|
תור הזהב
יעוז סבר
,06/08/2004
יעוז סבר לא יכול לישון לאחר משחק הגמר המטורף. הנה כמה הרהורים שלו בעניין.
לא יכול לישון אחרי המשחק הזה, מכל הסיבות שבעולם, אז הנה לפניכם, ככה בשליפה, מהראש, הרהורים בעקבותיו.
חמש שנים, ארבעה פיינל פורים, שלושה גמרים, שני גביעים.
תביטו טוב על המספרים האלה, אולי עוד מספר שנים הם יחקקו כחלק מתור הזהב של מכבי ת"א, תור זהב שמזכיר את ריאל מדריד הגדולה של שנות השבעים, מכבי של סוף שנות השבעים ותחילת השמונים או להבדיל מילאן מהכדורגל של סוף שנות השמונים.
אפשר לאהוב את פיני גרשון ואפשר לשנוא כל תנועה שלו, אבל צריך להודות בואו של הדובון שלא יודע לסגור את הפה למכבי הצית שם משהו שלא היה בהם מזה שנים, והזניק את מכבי לתור זהב שייזכר עוד שנים ארוכות. בהקשר המקצועי, ולצערי בהקשר הזה בלבד, מוכרחים להסיר את הכובע בפני גרשון, מגיע לו.
44 הפרש. צריך לקרוא בכדי להאמין, גם במכבי ת"א מסתכלים על המספרים ולא ממש מאמינים. לפני הכבוד הראוי לקבוצה שמנצחת בכזה הפרש, מגיע בוז אחד גדול לסקיפר בולוניה. חבורה של שחקנים שמרוויחים מאות אלפי דולרים, רובם היו או בדרכם לאנ.בי.איי, שפשוט מבזים את עצמם ואת המעמד שבו הם השתתפו. אין בזה בכדי להוריד מן ההישג של מכבי, ההישג הוא שלהם, בזכות, אבל אם אני שחקן בסקיפר קשה לי להסתכל בראי מחר בבוקר.
תסתכלו על דיוויד בלוט'נטאל, לא שחקן מושלם אבל שחקן ענק. חזק, פיזי, אתלט, יד מזהב ויכולת ריבאונד שלא מקבלת מספיק ריספקט. בחצי הגמר התמודד בלוט'נתאל מול שני מוסקבאים, מוניה וחריאפה שניהם. השניים, זוג רוסים בינוניים, אתלטיים, בעל יד טובה, שבקריירה אירופית בת שלוש שנים טרם הראו ניצוץ או חצי ניצוץ.
והאבסורד? בעונה הבאה, אם ירצה, יוכל בלוט'נתאל להתרוצץ בין מחנות אימונים שונים, לכתת רגליו מאולם לאולם, על מנת לזכות ולהימנות, בחוזה מינימום כמובן, על סיגלה של קבוצת אנ.בי.איי. ואילו מוניה וחריאפה ידידינו? הם כבר מצחצחים עטים, לקראת בחירתם במקום גבוה בדראפט הקרוב, ושילובם הוודאי בקבוצת אנ.בי.איי בשנה הקרובה, או מתי שיבחרו.
וזו הטרגדיה האמיתית של האמריקאים והרווח שלנו האירופים. בעוד שהם יתקעו עם המוניות והחריאפות למיניהם, שחקנים שחוץ מהשם האקזוטי שלהם, אין בהם דבר וחצי דבר, אנחנו נהנה מהשאריות שאמריקה מורידה לעברינו, וביניהן שחקנים כמו דיוויד בלוט'נתאל.
אירופה כולה נראית רע. צריך להודות. גם הגביע של הפועל ירושלים, גם הגביע של מכבי, וגם חצי הגמר של הפועל ת"א בגביע המצחיק שלהם, לא היה בא, אילולא אירופה כולה על הקרשים.
ראיתי השנה אין ספור משחקים באירופה, חיפשתי קבוצת על ולא מצאתי כזאת.
