ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

זמן חלום
יעוז סבר ,18/09/2005

יעוז סבר מתרגש מהנצחון הישראלי וחולם על רבע הגמר.

בסיום המשחק טסתי אל המקלדת. פשוט לא היתה לי ברירה, מנייק מי שלא רץ לכתוב טור אחרי משחק כזה. זכיתי לראות גם את הנצחון הקודם של נבחרת ישראל על ספרד. מבחינת שחקנים אין מה להשוות. את נבחרת ישראל הובילו אז גורדון, הנפלד, שטיינהאור, שחקנים גדולים בהרבה מאלה ששיחקו היום. איפה חג'ג' ואיפה גורדון, איפה בורשטיין ואיפה הנפלד? אבל פה אנחנו מגיעים לעניין התחת. לא, לא התחת של צביקה. זה כבר נטחן לעייפה וכבודו במקומו מונח. אפילו צופית מוכנה להודות היום שהתחת של צביקה לא פחות מכובד מזה של אברם. אני מדבר דווקא על תחת אחר, או ליתר דיוק על תחתים, אלה של שחקני נבחרת ישראל. 12 שחקני הנבחרת, לא פחות ואין אחד שאי אפשר לציין, שנתנו את התחת האישי שלהם למען צביקה.
ופה גם טמון כל ההבדל אם תרצו. הרי כלום לא השתנה בין קיץ 2004 לקיץ 2005. אמנם צביקה החליף את מולי, אבל גם מולי יודע לאמן כדורסל. ההצלחה הגדולה של צביקה היא האופן שבו הוא גורם לשחקנים להילחם למענו, האופן שבו הוא גורם לעידו קוז'יקארו לעלות לרבע אחד ובמקום לבכות על מר גורלו, לתת את הנשמה, וכן, את התחת בשביל הנבחרת.
עכשיו גם מגיע התיאבון. בואו נודה בזה, מקום ראשון, מקום שני, זה לא משנה, אני רוצה לפחות רבע גמר. גם צביקה רוצה את זה.
אם אפשר, למרות גודל המעמד, להרחיב מעט את היריעה, אז המשחק מול ספרד, חוץ ממה שהוא מספר על נבחרת ישראל, מספר לנו המון על הכדורסל האירופי, או על הבועה שנקראית הכדורסל האירופי.
אחד, פראן ואסקז שמו, קיבל הקיץ חוזה של 9 מיליון יורו לשלוש עונות. אחד אחר, חוסה קלדרון, הולך לשחק באנ.בי.איי. נבארו, אם היה רוצה, כבר מזמן היה שם. מן הצד השני שיחקו טל בורשטיין, שחקן לא פחות טוב מהשלושה האלה, שרואה אנ.בי.איי רק בטלווזיה. עידו קוז'יקארו שגם משתמש בשירותי הכבלים בשביל לראות את הליגה הטובה בעולם, ודרור חג'ג', שגם רואה אנ.בי.איי בטלווזיה, אבל רק אם זה לא בשבת. וזה, חברים יקרים, מעבר להישג הענק של שרף וחבורתו, רק מראה שוב כמה אין קשר בין הסכומים המטורפים שנזרקים על שחקנים באירופה ובאנ.בי.איי ובין רמתם.
העובדה הפשוטה הזו גם מובילה אותנו למשחקים מול היריבה הבאה. לא משנה מי זו תהיה, אני כבר מבטיח לכם שיהיו לה יותר שחקני אנ.בי.איי מלנבחרת ישראל. מן הסתם יהיה לה לפחות שחקן אחד שמרוויח יותר מטל בורשטיין. זה לא צריך לעניין אותנו. על המגרש, איפה שסוגרים את הדברים החשובים באמת, נבחרת ישראל לא נופלת מרוב הנבחרות באליפות, בטח לא ברמה ששווה עבורה להרים ידיים מראש. למי ששכח, אילולא רבע אחרון שבו נפלו השרפים מהרגליים, סביר שגם הבודירוגות היו ניגפים.
בקיצור, אני לא יודע כמה זמן זה יימשך, ולא ברור לי איפה זה ייגמר. נכון לעכשיו כולנו נמצאים בחלום ועד השעון המעורר, זה הזמן להנות, מגיע לנו, מגיע להם, מגיע לצביקה.