|
NBA- המצעד השבועי - 11/12
שרון קינן
,11/12/2008
שרון קינן מסכם לכם את השבוע השישי בליגה הטובה בעולם: מהשיא המדהים של כרמלו, דרך הצניחה החופשית של דטרויט ותצוגת הפלייאוף הטקסאנית שהחזירה אותנו אחורה וכלה בשתי מוליכות המזרח שלא עוצרות וב"פלאש" שחזר להבהב.
5. געגועינו לצ'אנסי? דטרויט צונחת
לזה לא ציפינו. ג'ו דומארס אמנם ידע שההחלטה לוותר על צ'אנסי בילאפס תמורת אלן אייברסון היא הימור לטווח הקרוב, אבל גם הוא לא חשב שקבוצה שלו, שהייתה חברה קבועה בגמר המזרח בשש השנים האחרונות, תידרדר למקום השביעי במזרח עם מאזן מאכזב יחסית של 9-11. הפיסטונס הפסידו שלוש פעמים בשבוע האחרון, כולל הפסד מביך במיוחד 107-94 לוושינגטון החלשה.
אייברסון אמנם מוביל את הפיסטונס עם 17.3 נק' למשחק אבל נראה כי הקבוצה של מייקל קארי לא בדיוק מצליחה להתאושש מהאובדן של בילאפס. רודני סטאקי, שע"פ החזון של דומארס אמור לרשת את המקום של צ'אנסי כפוינט גארד הפותח של הקבוצה, לא מקבל יותר מדי הזדמנות לעשות את זה והתרומה שלו מתבטאת בינתיים ב-9 נק' ו-4.5 אס' למשחק. הרכז בן ה-22 עדיין מקבל את הדקות שלו מהספסל, כשקארי מעדיף לפתוח עם אייברסון כרכז. גם ג'ייסון מקסיל ואמיר ג'ונסון, שהיו אמורים לחפות על העזיבה של אנטוניו מקדייס הותיק, לא בדיוק מספקים את הסחורה. ההתקפה של הפיסטונס ממוקמת רק במקום ה-22 בליגה עם 95.7 נק' למשחק.
במשחק האחרון מול הוויזארדס ניסה קארי לשנות ונתן לסטאקי לפתוח בעמדת הרכז, כשאייברסון חזר לעמדת השוטינג גארד המוכרת לו, המילטון הוסט לעמדת הסמול פוורוורד, פרינס לפאוור וראשיד וואלאס כסנטר. המילטון אמנם קלע 29 נק' וסטאקי מסר 11 אסיסטים אבל הפיסטונס כאמור הושפלו בוושינגטון. מה שעשוי לשפר מעט את המצב בצבע של דטרויט היא החתמתו מחדש של אנטוני מקדייס, שהועבר מדטרויט במסגרת עסקת "אייברסון-בילאפס" לדנבר ושוחרר משם. וויל ביינום, ששיחק 10 דק' בממוצע ב-13 משחקים העונה, אולי חשב שהוא ירשום לעצמו הופעה היסטורית בשלבים המאוחרים של הפלייאוף אבל כמו שזה נראה עכשיו, יש לו ולחבריו לקבוצה, דרך ארוכה וקשה מאוד כדי להגיע לשם.
4. המאבריקס והספארס בתצוגת פלייאוף
לא, לא טעינו בשנה. דאלאס וסן אנטוניו, שניים מעמודי הטווח של הליגה בשנים האחרונות אשר סבלו מפתיחה רעה של העונה הנוכחית, הזכירו נשכחות ביום שלישי האחרון כשעינגו אותנו בקלאסיקה טקסנית של שתי הארכות, שהסתיימה בניצחון הספארס 126-133. 19,937 הצופים באמריקן אירליינס ארינה בדאלאס חזו בלא פחות מ-22 חילופי יתרון ו-13 מצבי שיוויון במהלך המותחן. טים דאנקן (32 נק' ו-14 ריב'), טוני פארקר (29 נק' ו-10 אס'), דירק נוביצקי (35 נק' ו-10 ריב') וג'ייסון קיד (24 נק', 12 אס' ו-8 ריב') הובילו רשימה של עשרה שחקנים בשתי הקבוצות (6 אצל סן אנטוניו ו-4 בדאלאס) שקלעו במספרים כפולים. הפעם האחרונה אגב בה שני המועדונים האלה הכניסו משחק להארכה הייתה במשחק מספר 7 האגדי של חצי גמר המערב ב-2006, בו המאבריקס הדהימו את סן-אנטוניו בחוץ בדרך לגמר ה-NBA.
