בעוד פחות מחודש תסתיים לה עונת 2012/13 בליגת ווינר ולאחריה תחל תקופת המלפפונים. מאבקו של ארגון השחקנים (בין אם היה צודק או לא) במנהלת הביא לכך שהחל מ-2013/14 החוק הרוסי חוזר והקבוצות יצטרכו למלא את הסגלים בישראלים חדשים.

כבר שנים אנחנו טוענים ב"ספסל" שיש מספיק שחקנים ישראלים טובים שרק מחכים להזדמנות ממאמני הליגה הראשונה. אור סולומון ושון דאוסן (שעד לפני שנה היה אלמוני לחלוטין) הם רק דוגמא לשחקנים צעירים שקיבלו את הבמה ונותנים עד עכשיו יופי של עונה. עמית שמחון, אייל שולמן ודגן יבזורי הם דוגמאות לישראלים שהגיעו מירכתי הליגה הלאומית ומצאו לעצמם מקום של קבע בבמה המרכזית של הכדורסל הישראלי. יצאנו לבדוק כמה שחקנים מהליגה השנייה לפי דעתנו מתאימים לשחק בליגה הראשונה והגענו ללא פחות מ-20 כאלה. אותם ישראלים חולקו לארבע קטגוריות שונות (צריכים להיות שם, יכולים לתפוס מקום, היו שם וצריכים עוד שפשוף).

צריכים להיות שם:

טל דן - לשחקן העונה בליגה הלאומית יש הכול – הוא פיזי מאוד, אתלטי, קוטף רב', רואה משחק נהדר, רץ את המגרש מעולה. על פניו שחקן מושלם לליגת העל. הבעיה היא ככל הנראה הטמפרמנט החם שלו. שלוש פעמים ניסה את מזלו בליגה הראשונה. פעמיים מהן במועדון בו גדל - מכבי ראשל"צ. דווקא העונה אם היה משחק תחת אפי בירנבוים ורוני בוסאני נראה שהיה מקבל הזדמנות אמיתית. בשנים האחרונות הוכיח את עצמו כאחד הישראלים המובילים בליגה עם ממוצעים שנעים סביב 15-17 נק', 7-8 רב' ו-5 אס' למשחק. הוא רק צריך את המאמן שיאמין בו.



עוז בלייזר - אם טל דן ניסה את מזלו, הפורוורד של הפועל עפולה בשנתיים האחרונות עדיין בתול בכל מה שקשור לליגת העל. בלייזר תפור על הליגה הראשונה בטח בעמדה מס' 4. למרות שהוא מגרד גבול 2.00 מ', האתלטיות, חוכמת המשחק וההתמצאות בצבע יאפשרו לו להיות אפקטיבי מאוד כבר מהרגע הראשון בו ידרוך על הפרקט. בראד גרינברג כבר עקב אחריו העונה, בגן נר רוצים מאוד שיחזור הביתה, אבל לצעיר הכישרוני יש קיץ שלם לחשוב ולקחת את ההחלטה הנכונה.



טל קרפלס - שם שיכול אולי להפתיע כמה אנשים שקוראים את הכתבה, אבל אותנו הוא ממש לא מפתיע. הפורוורד הנהדר של נס ציונה הראה בגרות מרשימה בעונה החולפת והקפיץ את משחקו כמה רמות קדימה. אם ב-2011/12 תרם 9 נק' ו-2 רב' במדי נס ציונה אז העונה הוא עלה ל-13.2 נק' ו-4 רב'. זה לא רק המספרים. קרפלס מביא עימו המון אנרגיות למשחק, מנסה לרוץ בכל הזדמנות, קופץ על כל כדור ושומר היטב. בנוסף הוא נהנה מיד טובה מחוץ לקשת ומשנה מומנטומים של משחק בשניות.



ניר גולן - הותיק בקטגוריה הנוכחית. מעולם לא קיבל את הצ'אנס בליגה הראשונה למרות שבשלוש העונות האחרונות הוא נחשב לרכז הטוב בלאומית. גולן, בוגר מחלקת הנוער של עירוני רעננה, הסתובב בשנים האחרונות בארבע קבוצות שונות (הוד השרון, לב השרון, יבנה ונהריה), שלוש מהן הוא הוביל עד לפיינל פור הפלייאוף. ראיית המשחק שלו מצוינת, יש לו יד נהדרת לשלוש והוא ממעט להחטיא מהקו (מעל ל-90% עונתי). יכול בקלות להיות רכז מחליף בליגה הראשונה, אבל "שרף" את עצמו שנים בלאומית. יקווה לקבל צ'אנס ממאמנים שמכירים אותו.



