|
השעון מראה 00:00
מנחם לס
,12/03/2007
מנחס לס נזכר בגמר המכללות הראשון שראה. פרק מיוחד מספרו הנהדר "על חיצים ובונבונים", שיעשיר אתכם לא רק בכדורסל, אלא גם בהרבה היסטוריה אמריקאית בימים בהם גזענות עוד לא הייתה מילה גסה.
לויולה - סינסינטי
גמר אליפות המכללות
לואיוויל, קנטקי
1963
הכרטיס (גוש P, שורה 15, כסא 27) שמור אצלי למזכרת עד היום. כרטיס ממשחק גמר אליפות המכללות הראשון שראיתי. גם היום, אחרי שחזיתי בגמר ה-NCAA בכדורסל שש פעמים נוספות, ו-18 פעמים בטלוויזיה, אני קובע ללא היסוס שהיה זה הגמר הגדול מכולם. רק שנים אחר כך הסתבר שהוא היה גם אחד החשובים מכולם, גמר שהכתיב היסטוריה. היה זה משחק הגמר שגרם למהפכה בכל הדרום הגזעני, שני בעוצמתו רק ל-FREEDOM MARCH של מרטין לותר קינג, שנים אחדות מאוחר יותר.
זה היה הרבה יותר ממשחק כדורסל. זו היתה הפעם הראשונה שמשחק כדורסל במכללות או במקצוענים נשלט על-ידי שחורים: בחמישיות הפותחות עלו ארבעה בלויולה יוניברסיטי ושלושה בסינסינטי יוניברסיטי, מהפכה אמיתית באותם ימים. זו היתה הפעם הראשונה שהטלוויזיה גילתה בגדול את המכללות והתקיפה מכל עבר עם 12 מצלמות ב"פריים טיים". זה היה המשחק האחרון עד שנת 1989 שהסתיים בהארכה, והיה זה גם המשחק האחרון לפני תחילת השושלת של U.C.L.A שלקחה את השליטה במכללות ב-12 השנים הבאות (10 אליפויות, 7 מהן גמר מדובר רצופות), תחילה עם לו אלסינדור ואחר כך עם ביל וולטון.
אמנם גם לפני גמר 1963 הופיעו במכללות שחקנים שחורים מצויינים: ביל ראסל וקיי.סי. ג'ונס באוניברסיטת סן פרנסיסקו, וילט צ'מברליין באוניברסיטת קנזס, ואוסקר רוברטסון בסינסינטי. אלא שעד 1963 לא איפשרו לשחורים להופיע יחד ככוח וכגורם קבוצתי. "היה חוק בלתי כתוב - מין 'הסכם ג'נטלמני' בין המאמנים", סיפר לי מאמן הכדורסל של סנט ג'ונס יוניברסיטי בניו-יורק, לוּ קרנסקה: "מקסימום שני שחורים בחמישייה במשחקי חוץ - כשהקהל הביתי אינו רואה - ושחור אחד בבית".
אלא שמאמן לויולה הקתולית, ג'ורג' איירלנד, לא התחשב ב"הסכם הג'נטלמני". הוא העלה בחמישיה ארבעה שחורים. זו הסיבה שכולם שנאו אותם, אפילו הכמרים בבית ששלטו באוניברסיטה כמו שטדי קולק שלט פעם בירושלים. "גילו לנו", מספר ג'רי ליין, עוזר המאמן של איירלנד, "שפעם ראה האב האנטר (נשיא האוניברסיטה) מדונה שחורה בחלומו. 'ראו את מי מביא לנו איירלנד עכשיו', אמר בסלידה".
כששיחקו בניו אורלינס, שחקני לויולה לא הורשו להיכנס למסעדות והיו חייבים לעשות את צרכיהם בצידי הכביש. במשחקה של לויולה באליפות אזור המיד-איסט נגד מיסיסיפי סטייט יוניברסיטי (51-61 ללויולה בסיום) נכחו שוטרים וחיילי המשמר האזרחי בכמות כזו, שנדמה היה כאילו עליהם להשתלט על מהומות השחורים בשכונת וואטס שבלוס אנג'לס ב-1979.
