקרה זה את שמעון. שריקות מדוייקות, חוסר חשבונאות, שגיאות פה ושם, אבל שום משוא פנים וניהול משחק ברמה גבוהה ביותר. רגע השיא היה כשקמפבל העיף כדור שזרק כספי מתוך החישוק באופו חוקי, אבל ברגמן שרק לסל. שריקה "מכביסטית" טיפוסית של ימים אחרים, שגם היא נשרקה בתום לב. אבל גילי עובד, השופט המוביל, שרק ללא היסוס, ביטל את הסל, היסה את ספסל מכבי והמשיך את המשחק. זה היה רגע מזכך של אמונה שאם כזה יהיה השיפוט שלנו, יש לנו תקווה. על מצבה הקשה של מכבי יעידו כמות הצעקות של מוני (פעמיים) והקימות של שמעון מזרחי מהכיסא (פעם אחת ב 15 הפרש לחולון). גם הם מבינים שלא השיפוט הוא הבעיה שלהם.

יצאתי מהאולם בתחושה טובה הרבה יותר. לא ראינו משחק גדול, אבל יש תחושה שקורה משהו. צמרת של 4 קבוצות עם שני הפסדים, שלכולן יש שאיפות וחלומות אליפות, תחתית של 4 קבוצות עם שני ניצחונות, כשאין אף משחק באנקר. התחרותיות והשוויוניות הן בבסיסה של כל ליגה ספורטיבית, ואם השנה נגיע לכך, זו תהיה התקדמות רצינית. תמיד אחרי קיץ טוב של הנבחרת יש לנו ליגה טובה, ונראה שגם הפעם זה יקרה. ובלי להיכנס לצרות של מכבי, לחולון יש עוד הרבה על מה לעבוד. זו יכולה להיות שנה היסטורית שתביא תואר ראשון לעיר החולות, בשנת ה 60 להיווסדו של המועדון. מיקי, תרגש אותי, תפתיע אותי. לעבודה.