אלעד הופמן - אחרי שנים מצוינות בלאומית, סבל השנה הישראלי של אליצור יבנה מעונה קצת פחות טובה באופן אישי ובטח שקבוצתית. אם את 2011/12 סיים בממוצע מרשים של 18.1 נק', 5.2 רב', 3.8 אס' ו-2.4 חט', אז אומנם הקטגוריות הנלוות נשארו דומות בעונה הנוכחית, אבל ממוצע הנק' ירד בכמעט 4 למשחק. בכלל היה נראה כי הופמן פחות נהנה השנה ביבנה. אולי זאת עייפות החומר אחרי ארבע עונות בשתי קדנציות שונות באותו מועדון. כמו טל דן, גם הופמן ניסה את מזלו בליגת העל - הפעם הראשונה הייתה בגליל עליון, לאחר מכן בני השרון החתימה אותו לחוזה ארוך טווח שהסתיים אחרי שנה אחת בלבד וגם באליצור אשקלון הוא לא הצליח לתקוע יתד. מבחינת יכולות יש לו את כל מה שצריך כדי להיות שחקן ליגה הראשונה, השאלה היא האם הוא רוצה ואם יש מאמן שיילך איתו.



יכולים לתפוס מקום:

אבירם זלקוביץ' - וידוי קטן. זלקוביץ' הוא השחקן האהוב עליי בליגה הלאומית כבר שנים. הרצון שלו לקחת כל כדור לסל, חדוות המשחק וטירוף הניצחון זה משהו שלמעט שחקנים יש. העונה הוא נתן יופי של מספרים בנהריה ונבחר בצדק לחמישיית העונה. יחד עם זאת, בפלייאוף הוא לא קיבל מספיק קרדיט משי מינסטר ואולי בגלל זה נהריה לא בליגת העל. למרות כל הפלוסים, לזלקוביץ' יש עדיין כמה מינוסים שבגללם הוא עדיין לא בליגה הראשונה. אחד מהם הוא אותו רצון לקחת כל כדור לסל. ההבנה שלפעמים צריך לחלוק את הכדור, למסור אותו לחברים גם כשיש לך מצב קליעה נוח, חייבת להיכנס לראשו של הפורוורד. זלקוביץ' גם צריך להתעסק פחות בדברים שמסביב ויותר במשחק (הוא כבר שיפר זאת העונה אבל צריך להמשיך בקו). אסור לשכוח שהוא עדיין צעיר (23) ולא יקרה כלום אם ימשיך עוד עונה בלאומית.



ינעם אירם - עוד שחקן שיחסית נשרף בלאומית. אירם הגיע לעונה הנוכחית במטרה ברורה, להראות לכולם שהוא אחד הישראלים הטובים בליגה, ובעיקר להוכיח למאמני הליגה הראשונה כי מקומו שם. בקיץ האחרון הוא עבד קשה מאוד באימונים אישיים וגם בחדר כושר כדי להגיע הכי מוכן שאפשר. בהתחלה זה נראה נהדר כשהוא מספק תצוגות של מעל ל-20 נק' יחד עם כמות יפה של רב' וכן אס' (אספקט שאמרו שלא מספיק טוב אצלו). אבל אז הגיעה הפציעה שניטרלה אותו לתקופה וגם הבעיות הכלכליות בבאר יעקב לא עזרו. אין מה לעשות, כדי להגיע לליגה הראשונה, הגארד חייב להוביל קבוצה מצליחה בדרך למעלה, כל עוד הוא ימשיך להצטיין בקבוצות בינוניות יהיה לו קשה להתברג בליגת העל.



ערן אסנטי - עד לתחילת הפלייאוף הוא השתייך לקטגוריה הראשונה של ישראלים שחייבים להיות בליגה הראשונה, אבל משהו קרה לאסנטי במאני טיים של העונה. למרות המחמאות ממאנו, רועי חגאי, שטען לאחרונה כי הוא הישראלי הטוב בליגה, בינתיים לא הולך לפורוורד הנתנייתי בסדרות. פחות מ-8 נק' בממוצע הוא תרם בששת משחקי הפלייאוף, וזה לעומת כמעט 12 בעונה הסדירה שהצטרפו לכמות נאה של רב' ואס'. היו תקופות במהלך העונה שאסנטי תיפקד כזר שלישי בהוד"ש ואף נבחר באופן די קבוע לרשימת המצטיינים. אם יצליח להראות שזו באמת היכולת שלו הוא יעבור את התפר הזה בין הלאומית לליגת העל. דווקא נראה כי העונה בסגל הדליל בישראלים של ברק נתניה הוא כן היה יכול להשפיע.



