|
מנפלאות האיגוד
יעוז סבר
,04/02/2005
איך יכול להיות שאחרי ארבעה חודשי התדיינות הוציא איגוד הכדורסל כזו החלטה אומללה לגבי מינוי מאמן הנבחרת? במה גור שלף לא אשם, ומה טוב בחבורה של אריאל בית הלחמי?
יש חוק בטבע שאומר שתמיד, אבל תמיד, כשחשבת שראית הכל, אתה מגלה משהו חדש שמפיל אותך לקרשים. כשמדובר באיגוד הכדורסל של ישראל החוק הזה הוא בבחינת אקסיומה, אין בילתו.
תהליך מינוי המאמן לנבחרת ישראל היה לא פחות ממביש, וזה בלי להתייחס לנושא הפרסונלי נטו ובלי להתייחס לשערוריית התעודה (שעוד ידובר בה לדעתי...)
דיוויד בלאט, שנבחר, הוא מאמן ראוי בעקרון לנבחרת. אולי ראוי פחות מיורם חרוש, למשל, אבל מאמן ראוי ובחירה סבירה.
מה שמקלקל את הרושם זה תהליך המינוי.
ראשית, התעכב המינוי ארבעה חודשים. מה, למען השם, גילו חברי האיגוד בחודש פברואר, שהם לא ידעו כבר באוקטובר, עם התפטרותו של קצורין?
שנית, מינוי הוועדה המצחיקה. באמת שאין לי שום דבר נגד מוטי אמסלם, גבי גולן ואיתן רוב. כל אחד מהשלושה עשה דברים בחיים, אבל...אלה שלושת הפרסונות הכי מוסמכות לקבל החלטה כל כך גורלית? אין שלושה אנשי כדורסל בישראל שמוסמכים קצת יותר משלושת החברה האלה?
איפה רלף קליין, שאימן שנים את הנבחרת? איפה בוזי ינאי ששיחק בה שנים? איפה דורון ג'מצ'י, דורון שפע, מיקי ברקוביץ', עדי גורדון ושמעון אמסלם, ששיחקו שנים בנבחרת ומכירים את הכדורסל מכל הכיוונים? פשוט קשה להאמין שישבו פרנסי האיגוד על מנת להרכיב ועדה מקצועית, ומה שיצא להם אלה שלושת האנשים החביבים הללו.
ואם כבר הרכב הוועדה כל כך מצחיק, לא מפתיע שאחרי ארבע חודשי דיונים (!!) זו התוצאה.
ראשית נתחיל במועמדים. איפה היו יורם חרוש ואריק שיבק? הם לא מתאימים להיות מאמני נבחרת? הצלחה עם הנבחרות הצעירות כבר לא נספרת?
ואם כבר אדלשטיין מועמד (להזכירכם בקושי 7-8 שנים מאמן ראשי בליגה) איפה היו אריאל בית הלחמי? אבי אשכנזי? (כולם בעלי רקורד דומה של אימון בליגת העל) רק אם אתה מוזכר בתקשורת אתה מקבל צ'אנס לאמן נבחרת?
ואם כבר מושיבים וועדה? איפה נימוקים? איפה הסברים למה אפי בירנבוים שהיה 5 שנים עוזר מאמן בנבחרת בחוץ? איפה הסברים למה חרוש בחוץ? איפה הסברים למה אדלשטיין בפנים, ולמה דרוקר שזכה רק השנה בגביע אירופה היסטורי, בחוץ? מה עשו שם חברי הוועדה? אכלו בורקס, וסגרו בתקיעת כף על צוות האימון?
אבל אתם יודעים מה? גם את זה אפשר איכשהו לספוג, אם לא הקטע המטורף שבו החליטו לתת לוועדה לבחור גם את המאמן וגם את עוזר המאמן. מישהו שמע על מאמן בעולם שבוחרים לו את העוזר?
צוות מאמן- עוזר מאמן זו זוגיות ברמה של בעל ואשה. מדובר על צמד אנשים שחיים אחד את השני לעיתים 25 שעות ביממה. לא במקרה הצמדים המוצלחים בהיסטוריה של הכדורסל הישראלי, היו חברים טובים. אם זה גרשון ובלאט, קליין ודוידסקו, גרשון וישכיל, דרוקר ויאור, צביקה שרף ויאיר שרון, כולם צמדים שרצים שנים ביחד, ומכירים אחד את השני כמו אמא את בנה ובעל את אשתו.