לתקציר המשחק
לחובבי הנוסטלגיה שבינינו
3. אנטוני מדהים 33 נקודות ברבע, בדנבר מצאו רכז
נתחיל עם כרמלו. בכל זאת, לא בכל יום שחקן בליגה משווה שיא של 30 שנה. אין יותר מדי מה להגיד חוץ ממדהים מה שעשה הלילה בדנבר מספר 15 בלבן בין הדקות ה-24 ל-36 של המשחק. 33 נק' של "מלו" במהלך הרבע השלישי השוו את השיא לנקודות ברבע אחד, שקבע ג'ורג' גרווין מסן-אנטוניו בעונת 77/78. את המשחק הוא סיים עם שיא אישי לעונה הנוכחית של 45 נק' בדרך לניצחון של הנאגטס על מינוסוטה 105-116. "בחיים לא הייתי חלק מרבע כזה" אמר בסיום אנטוני, שזרק 12-15 מהשדה ו-4-5 מחוץ לקשת. לא בכל המשחק. רק ברבע השלישי כמובן. "שיחקתי עם כמה מהגדולים ושיחקתי נגד כמה מהגדולים, אבל זה הכי טוב שראיתי בזמן של 12 דק'" אמר רכז הנאגטס, צ'אנסי בילאפס. דנבר עוד פיגרה ב-16 נק' במהלך המחצית הראשונה, לפני ש-40 נק' שלה ברבע השלישי, רובם כמובן של כרמלו, אפשרו לה לקחת את ההובלה במשחק.
להצגה של כרמלו מהלילה
בנסיבות אחרות, השיא המדהים של כרמלו היה מקבל משבצת בלעדית במצעד אבל כנראה שזוהי בדיוק הנקודה. את השיא הזה, מדהים ככל שיהיה, אנטוני יכול היה לקבוע גם בעונה שעברה (אם אייברסון לא היה פתאום מקנא ומפריע באמצע), בה הנאגטס היו מסיימים משחקים עם מספרים אסטרונומים בהתקפה. לעומת זאת, האוהדים בפפסי סנטר אמנם זכו לראות את הקבוצה שלהם משתחלת לפלייאוף אשתקד, אבל הם היו רחוקים מלחזות בקבוצה עם עמוד שדרה חזק ויציב, כזאת שהמשיכה בשבוע האחרון את רצף המשחקים הטוב שלה (ריצה של 1-5 בשבועיים האחרונים ו-3-11 בחודש האחרון) שממקם אותה כרגע בראשות הבית הצפון-מערבי ובמקום השני במערב עם מאזן של 7-15, מעל שמות כמו ניו-אורלינס, יוסטון, סן-אנטוניו ויוטה.
לא צריך להיות גאון גדול בכדוסל בשביל להבין שלהבדל המרכזי קוראים צ'אנסי בילאפס. נכון לעכשיו, ההשפעה שלו על דנבר היא ללא ספק גדולה ומשמעותית יותר מההשפעה של אייברסון על דטרויט המגמגמת. יש שחקנים שאומרים עליהם שאת מה שהם עושים לא רואים בסטטיסטיקה. אז אפשר להגיד שצ'אנסי הוא שחקן שעושה הרבה מאוד דברים שלא רואים בסטטיסטיקה אבל הרבה מאוד דברים שבהחלט רואים. חוץ מלקלוע 19 נק' ולמסור כמעט 7 אס' למשחק, בילאפס הוא המנהיג הבלתי מעורער של דנבר על המגרש. גורג' קארל התחנן לרכז טבעי וקיבל את אחד הפוינט גארדים הכי חכמים בליגה. לא עוד תחרות קליעות בין אייברסון לכרמלו, אלא התקפה יעילה המנווטת דרך היידים המנוסות של בילאפס.