גיל אמיתי - כבר שנים שמדברים על הגארד בדגש על גארד הכפר-סבאי. בגלל גובהו (1.97 מ') מאמניו לאורך השנים קיטלגו אותו כפורוורד למרות שבנוער שיחק אצל הוד בן הרצל כרכז לכל דבר. העונה לקח אותו נדב זילברשטיין כסוג של פרויקט אישי והישראלי בן ה-23 פורח. אם אמרנו על אסנטי שבפלייאוף התפוקה שלו ירדה, על אמיתי אפשר להגיד בדיוק ההיפך. מ-8.5 נק' ו-3.1 רב' בעונה הסדירה, הוא קפץ ל-16.7 נק' ו-5.3 רב' בפלייאוף. יכולת ניהול המשחק שלו בתוספת הפיזיות והקליעה הנהדרת משלוש (מעל ל-40% עונתי) מאפשרות לו לבטא מצוין את יכולותיו במשחקה של נס ציונה. בעבר הוחתם ע"י בני השרון לחוזה ארוך טווח, אבל לא באמת קיבל הזדמנות.



איגור סימין - לא מספיק נוצץ לליגת העל, זו ההגדרה אולי המתאימה ביותר לאיגור סימין. הפורוורד שמשחק בשנתיים האחרונות בבאר יעקב עושה את כל הדברים הקטנים שמחזיקים קבוצה ולראייה במשחקים בהם היה כשיר, החבורה של ירון אביב נראתה טוב. שיחק תקופה בבני הרצליה, הפועל ת"א ועירוני ר"ג בליגה הראשונה, אבל לא הספיק להשאיר חותם. היום בגיל 28 ועם החוק הרוסי, אין סיבה שלא יזכה לצ'אנס אמיתי. קלעי נהדר לשלוש, מחבר קבוצות ושומר מעולה.



רביב פיטשון - הסטיגמה על הגבוה הישראלי של נהריה היא שהוא מושלם לליגה השנייה, אבל פשוט לא מספיק טוב לראשונה. עם הסטיגמה הזו הוא נאלץ לחיות מהרגע שעלה מהנוער (שם כזכור היה מסיים כל משחק במדי הפועל חולון עם דאבל דאבל של 20 נק' ו-20 רב'). כמו הרבה שחקנים אחרים ברשימה הזו גם פיטשון ניסה את מזלו בליגה הראשונה אם זה בחולון בעבר ובראשל"צ בתחילת העונה הנוכחית. על יכולת ההתמצאות שלו בצבע אין עוררין, הבעיה היא שחוסר הסנטימטרים שלו (יש האומרים שהוא פחות מ-2.00 מ'), והאתלטיות הבינונית מפחידים את מאמני הליגה הראשונה מלתת לו צ'אנס אמיתי. בכל מקרה לליגה השנייה הוא נכס אמיתי.



נועם מטלון - עד לפני שנתיים נחשב הקלעי הנהדר לאחד הישראלים הטובים בליגה. מעונת העלייה של עפולה ועד לזו של הבקעה, תפס לעצמו מטלון מקום של קבע ברשימת המצטיינים הקבועה של "ספסל". שיחק תקופה בבני הרצליה, הפועל עפולה והפועל חולון בליגה הראשונה, אבל גם הוא ראה יותר ספסל מאשר פרקט. נראה כי בכלל סביב הקריירה של מטלון תמיד יש עננה של החמצה. בקיץ שעבר כבר היה חתום בהפועל ת"א של ארז אדלשטיין, אך הפציעה בכתף השביתה אותו לעונה שלמה. אם היה בריא יכול להיות שהיום היינו רואים אותו ברבע הגמר מול מכבי ת"א. מבחינה אישית הוא סבל השנה מעליות וירידות ביכולתו, כמו כל שאר השחקנים באליצור יבנה. אם יחזור לכושרו מלפני שנתיים הוא ללא ספק שווה ליגה ראשונה.



היו שם:

עמית תמיר - הישראלי הכי מנוסה מכל שחקני הליגה הלאומית העביר יותר משמונה עונות בליגת הראשונה, שלוש שנים במכללת ברקלי היוקרתית ועוד שלוש עונות באירופה (פאוק סלוניקי, א.א.ק אתונה ושרלואה). ירד לראשונה בקריירה לליגה השנייה ואיזה עונה נהדרת הייתה לו. 17.7 נק', 8.1 רב', 2.7 אס', מעל ל-40% מחוץ לקשת והגעה עם עירוני ר"ג מרחק נגיעה מגמר הפלייאוף. מבין כל 20 השחקנים ברשימה, רוב הסיכויים שהוא הראשון שייחטף לליגה הראשונה, זו במידה ובאמת יחפוץ בכך.