סיפור המשחק בין לויולה למיסיסיפי הופך אותו להרבה יותר מ"עוד משחק": כשנודע למושל מיסיסיפי שהקבוצה תשחק באחד השלבים נגד קבוצה בה מככבים שחקנים שחורים, הוא אסר על הקבוצה להופיע בטורניר ה-NCAA. מאמן הקבוצה "בייב" מקארת'י ושחקניו החליטו בכל זאת להופיע לטורניר, עם או בלי רשותו של המושל. בעקבות הלשנה ממאמן כושר נודע למשרד התובע הכללי על כוונת הקבוצה להופיע למשחק וזה הוציא "צו עיכוב" לקבוצה.
המשמעות: טיסתם למשחק תיחשב לעבירה פלילית. אבל הצו חייב להינתן למאמן הקבוצה אישית כדי שיהיה בר-תוקף. שיחת טלפון נוספת, הפעם למאמן מקארת'י מאחת המזכירות במשרד התובע הכללי, מנעה את קיום הצו. היא הסגירה למאמן את שעומד לקרות בשדה התעופה בבוקר. המאמן ושחקניו מיהרו להיכנס באמצע הלילה לשני ואנים – טיסת בוקר לא באה כמובן בחשבון – ולצאת מגבולות מיסיסיפי לפני שיגישו למאמנם את צו העיכוב.
עוד לפני זריקת הביניים נפגשו קפטן לויולה, ג'רי הרקנס, וקפטן מיסיסיפי סטייט, דאג גולד היהודי, ולחצו ידיים. האומה כולה צפתה במחזה הזה בטלוויזיה, כולל תושבי מדינת מיסיסיפי. המושל התפוצץ מכעס וציווה על השחקנים לחזור מיד הביתה. הם לא נענו. "לא שמענו שום דבר כזה", אמרו השחקנים אחרי שהפסידו ללויולה ונשארו יום נוסף על מנת לגבור על בולינג גרין יוניברסיטי 60-65, ולזכות במקום השלישי בטורניר המיד-איסט. כשחזרו הביתה כבר לא ניתן היה לעשות נגדם מאומה, זה היה מאוחר מדי: שחקני מיסיסיפי סטייט ומאמנה פתחו את השער לשיתוף שחורים בכדורסל המכללות בדרום הגזעני.
בהשוואה ללויולה, לאוניברסיטת סינסינטי היה קל יותר לעלות עם שלושה שחורים. אחד משחקני הכדורסל הגדולים בכל הזמנים, אוסקר רוברטסון, סיים לא מכבר את לימודיו במכללה, והמראה של שחור מככב במשחק ה"הופס" לא היה זר לקהל אוהדיה. יחד איתו, אוניברסיטת סינסינטי שיחקה את המשחק המהיר ביותר שנראה עד אז, עם ממוצע של יותר מ-90 נקודות למשחק – ממוצע גבוה ביותר לימים ההם, טרם כניסת שעון הגבלת זמן ההתקפה.
אבל אפילו עם רוברטסון הם לא ניצחו את אוהיו סטייט יוניברסיטי באליפות המכללות. המאמן החדש של סינסינטי אד ג'אקר, הביא שינוי דרסטי במשחקה, ועם שחקנים אלמוניים כטום תאקר, פול יו, קרל באודין, וטוני ייטס הוא גבר בגמר אליפות המכללות של 1961 על אוהיו סטייט עם ג'ון הבליצ'ק, ג'רי לוקאס, מל נואל, לארי סיגפריד (כולם כוכבי NBA עתידיים), ובובי נייט (שהיה שחקן ספסל). תוצאת המשחק 65-70 (אחרי הארכה), היוותה ניצחון על הקבוצה שרבים מחשיבים כטובה אי פעם באחת מהפתעות כדורסל המכללות הגדולות ביותר.
