לפני קצת יותר משבועיים כשישראל פגשה את מונטנגרו בפעם הראשונה והפסידה לה (75-69) למרות שהוליכה ברוב שלבי המשחק, הייתה אכזבה עצומה שכן פערי הרמות לטובת הנבחרת שלנו נראו היטב, לא משנה אם אתה ישראלי שיושב בבית וצופה במשחק או מונטנגרי פנאטי עם סיגריה בפה.

לעומת זאת, במשחק אמש (חמישי) דווקא היריבה הייתה זו ששמרה על רמה גבוהה, לא התרגשה מ-10,000 האוהדים בנוקיה (11,000 לא היו), שיחקה על היתרונות הברורים שלה מתחת לסל ונהנתה מההימור החוזר של שיבק על הזריקות מחוץ לקשת של היריבה שעבדו נהדר מול סרביה, אך כנראה שנבחרתו של לוקה פאביצ'ביץ' לא פראיירית ויודעת לקלוע, בעיקר במאני טיים, תשאלו את דובליצ'ביץ' שהשלשה היחידה שקלע במשחק השוותה את התוצאה דקה ורבע לסיום, והכניסה את המונטנגרים למומנטום חיובי שאת התוצאות שלו כולנו כבר יודעים.

אבל לא על זה הפסידה הנבחרת את המשחק, היו כ"כ הרבה פרמטרים נוספים שבגללם היום אנחנו לא נמצאים במצב של לאיים על המקום השני, אלא מסתכלים על שאר הבתים של המוקדמות לראות אם בכלל ניתן להעפיל לאליפות אירופה מהמקום השלישי.

מחביאים את לימונד

זכותו של אריק שיבק לצמצם את הרוטציה שלו לשבעה שחקנים, עובדה שזה הוכיח עצמו מול סרביה. יחד עם זאת, ההפרש בין אותו משחק מול שחקניו של איבקוביץ' למונטנגרו היה פחות מ-48 שעות, זמן התאוששות כמעט בלתי אפשרי לשחקנים כמו יוגב אוחיון, ליאור אליהו ועומרי כספי שלא רגילים לשחק במרווחים כאלה.

אז נכון כספי משחק ב-NBA ושם מתמודדים מול קבוצות בערך פעם ביומיים, אבל לצערנו עומרי לא נמצא על הפרקט בממוצע 30 דק'. אליהו ואוחיון היו הברומטרים של מכבי ת"א בעונה החולפת וכן שיחקו בשלוש מסגרות, אך בוא נודה כי מול היריבות ה"קשות" בליגה האדריאטית וגם במפעל המקומי הם זכו למנוחה רבה.

מול סרביה כ"א מהם שיחק למעלה מ-30 דק' וכבר בפתיחה הם נראו עייפים, בעיקר אוחיון שירד למנוחה בדקה השמינית ושב למגרש רק בשלהי הרבע השני אחרי ששיבק הבחין כי הוא לא במיטבו. השאלה הנשאלת היא האם שיבק לא רואה את כושר המשחק המצוין בו נמצא רביב לימונד. הגארד שהבריז לנבחרת בקיץ הקודם כבר התבטא שהבין את הטעות ונתן שני משחקים מצוינים בקמפיין (12 נק' ב-15 דק' בהפסד לאסטוניה ו-17 נק' ב-8/10 מהשדה נגד איסלנד).

מוזר שדווקא אחד השחקנים היחידים בנבחרת שיכולים ליצור, לחדור עד הטבעת ולנצל את היתרונות הפיזיים והאתלטיים שלו לא זכה לצ'אנס מול ההגנה המסודרת של המונטנגרים. מה גם שבחלק ניכר מהדק' ישראל שיחקה בידודים לכספי (גם בזה ניגע בהמשך) שמאוד מתאימים ללימונד.

הבחורים של שיבק ובעיקר שלישיית אכ"א (אליהו, כספי ואוחיון) ישחקו בראשון הקרוב מול אסטוניה בפעם השלישית בפחות משבוע, ואין ספק כי במשחק הכי חשוב בקמפיין המאמן הלאומי חייב להכניס את לימונד, מקל ואחרים לעניינים כי אחרת ניפול מהרגליים ברבע האחרון ואולי אף לפני כן.


לימונד. מישהו ראה אותו אתמול?