אבל באיגוד הכדורסל יודעים יותר טוב, וכך יוצא שבוחרים במאמן ועוזר מאמן שבקושי מדברים אחד עם השני זה שנים.
אל תקנו את הסיפורים שמוכרים לכם ושעוד ימכרו לכם, שני האנשים שמונו לעבוד ביחד בנבחרת ישראל לא בדיוק חברים הכי טובים, לפחות לא מאז שבלאט מינה את בארטון לעוזר המאמן שלו במכבי. עכשיו השניים צריכים להוביל ביחד את נבחרת ישראל, לאחד הטורנירים החשובים בתולדותיה, טורניר שהפסד אחד בו יגרום למפסידה להתחיל לארוז מזוודות.
מישהו רוצה להמר איך זה ייגמר?
רדו מגור
לפני שלוש שנים, כשהתפוצץ מקרה גור שלף, הייתי בין הבוטים שבכותבים. אני לא מתחרט. חשבתי אז ואני חושב היום שגור היה צריך להיענש בחומרה. לא על ידי בית המשפט, אלא על ידי איגוד הכדורסל ומוסדותיו. מקרה רון ארטסט רק חיזק את התחושה שזה מה שצריך היה לקרות, ועצוב שזה לא קרה.
אלא שאוזלת ידו של איגוד הכדורסל היא ממש לא אשמתו של גור שלף. אם גור היה מקבל עונש משמעותי מאיגוד הכדורסל, יש להניח שהוא היה מבצע אותו, הוא לא צריך היה להתנדב לקבל עונש כזה.
וכך התגלגלה הפרשה לבית המשפט, שפסק במתינות.
אפשר לבקר גם את בית המשפט, אפשר וצריך לבקר את איגוד הכדורסל, אבל צריך להיות הוגנים ולהגיד שהגיע הזמן לרדת מגור.
אי אפשר לדרוש מבנאדם יותר מעמידה למשפט, וזה מה שגור עשה. מרגע שהחליטה השופטת מה שהחליטה, והחליט איגוד הכדורסל מה שהחליט, גור נחשב כמי שעמד בפני כל הערכאות ומילא את חובותיו לציבור. גור לא אשם שהחובות האלה הן אפסיות, יחסית למעשה.
כעת מגיע גם לו, אחרי שלוש שנים של האשמות (שהגיעו לו בזכות) לפתוח דף חדש.
על כן, מעתה, בכל קבוצה בישראל, וגם בנבחרת, גור הוא שחקן ראוי ורצוי, לפחות מבחינתי.
נקודה למחשבה
את שני שיאי העונה שלו, בנק', קלע שאראס מול ז'לגיריס קובנה (34 נק') וסקבוליני פזארו (25 נק'). בשנה שעברה נתן את שלושת משחקי השיא שלו מול סיינה (27 נק') , שוב ז'לגיריס (37 נק') ו – 30 נק' מול פנאתיינקוס.
מכבי הפסידה בשניים מחמשת המשחקים האלה (העונה, מול ז'לגיריס וסקבוליני), כשהמשחק השלישי הוא נס ז'לגיריס, שכולנו יודעים שאין קשר בינו לבין יכולת על המגרש, המשחק הרביעי הוא משחק שבו מכבי ניצחה את סיינה בשנייה האחרונה, ורק בחמישי, מול פנא, מכבי נתנה באמת הצגה אמיתית וראויה.
עכשיו, בלי הרבה התפלספויות, יואיל נא מישהו ויסביר לי, איך יכול להיות שבכל פעם שהאיש מצטיין הקבוצה שלו בצרות, ואיך, בהתחשב בכך, האיש עדיין נחשב הרכז הכי טוב באירופה?
עשה לי את השבוע
האמת היה שבוע שדוף. לא הרבה הצלחה באירופה, משחקים די צפויים בליגה הישראלית, ובכל זאת, החברה של אריאל בית הלחמי מאשקלון עשו לי את השבוע. סוכר, קאר, כץ, דין ווויקס מהווים היום את אחת היחידות הלוחמות הטובות במדינה. לא הקבוצה שמשחקת את הכדורסל הכי יפה, לא הכי אסתטית, אבל בוודאי החבורה הכי מגובשת במזרח התיכון. לפעמים, כשאין הרבה רמה מסביב, גם זה משהו בחיים...
כתבות אחרונות באתר
|
|