שנה מאוחר יותר, ב-1962, שוב גברה סינסינטי על אוהיו סטייט בגמר אליפות המכללות 59-71, כשהבליצ'ק, לוקאס, ונואל הם שוב חסרי אונים.
מאמן לויולה, איירלינד, היה טיפוס קשה ואגו-מניאק. כדי לגייס שחקנים ולשכנע אותם לבוא לשחק במכללה שלו, הוא היה מוכן לעשות הכל. "הוא הראה לנו תמונות של אגם נפלא בשוויץ, ואמר לנו שזה אגם מישיגן בו שוכנת שיקגו, ועל גדותיו כמובן אוניברסיטת לויולה", סיפר רון מילר השחור מהברונקס (קלע בגמר נגד סינסינטי 6 נקודות ביום גרוע של 3 מ-14), "אף אחד לא אהב אותו. הוא היה אדם קשוח. המילים הראשונות שאמר לנו היו שהוא לא נמצא כאן כדי לאהוב אותנו, ושהוא לא מצפה שנאהב אותו. כל מה שהוא רוצה, אמר, זה שננצח משחקי כדורסל בשבילו. לא עבור האוניברסיטה ולא עבור עצמנו, השחקנים. עבורו!"
הרקנס (14 נקודות בגמר), אף הוא שחור מהברונקס: "בכל משחק הוא רצה שנשחק במוטיבציה כאילו אנחנו חיילי מארינס. היתה לו רגישות של פיל. אבל הוא היה גאון כדורסל. כשאמרנו שאנחנו קטנים בגוף לעומת סינסינטי, הוא ענה שאם גודל היה שולט בעולם, הפרה תמיד היתה צריכה לנצח את הארנבת". כשהפורורד וויק ראוס (גיבור משחק הגמר עם 15 חיצים ו-12 קרשים) נפל על הפרקט וסבל זעזוע מוח, הגיב המאמן לאחר ששמע את החדשות מבית החולים: "טוב שזאת לא היתה הברך". לשחקניו אמר שהוא אוהב ומעריך רק ארבעה אנשים בעולם: אשתו, שתי בנותיו ובנו. אחרי משחקים קשים, כשהקבוצה ועוזרי המאמן ביקשו להירגע על בירה או שתיים, הוא נהג להיעלם. תמיד מתבודד, תמיד כועס, תמיד לבד.
"למסכן אין לאן ללכת", אמר עוזרו דייל ריורדן. "בגן העדן לא רוצים אותו, ובגיהנום חוששים שייקח מנהיגות". אבל HOOPS, הוא ידע, ועוד איך ידע. גאון בהגנה אזורית לוחצת וענק בהוראת פאסט ברייק. היה לו גם חוש הומור מוזר. משהו מהסוג שאחדים צוחקים ממנו, אבל הרוב לא מבין, או נעלב. במשחק נגד מיסיסיפי סטייט הוא הבטיח למאמן מיסיסיפי "בייב" מקארתי שהשחורים מלויולה "לא ינשמו לעבר הלבנים שלו".
היתה זו מכה מלוכלכת מתחת החגורה: מקארת'י היה מוכן לשים את כל הקריירה שלו על כף המאזניים בכך שברח עם שחקניו בניגוד להוראות המושל והגיע לטורניר ולא הגיעה לו הערה מנוולת כזאת. אבל אצל איירלנד לא שיחקו רגשות. כל מה שהוא רצה היה להעליב את מקארתי ושחקניו בתקווה שההעלבה תביא לו עוד ארבע נקודות לנצחון. אחרי ש"בייב" בנה יתרון של 4-10 בשלוש הדקות הראשונות, איירלנד לקח טיים אאוט וכל מה שאמר לשחקניו היה "GO BREATH ON THEM (לכו תנשמו עליהם).