מי שזכה בתואר ה-MVP של סדרת הגמר ב-2004, עושה בימים אלה סדר בקולוראדו ובדרך גם מכריח את הנאגטס לשמור. ההגנה של דנבר, שהייתה אחת מהגרועות מבין הקבוצות שהעפילו לפלייאוף בשנה שעברה עם ממוצע ספיגה של 107 נק' למשחק, סופגת כיום רק 97 נק' בלבד. גם כרמלו סר למרותו של הרכז הותיק ולמרות העזיבה של אייברסון הוא לוקח פחות זריקות למשחק בהשוואה לעונה שעברה (16.4 לעומת 19.2) וגם ירד בממוצע הנק' (19.6 לעומת 25.7). ההגעה של צ'אנסי הפכה את דנבר לקבוצה וגרמה ללא מעט שחקנים בסגל של ג'ורג' קארל להיות משמעותיים יותר. הבולט מכולם הוא הסנטר ננה הילאריו שקולע העונה 15 נק' וקוטף 7 ריב' למשחק.
למרות המיקום הנוכחי שלהם בטבלה, לצ'אנסי והנאגטס יש עדיין הרבה מה להוכיח, בהתחשב בעובדה שברב המשחקים שלהם נגד קבוצות גדולות העונה הם הפסידו, אבל הפעם יש תחושה שזה לא הולך להיגמר בהפסד צפוי מראש בסיבוב הראשון של הפלייאוף.
2. בוסטון. נקודה. (טוב ואולי גם קליבלנד)
אחרי שבמצעד הקודם כמעט ולא נגעתי ב"מועדון שלוש הגדולות", הרצפים המרשימים של שניים מהם, שנמשכו גם בשבוע האחרון, מחזירים את הדיון בשאלת הקבוצה הטובה ביותר בליגה כיום למצעד שלנו.
יכול להיות שהלייקרס היא הקבוצה המוכשרת ביותר בליגה, אבל היכולת הפחות משכנעת שלה בשבועיים האחרונים (יש הרבה קבוצות בליגה שהיו קונים את היכולת "הפחות משכנעת" הזו), שהתבטאה בהפסד שלישי העונה לסקרמנטו החלשה, די העצימה את הריצות המטורפות של הסלטיקס והקאבס, שכמעט נתפסות לפעמים כמובנות מאליהן.
בוסטון השיגה ביום ראשון את הניצחון ה-12 ברציפות שלה שהעלה אותה למאזן מדהים של 2-20 בפסגת המזרח וקירב אותה מרחק שני ניצחונות להשוואת שיא המועדון של 14 ניצחונות ברצף אשר נקבע בעונת 85/86. ציון משמעותי שהסלטיקס כבר יכולים לחגוג הוא את כניסתו של פול פירס ל-4 הקלעים הגדולים בכל הזמנים של הקבוצה, לאחר ש-17 הנק' שלו מול אינדיאנה אפשרו לעבור את קווין מקהייל האגדי ולטפס מקום אחד קדימה.
הדיבורים על קבוצה של שני כוכבים בלבד נראים רחוקים מתמיד. לא רק שריי אלן מוביל את הסלטיקס בנקודות עם 19.2 למשחק (35 נק' ביום ראשון האחרון מול אינדיאנה), לפני גארנט ופירס, אלא שגם רג'ון רונדו, הפוינט גארד הצעיר של הסלטיקס, מציג מספרים שמקרבים אותו למעמד של כוכב רביעי בבוסטון ואפילו כבר הספיק להתבלט כאן במצעד הקודם שלנו עם טריפל דאבל מרשים. יותר מהכל, בוסטון נראת כרגע כקבוצה בעלת האופי הכי חזק בליגה. החיבור מהאליפות של שנה שעברה יוצר מינימום פגיעות וההתמודדות עם ההגנה הכמעט מושלמת שלה שסופגת רק 91 נק' למשחק, הופכת לסיוט ליריבות. גם כשההתקפה שלה ביום בינוני (וזה קורה לא מעט), מעטות הם קבוצות הליגה שהצליחו להיות חזקות מנטלית בשביל להתמודד עם הקשיחות של האלופה.
