ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

גע-גע-גע ופולו
עידו אשד ,05/02/2008

עידו אשד על התיקונים של חולון, על ההבדל בין קארי לסימונס, על ארז מרקוביץ' הלא מוערך, על העתיד הירושלמי וההווה החולוני.

חשוב להתחיל דווקא בקהל. שתי הקבוצות מציגות קהלים ססגוניים והוגנים, ומצליחות להשכיח את אירוע מלחה. נראה שהעונש ביגר את הקהל של חולון, והוא מקבל אצלי צל"ש. רק שימשיכו ככה. וסחתיין גם לשופטים שהעבירו בחיוך משחק אש.

בכדורסל המודרני של 24 שניות ו-3 נקודות, אין ממש סיבה לזרוק לסל מהאיזור בין רחבת שלוש שניות לקשת השלוש נקודות. זוהי זריקה קשה באחוזים נמוכים שנותנת רק שתי נקודות. שלשה נותנת 50% יותר נקודות, ואחוזי הקליעה של ליי אפ מהצבע הם ב-50% יותר גבוהים.

במחצית הראשונה חולון זורקת רק 6 פעמים מהאיזור הנ"ל, אבל עם הרבה שלשות והרבה קרש-סל, ובזכות כמות הזויה של ריבאונד התקפה, מסתירה את העובדה שהיא פשוט לא משחקת כדורסל, ולא מהיום. זה יותר שילוב של גע-גע ופולו. אם אין מתפרצת, מאלתרים איזו חדירה, וכל מה שצריך זה לזרוק לכיוון החישוק, כי קמפבל וטאקר יתקנו.

כמעט 30 ריבאונד התקפה במשחק כולו מראה איזה פוטנציאל הרסני יש לחולון, לו היתה משחקת כדורסל סביר במשחק העומד. ברגעים מסויימים זה הזכיר את דון מוזר, אחד הזרים המצחיקים שהיו בחולון בשנות ה-80, שהיה מלך הריבאונד של הליגה כי היה מוסר לעצמו על הקרש 5 פעמים בהתקפה אחת.

שחרורו של טאנוקה בירד גרם לכך שאין לקבוצה שום שחקן פנים אמיתי שיאפשר משחק פנימה-החוצה, ולכן חזינו בטאקר לוקח את הכדור בכדרור לסל ומסיים בצעד וחצי של קט-סל (איפה ההגנה?), או סימונס מפציץ משלוש בלי הכרה. הגנה לא אינטיליגנטית של ירושלים השאירה את המשחק צמוד, אבל עם סגירה אלמנטרית לריבאונד הגנה ועזרה חכמה זה היה נגמר הרבה קודם.

גיא פניני היה השחקן המוביל של ירושלים בחודש האחרון. ההשארה שלו על הספסל בפתיחה כמעט עלתה לדן שמיר במשחק, כי גיא עלה לא מרוכז, עשה עבירות ולא פגע. במשחקים כאלה יש לחץ גדול, וצריך לחזור לכמה שיותר הרגלים קבועים של הקבוצה, לא לעשות ניסיונות חדשים.

השחקן שעשה את ההבדל בין שתי הקבוצות היה ראמל קארי, זר ששרד את משימת ההדחה של שמיר. הוא הראה מה זה מספר 2 אמיתי, שעוזר להוביל כדור, מוסר, קולע מתוך המשחק, ושומר על כל מי שמבקשים ממנו. באמת שומר. לעומתו סימונס פרימדונה, רואה רק חישוק ומוסר בלית ברירה, לא עוזר לרכז, ועושה בורות בהגנה מרוב עצלנות. נראה שחולון צריכה לחזור לשחק באופן קבוע עם מספר 2, שכרגע יכולים להיות דיקסון או אבישי גורדון, שמשחקן חמישיה הפך לעוזר אפסנאי.

ארז מרקוביץ' זז בצבע ללא כדור ברמה של ליאור אליהו, ומגוון ממנו בתנועות הסיום. הגיע זמן שיקבל קרדיט ואני ממליץ בחום שיהיה בורג חשוב בנבחרת. כששמיר מוציא אותו ומכניס את ג'יימי ארנולד (עוד אחד שחייב להיות בנבחרת), הוא מקבל כרגע קלעי שלשות גדול, אבל מפסיד משחק פנים שמגוון את ההתקפה.

ארנולד, כנראה בגלל הפציעה, העדיף לזרוק מרחוק ולא להיכנס לקרבות מגע, וכך קיבלנו משחק "חיובים", באחוזים גבוהים. אבל זה לא כדורסל באמת. חסרונו של הרכז הנוסף בירושלים מתחדד עם פציעת החג'ג', שסחב רגל ואת הקבוצה ברבע האחרון הקריטי. כבוד גדול לגבר שבגברים, סמל למנהיגות ומיצוי פוטנציאל, אבל צריך לארגן לו גיבוי.

ירושלים נכנסת לחלק השני של העונה במצב מצויין. הישראלים הראו שאפשר לסמוך עליהם, ארנולד חזר מניתוח באופן מצויין, פליקס עוזר וג'ייסון וולס מתאים לקונספציה. והכי חשוב, עם כל הביקורת, ירושלים עדיין חזק בכל המפעלים. כל שנה יש ביקורת, וכל שנה ירושלים מגיעה איכשהו לפברואר במצב טוב. אבל עם דרור פצוע והגנה כל כך אוורירית, הגביע כנראה יחזור ביום חמישי מירושלים לתל אביב.

הרכב הפורוורדים של חולון פשט הערב סופית את הרגל, ודורסמן ייאלץ לעשות חושבים ושינויים, אם הוא מעוניין להתחרות על התואר המשמעותי היחיד שנשאר לו, האליפות. ואם באמת נמאס לו לאמן, כמו שהצהיר לפני חודשיים, שמעתי שהגיעו אלינו דובון וג'ינג'י מדושני סופלאקי ואוזו, עם הרבה זמן פנוי?