אד ג'אקר, מאמן אוניברסיטת סינסינטי, היה שונה מאיירלנד כמו שחיפה שונה מתל-אביב: איש עבודה, אנושי, מלומד, רגיש, פילוסוף ובעל חוש הומור. אלא שבניגוד לאיירלנד, חוש ההומור שלו היה מהסוג הבריא ולא המזיק. לפני המשחק המכריע נגד לויולה אמר לשחקניו: "זכרו שהגנה טובה תמיד גוברת על התקפה טובה, וגם ההיפך הוא נכון". לעיתונאים הקשים של סינסינטי אמר פעם שהוא אינו פוחד ממשחקי חוץ, "כי אני משחק טוב בחוץ כמו בבית. הצרה היחידה שלי היא, שקבוצתי לא משחקת כמוני". בשיחה עם שחקניו, לפני משחק הגמר נגד אוהיו סטייט ב-1962, סיכם ש"אין לי מה לומר יותר, ואני אגיד זאת רק פעם אחת". ללארי שינגלטון (איכזב עם 4 נקודות בגמר), שנשא אישה חודש לפני הפלייאוף, נתן עצה: "תזכור, בני, שנישואין זה לא עניין של 50-50 בסיכוי להצלחה. זה יותר 100-0 יום אחד, ו-0-100 ביום השני".
שחקניו אהבו וכיבדו אותו מאד, אבל למי שלקח את ג'אקר בקלות, ציפתה הפתעה רבתי: הוא קיבל את סינסינטי מהמאמן הקודם, ג'ורג' סמית, בלי אוסקר "O BIG" רוברטסון, אולי השחקן הגדול אי-פעם "פאונד פור פאונד" שסיים את הלימודים. סמית – עם רוברטסון – לא לקח אליפות. ג'אקר, בלי "O BIG", לקח שתי אליפויות רצופות. "O BIG" גם הביא כ-8,000 צופים בממוצע שבאו לחזות במשחק מהיר, וירטואוזי, ומלא התלהבות. ג'אקר הכניס שיטה, ביקורת, משמעת קבוצתית ומתודיקה. לא היה איכפת לו שבתחילה אוהדי סינסינטי רצו לקברו.
***
חזרה לגמר של 1963. שוב שתי אוניברסיטאות קתוליות קטנות יחסית הגיעו לגמר, והן מראות לכל הסטייט יוניברסיטיס העצומות בגודלן, שבכדורסל כל מה שאתה צריך הם חמישה שחקנים טובים ולא חשוב אם הם באים מקרב 50,000 הסטודנטים של אוהיו סטייט או ה-1,700 של לויולה. ההצלחה של המכללות הקתוליות בכדורסל היא מדהימה: ג'ורג'טאון, וילאנובה, מרקט, לויולה, סינסינטי, סיינט ג'ונס, סיטון הול, פרובידנס, נוטרדם, סיינט ג'וזף, בוסטון קולג' ועוד - כולן מכללות קטנות עד בינוניות, קתוליות מאוד ומצליחות בכדורסל.
לארי שינגלטון, הפוינט גארד הנמוך (הלבן) של סינסינטי, סיפר שנים אחרי המשחק שהשניות האחרונות בגמר מול לויולה נראו אז כנצח. הכל נע בהילוך איטי. העולם כאילו נעצר לרגע וחיכה לראות מה יקרה. על שינגלטון שמר הפוינט גארד הלבן (הלבן היחיד בקבוצה) של לויולה, ג'ון איגן. שניהם 1.78 מטר, מהירים כשדים, שעלו בחמישיות הפותחות, כי אז עדיין האמינו שלשחקנים שחורים אין מספיק אינטיליגנציה להוביל כדור ולנהל קבוצה מעמדת הרכז.