אם בוסטון היא כרגע הקבוצה הכי מחוברת וחזקה מנטלית בליגה והלייקרס היא הקבוצה העמוקה ביותר, בקליבלנד פשוט משחק בימים אלו השחקן הטוב ביותר. את ביצועיו של לברון כבר הללנו במצעדים הקודמים וגם השבוע הוא המשיך ביכולות הטובה, כשעזר לקליבלנד להשיג את הניצחון העשירי ברציפות שלהם (מאזן ביתי מושלם של 0-12). הקאבס, שממוקמים כרגע במקום השני במזרח עם מאזן של 3-19, מרחק של שלושה משחקים מאורלנדו שבמקום השלישי, קבעו ביום שלישי הישג מרשים כשניצחו את טורונטו 94-114 ושברו שיא עם תשעה משחקים בהם ניצחה הקבוצה בהפרש של 12 נקו' או יותר. ג'יימס ואילגאוסקאס ניצלו את האירוע בשביל לרשום נקודות ציון היסטורית מבחינתם, כשג'יימס עולה למקום הראשון בטבלת החוטפים של הקבוצה בכל הזמנים והליטאי מטפס לאותו למקום בטבלה המקבילה של הריבאונדים.
היכולת של לברון לסחוב על הגב קבוצה, שבלעדיו ספק אם בכלל מעפילה לפלייאוף, למאזן כ"כ מרשים היא הגורם המרכזי לכך שקינג ג'יימס מוביל בצורה מרשימה את מירוץ ה-MVP. למרות שכרגע זה לא ממש בא לידי ביטוי, הסגל של קליבלנד הוא עדיין נחות יותר מזה של בוסטון או הלייקרס (ואפילו קבוצות פחות טובות מאלה). לעומת זאת, אחד מההבדלים המשמעותיים מהעונה שעברה, בה החזיקו הקאבס במאזן של 12-10 בתקופה המקבילה, הוא מו וויליאמס. הרכז בן ה-25, שהגיע הקיץ ממילוואקי, לא רק שתורם 15.7 נק' ו-4.4 אס' למשחק ומוריד מעט עומס מלברון, אלא גם מאפשר לדלנטה ווסט המוכשר, שתיפקד בשנה שעברה כפוינט גארד, לעבור לעמדה הטבעית שלו כשוטינג גארד, ממנה הוא יעיל יותר.
לקבוצה של מייק בראון נותרו עוד שישה משחקים בייתיים לנצח כדי להגיע במאזן ביתי מושלם ויוצא דופן של 0-18 למפגש הביתי המסקרן מול הסלטיקס ב-9 לינואר. עוד לפני, ב-25 לחודש, בעוד כשבוע וחצי, תצא בוסטון ללוס אנג'לס לקרב ענקים של חג המולד מול הלייקרס, בשיחזור של גמר ה-NBA מהשנה שעברה. בקיצור, תהיו צמודים ללוח השידורים (או ללוח השידורים הפירטים באינטרנט לעכברים שבינכם).
1. הוא חזר
"איך יכול להיות שדווין וויד, שזכה פעמיים ברציפות בשבועיים האחרונים בתואר "שחקן השבוע של המזרח", עדיין לא הצליח לקבל את הכבוד היוקרתי מכולם ולהיכנס למצעד השבועי של "ספסל"?" הטיחו בי בזעם ראשי ההיט בשבוע האחרון. "למצעד של ספסל יש סטנדרטים נוקשים ואני לא הולך לשנות אותם, עם כל הכבוד למעלליו המרשימים של מר וויד" השבתי בהתגוננות. הגארד המרשים של מיאמי כבר שובר אמנם את קרסוליהם של שומריו זה תקופה ארוכה, אבל הקבוצה שלו, שהייתה במאזן שלילי עד לא מזמן, די הותירה אותו מחוץ לדלת הכניסה למצעד שלנו בשבועות האחרונים.
