|
העתודה רוצה מדליה - מסורת ההצלחות לצידה
ספסל
,04/07/2007
כתבה שלישית בסדרה: מאז ומעולם הייתה ישראל אימפריה באליפויות העתודה. כבר בראשונה שהתקיימה אי-פעם היא סיימה במקום הרביעי, פעמיים נוספות היא הגיעה לגמר. מדורון שפר וקורן אמישה, דרך עודד קטש, עבור בנבחרת המדהימה של טל בורשטיין ויניב גרין, ועד יותם הלפרין, רביב לימונד וליאור אליהו - כל ההצלחות של הנבחרת הצעירה.
כתבה ראשונה בסדרה - היריבות הפוטנציאליות והכוכבים שייעדרו
כתבה שניה בסדרה - השוואה לנבחרות הכסף מבחינת דקות משחק בליגות
בחודש שעבר סבלנו כאן כולנו קשות מפסטיבל גיא לוי. אנחנו לא בטוחים, אבל לפי שולי הידיעות בתקשורת, כנראה שהנבחרת הצעירה בענף המתחרה העפילה לאליפות אירופה. היו אפילו כאלו ששילמו 50 שקל מכיסם כדי לראות את החבורה חוטפת שישה שערים וחוזרת הביתה. הכותרות, אלו שלא נגעו כאמור במאמן, דיברו על כך "שייקח שנים לשחזר את ההישג ההיסטורי".
אלא שאצלנו בכדורסל, ממש לא מדובר בהישג היסטורי. מאז תחילת אליפויות העתודה לפני עשור וחצי ועד היום, לא הפסידה ישראל אף השתתפות. פעם אחת היא סיימה במקום החמישי, פעמיים במקום הרביעי ופעמיים נוספות חזרה עם מדליית כסף מאכזבת. כן כן, מאכזבת. אז בעוד בענף השני חוגגים העפלות לאליפות עצמה, אצלנו הציפיות הן למדליה, גם אם אף אחד לא ישלם על כך 50 ש"ח (והלוואי ותהיה בכלל האופציה).
שם הכל התחיל
ב-1992 החליטה פיב"א שאליפויות קדטים ונוער זה לא מספיק, כיוון שטווח הביניים של השחקנים שעלו לבוגרים מעט נעלם. ארגון הכדורסל העולמי החליט לדאוג גם לדור הביניים, וכונן אליפות אירופה לעתודה, שאז כללה שחקנים עד גיל 22.
מולי קצורין מונה למאמן הנבחרת, וקיבל לידיים דור מוכשר מאוד. דורון שפר, גיא גודס, קורן אמישה, אמיר כץ, דרור כהן, אורי כהן-מינץ והאחים בלול נשלחו לייצג את ישראל באליפות הראשונה ומהר מאוד הבהירו שהם לא מתכוונים להסתפק בהשתתפות בלבד. רק שנתיים קודם לכן פספס חלק גדול מהם העפלה לאליפות אירופה לנוער, וכולם רצו לפצות על כך במהרה.
ארבעה משחקי אימון בלבד ערכה הנבחרת לפני האליפות. היא התחילה עם צמד משחקים מול הונגריה (ניצחון 91-71 בארץ, הפסד 81-89 בשופרון) שהתקיימו כחודש וחצי לפני הטורניר, ובדרך לאליפות עצמה בפיראוס, הפסידו פעמיים לטורקיה באיסטנבול.
ב-12 ביולי החלה האליפות, וישראל פגשה את ספרד. אחרי מחצית ראשונה הגנתית ברחו הכחולים-לבנים לניצחון 86-74, ולאט-לאט התחיל הביטחון להצטבר. בשלושת הימים הבאים הספיקה לישראל כל פעם מחצית הגנתית טובה כדי לנצח בקלילות יחסית את פולין (עם 35 נקודות של כץ הלוהט), צ'כוסלובקיה וגרמניה ולהבטיח את העלייה לשלב הבא. ביום האחרון פגשה העתודה את יוון הבלתי-מנוצחת לקרב על המקום הראשון, אבל אחרי יתרון במחצית ברחו היוונים החזקים לניצחון 80-74.
אמיר כץ. הפציץ נגד הפולנים
בחצי הגמר פגשה ישראל את איטליה החזקה, שסיימה ראשונה בבית המקביל, ואף הובילה 49-42 בהפסקה. אלא שאז העבירו האיטלקים הילוך, קרעו את ישראל אחרי ההפסקה וניצחו 83-101 למרות עוד ערב נהדר של קורן אמישה שקלע 24. בקרב על מדליית הארד פגשה הנבחרת של קצורין את צרפת שהובסה ע"י יוון בחצי הגמר אף היא, אבל למרות שהתאוששה מפיגור מוקדם הפסידה פעם שלישית ברציפות, 60-63, וחזרה הביתה בטעם חמוץ על אף הבטחת הכרטיס לאליפות העולם שנה לאחר מכן.
