ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

הקפטנית לא שיחקה

לא כואב הלב
שלומי פרי ,10/02/2006

שלומי פרי נסע כל הדרך מהרי יהודה ועד רמת השרון וחזר עם טנק דלק ריק ואפילו לא דכדוך בלב.

אחרי לבטים רבים החלטתי ביום חמישי לנסוע ממקום מושבי בהרי יהודה לעבר רמת השרון לראות את המשחק בין אנדה לספרטק, בכל זאת לא כל יום ליסה לסלי וטישה פניצ'רו מגיעות לישראל. אחרי הטראומה שהיתה לי במשחק הגברים בין רמת השרון להפועל ת"א, קיוויתי לסוג של ישועה, אבל היא לא הגיעה, אמנם רמת הכדורסל היתה יותר גבוהה אבל רמת הנחישות של אנדה רמת השרון גרמה לי להעריך יותר את הברקוביצ'ים וחבריהם לקבוצת הגברים.
לאורך 40 דקות במשחק של אנדה רמת השרון לא ראיתי מהקבוצה הביתית שום טירוף בהגנה, שום נחישות, שום עידוד ואטרף מהספסל, מעט מאוד אגרסיביות, זה היה נראה כאילו רמת השרון ויתרה מראש על המשחק.
בשלבים גבוהים כאלה באירופה הייתי מצפה לראות כמה זינוקים לכדורים אבודים, כמה פאולים אגרסיביים והרבה זיעה נשפכת על הפרקט אבל היחידה ברמת השרון שיודעת ואוהבת להרביץ ולזנק לכדורים אבודים, אורנית שוורץ, ישבה על הספסל 40 דקות והשניה שיודעת לעשות את זה, מריאנה ראגוז, שוחררה מהקבוצה לפני חודש.
אורנה אוסטפלד איכזבה אותי מאוד בויתור המוקדם על המשחק, בחמש הדקות האחרונות היא פשוט שבקה על הספסל, לא עברה לשמירת לחץ, לא שלחה את בנות ספרטק לקו, רק עמדה והתייאשה בזמן שהשחקניות שלה עושות שטויות על המגרש ומאבדות את עצמן לדעת.
רק השבוע ראינו את עדן ענבר, מאמן חיפה/מוצקין, עושה בחמש הדקות האחרונות מול רמת-חן, חילופי הגנה התקפה עם מוסטםינה וקינדלר כדי להציל את המשחק של קבוצתו וזה הצליח לו. לרמת השרון היתה חסרה מאוד אתמול קינדלר אחת שתחטוף כמה כדורים ותטריף את חברותיה לקבוצה. ממה שראיתי ממרומי היציע, ההפםד הזה התקבל ביותר מדי אדישות ובפחות מדי כאב, גם לי אני חייב להודות לא כאב הלב, או שאני הפכתי אדיש עם השנים, או שפשוט לא הרגשתי שברמת השרון באמת נלחמו ובאמת רצו לנצח.

אם הבנות על המגרש אכזבו, אז הקהל על אחת וכמה, אמנם כל המי ומי בליגת הנשים היה אתמול במגרש אבל במשחק כזה ציפיתי לתמיכה ברגעים הקשים, לאיזושהי דחיפה מהקהל שלא הגיעה בשום שלב במשחק., אבל שוב, כדי להטריף קהל, צריך להתאבד על המגרש וזה לא קרה. הקהל של רמת השרון מלווה אותה לחו"ל, תומך בקבוצה עם כל הלב, אבל מדובר בנובורישים רמת שרוניים שלא יקרעו את הגרון בשביל הבנות, כנראה שהקבוצה ראויה לקהל שלה והקהל ראוי לקבוצה שלו. הקהל של אנדה היה אתמול קהל קונצרטים. הקונצרט של טישה פניצ'רו.

כמעט לסיום, קשה שלא לקבל גועל נפש קשה מאוהדי אליצור רמלה שהגיעו למשחק כדי לעודד את ספרטק מוסקבה, אמנם זו זכותם המלאה לרצות שרמת השרון תפסיד, זה לגיטימי לגמרי, אמנם הם לא היו אלימים, אבל עדיין זה היה קשה לצפייה ולעיכול, בדיוק כמו הפרצוף הנאלח של קלמנוביץ'

ועוד כמעט אחד לסיום. הרגע המרגש שלי במשחק היה לראות את נעמה שפיר וחברותיה לנערות הפועל עמק יזרעאל מגיעות למשחק במיוחד מהצפון הרחוק. כנראה שלראות ישראלית מבטיחה ביציע הרבה יותר מרגש מלראות קבוצה לא מקיימת על הפרקט.

ועכשיו באמת לסיום. ליסה לסלי היא לא מהשחקניות החביבות בעולם, אומרים עליה שהיא מרבה להשתמש במרפקים החדים שלה, שהיא מלוכלכת על המגרש, אתמול היא הראתה במשחק לא גדול שלה, מדוע מדובר בשחקנית הטובה בעולם. האצילות שלה, היד הרכה מחצי מרחק, הידיים הארוכות שלוקחות רבאונד מעל ראש היריבה, השקט הנפשי, השכל, הוצאות הכדור החוצה לשחקנית חופשיה, היה תענוג. ועוד לא אמרתי כלום על טישה פניצ'רו.