אבל זהו. אי אפשר להתחמק מזה יותר. שלושת הניצחונות הרצופים של ההיט מאז המצעד הקודם (ריצה של 0-4 ו-1-5), כולל אחד מרשים במיוחד בסולטק לייק סיטי, לא רק שנתנו למיאמי מאזן חיובי של 9-12 ומקום שישי מכובד במזרח, אלא איפשרו סוף סוף למצעד שלנו לפרוס ל"מר וויד" שטיח אדום (שגמר ל"ספסל את "התקציב השנתי") ולאפשר לו כניסה מכובדת הישר למקום הראשון.
לאחר שבשתי העונות שבאו לאחר עונת האליפות של 2006, הוא החמיץ לא פחות מ-61 משחקים בגלל הפציעה, וויד בן ה-26 נראה רעב מתמיד למשחק. בוגר מכללת מרקט נמצא גבוה גבוה בכמעט כל קטגוריה סטטיסטית. הוא מוביל את הליגה בנקודות עם 29.5 למשחק (קלע כבר 10 פעמים 30 או יותר נק' העונה ו-3 פעמים 40 או יותר), שלישי בחטיפות עם 2.3, שמיני באסיסטים עם 7.5, ומקום 14 בחסימות (ראשון מבין הגארדים) עם 1.7. בשבוע וחצי האחרונים הספיק להמטיר 43 נק' על הראש של פינקס, 37 על גולדן סטייט, 38 על אוקלהומה סיטי ו-41 על שארלוט.
מיאמי היא עדיין קבוצה עם לא מעט בעיות אבל ביחד עם העזרה של שון מאריון והרוקי מייקל ביזלי, וויד אמור לקחת את הקבוצה הזאת למקום בפלייאוף של המזרח, רחוק שנות אור מעונת ה-15 ניצחונות המזעזעת של השנה שעברה. המצעד מאחל לו בהצלחה.
למי שצריך לראות בעיניים, וויד מחורר את ההגנה של שארלוט מיום שני האחרון:
http://www.youtube.com/watch?v=dSpvx6Gvzc8
נשארו מחוץ לדירוג: ג'רי סלואן שחגג 20 שנה ביוטה (המצעד שולח מזל טוב), לייקרס שהשוותה את ההתחלה הכי טובה בתולדות המועדון עם 2-17 (ומייד אחרי זה הפסידה לסקרמנטו), דוויט הווארד שהפציץ עם שני משחקי "20,20" ברצף, קווין מקהייל, שירד השבוע מעמדת סגן הנשיא לעמדת המאמן, לאחר שמינוסטה הפכה את רנדי וויטמן למאמן הרביעי שהולך העונה הבייתה, ראג'ה בל ובוריס דיאו שאמרו השבוע שלום לפיניקס ועברו לשארלוט, ששלחה את ג'ייסון ריצ'ארדסון למדבר של אריזונה.
"מה קורה עם רודי?"- עדכון אירופאי
באחד מן הימים, בעוד 10 או 15 שנה, כשרודי יכתוב בלוג שבועי לספסל, הוא קרוב לוודאי יזכר באותה פינה שבועית נוסטלגית שהוקדשה בעיקר לו ולמעקב אחרי עונת הרוקי שלו. בינתיים הוא די מצדיק את קיומה עם אחת העונות הראשונות היותר יפות לשחקן שהגיע מאירופה.