באליפות העולם בפלנסה הרשימה ישראל כאשר גברה על יוון ביום הראשון, אבל הפסידה בהמשך שוב שלושה משחקים רצופים, לברזיל, ארגנטינה ואוסטרליה, והסתפקה במקום העשירי אחרי ניצחונות על טאיוואן, דרום קוריאה ואנגולה, כאשר ביומיים האחרונים, עודד קטש הצעיר מרשים עם 27 ו-26 נקודות.
קיץ לאחר מכן עברו המושכות לאפי בירנבוים, שנסע לאליפות בסלובניה עם ציפיות גדולות וסגל מרשים שבנוסף לשפר שהמשיך, נוספו קטש וגור שלף. כדי להבהיר כמה היו הזמנים אז שונים, בטורניר הכנה לפני האליפות זכתה העתודה אחרי ניצחונות על הנבחרות הבוגרות של פורטוגל והולנד, אותן אלו שניצחו בשנים האחרונות את הבוגרת שלנו.
את האליפות עצמה במאריבור פתחה ישראל עם הפסדים מאכזבים לפינלנד וסלובניה המארחת, אבל הצמד קטשפר, בצעדיו הראשונים, התאושש עם ניצחונות על צרפת, בלארוס ויוון, לפני שהפסד דרמטי ליוון ברבע הגמר, 71-73, קטע את חלום המדליה שוב. ניצחונות על רוסיה וטורקיה במשחקי הדירוג הבטיחו את המקום החמישי המכובד.
קטש מבטיח, אבל נפצע ומתקשה לקיים
ב-1996 שלחה ישראל נבחרת מבטיחה מאוד, עם קטש, שלף, יואב ספר, מאיר טפירו, ארז מרקוביץ' ואסף דותן. תחת פיני גרשון, בעבודתו האחרונה באיגוד, הוביל קטש את הנבחרת לאליפות כשהוא מרשים עם תצוגות קליעה יוצאות-דופן בטורניר חצי הגמר, שכללו 30 בניצחונות על קרואטיה וגרוזיה ו-41 בניצחון על אסטוניה המארחת.
גרשון. לא הלך באליפות עצמה
הנבחרת יצאה לאליפות עם ציפיות גדולות, והעיתונים היומיים, מי יאמין לזה היום, שלחו נציגים כדי לסקר את הטורניר. אלא שקטש נקלע לחולשה שנבעה מפציעה, כבר ביום הראשון חטפה העתודה תבוסה מיוון של אפטימאס רדזיאס, יומיים אחרי זה היה תורה של ליטא ושרונאס יסקביצ'יוס להכות וגרשון עזב את שדרות יהודית עם המקום התשיעי המאכזב. שנתיים לאחר מכן הובילו אלון שטיין הצעיר ו-ויקי רווח את העתודה של אלי קנטי למקום העשירי, ואז החליטו בפיב"א לשנות שוב.
מקצצים בשנתיים
עם המעבר לרבעים ושעון זריקות של 24 שניות, החליטו החבר'ה מברלין להוריד את גיל ההשתתפות באליפויות העתודה מ-22 ל-20. לישראל זה שיחק ישר לידיים. שנתיים בלבד קודם לכן, הדור המוכשר של יניב גרין וטל בורשטיין הוכיח שהעתיד כבר כאן. מאיר קמינסקי הוביל את נבחרת הנוער לסיום השלב המוקדם במקום הראשון, ורק הפסד בלתי מוסבר וסנסציוני ללטביה ברבע הגמר מנע מדליה. שנה קודם לכן, הובילו אפיק ניסים ואורי יצחקי את הקדטים של בוב גונן למדליית ארד היסטורית.
הקרקע הייתה מוכנה, ויורם חרוש קיבל את המפתחות. במוקדמות בלה-קורוניה הפסידה הנבחרת רק לדור הזהב של ספרד, שכלל את פו גאסול, חואן קרלוס נבארו וחוזה קלדרון, שבאותן שנים לא ידעו הפסד מהו במדי הנבחרת. גם בטורנירי ההכנה הרשימה העתודה, והכל היה מוכן לאליפות באוכריד, מקדוניה, ששודרה החל ממשחק הפתיחה ישירות בערוץ הספורט.
בורשטיין. הגיע רעב לאליפות
ביום הראשון זה עוד הלך קשה מול יוון של פוטסיס ופפאדופולוס שעוד יחזרו לשתף פעולה בעתיד, ורק תרומה מפתיעה של איציק אוחנון ואפיק ניסים שעלו מהספסל ותרמו 13 ו-11 בהתאמה, סידרה לישראל ניצחון 80-77. היומיים הבאים כבר היו יותר קלים, והנבחרת של חרוש שייטה לניצחונות דו-ספרתיים על ליטא של מסיאוסקאס ויבטוקאס וכן על המארחת מקדוניה של אילייבסקי.
