ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

תנו לו צ'אנס
עידו אשד ,29/12/2005

עידו אשד בטור אורח על החזרה השניה של דורון שפר.

ההתלהמות נגד החזרה, אינסינטקטיבית ומובנת ככל שתהיה, תפסה אותי לא מוכן. דורון שפר חוזר לשחק כדורסל, והרבה מאמנים, שחקנים, אוהדים ואנשי תקשורת מביעים את "חוסר שביעות רצונם" באופן בוטה וישיר, אפילו בלי לשמוע את דורון מסביר...

יש לנו בכדורסל מעט מאוד אייקונים. דורון שפר הוא אחד מהם, ובוודאי השחקן הפעיל רב הזכויות ביותר! אליפות הדובדבנים בגליל (וגם עונה מופלאה באירופה באותה שנה), שנות הקטשפר המופלאות במכבי תל אביב, והשנה האדומה בבירה עם גביע אירופי ראשון מחוץ לתל אביב... לאף שחקן בהיסטוריה אין שילוב כזה של תארים.

אבל מעבר לתארים, אצלי זה מיד מתחבר לרגש... כמה התרגשנו כשגליל הדיחה את מכבי ת"א בחצי גמר הפלייאוף ואחר כך זכתה באליפות. איזו אווירה היתה בקהילת הכדורסל ששחקן "שלנו" משחק בטופ של המכללות בארה"ב, ויותר מאוחר הראשון (והיחיד עד היום) שנבחר בדראפט . איזו גאווה חשנו שקו ישראלי אחורי (קטשפר) של שני השחקנים הכי יצירתיים מאז חיים זלוטיקמן שיחקו יחד וקרעו את אירופה. וכמה כיף היה לכולם לראות קבוצה קטנה מירושליים לוקחת גביע אירופי מריאל מדריד הגדולה.

ומול כל זה, עומדת הבחירה של דורון לא להתחיל את העונה אלא להישאר בחופש... אמנם לא בחירה שמחניפה לנו, לא משהו שאנחנו אוהבים, אבל מול הבחירה הזו עומדות זכויות שאין לאף שחקן פעיל היום, ובעיני הבחירה לצלוב ולא לחבק במקרה זה, לא מבוססת על רגש אמיתי אלא על תסכול וקטנות רוח. איך הוא מעז, החוצפן הזה, להתל בנו? לדבר על הלב, ועל רגש? מה הוא חושב, שהוא יכול לפרוש ולחזור מתי שהוא רוצה? שיילך לשחק כדורגל עם טיוהר בקוסטה ריקה! כמה אנחנו מפחדים מהאחר, הלא מובן, וממהרים להשתמש בסטריאוטיפים והגנות כדי לשמור על עולמנו הצר והחשוך...

שני מקרים עולים מייד בראש להשוואה. מייקל ג'ורדן פרש פעמיים וחזר. פעם בגלל משבר אישי וחוסר אתגר, בפעם השניה כי לא היה לו כבר מה להוכיח... הוא התקבל באהבה עצומה בחזרה הראשונה, והערכה וכבוד בשניה. הפעם השניה היתה מאוד מיוחדת, כי הוא חזר רק בגלל האהבה למשחק. הוא כבר לא היה באותו כושר, אבל אנשים שילמו הרבה כסף לראות את האגדה משחקת. אם תסתכלו על הקריירה של דורון, תראו מאילו חומרים נבנות אגדות.

עודד קטש פרש בגלל פציעה, ולצער כולנו, ובוודאי לצערו, לא יכול לחזור לשחק. עולם הכדורסל כולו, כולל המוסדות, יצאו מגדרם כדי לעזור לו להיקלט כמאמן, ואף הרשו לעצמם לעבור על החוק עבור כך. הסיבה המוצהרת היתה שבמצב הכדורסל היום, הדמיון, היצירתיות והלב של עודד חשובים יותר מחוק זה או אחר. והשנה, אחרי תחילתה, אחרי ששחקנים בחרו בקבוצה בשבילו וספונסרים השקיעו כסף עבורו – הודיע עודד על עזיבה, והוא מעורב פחות כמאמן על. עודד עדיין מקבל הרבה כבוד, וכשיחזור לאמן (בתקווה) יקבל את כל האהבה ותמיכה.

האם דורון שפר כשחקן בליגה המקומית לא חשוב לפחות כך? האם הליגה המקומית שלנו, המשופעת בזרים בינוניים ומחפשת נואשות כוכבים ישראלים חדשים, יכולה לוותר בקלות כזו על אחד השחקנים הגדולים בתולדות המשחק? בעיני זו בכלל לא שאלה. אצלי בראש, דורון פשוט הגיע מאוחר לעונה... פשוט יתחיל אותה מהמחזור ה 10, ואם זה כל חטאו, אני מוכן לסלוח לו ומייד. ואם אפי בירנבוים, שסבל הכי הרבה מהחלטת הפרישה, מקבל את דורון בזרועות פתוחות, מי אנו שנבקר?

אבל חובת ההוכחה תהיה על דורון. הדבר הצורם היחיד היה מה שכתב באותו פקס מפורסם על התובנה שלו לגבי הכדורסל, ושאם היה יודע הכל, לא היה מתחיל לשחק. זה באמת כאב לכולנו, ונקווה שיהיה לדורון הסבר הגיוני, או לפחות רוחני לעניין הזה... אבל אני מודיע לכם, שאני אלך לראות את דורון שפר משחק בכל הזדמנות, ואראה מולי לא רק את השחקן הנוכחי המורכב והמיוחד, אלא את הנער במדי הגליל, השחקן היצירתי במכבי תל אביב, והמנהיג השקט מהבירה... תנו לו צ'אנס, הוא משחק מהלב!