|
סיפור על 4 זרים מוזרים
עידו אשד
,24/01/2006
בסיום הסיבוב הראשון, מסכם עידו אשד את השלכות חוקי הזרים שנחקקו בקיץ שעבר על השחקנים הישראלים, הקבוצות והליגה בכלל.
סולטני הסיבוב - גם אורי סביר מסכם סיבוב
עם סיום הסיבוב הראשון, ניתן בהחלט ואף חשוב לנסות ולהעריך את חוק 4 הזרים והשלכותיו על הליגה המקומית. כדאי להזכיר שאנחנו משחקים בליגה מרובת זרים כבר מספר שנים, תחת חוקים ושילובים שונים של זרים ובוסמנים, אבל רק השנה אושרו ארבעה זרים ללא קשר למוצא. לפי הצהרות המנהלת, היו שתי סיבות עיקריות לחוק זה: שיפור האיכות והתחרותיות בליגה, ושיפור סיכויי הצלחתן של הקבוצות הישראליות באירופה... הבה נבחן אותן הלכה למעשה.
מבחן התוצאה באירופה
נתחיל דווקא באירופה: במפעלי פיב"א מורשים לשחק רק שני זרים, ואין הגבלת בוסמנים. רק קבוצה אחת יכולה היתה לשתף את כל הסגל, והיא גליל עליון, שעפה בבית המוקדם (נכון שהיה בית קשה). שימו לב שגליל התחילה להצליח בליגה אחרי שסיימה את המסע באירופה. הפועל ת"א ממילא משחקת עם 3 זרים כמעט כל העונה, ויתרה על אחד והודחה בכל מקרה (גם בגלל המעבר לנוקיה)... נהריה היתה צריכה לוותר על זר אחד משלושה (כמו בשנים קודמות), התקשתה וכשלה, אחרי שנתיים נהדרות במפעל. ואילו אשקלון שרשמה 4 זרים אמריקאים לליגה, היתה צריכה לוותר על שניים מהם בכל משחק. דווקא אשקלון עברה שני סיבובים (אמנם במפעל נחות הרבה יותר), אבל חלק גדול מהתדרדרותה בליגה ניתן לייחס לעובדה, שהיא משחקת בליגה הישראלית עם קבוצה אמריקאית, ובאירופה עם קבוצה ישראלית. לכן גם לא מפתיע אותי שבאירופה אשקלון נראית הרבה יותר טוב. הישראלים נלחמו, הוכיחו את עצמם וניצחו באירופה, ואז היו צריכים לשבת על הספסל במשחקי הליגה, ולראות את הזרים משחקים לפניהם. אני מקווה שעם סיום הקמפיין (הצפוי אחרי ההפסד הגבוה בבית לאוראל גרייט) יתאזן המצב בקבוצה והיא תשתפר גם בליגה...
אז מי הרוויח מחוק 4 זרים בזירה האירופית? נכון, מכבי ת"א והפועל י-ם. שתי הקבוצות משחקות בגביעים של יול"ב בהם אין הגבלת זרים, נהנות מהרכב דומה (מכבי) או זהה (הפועל) בליגה ובאירופה. יש סדר, יש היררכיה ברורה שלא משתנה בהתאם למפעל, יש יציבות, וזהו הגורם הראשי להצלחתן. אחרי נשירתה הצפויה של אשקלון, הן יהיו הקבוצות היחידות שלנו באירופה. על המחיר נדון בהמשך.
הלחץ מניע את הרכבת קדימה
לגבי האיכות והתחרותיות, לא חכמה לקטול. ברור שהמצב לא נראה טוב. רוב הקבוצות כורעות תחת נטל כספי, וכבר בשנה שעברה רובן בקושי הסתדרו עם כמות הזרים... האפשרות להביא 4 זרים רק יצרה אצל הקבוצות לחץ מיותר למלא את כל המשבצות האלה. חוץ ממכבי ת"א, ירושלים וראשל"צ (עוד הצלחה של גיא גודס – בחירת זרים מוקדמת מאוד וטובה), כל הקבוצות החליפו לפחות זר אחד, וככל שאתה יותר נמוך בטבלה, אתה מחליף יותר... ל ח ץ. הלחץ וחוסר האמצעים מביאים לכאן זרים מוזרים, שמגיעים לכמה משחקים, עוברים בין הקבוצות (עד כדי שבוע בכל קבוצה), ובעיקר מאמללים את השחקנים הישראליים הצעירים שצמאים לכל דקת משחק. בנוסף הם גם תוקעים את התקדמות הקבוצה, כי צריך ללמד אותם שוב את התרגילים, ולהכיר להם את השחקנים ואת הליגה, והקבוצות דורכות במקום. כך שלעניים, שאין להם כסף גם לשלושה זרים סבירים, החוק הזה לא רק עזר, אלא הפריע.