ג'אקר, מאמן סינסינטי, לא האמין שלאיש בלויולה, שחור או לבן, ישנה אינטיליגנציה. "אנחנו ננצח אותם עם שכל", הוא אמר לשחקניו דקותיים לפני הפתיחה. "הם חמישייה שאם היתה להם אינטיליגנציה נמוכה יותר ב-5 נקודות מה-IQ שלהם, הם היו תרנגולים". לא היתה זו גזענות אלא סתם נסיון לשחרר את קבוצתו מהמתח. השחקנים פרצו בצחוק, המתח נשבר. מנגד, אמר איירלנד לשחקניו מלויולה: "הם כבר ניצחו פעמיים והם שבעים. אנחנו מעולם לא היינו כאן בגמר. אנחנו מייצגים את כל השחקנים השחורים בעולם. המשחק הזה חשוב הרבה יותר מחיים ומוות".
***
איירלנד, שאיש בקבוצה לא אהב, הצליח בכל זאת לשמש כקיר מגן לשחקניו מפני כל הקריאות הגזעניות. הקללות הנוראיות, ההתקפות של כנופיות לבנות גזעניות (כפי שקרה במשחק נגד מרשל יוניברסיטי), האיסור להיכנס למסעדות בדרום וההערות כמו "לחבורת שחורים מטומטמים אין סיכוי לנצח" שהופנו נגד קבוצתו - כל אלו שימשו אותו כמכשיר לבניית מוטיבציה: "בואו נראה להם מי אנחנו; בואו נוכיח מי החכם ומי הטיפש", היה אומר באסיפות קבוצה. לויולה שלו שיחקה משחק מהיר, משחק של השכונה. "ORGANIZED CONFUSION", כינה איירלנד את צורת המשחק. הם הובילו את המכללות במספר נקודות למשחק בגלל משחקם הפרוע והזריקות לסל מכל מרחק, אך בתוך הבלאגן הזה היתה גם שיטה, סדר ותיכנון. עצם הגעתה לגמר המכללות היה הישג עצום ובלתי צפוי לחלוטין. לויולה קיוותה לא לבייש את המכללה לפני האומה כולה בגמר נגד סינסינטי הגדולה. עם כל המוטיבציה של איירלנד, השחקנים לא ממש האמינו שיש להם צ'אנס כלשהו. "כל מה שרצינו היה למנוע הפסד מביש. כל מה שחיפשנו היה רספקט", אמר הרקנס שנים אחר כך. כשסינסינטי הוליכה 45-30 תריסר דקות לסיום, נראה היה שכל תקוותיה של לויולה הקטנה "לא לבייש" עומדות לטבוע בנהר אוהיו הקרוב.
19,153, שיא צופים של אז, היה כמעט כולו של סינסינטי. כדי להגיע ללואיוויל השכנה קהל סינסינטי היה צריך בסך הכל לחצות את נהר אוהיו על כביש RIVER ROAD ולנסוע מרחק קצר יחסית במורד הנהר, בדיוק כפי שעשיתי אני - אבל לא מסינסינטי הקרובה, אלא מווסטר קולג', 150 מייל משם. מלבד 12 שחקני לויולה, מאמניה, כמה אוהדים, וחיפאי אחד, לא היתה נפש חיה באולם שהאמינה שללויולה יש סיכוי.
15 הפרש לסינסינטי כשנותרו 12 דקות לסיום. הנה חלומותיו הזוועתיים ביותר של הרקנס עומדים להפוך לעובדה, אך איירלנד, להפתעת כולם, היה רגוע ובטוח: "רק תישארו רגועים. הם עומדים לשגות". וסינסינטי החלה לבצע שגיאה אחר שגיאה. ג'אקר החליט להשהות את הכדור נגד הפנתרים של לויולה; להרדים את המשחק, עד שהזמן ייגמר. וזו היתה השגיאה לה חיכה איירלנד.