בשנים קודמות באירופה התרגלנו לקבוצות דומיננטיות ומנצחות. התרגלנו למכבי ת"א של גרשון האפמן ומקדונלד, שברור לך שתתפוס עשר דקות במשחק בהן היא תמחץ אותך הגנתית. התרגלנו לפנאתייניקוס הקשוחה, מולה ידעת שתירק דם, תגיר זיעה, תגיע ל – 65 נק' זכות במשחק, ועוד תגיד תודה. התרגלנו לקינדר בולוניה שידעת שתביס אותך, מבפנים, מבחוץ, לא ברור מאיפה, אבל ידעת שהנזק יבוא, אפילו מול אפס פילזן, שלא לקחה גביעים, ידעת שתיאלץ להתמודד מול 40 דק' של איזורית מהסוג המתיש ביותר, בתוספת 15-20 שלשות במשחק, תוצרת סאריצ'ה, איידין ונאומוסקי.
והנה השנה, פסו להן קבוצות העל מאירופה. עם כל הכבוד למכבי ת"א, הפועל ירושלים, ריאל מדריד, וסקיפר בולוניה המבוזה. לא ראינו השנה קבוצות על באירופה. לא ראינו השנה קבוצה אירופית שמשחקת כדורסל עיקבי, ערב ערב, ומנצחת אותך בתנאים שלה.
ראינו את מוסקבה משחקת כדורסל די קבוע, אבל בינוני להחריד, ראינו את סקיפר בולוניה מטווחת את הסל מדי ערב, אבל מתפרקת ברגע האמת בצורה מבזה, ראינו את ז'לגיריס נותנת מעט מדי רגעים יפים, ראינו את מכבי ת"א עובדת חזק על ההתקפה שלה, אבל קורסת ברגעים ארוכים מדי, וראינו את ברצלונה הגדולה מתקשה להסתיר את העובדה שבסגל שלה שחקן אחד ראוי, וגם זה בקושי.
הפועל ירושלים ומכבי ת"א יזכרו לנצח את העונה האירופית הגדולה שלהם, עונת 2003/4, אבל צריך להיות כנים ולהודות, אירופה מעולם לא נראתה רע יותר.
ומה הלאה?
צריך להיות מטורף בשביל לאמן את מכבי ת"א בעונה הבאה.
יותר כסף ממה שהוציאו השנה במכבי, לא יוציאו בשנה הבאה. מוסקבה לעומת זאת, תוציא יותר, הרבה יותר.
ברצלונה, עם בודירוגה, לא תרשה לעצמה עוד עונה של בינוניות, וגם שאר הספרדיות בוודאי ישאפו לעונה טובה יותר.
כל הישג בעונה הבאה, זולת גביע שני ברציפות, ייחשב לכשלון, זה כבר ברור.
אם פיני יעזוב את מכבי, סביר שהמשרה תוצא לדיוויד בלאט. קשה לסרב להצעה לאמן את מכבי, אני לא מכיר הרבה אנשים שיסרבו לכזו הצעה. ו...למרות זאת, בלאט מוכרח לסרב.
אחרי ההשפלה שעבר בתחילת השנה, אחרי שלוש שנים כעוזר מאמן, ושנתיים כמאמן ראשי, צריך בלאט לוותר על הכבוד, לפרוש עם שני גביעים ולחפש לעצמו מקום אחר לאמן בו.
דיוויד בלאט הוא מאמן כדורסל גדול, לא פיני גרשון, משהו אחר לגמרי, אבל גדול בדרכו.
לטובתו של בלאט, ועל מנת לא לקבור את הקריירה שלו במקרה של הצלחה חלקית או כשלון, מוטב לו לחפש מקום אחר לאמן בו, מכבי ת"א תמצא לעצמה מאמן, זה בטוח.
טל ברודי, ג'ים בוטרייט (שהוחלף על ידי זיסמן), נדב הנפלד ו...גור שלף.
לא נעים לקלקל ביום כזה. אבל כתם גדול על מכבי ת"א ששחקן כדורסל שרק לפני מעט יותר משנה עלה ליציע על מנת להרביץ לקטין שקילל אותו, מצטרף לרשימה כזו גדולה של קפטנים שהניפו את גביע אירופה עבור מכבי ת"א.
ורק עוד מילה לסיום על אנתוני פארקר. לא חייבים לאהוד את מכבי ת"א, לגיטימי לאהוד קבוצה אחרת, לא חייבים להיות צהובים בנשמה, אבל לראות את פארקר, את ההנאה שלו מהמשחק, תמיד כיף.
חייבים לתת מילה טובה לאנתוני פארקר, שחקן עם קלאסה מעולם אחר, אם.וי.פי בזכות, ובאמת באמת כיף של שחקן!
כתבות אחרונות באתר
|
|