וכשהעניים מפסידים, מי בדרך כלל מרוויח? נכון, שוב מכבי ת"א והפועל י-ם. שתי הקבוצות העשירות יכולות לרכוש זרים איכותיים ביותר, לבנות סגל רחב ויציב, ולתפור את הליגה שלנו מכל הכיוונים. על מכבי לא צריך להרחיב את הדיבור, וירושלים מעדה במשחק הראשון במלחה בגלל חוסר הגיבוש ההתחלתי, אבל מאז מנצחת יפה את כל הליגה. בקיצור, אם לצטט את משירו של סנטנה: "העשירים נהיים עשירים יותר והעניים עניים יותר".
אז לסיכום הערכת החוק – הציון הוא נכשל! החוק לא הביא לשיפור האיכות ובוודאי לא התחרותיות, אלא רק הגדיל את הקוטביות בין הקבוצות הגדולות לקטנות. החוק לא עזר לקבוצות הישראליות הקטנות באירופה, ורובן ככולן נשרו מאירופה או ינשרו במשחק הבא. הקבוצות המובילות במנהלת הליגה, מכבי ת"א והפועל ירושליים, הן הנהנות היחידות מחוק זה, והנאתן עומדת במשחק סכום אפס עם הסבל של שאר קבוצות הליגה, ובעיקר עם קהל חובבי הכדורסל. משחק עם שלושה זרים היה נותן לנו המון תוספת של כדורסל ישראלי, עם מחיר של שינוי קל בהרכב של ירושלים ומכבי בליגה יחסית לאירופה... זה כל הסיפור. וזה היה יכול להיות נהדר, ובאמת לשפר את התחרותיות בליגה. פעם ההבדל בין מכבי לליגה היה הישראלים (ותמיד היתה ביקורת שמכבי אוכלת לליגה את כל הישראלים הטובים). היום ההבדל הם הזרים והכסף. משחק העונה בין שתי הגדולות במלחה היה באמת משחק ענק והרבה למעלה מרמת הליגה. אבל כאן אנחנו מגיעים לשאלה החשובה באמת: האם זה היה משחק כדורסל ישראלי? האם משחק בו משתתפים 10 זרים הוא משחק ישראלי? התשובה שלי היא לא, בלמד רבתי.
על גבו של הישראלי
השחקן הישראלי, מעבר ללוקאל פאטריוטיזם המובן, פשוט חשוב יותר לקבוצה. הוא לרוב יותר קבוצתי משחקן זר (שיודע שכנראה לא יהיה כאן בשנה הבאה וחושב יותר על שורת הסטטיסטיקה האישית). השחקן הישראלי מביא קהל ומייצר המשכיות והזדהות, ותורם לגיבוש החברתי בקבוצה. השנה זה הגיע לשיא כשאף זר לא נשאר בקבוצה שלו משנה שעברה מחוץ למכבי ת"א. ואני מוכן אפילו לסבול קצת ירידה ברמה כדי לראות שחקן ישראלי במקום שחקן זר. אבל ברמת הזרים השלישי והרביעי ברוב הקבוצות – אני בטוח שהישראלים הצעירים, עם אותו ביטחון של זר שיבוא מדקות משחק של זר, יהיו טובים יותר, ויתרמו יותר לקבוצה ולכדורסל בכלל. הנה כמה דוגמאות כואבות, ואחריהן כמה הוכחות לטענה:
רביב לימונד: 2.5 דקות ממוצע בליגה! גם אם לא בירושלים, יש לו מקום ברוב קבוצות הליגה במקום זרים אזוטריים. מה דעתכם שבמקום רכז בוסמן בולגרי גליל תיקח את רביב? או אולי בגבעה בה עברו כבר 3 רכזים זרים? ארז קוחנסקי – אמנם מקבל 18 דקות בממוצע אבל רק בגלל פציעת קוקי בלצ'ר והרבה משחקים של ג'ינו עם 3 זרים. מאז שהרינגטון הגיע הוא בקושי רואה מגרש. אנטון קזרנובסקי – לא קיבל בכלל דקות בגליל, לא מצא קבוצה בליגת העל, והיה צריך לרדת לחולון בליגה הלאומית! ולאדי יירמישין – אולי הדוגמה הבולטת, רואה כל הזמן שחקנים זרים מגיעים ועוזבים, ובדרך שודדים לו דקות משחק. מתברר שכשהוא משחק לפחות 20 דקות אשקלון מנצחת. ועכשיו קיבל את ג'יימס האד על הראש.