אחרי קצת יותר מחודש בליגה, רודי כבר הרגיל אותנו בשבועות האחרונים לתוצרת שבועית די קבועה שכוללת בד"כ משחק אחד מצוין של בין 15-20 נק' ומספר גבוה של ריבאונדים או אסיסטים, שני משחקים בינונוים פלוס של 10-15 נק' ועוד משחק "נפילה" אחד של מתחת ל-7 נק'. ברגעים של חזירות אני כבר מקווה לראות את השור הספרדי שלנו דופק 25 נק' (קרה פעם אחת העונה), לוקח 8 ריבאונדים ומוסר 8 אס' אבל אז אני נזכר שזו פורטלנד, אחת מהקבוצות היותר קבוצתיות שיש היום בליגה. בהתחשב בזאת, המספרים של רודי מספקים מאוד לעונת רוקי. יתכן מאוד והוא אכן היה מצליח להגשים את תקוותי הסטטיסטיות לו היה משחק בקבוצה פחות טובה. אבל אנחנו מעדיפים את רודי שלנו בצמרת של הליגה הטובה בעולם.
משחקו הטוב ביותר השבוע של פרננדז היה בניצחון הצמוד 97-98 בטורונטו, שם קלע 16 נק' ולקח 8 ריב'. 10 הנק' שלו, יומיים אחרי מול אורלנדו, לא עזרו לבלייזרס להימנע מההפסד הביתי הראשון שלהם העונה בעוד מותחן צמוד שנגמר ב-108-109 לטובת המג'יק. מי שאגב בלט באותו משחק היה סרחיו רודריגז שקבע שיא עונתי עם 14 נק' והוסיף גם 7 אס'. מוקדם יותר חווה רודי על בשרו את הגנת הסלטיקס כשהצליח לקלוע רק 4 נק' בהפסד 93-78 בגארדן של בוסטון.
לחובבי אנטוני פארקר מבינכם, נספר שהגארד בן ה-33 מתחיל להראות קצת סימני דעיכה, אחרי שתי עונות טובות בטורנטו. כוכב מכבי לשעבר קולע העונה 10 נק' למשחק ב-39% מהשדה לעומת 12.5 נק' ב-48% מהשדה בעונה שעברה. גם בתחום הכדורים החוזרים פארקר ירד מ-4.1 אשתקד ל-2.9 העונה. הראפטורס, שקיוו לשדרג את מעמדם הקיץ עם צירופו של ג'רמיין אוניל, לא מצליחים להביא לידי ביטוי את הכשרון שיש להם בסגל וממוקמים רק במקום ה-10 במזרח עם מאזן מאכזב של 12-9. ייתכן מאוד ופארקר לא יסיים את העונה בקנדה, גם בשל הרצון של הראפטורס לבצע שינוים בקבוצה וגם בשל היותו מבוקש בשל כך שהחוזה שלו נגמר בקיץ הקרוב.
נחרוג ממנהגינו כשנציין כמה שמות מהיבשת שממש לא זקוקים לחשיפה של המצעד שלנו אך בהחלט ראויים לציון כמובילים הסטטיסטיקים האירופאיים של הליגה. בטבלת הנקודות, מקדים דירק נוביצקי הגרמני עם 25.5 נק' למשחק, את בן גורדון, בריטי לעת מצוא, שקולע 20.2 נק' למשחק. במקום ה-7 אגב ניתן למצוא את בנו אודריך הסלובני עם 12.7 נק'. רודי שלנו נמצא קרוב במקום ה-9 עם 11.7 נק'. פאו גאסול הספרדי מוביל את טבלת הריבאונדים האירופאית עם 9.4 למשחק, קצת לפני נוביצקי שקוטף 9.1 ריב'. חוזה קלדרון, שכנראה לא מסוגל להעביר שבוע בלי לקבל כאן אזכור, מוביל בבטחה את טבלת האסיסטים האירופאית 9.5 למשחק, מקדים בפער משמעותי את בנו אודריך עם 5.2 אס'. סרחיו רודריגז מככב כאן במקום השלישי עם 4.2 אס' ביחד עם הטורקי הותיק הידו טורקוגולו מאורלנדו שמוסר כמות זהה.
כתבות אחרונות באתר
|
|