|
אז מה היה לנו שם?
עידו אשד
,27/05/2007
רגע לפני הפיינל פור, עידו אשד מסכם את דרכן של ארבע הקבוצות שהגיעו עד הלום ומוסיף גם הערות על הפלייאוף, הגדלת הליגה ואפילו הצעה מעניינת בנוגע לנבחרת. שווה קריאה ולו בשל התיאוריה בנוגע לטקטיקה של דן שמיר.
מכבי ת"א – נראה שבשביל עונת מעבר זו היתה עונה לא רעה. מרחק 40 דקות מפיינל פור אירופי, העלאת ליאור אליהו לדרגת שחקן מפתח, הרבה יותר ישראלים משחקים, הקהל נשאר נאמן ברובו. לקראת הפיינל פור, מכבי, כמו מכבי, לא הורידה טורים, אלא העלתה. נראה שהקבוצה התחברה, ביינום התביית, והם דורסים כל מה שזז. שאר הליגה מנסה להרדים את מכבי (ראה בני השרון וירושלים), אבל מכבי, שהפיינל פור באמת לא פייר לגביה, תמשיך בקצב הזה, ותקווה לדרוס שוב. כרגע היא עסוקה כבר בשנה הבאה, וההרגשה היא שלא משנה לאף אחד מי ייקח אליפות. הרי ההשתתפות ביורוליג מובטחת למכבי גם אם תרד לליגה ב'! אבל אם מכבי תיעקץ הפעם, אולי זה יביא משהו טוב: שמעון מזרחי לא יסכים יותר לפיינל פור, ויהיו לנו סדרות פלייאוף (עיין ערך) כמו שצריך...
גליל עליון – מגיעה בשיא התנופה, אחרי פתיחה זוועתית. לא בטוח שזה יספיק מול מכבי, אבל שוב, כמו כל שנה, עדיין יש לראות את שלושת רבעי הכוס המלאה... קבוצה יצירתית, התקפית, שמתבססת על ישראלים צעירים. בכמה קבוצות יש סיכוי לרכז צעיר לגדול מהנוער ונבחרת בית ספר הישר לבוגרים, ולהוביל מיד את הקבוצה במשחקם מכריעים? זה לא רק היכולת של יוגב אוחיון, זו מדיניות של מועדון ומסורת. באיזו עוד קבוצה יכול עומרי כספי להתרחק מגורמים מטרידים, ללמוד כדורסל ולשחק תפקיד משמעותי? שלא לדבר על המקום שבו סוף-סוף גילי מוסינזון מוצא את עצמו ומממש חלקיק מהפוטנציאל. ולגבי הביקורת על הגישה ההתקפית המוגזמת וכמות הנקודות שהיא סופגת, אני עדיין מעדיף לראות משחקים של 110:100 על 70:60. כשאתה מתקיף מהר ומתבסס על התקפות מתפרצות והתקפות מעבר, יש יותר התקפות, יש יותר סלים, וזה בסדר גמור. הקפיצה של עודד קטש על יוגב אוחיון בסוף המשחק בנהריה מתמצתת את כל הסיפור בתמונה אחת. רק שישמור על הברך (שלו ושל יוגב).
בני השרון – אפי עשה את שלו בתחילת העונה: הכין קבוצה שסגרה פיינל פור מוקדם, ויכול היה לתת לניילון לנוח בפועל סיבוב שלם... בינתיים הוא הוציא הרבה מהשורה השניה, וקידם מספר שחקני משנה (חנוכי, פייג', גרינמן) שיהיו קריטיים עבורו בשני המשחקים. אפי לא יגיע שוב למצב בו אחרי ניצחון גדול בחצי הגמר, לא יהיו לו רגליים בגמר. חווית גמר הגביע הספיקה לו, וגם לדבורה. גם כאן, העבודה של ההנהלה, השקט ואי החלפת הזרים, הובילו לתוצאות מצויינות.
הפועל ירושלים – אני טוען שהם מרדימים את כולם... ההפסדים לקבוצות תחתית, היכולת החלשה, ובעיקר התגובות אחרי המשחקים, מביאים אותי להבין שזהו סבוטאז' מתוכנן, שמטרתו אחת – אליפות ודאבל היסטורי!! בירושלים הבינו שיוכלו לקחת אליפות רק אם ירדימו את מכבי ושאר הקבוצות... ותחת השיטה הנוכחית, בה אתה מחכה חודשיים לשני משחקים חשובים – חשוב לחלק את העומס ולהעלות את המתח רק לקראת השיא. כמה פעמים אמרנו על קבוצות שהן הגיעו לשיא מוקדם מדי בעונה. השאלה היחידה היא, אם זה לא היה ארוך מדי ונמוך מדי... אם דן שמיר יביא את הקבוצה לשיא של 48 שעות וייקח אליפות, ובכך דאבל, הוא ייצא גאון. אם לא, אז הטקטיקה הזו ירתה לעצמה ברגל. אבל תחת השיטה הנוכחית, אני לא בטוח שזו טקטיקה רעה (גם אם הפיסקה האחרונה נראית לכם היתולית, בואו נדבר אחרי הגמר)...