עד לבואו של ג'אקר נחשבה סינסינטי לקבוצת הכדורסל המהירה במכללות. עם אוסקר רוברטסון היא רק רצה וקלעה, רצה וקלעה. כשרוברטסון סיים את לימודיו, ג'אקר הפך את סינסינטי "ברקאטס" (כינויה של הקבוצה - חיית טרף מהירה החיה בטיבט) לקבוצה איטית, מבוקרת ומתודית. הקהל של סינסינטי שנא זאת, עד שג'אקר הביא שתי אליפויות NCAA ועם שתי אליפויות קשה להתווכח. סינסינטי כולה הפכה לסאקרית של המשחק השבלוני. גם הפעם, כשג'אקר התחיל עם המשחק האיטי, הקהל החל לצרוח, "הרדימו אותם, הרדימו אותם! איירלנד יאמר שנים אחרי המשחק שכשסינסינטי החליטה להרדים את המשחק, "ידעתי שהקדושה מרי שמעה לתפילותיי. כשאתה מוביל ב-10 אתה חייב לשחק כדי להוביל ב-20, לא להרוג את הזמן עד הסוף ולקוות שעשר נקודות הפרש יספיקו".
כל משחקה של סינסינטי השתנה לחלוטין. לפתע היא נאלצה להיזהר בהגנה. היא גם החלה לאבד כדורים במסירות טיפשיות. בדקות האלו היא כאילו הרגישה שפנתרים עומדים לטרוף אותה, אבל במקום להילחם בהם היא העדיפה לברוח. ותוך כדי בריחה היא מעדה שוב ושוב.
פתאום ההפרש הצטמק ל-48-39, ואז ל-48-43. 2:35 דק' לסיום התוצאה היא 48-45 לסינסינטי. על המגרש משחקים עבור לויולה ויק ראוס, לס הנטר, ג'ון איגן, רון מילר וג'רי הרקנס, וסינסינטי עם רון בונהאם, טום תאקר, ג'ורג' וילסון, לרי שינגלטון וטוני ייטס. כשהתוצאה 53-50 לסינסינטי, האנטר מצמצם ל-53-52, אבל הכדור אצל שינגלטון מסינסינטי, 12 שניות לסיום. מישהו מלויולה חייב היה לעשות פאול על קלע העונשין מספר 1 במכללות (93%) כדי להותיר לה איזשהו סיכוי.
הרקנס מבצע את העבירה. שינגלטון הולך ל-"ONE AND ONE" (זריקת עונשין אחת שאם יקלע, יקבל עוד אחת כבונוס, על פי החוק שהיה נהוג אז). "הרגשתי בטוח", הוא יאמר 25 שנה אחר כך, "כאילו שיחקתי 'HORSE' ('חיובים' מ.ל) במגרש המשחקים. הרגשתי שאני מסיים את המשחק עם שני הפאולים בפנים".
לויולה לוקחת טיים אאוט כדי ששינגלטון ישקיע יותר מחשבה על זריקות העונשין. הזריקה הראשונה השמיעה רק "סוויש". הוא מסתכל על הקהל ומחייך. התוצאה עומדת על 52-54 ויש לו עוד זריקה אחת. סוף הסיפור? הכדור פוגע בחישוק, מקפץ, מקפץ ולא נכנס. האנטר קוטף את הריבאונד ומוסר במהירות להרקנס. כולם יודעים שהרקנס יקח את הזריקה האחרונה. 4 טיקים נשארו וזה בדיוק מה שעשה הרקנס: כששני סינסינטאים מנתרים איתו, הוא שולח את הכדור בתפילה מרחוק וללא צל אור, והכדור צולל פנימה. בתוך כל ההמולה סינסינטי לא לוקחת טיים אאוט כדי לארגן זריקה אחרונה. 54-54. הארכה.
בהארכה כל סל נענה בסל בצד השני. ואז, כשהתוצאה 58-58, הכדור של לויולה. כפי שקרה קודם לכן, הכל יודעים שהכדור ילך להרקנס. וזה בדיוק מה שקרה. הוא מכדרר, מכדרר, אבל לא יכול להשתחרר מבונהאם שסוגר אותו הרמטית. הוא בכל זאת עולה לג'אמפ, בונהאם נוגע בכדור, אבל הרקנס עצמו משתלט על הריבאונד. בחצי עין הוא רואה את האנטר הפנוי והכדור נשלח אליו. האנטר עולה לג'אמפ. השעון מראה 00:04 כשהאנטר מתרומם ומשחרר את הכדור לעבר הסל.
