|
יחי המתח, לעזאזל הכדורסל
מנחם לס
,30/03/2007
מנחם לס נמצא בישראל, השכיב את הנכדות לישון וצפה בהפועל ירושלים מנצחת את מכבי תל-אביב...רשמיו מהמשחק בפנים.
לא האמנתי כשהגעתי הביתה מצפייה בניצחון הפועל י"ם על מכבי ת"א בטלוויזיה אצל חברים, וקראתי באינטרנט את דני קליין, יו"ר הפועל י"ם מדבר על "משחק ברמה גבוהה", "תצוגת כדורסל מצוינת", ו-"עונה מדהימה". אותן מילים מרעיפות שבחים קראתי בכל מדורי הספורט של כל עיתוני ישראל המופיעים באינטרנט.
אני לא מבין על מה מדובר כאן. אולי ראינו שני משחקים שונים? אני לא רוצה להישמע כמו החכמולוג האמריקאי שבא לארץ הקודש ומנסה ללמד את הנייטיבס כדורסל. אבל, אנא, היו אמיתיים: ראיתם את כל איבודי הכדור? אין בידי הסטטיסטיקה של המשחק, אך אני מוכן להתערב שבכל ארבעת משחקי הפיינל-פור במכללות – כולם ביחד – לא יהיו איבודי כדור במספר שראיתי לפני שעתיים. התרגיל הטוב ביותר – ואולי אפילו היחיד? - של שתי הקבוצות (ובעיקר הפועל י"ם) היה פאסט-ברייק אחרי עוד איבוד כדור אומלל.
והאם ראיתם אי-פעם כניסות קלות לעבר הסל מאלה שראינו במשחק? כל מי שידע לכדרר ניכנס, וקלע כמעט ללא הפרעה. קובי בריאנט או דוויין ווייד היו קולעים 120 נק' כל אחד בכניסות לסל עם הגנות שכאלה. נותנים לך שטחי מחייה גדולים מערבות הנגב, וכל מה שעל השחקן לעשות זה להחליט להיכנס אל מתחת לסל לעוד שתי נקודות, ובמקרה הגרוע שני זריקות עונשין.
כשאתה יושב במלחה או ביד-אליהו ורעש הקהל המטורף עם שריקותיו מקריע שחקים, האווירה נותנת לך הרגשה של משחק מרתק, טוב, ומלא מתח. כמעט NBA. אך בטלוויזיה, עם הווליום נמוך בגלל נכדות שהלכו לישון, המשחק נראה כמו משחק של טירונים עם חגיגת החטאות, החמצות, והגנה שהיא לא-הגנה. אז יש מי שמתפלא ששרונאס כה הצליח כאן, בעוד שב-NBA הוא אפס אחד גדול בגלל חוסר יכולת הגנה מינימאלית?
נהניתי מהטרראם שעשו בקשר לחזרתו של הוראס ג'נקינס. לפי מה שקראתי כאן חשבתי שהשחקן האפור מהדיביזיה השלישית במכללות ששיחק עבור "ויליאם פטרסון יוניברסיטי" הנמושה בניו-ג'רסי הוא מין חיית אדם ששליש ממנה הוא דניס רודמן, שליש ביל לאמבייר, ושליש צ'ארלס בארקלי. וכבונוס אפשר להוסיף גם את ראשיד וולאס. ואני תמיד ידעתי אותו בתור פוסי-קאט אמיתי. ג'נקינס הוא שחקן שלא אפשרו לו לשחק שנה רביעית בתיכון בגלל ציונים נמוכים. הוא הכניס אישה להריון והפך להיות חשמלאי העובד עבור 11 דולאר לשעה. 4 שנים תמימות לא שיחק כדורסל, עד שהחליט לנסות ללמוד, אבל בגלל ציונים נמוכים הוא התקבל רק לג'וניור קולג'. כיצד התקבל לוויליאם פטרסון אינני מבין, אך הוא התקבל ושם פרח כשחקן. כשלמד שם גם השיג את הישג חייו: "אלוף הדאנק במכללות", בתחרות שכללה את כל הדיביזיות.
אחרי שסיים את ויליאם פטרסון (ללא תואר אקדמאי) שיחק בפלורידה סי-דרגונס ב-2000, בנוברה, איטליה ב-2001, ואח"כ ב-2002 בוירטוס, רומא, 2004 באאק, אתונה, ואז ג'ו דומארס נתן לו צ'אנס והוא שיחק 15 משחקים עם הדטרויט פיסטונס. ב-2005 הוא בהפועל י"ם, ב-2006 באפס אפסילון, וב-2007 שוב בי"ם. לא מסוגל להחזיק מעמד בקבוצה יותר מעונה אחת. אך אם ראיתם אותו אמש הוא היה שיא העדינות והענווה כשפעמיים אפילו היה חופשי לדאנק מהסרטים אך הוא העדיף זריקונת קטנטונת עם הקרש. הוא סיים עם 16 נקודות במשחק מבוקר ואחראי, וקשה היה להרגיש שהוא לא שיחק בי"ם כבר שנה שלמה. נהניתי מטימי באוורס – שחקן שקט ולא מתבלט העושה את נקודותיו בלי שאתה מרגיש, והוא כוכב המשחק בלי שיככב.
את יותם הלפרין ממכבי לא ראיתי משחק טוב יותר. אילו היה משחיל את הזריקה האחרונה היה מקבל פלטת זהב ממכבי. אבל מאמן מכבי ספאחיה, לא יודע כנראה שעם 7 טיקים בשעון אתה לא מתכנן זריקה מרחוק, אלא משרטט תרגיל בו ניכנס ביינום, או שארפ, או טל בורשטיין לסל או לפאול. אבל אצל מכבי ת"א הלילה זה עבד אחרת: בלבול מחלט שבסופו מגיע הכדור מגיע ליותם לזריקה בלתי אפשרית, וזה היה הסוף.
הפתעת הבוקר שלי עם פקיחת העיניים היתה לראות שעתוני ישראל התלהבו מנקודות וריבאונדים בסטטיסטיקה, אבל על הגורם מס' 1 במשחק - איבודי כדור איומים שהפכו סלי פאסט-ברייק קלים - לא דיבר איש. ככה זה: יחי המתח. לעזאזל כדורסל
כתבות אחרונות באתר
|
|