אנטון קזרנובסקי - הפורוורד/סנטר של גליל עליון מצא בית חם בכפר בלום ונתן עונה נהדרת מבחינה אישית, והרבה בזכותו קבוצתו של זיו ברתנא הצליחה להגיע בעונתה הראשונה בלאומית לפלייאוף העליון. קזרבנוסקי הוא שחקן ליגה ראשונה לא משנה איך נסתכל על זה. האיכויות שהוא מביא למגרש, בין אם זו היד הרכה מחצי מרחק ולפעמים גם מחוץ לקשת, הפיזיות אותה שיפר בשנים האחרונות וגם ראיית המשחק, אלה דברים שלמעט שחקנים ישראלים יש גם בליגה הראשונה. גם הוא סובל מסטיגמות לאורך הקריירה שחלקן לא קשורות לדברים על המגרש, אבל מבחינת איכויות הוא שווה ליגה ראשונה.



איתי גרינבוים - כל הקריירה נמצא על התפר בין הליגה הראשונה ללאומית. בגיל 28 נראה כי גרינבוים פשוט נהנה יותר בלאומית בה הוא נחשב לשחקן מוביל. הגיוני שיקבל לא מעט הצעות בקיץ מקבוצות ליגת ווינר, אבל השאלה היא האם שווה לו שוב לשחק 2-3 דק' ולקוות לצ'אנסים מהספסל, או שהוא השלים עם עצם היותו אחד הישראלים הבכירים בלאומית.



דרור דוידי - אחד הפספוסים היותר גדולים של מאמני הליגה הראשונה. אין הרבה סקוררים כמוהו בלאומית. אומרים שקיבל הזדמנויות רבות בליגת ווינר אבל אף פעם לא הצליח להוכיח את עצמו. דווקא עכשיו אחרי שלוש שנים לא פשוטות בליגה השנייה בהן שיחק ברמלה, ר"ג, עפולה וביאליק, נראה כי הוא מוכן לשוב לבמה המרכזית. יכולת הקליעה הנהדרת שלו מחוץ לקשת היא דבר מוכח, לא משנה באיזה במה הוא משחק.



דורי אסף - הפוטנציאל הכי גדול מבין כל הרשימה שהתפספס אי שם בדרך. אחרי שנת שיא בבני השרון, הפציעה הקשה בגבו אפשר להגיד שעצרה לו את הקריירה. "הסילון מהשרון" הוריד הילוך בשנתיים האחרונות ונראה קצת כבוי. למרות העונה הנהדרת של ר"ג, דורי סבל מלא מעט עליות וירידות בכושרו. אם יצליח לשמור על יציבות אין כלל ספק שמקומו בליגה הראשונה. המהירות, ראיית המשחק, שינויי הקצב, ההגנה הלוחצת, אלה פרמטרים שכל מאמן מחפש.



שמוליק ברנר - על ניסיון אין תחליף. ברנר להזכירכם הרכז המצטיין בליגת ווינר לפני שלוש שנים במדי ברק נתניה. עם כל היכולות המוכחות שלו, חוכמת המשחק והמנהיגות מוזר שלא מצא לעצמו קבוצה בליגה הראשונה. עם החזרה לחוק הרוסי אין סיבה שלא יקבל חוזה בקבוצות כמו חולון, בני השרון ראשל"צ וכו'. הגיע באמצע העונה לעפולה אחרי תקופה פחות טובה בגלבוע/גליל. נראה בלא מעט משחקים מצוין אבל לצערו לא הצליח להצעיד את הקבוצה מבירת העמק לשלבים המכריעים של העונה.



צריכים עוד שפשוף:

אופיר הובר - החל את העונה כשחקן חמישייה בהפתעה הנעימה מהוד"ש. ככזה גם סיפק לא מעט משחקים מצוינים בהתקפה. הצטרפותו המאוחרת של גרי גנדל הורידה אותו לספסל אבל גם משם תרם ונבחר לשחקן השישי של העונה. הוא ככל הנראה הישראלי האתלטי בליגה הלאומית, מספיק לראות את מגוון ההטבעות שלו בחימום למשחקים כדי להבין. מבחינת הגנה נחשב לאחד השומרים הטובים בליגה. לא מפחד לשמור על זרים בין אם הם גבוהים או נמוכים. צריך עדיין לשפר אספקטים בהתקפה כדי להיות שחקן שלם יותר, אבל הוא פוטנציאל ברור לליגת העל.



איתן רוטנברג - עונת שיא עברה על הפורוורד של הפועל כפ"ס. אחרי שנים קשות מאוד בלא מעט קבוצות, מצא רוטנברג בית חם באולם ה"קווים" בשרון. דרור בריגר האמין בו מהרגע הראשון ונתן לו בכל ערב קרוב ל-30 דק' בהן תרם הישראלי 13.1 נק' ו-5.1 רב'. הנשק העיקרי שלו הוא הקליעה מחוץ לקשת (38 שלשות היו לו לאורך העונה). עדיין חייב לשפר את הגיוון במשחק ההתקפי וכן את ההגנה, אבל עונה נוספת כזו יכולה להדליק את הנורה ללא מעט מאמנים בליגה הראשונה.