***
המשחק כאילו קפא. נשימתי קפאה אף היא. ייכנס או לא ייכנס? האם הפלא עלול לקרות? האם הקדושה מרי נענתה לתפילתם של שחקני לויולה, שביקשו את עזרתה בטיים אאוט הקודם והמאמן איירלנד רק אמר לשחקניו בקול יבש: "אתם יכולים להתפלל, אבל היא תאזין רק אם תילחמו על כל כדור בהגנה, ותיקחו רק A SURE SHOT ".
00:04 שניות לסיום.
הכדור שזרק האנטר פוגע בחישוק וקופץ ימינה והחוצה היישר אל ידיו של ראוס שעולה לניתור גבוה. טאקר מסינסינטי מתרומם לחסום. ראוס משחרר כדור גבוה, קשתי. השעון מראה 00:00. הכדור בפנים! 58-60 ללויולה! טירוף חושים על הפרקט. אני חושב שזו היתה הפעם הראשונה והיחידה בחיי בה הייתי כה מבולבל בסיום משחק ספורט ששנייתו האחרונה הקריטית נעלמה מזכרוני.
לויולה עשתה את זה! לא יאומן, לא יאומן!
***
אחרית דבר: ג'אקר המשיך שנתיים נוספות באוניברסיטת סינסינטי, לפני שקיבל את משרת המאמן של הסינסינטי רויאלס ב-NBA וכך זכה אחרי הכל לאמן את רוברטסון . כעבור שנתיים יצא לפנסיה ועבר לפלורידה, שם הוא משחק גולף עם שחקני העבר שלו עד עצם היום הזה. שינגלטון הפך להיות בעל חברת תובלה גדולה. ייטס קיבל את משרת מאמן סינסינטי. טאקר הוא בעל בית דפוס. וילסון ובונהאם הפכו להיות מורים לחינוך גופני ומאמנים בתיכון. טאקר, אגב, שיחק כמה עונות עם אינדיאנה פייסרס, אלופת ה-ABA ב-1970, ועם הסלטיקס בשנת האליפות שלהם - 1968. הרקנס שיחק בניקס ובפייסרס וכיום הוא שדר ספורט. האנטר הוא בעל רשת מסעדות, אחרי שבע שנים ב-ABA וב-NBA. איגן הוא עורך דין מצליח בשיקגו. כל עשרת השחקנים בחמישיות סיימו את ה-B.A ומתוכם ארבעה (שינגלטון, איגן, טאקר, וראוס) המשיכו לתוארM.A. ראוס המשיך עד לדוקטורט, וכיום הוא פרופסור באוניברסיטת מרילנד. כל השחקנים בשתי הקבוצות במשחק האליפות שומרים על קשר עד עצם היום הזה.
שלוש שנים לאחר אותו משחק, התקיים משחק גמר המכללות ב-1966 בין טקסס ווסטרן יוניברסיטי ואוניברסיטת קנטקי. הגמר הזה נחשב למשחק ששבר סופית את ההפלייה נגד הכדורסלנים השחורים. קנטקי עלתה עם חמישה לבנים - פאט ריילי היה אחד מהם - ומאמנה היה הרודן והגזען הידוע אדולף ראפ, שלמרות אישיותו הדוחה נחשב לאחד מגדולי המאמנים בכל הזמנים. טקסס ווסטרן מנגד העלתה חמישייה שכולה שחורה ואלמונית, שניצחה את המשחק וזכתה באליפות. אפילו אם אליפות 1966 נחשבת למשחק ההיסטורי בו נשברה ההפלייה של שחקנים שחורים, ישנם רבים המצביעים על משחק 1963 כמשחק האמיתי שעשה זאת, המשחק שהכין את הקרקע לגמר של 1966.
כתבות אחרונות באתר
|
|