אחרי יום של הפסקה, רשמה ישראל צמד הפסדים מרגיזים: 70-72 אחרי הארכה לטורקיה ו-64-68 לסרביה של רדמאנוביץ'. למרות זאת, סיימה ישראל במקום השני וקיבלה את צרפת האתלטית של המאמן אלן וייס ברבע הגמר. כבר במחצית הראשונה קנה לעצמו אפיק ניסים מקום אצל המאמן היהודי עוד כמה שנים בשטראסבורג עם מקבץ שלשות, ישראל חיסלה את בוריס דיאו שרשם יותר איבודים מנקודות, והבטיחה מקום באליפות העולם עם ניצחון קליל 72-55.
בחצי הגמר כבר חיכתה ספרד. אלופת העולם לנוער לא הפסידה משהו כמו שנתיים ברציפות, ולא התכוונה להתחיל עכשיו, בטח לא מול הנבחרת אותה ניצחה בלה-קורוניה רק שנה קודם לכן. אחרי מחצית ראשונה מותחת ועצבנית, ברחו הספרדים לשבע הפרש, אבל ישראל רצה 10-0 בדרך לסיום צמוד. גרין חיסל את גאסול בצד אחד, קלע 6 נקודות בהארכה בצד שני, והתמונות של השחקנים קופצים אחד על השני במרכז המגרש נכנסו לפנתיאון, 68-65.
יום לאחר מכן הורגשה הבהלה הגדולה לזהב. ישראל ידעה שהיא צריכה לחסל את סאני בצ'ירוביץ', שנחשב אז כישרון פשוט עצום, ואת בוסטיאן נכבאר, ואחרי שכבר עצרה כוכבים גדולים יותר באליפות, היא הרגישה שזה בידיים. ישראל פתחה מצוין והובילה 34-26 בהפסקה, אבל הסלובנים השוו מיד. מזרחי וניסים דאגו ליתרון 63-57 לקראת הסיום, אבל בצ'ירוביץ' צימק לנקודה. אפיק ניסים לקח אחריות, אבל לא קלע, והכל התנקז להתקפה אחת. בצ'ירוביץ' חדר, אבל החטיא, ומשום מקום הגיע סמילאן פאביץ' ושבר את ליבנו, 66-65 שכולו כאב. בדיוק כמו יום לפני כן, נכנסו השחקנים הצעירים של חרוש להיסטוריה, אלא שהפעם במקום תמונות שמחה היו אלה מראות עצב של ארז כץ מסרב להסתפק בכסף ואפיק ניסים ממרר בבכי על הפארקט.
הנבחרת הגיעה עם ציפיות גדולות גם לאליפות העולם שנה לאחר מכן ביפן, ערוץ הספורט שוב שלח צוות והחבר'ה לא איכזבו עם ניצחונות גדולים על קרואטיה וארגנטינה של סקולה. ישראל סיימה שניה בבית המוקדם רק אחרי אוסף כוכבי הקולג' של ארה"ב, אבל ברבע הגמר, במשחק שנערך בט"ו באב לפנות בוקר בארץ, פשוט התפרקה מול האתלטים של הרפובליקה הדומיניקנית, ונאלצה להסתפק במקום השביעי "בלבד".
עוד חוזר הניגון
אחרי ששרון דרוקר הוביל נבחרת בינונית למקום העשירי ב-2002, שוב עלה מפלס הציפיות מחדש ב-2004. ישראל נאלצה לעבוד קשה מאוד בטורניר חצי הגמר, והשיגה את הכרטיס רק אחרי ניצחון דרמטי בהארכה על צרפת של טוני פארקר, 98-97, אחרי מחצית שניה מדהימה של רביב לימונד, שקלע 29 וחבר למשחק עצום של יותם הלפרין שקלע 36.
את האליפות פתחה ישראל בצורה בינונית מאוד. היא ניצחה את לטביה ביום הראשון, אבל התפרקה לגורמים ברבע האחרון (19-35) מול רוסיה והפסידה 83-90. ביומיים הבאים היא התאוששה מול ספרד וצ'כיה, אבל תבוסה ביום האחרון, 84-104 לקרואטיה סידר לה מפגש קשה מאוד ברבע הגמר מול סרביה החזקה.