דוגמאות נוספות לזרים מוזרים הם קווין רייס שדורך על המשבצת של איתי גרינבויים, קיי מדיסון במשבצת של יוני ניר ואלישי כדיר. 3 רכזים זרים עברו בגבעה, והיינו צריכים לחכות שכולם ייעלמו כדי לקבל את יובל נעימי בשני משחקים מבריקים של 20 נקודות, מנהיגות ומלחמה! אלעד ענבר ויונתן שולדברנד ניצחו לרמת השרון את המשחק האחרון באשקלון, וגם הם חוזים ברכבת זרים שעוברת בתחנתם כל שבוע. ואחרון חביב שיוזכר כאן: איציק אוחנון, שחקן נבחרת עתודה ואתלט אדיר, חזר ממכללת סט לואיס, וכמעט לא משחק בליגה בגלל תמאר סליי. מצטער, מבין שניהם, אני רוצה לראות את אוחנון, ומבטיח שירושלים לא תיפגע אם זה יקרה. ויש עוד דוגמאות רבות.
כבר דובר הרבה על חוסר הוואקום ועל חשיבות דקות המשחק – לתת לשחקן ישראלי דקות זה לא הימור מסוכן. זו דרך נכונה ובטוחה להצליח. איפה היה משחק היום דרור חג'ג' אם ארז אדלשטיין לא היה מוותר על זר רביעי למשך חצי עונה לפני שנתיים ונותן לליאור ליובין ודרור את הקבוצה, עד שהגיע וויל אייברי? (לפיינל פור של היורופליג הגיעה הפועל כזכור בלי אייברי). ואיפה היה ליאור אליהו אם חנוך מינץ לא מעלה אותו ממעמקי ספסל קבוצת הנוער ברמת גן, לוקח אותו לגליל, ומאפשר לו לפרוח שם?. במעמקי איזה ספסל מתייבשים הליאור אליהו והדרור חג'ג' הבאים? השנה קיבלנו את מורן רוט בהצגות מעולות, והוא כבר בן 24, לא ילד מהנוער... מזל שגיא נתן לו צ'אנס. יותם הלפרין סוף סוף משחק ונהנה בלובליאנה, ואורי יצחקי עשה חצי עונה מצויינת בלאשקו עד שנפצע (אורי – החלמה מהירה). והבולט הוא יוגב אוחיון שמוביל קבוצה אחרי שבשנה שעברה עוד הכין סנדוויץ' לבית הספר. רק תנו להם לשחק, השחקנים הישראלים יחזירו בגדול!