שומרים על האוויר

אחת הטענות המרכזיות העולות בקשר לנבחרת הנוכחית היא חוסר היכולת שלה לשמור. יותר מדי פעמים הפיק אנד רול המונטנגרי פיצח בקלילות את ההגנה הישראלית, בין אם זה בשלשה או בהכנסת כדור פנימה קלילה. שיבק בחר בקמפיין הנוכחי סוף סוף לכלול את ניצן חנוכי בסגל שלו, אבל משתמש בו בעיקר בצורה בה מאמנים משתמשים בשחקנים שעלו מהנוער, פה 10 שניות בסיום רבע או כמה דק' בגארבג' בניצחונות הקלילים על איסלנד וסלובקיה, וזה חבל.

על בית הספר שדאסיץ' עשה לאליהו ולשאר שחקני הנבחרת כבר הורחב מספיק, אבל דווקא שחקן כמו חנוכי יכול היה לעצור את הפורוורד שחתם בגיל 21 על חוזה ארוך טווח בריאל מדריד וכרגע משחק בלובליאנה. הגארד הישראלי לא פראייר וכבר הוכיח לכמה זרים בליגת העל שקשה לקלוע עליו. מוזר ששיבק לא הלך לאופציה שלו כשכבר אחרי ארבע דק' במשחק כולם בהיכל הבינו שזה היום של הכוכב המונטנגרי.


הגיע הזמן לצאת מהשבלונה

בידודים זה לבודדים

אם מסתכלים מהצד על ההתקפה הישראלית ברור שמשהו תקוע, זה קורה בערך בכל פעם בו הכדור יוצא מהידיים של אוחיון. התסריט הדי קבוע שהתרחש מתחילת הקמפיין הוא הבא: אוחיון מוסר לאליהו בהיי פוסט וזה מתחיל לחפור, להסתובב על המקום או בכל צורה שבה רק הוא יודע, בחלק מהפעמים זה נגמר בגויאבה או עבירה, אבל בשאר המקרים הדבר מוביל להחטאה מרגיזה או לתפיסה של הראש והאמירה הידועה: "מה הוא עושה". האופציה השנייה היא כדור לכספי ושלום על ישראל.

הפורוורד של קליבלנד מעולם לא היה שחקן אחד על אחד, זאת אומרת, הוא לא ביסס את משחקו על חדירות, אלא יותר כשחקן של אנרגיות, לחימה ונחישות, שמוציא מעצמו יותר נוכח הסיטואציה. בנבחרת השנה ונכון לומר שכבר בקמפיין המוקדמות הקודם הוא לקח על עצמו את תפקיד המוציא לפועל, בעיקר בבידודים שמתחילים עוד הרבה מאחורי קשת השלוש. פעמיים-שלוש במשחק המהלך מסתיים בסל ועבירה ונותן תקוות ליושבי היציע, אבל תסמכו על פאביצ'ביץ' שטיפש הוא לא. בשלבים האחרונים של המשחק המהלך הזה עבד פעם אחת וזהו. בפעם השנייה שכספי ניסה ללכת לאותו מקום חיכו לו כבר שני שומרים אקס סרבים שגרמו לו לאבד את הכדור.

בנבחרת יש לא מעט שחקנים שיודעים לקלוע, לשחק עם הגב לסל ובעיקר ליצור מצבים שונים ולא כל הזמן את אותו בידוד או פיק אנד רול בין אוחיון לאחד הגבוהים, ושיבק יצטרך לצאת מהשבלונה הקבועה בהתקפה.

עד למפגש מול מונטנגרו כספי התפאר בלמעלה מ-55% מחוץ לקשת, אבל אמש הוא קבר רק שלשה אחת מחמש ניסיונות. גם קלע השלשות השני שבולט בד"כ, גיא פניני לא היה בשיאו מהטווח (1/4) כשהנבחרת כולה קלעה 4/14. והשאלה הנשאלת היא האם דגן יבזורי נמצא בסגל על תקן קישוט?

הקפטן החדש של גלבוע/גליל הוא בעיקר קלע שלשות ובזמן שהנבחרת מתקשה בתחום זה חובה להכניס את הגארד מהצפון שיפתח קצת את ההגנה. בארבעת המשחקים בהם התלבש שיחק יחד 12 דק', בזמן הזה קשה מאוד לתרום ואם הנבחרת רוצה לנצח באולם הקשה באסטוניה היא תהיה חייבת לפתוח את ההגנה של היריבה, דוגי נראה כמו הפתרון המושלם.


יבזורי. הקלעי הטהור היחיד בנבחרת