ערוץ הספורט שוב נרתם לשדר, ישראל הסתדרה יפה עם הכוכב איבן קולייביץ', אבל סרביה ברחה ליתרון 10. קאמבק גדול לקראת הסיום, ומשחק עצום של אנטון קזרנובסקי, הכניס את "ספסל", שגם ככה חגג את הולדת הבן הבכור ניב, לטירוף מוחלט. סל ניצחון מריבאונד התקפה של קזרנובסקי שלח את ישראל שוב לאליפות העולם ולחצי הגמר אחרי 83-82 שהביא אפילו את שיבק להתרגש בראיון טלפוני מול המצלמה.
אנטון קזרנובסקי. סל ניצחון ענק
"חייל ספסל" בזבז את הסופ"ש הקצר מצה"ל כדי לכתוב דו"ח מפורט על יריבת חצי הגמר יוון, ואפילו שלומי פרי הבריז לרגע מבית החולים כדי לכתוב כמה מילים. הנבחרת הגיעה מוכנה בהגנה להפצצות של הכוכב הגדול קוסטאס ואסילאידיס, שאמנם קלע 26 נקודות, אבל הסתפק ב1-8 מעבר לקשת וסבל קשות מההגנה של איגור סימין וארז קוחנסקי שהשקיעו מאמצי על. יותם הלפרין תפר 6 שלשות ללא החטאה, לימונד ואליהו הוסיפו 18 ו-16 בהתאמה, ולמרות שהיוונים ניצלו שאננות קלה כדי לחתוך בריצת 15-0 לנקודה בלבד, לימונד הבטיח את הניצחון המתוק ושלח אותנו שוב לגמר.
אחד באוגוסט, וכל המדינה מגלה פתאום את ולאדי ירמישין. הסלובנים, בהנהגת ארזם לורבק, פותחים חזק, אבל ישראל רצה 13-0 עם דקות אדירות של אליהו ועולה ליתרון 32-30 במחצית למרות שהלפרין, על רגל אחת בגלל נקע, לא קולע אף נקודה.
קוחנסקי הווינר תופר שלשה גדולה, ירמישין נותן מלחמת ענק מתחת לסלים ואפילו יותם קולע בדרך ליתרון שיא, 45-33. אליהו וקזרנובסקי מסתבכים בעבירה רביעית, והסלובנים מתחילים לצמק. פתאום זה שוב רק נקודה והלחץ גדול, אבל פולו דאנק של ירמישין עושה 58-55. הלפרין בשלשה יכל לנעוץ את הדוקרן, אבל היא יצאה החוצה, ומוצ'ניק, שלא ברור מהיכן בא, בדיוק כמו פאביץ' ארבע שנים קודם לכן, נותן לסלובנים יתרון ראשון מאז הרבע השני, חצי דקה לסיום, ושריקה תמוהה נגד לימונד לפאול בלתי ספורטיבי שוב משאיר אותנו עם הכסף בלבד.
עוד שנה חולפת, ושוב "ספסל" בטירוף: "על כנפי אליהו", צועק הקמפיין של האתר לפני אליפות אירופה. ליאור אליהו מספק את הסחורה עם ניצחונות גדולים על טורקיה וספרד, ששולחים את ישראל לבית רבע הגמר. ניצחון על יוון מעלה את הציפיות ביום הראשון, אבל הפסד לאיטליה מסבך את המצב. ערוץ הספורט שוב מתעורר ומשדר, אבל עוד לפני המשחק מול רוסיה, מפתיעה יוון את איטליה ושולחת את הנבחרת של ג'ינו לחצי הגמר.
המפגש מול ליטא היה דרמטי, אבל כמיטב המסורת גם מאכזב מאוד. ניצן חנוכי נתן הגנה גדולה על רנאלדאס סייבוטיס ולא חשש לחדור, ישראל כבר הובילה ב-11 הפרש, אבל ארתוראס יומנטאס, שעוד תשמעו עליו, מסרב לוותר, אליהו יורד לספסל ולא חוזר, בן-שימול לא מצליח לייצר סל ניצחון וב"ספסל" עד היום מבטיחים שיתר הקלעים יגיעו בהמשך, אבל האכזבה כנראה הייתה גדולה מדי בשביל לחזור לשם. במשחק על המדליה הפסידה ישראל לסרביה, ומכאן עברו העיניים לאליפות העולם, אלא שהלפרין ולימונד לא הצליחו לסדר ניצחון בשלב הבתים והלכו הביתה מאוכזבים.
בשנה שעברה סיימה הנבחרת של ג'ינו במקום ה-12 בלבד באליפות אירופה, הדירוג הנמוך ביותר של ישראל מאז כוננו טורנירי העתודה. העונה, החבר'ה התבגרו בעוד עונה, והציפיות, כרגיל, גדולות. עם כ"כ הרבה כישרון ומסורת של הצלחות, אין סיבה שחניכיו של ג'ינו לא יסדרו לנו עוד קיץ מרתק.
כתבות אחרונות באתר
|
|