לסיכום החדשות הטובות: העבודה הברוכה של ניר אלון וארגון השחקנים (ובעיקר השביתה בקיץ האחרון לפני העונה) הביאה להסכם לפי בשנה הבאה ישוחק בארץ החוק הרוסי. כל קבוצה תוכל לרשום כמות זרים לא מוגבלת ברוסטר הכללי (בשביל אירופה), לבחור מתוכם 4 זרים בטופס המשחק בליגה המקומית, אבל בכל רגע חייבים להיות שני ישראלים לפחות על המגרש. זו תהיה התקדמות, ויהיו לה השלכות רציניות (מעבר להשלכה החוקתית של "מיהו ישראלי?", אבל זה לדיון אחר). כדי להחזיק מינימום שני ישראלים על המגרש כל הזמן (שווה מינימום 80 דקות משחק ישראליות), הקבוצות יצטרכו להכשיר לפחות 4 שחקנים ישראלים בכירים. זה אומר שדרוג תקציב הישראלים, ויוצא מכך ירידה בתקציב לזרים. אבל לא בהכרח: התקווה היא ששיתוף הישראלים ישפר את התוצאות וגם יסייע לשיווק הליגה ולאטרקטיביות שלה, וכך לאזן חזרה את התקציבים ואף יותר. בעיני זה בהחלט יקרה וזה יהיה מאוד חשוב. הליגה תרוויח, השחקנים הישראלים ישתפרו, וגם הנבחרת שלנו תהיה טובה יותר.ואולי גם נחזיר סוף סוף חלק מהגולים באירופה הביתה.
מי שצריך להתכונן הן גם האגודות ובעיקר המאמנים. האגודות צריכים לשפר את יחסיהן את השחקנים הישראלים הרשומים אצלן היום, כי בקיץ כשערכם יעלה, הם יוכלו לבחור. ושחקנים יילכו למקום בו רוצים אותם ומעריכים אותם. המאמנים יצטרכו לתרגל העמדת חמישיה שיש עליה הגבלה כל הזמן, גם אם לא תמיד זהו ההרכב האידיאלי לפי הבנתם. לכן אני ממליץ למאמנים להתחיל לחשוב על זה, ואולי אפילו לתרגל, למרות שמאמן כמובן צריך להשתמש בכל הכלים שברשותו בצורה הטובה ביותר, ולצערי היום מותר לו לשתף 4 זרים יחד. דרך אגב – שימו לב שנדירים הם המקרים בהם קבוצות מנצחות כשארבעת הזרים הם הבולטים. אפילו בירושלים, המשחקים הגדולים היו כשלפחות שני ישראלים היו בחמשת המובילים של המשחק. אפרופו ירושלים, אני מציע להוסיף חוק קטן שימנע את הצטברות הכישרון על בקצה הספסלים העשירים – הגבלת שכר מהשחקן השמיני או התשיעי נשמעת פתאום כרעיון מעניין ששווה בדיקה, בליגה עם חוק רוסי, ואולי בכלל. נסו והיווכחו.
בספרו של ז'ול וורן "מסביב לעולם ב 80 יום" אומר פיליאס פוג לפספארטו את אחד מהמשפטים הפשוטים והחכמים שנכתבו:
" Learn to use what you have got, and you won't need what you have not!" – בתרגום חופשי: למד להשתמש במה שיש, ולא תחסר את מה שאין.
כבר השנה יכול לבוא שינוי, והעונה עוד ארוכה. ההנהלות יכולות לתת גיבוי למאמנים לוותר על זרים לא מוצלחים, ולשחק עם 3 זרים טובים, במקום שניים טובים ושניים רעים. מאמן לא צריך להביא זר רביעי רק בגלל שהוא יכול (מכירים את הבדיחה "למה הכלב מלקק לעצמו?") וכדי לכסות תחת מול ההנהלה, אלא רק אם הוא תורם לקבוצה משהו מיוחד ששחקן ישראלי לא יכול לתרום (לאן נעלם המושג שחקן חיזוק?). חשוב לציין שיש מאמנים שבהחלט לוקחים את הזמן ומחפשים בשקט ובלי פאניקה, ובינתיים משחקים עם שלושה זרים, וזה משתלם להם. למאמנים הישראלים המצויינים שלנו אני אומר: אם הזר הרביעי לא תורם, ותרו עליו, בנו קבוצה ישראלית, נצחו משחקים, הביאו קהל והתכוננו לחוק הרוסי של השנה הבאה. לשחקן הישראלי אני אומר - הרם ראש, התאמן קשה והילחם על המגרש ועל כל דקת משחק. בקיץ הקרוב (אם לא יהיו שוב שינויים בהחלטות) השחקן הישראלי יהיה מוצר חם בשוק מתפתח. אחרי הכל, אנחנו ליגה עניה באיכות ויכולת, ובמצב של מחסור – כבר אמרו חז"לינו - עניי עירך קודמים.
כתבות אחרונות באתר
|
|