פלייאוף – כולנו מבינים שדרוש פלייאוף כהילכתו. הליגה הלאומית מספקת את זה כל שנה, ראה יוון, ספרד, NBA וכל העולם הנאור... גם אצלנו, אם היינו מקבלים פלייאוף של 8 הראשונות, שהיה מביא סדרות בין גליל לנהריה, בין בני השרון לעפולה, ואפילו ירושלים מול רמת גן או ראשון יכולה הייתה להיות סדרה טובה. תעשו את זה ואחר כך פיינל 4 למנצחות ההצלבה, גם התקדמנו. ואם בסיבוב השלישי עסקינן, כבר בשנה שעברה הצעתי שאחרי שני סיבובים, הסיבוב השלישי יהיה פליאוף עליון (1-6) ותחתון (7-10), וכך היינו מקבלים משחקים טובים גם בסיבוב השלישי, ומאבקי ירידה חמים בכל שבוע. ואם רוצים לערוך ערבי כדורסל חגיגיים, אפשר לערוך רצף של ערבי כדורסל בהם משחק ראשון הוא משחק על ירידה, ומשחק שני הוא על האליפות... גם את בעיית הביתיות אפשר לפתור.רק צריך יצירתיות וחזון.
הגדלת הליגה – ליגה של 12 קבוצות ממש מתבקשת. 10 זה לא מספיק, יותר מחצי ליגה נלחמת נגד ירידה, נכנסת לפאניקה, מחליפה זרים, ומתדרדרת. אבל אסור להשאיר את הגבעה, גם בשם הספורטיביות ומתן משמעות למשחקי התחתית, וגם כי זו בדיוק הקבוצה שלא צריכה להיות בליגת העל. אין מאחוריה קהילה, היא לא משחקת אפילו באיזור המוניציפאלי שלה, וכולה גחמה של מוטי אמסלם, עם כל ההערכה לאהבתו למשחק ותרומתו לכדורסל בישראל. בשנים האחרונות הליגה מתנקה מקבוצות קטנות שלא אמורות להיות שם, כמו רמת השרון, פתח תקווה, ועכשיו הגבעה. חולון ובאר שבע צריכות להיות שם, לא רק בגלל הסדרה המצויינת, אלא בגלל פוטנציאל האוהדים והקהילה שעומדת מאחוריהם. בבאר שבע זה תלוי ביכולת להעמיד אולם של 1500 מקומות. כדי להשלים את ה 12, אני מציע לפתוח עוד קצת את הדימיון. מ.כ חיפה היא אחת הקבוצות החשובות במדינה, ומאחוריה מסורת רבת שנים, פוטנציאל אוהדים ענק, וברשותה אולם גדול. הקיץ כבר מונה אבי אשכנזי למאמן, כך שגם משבצת הניהול המקצועי סגורה היטב. מה שנשאר הוא להציע לאילן בק, בעלים עם ידע בכדורסל, את האופציה לעלות ישר לליגת העל. אם יצליחו לגייס מספיק כסף (בעזרת המנהלת שחייבת לתמוך בצעד כזה), צריך לתת לחיפה כרטיס חופשי לליגת העל. אפשר לפנטז על עונת פרישה גדולה של תומר שטיינאוור, 3000 איש בכל משחק ברוממה... תחשבו על זה... ואם לא יצליחו, נקווה שיעלו דרך הליגה הלאומית. ואז המקום ה 12 צריך להיות מוצע לקבוצות כמו נתניה, קרית מוצקין, אילת, ואולי הפועל תל אביב, אם יקרה נס ומשהו יזוז שם.
נבחרת – אל אל ישראל. בהצלחה לצביקה ולכל השחקנים שיהיו מוכנים לשחק בקיץ בנבחרת. ולסיום רעיון היתולי אך רומז על מחשבתי לגביי שחקנים שלא רוצים לשחק בנבחרת: מי שיוזמן ויסרב, יהיה בשנה הבאה במעמד של זר בליגה. אתה לא משחק בנבחרת = אתה לא ישראלי. בהצלחה.
כתבות אחרונות באתר
|
|