|
נס גדול היה שם
זיו גלעדי
,03/10/2008
המשחק שזיו גלעדי לא ישכח הוא אחד הגדולים שהיו בנוקיה מאז ומעולם, אלא שהוא העדיף בזמן המשחק לחפש טיגריסים בשמורה נידחת בהודו ושמע שהוא הולך לפיינל פור רק בטלפון.
שמורת הטבע בנדהאווגאר (Bandhagrh) במרכז תת היבשת ההודית היא אחד המקומות הנידחים והקשים להגעה בהם טיילתי במהלך מסעותיי בהודו. היא גם אחד המקומות הטובים ביותר לצפייה בטיגרסים בטבע והמקום היחיד בו זכיתי לראות את החתול האצילי שלא מאחורי סורגים. ביקרתי בה באפריל 2004.
באותה שנה, כבשנים אחרות, התקבלה בבית הוריי החלטה משפחתית על רכישת שני מנויים למשחקי מכבי תל אביב בכדורסל. כחולה הכדורסל של המשפחה הקפדתי ללכת למרבית המשחקים, ערב נסיעתי לחו"ל אף הקפדתי לנצל את זכות הקדימה שקיבלתי כמנוי על מנת לרכוש כרטיסים לפיינל פור של היורוליג שנערך בתל אביב, כידוע. הטיול כולו תוכנן כך שהשיבה לארץ תהיה במוצאי יום העצמאות, יומיים לפני משחקי הפיינל פור. איתרע המזל והביקור בבנדהאווגאר נפל על סופו של שבוע, מיום רביעי ועד יום ראשון וכך פספסתי את העדכון ביחס למשחק הכדורסל של יום חמישי. מילא.
אחרי שהתעדכנתי בצליחת המשוכה הביורקרטית שולנסיה הציבה בפנינו בשבועות הקודמים לא דאגתי כלל שמא נעפיל לפיינל פור ודווקא המשחק הזה, בבית, יעורר קושי עבורנו.
בערב שבת, לאחר טיול ג'יפים בשמורה, החלטתי להתקשר להורי לעדכן שלא נשדדתי בידי נקסליטים. בקושי רב נמצא בכפר הקטן טלפון ממנו ניתן להתקשר לחו"ל. מונה הרופיות התקדם מהר יותר ממרוץ השניות וכטייל קמצן ניסיתי לקצר (קמצנות של תרמילאי בארץ שבה תשלום עבור קורת גג ללילה יורד לעתים לכשלושה שקלים ללילה לא ניתן להסביר במילים). כך, בערך, זה נשמע:
אני: הלו? אמא?
אמא: זיו? מה שלומך? איפה אתה? מה שלומך?
אני: הכל בסדר אמא, אני בשמורת טבע. אפילו ראיתי טיגרסים!
אמא: באמת?! ומה שלומך?
אני: בסדר, בסדר. תגידי, אמא, מה עשתה מכבי אתמול?
אמא: אתה לא תאמין איזה נצחון. אביך ואחיך כבר היו בדרך החוצה מהמשחק.
אני: רגע, אבל ניצחנו.
אמא: כן, אבל אתה לא תאמין.
אני: אז יש פיינל פור?
אמא: כן.
אני: אוקיי, אז יש בשביל מה לחזור, תודה ושבת שלום.
אמא: שבת שלום. תשמור על עצמך.
כך שמעתי לראשונה על "נס ז'לגיריס". את המשחק הזה, שראיתי מאז פעמים רבות, לא אשכח.
כתבות אחרונות באתר
|
|