ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

סיפור ראשון ליונתן הקטן
עידו אשד ,23/12/2007

עידו אשד, במונולוג לבנו הקטן, נכדו של עופר אשד, אשר נולד לפני יומיים וראה היום את משחק הכדורסל הראשון שלו (אולי לא בדיוק ראה, אבל שמע)

אני יודע שבגיל יומיים אתה לא יכול ממש לראות, אבל בדיקת השמיעה שלך היום היתה מצויינת, אז בוא תקשיב לסיפור הראשון שלך.

כשסבא עופר ז"ל (זה השם השני שלך), שיחק כאן במגרש שהיה אז פתוח, זה היה ביום שישי, נכבדי העיר ישבה על טריבונות האבן, והצעירים הציצו דרך הברזלים. אבא גם שיחק כאן, באותו האולם, שכבר סגרו עם גג, ואז מישקה התקין כיסאות אדומים יפים, שבתאי דפק פחים על הברזלים, וגם טיפס ותלה דליים לקלוט את הגשם. תאמין או לא, הדליים השחורים עדיין מתנדנדים שם למעלה... כשתיכנס לכאן בפעם הראשונה, עוד שנה שנתיים, אני אראה לך אותם...

היום לא היה קהל, כי טיפש אחד זרק חזיז, ושלושה חכמים בועדת משמעת לא הצליחו להרים אותו. אבל זה בסדר, עוד משחק אחד והמתופפים חוזרים. דרך אגב, במשחק הראשון של חולון אחרי שנולדת, חולון הביסה את רמת גן 30 הפרש. התחלת ברגל ימין. יאללה, תתחיל לינוק כדי להגדיל את השרירים. אמא אומרת שיש לך אצבעות ארוכות, אז אם לא כדורסלן, אולי תוכל להיות פסנתרן...

אתה יודע, כשסבא שיחק בשנות ה 60, היו כאן רק שחקנים ישראלים. כולם הכירו את כולם והיו חברים לפני ואחרי המשחק. כשבילי וואלד הגיע להפועל תל אביב כולם נסעו לראות את הפלא – שחקן אמריקני בישראל. אחר כך טל ברודי הגיע ושינה את הכדורסל, אבל סבא עדיין היה הקלעי הכי טוב בליגה. כשאבא שיחק בחולוניה הגדולה של שנות ה 80, היו כאן עשרה שחקני בית, משוגע אחד מלאס וגאס, ורנדי אוונס שאהב לשמוע את גידי גוב בווקמן. שחקני חיזוק היו מועטים, ובאמת חיזקו. היום רוב השחקנים על המגרש הם אמריקנים, רוב הישראלים הם שחקני חילוש, וליאור לוי הוא שחקן הבית היחיד. הכל בגלל הרוסים, שהמציאו איזה חוק טיפשי, והמנהלים, שחושבים ששחקן זר מושך יותר קהל. מעניין, כשסבא שיחק האולמות היו מפוצצים, וכולם באו לראות כדורסל ישראלי נטו. אפילו הרופאים שהוציאו אותך לאוויר העולם הכירו את סבא וסיפרו כמה גדול הוא היה.

אתה נרדם? חכה רגע... כשסבא פרש מהנבחרת ועזב את חולון, הוא עבר לשחק על גדות הירקון. שנתיים בהפועל תל אביב עם מרק טורנשיין, ואז בבית"ר תל אביב עם חבורת ותיקים שהעלו את המנורה ליגה. שתי הקבוצות הנהדרות האלה מסתובבות היום בליגות נמוכות, בעצם כבר לא קיימות, ושני המגרשים המיתולוגיים האלה כבר נמחקו על ידי בולדוזרים. כן, כן, בעירייה של תל אביב יש אנשים שלא מבינים מה זה מורשת ספורט. אבל האווירה, הסיפורים והזכרונות תמיד יישארו, כל זמן שיהיה מי שיספר אותם.
אני מקווה שכשתגדל ותהיה שחקן (רק אם תרצה), תשחק באולם החדש שמוטי ששון יבנה במזרח חולון, וייקרא על שמו של סבא. או אולי בהפועל אוסישקין, שזה משהו מיוחד שבונה עכשיו אורי שלף, בן של עמי, חבר של סבא מהימים הטובים. קבוצה שחוזרת לאוהדים, לאהבה למשחק, לחברות והכייף. אולי עוד חודש כשתגדל קצת, נלך לראות אותם ולספוג קצת אווירה.

היום היה כאן משחק גביע. סבא שיחק פעמיים בגמר גביע, נגד מכבי תל אביב. לא ניצח אבל עשה להם חיים קשים. אבא קיבל פעם אחת מדליה של גמר גביע. כמובן מדליית כסף, כמובן מול מכבי. אתה מוזמן לנסות לנצח אותם. בגמר. אל תדאג, עוד 18 שנה כנראה שהם יהיו עדיין אלופים, ורוב הסיכויים שגם יגיעו לגמר גביע. אז תקבל את ההזדמנות שלך. בתכנון מדוקדק הגחת לעולם בחודש דצמבר, מה שמאפשר לך לשחק עוד שנה בכל קבוצה. קט סל, ילדים, נערים, נוער, ואז לבוגרים. נפתלי גושן כבר מכין לך כרטיס שחקן. אז תתכונן. כמו שאמרתי, רק אם תרצה... אבל נראה לי שזה בדם שלך... לילה טוב יונתן עופר אשד, ברוך הבא.