|
חריש עמוק2 - סיכום שוויצר
יואב חריש
,30/03/2008
נבחרת הנוער סיימה במקום ה 15 בלבד בטורניר שוויצר. מצד אחד זה רק טורניר הכנה, מצד שני מספר נתונים צריכים להאיר נורה אדומה. יואב חריש ניתח את הסטטיסטיקות ומסכם את הטורניר מהזווית הישראלית
מקום לפני אחרון בטורניר שוייצר, הפסדים מביכים, תוצאות נמוכות, האם כבר הוצאתם את הסכינים? פרנקו הביתה, שניידרמן הביתה, ביטמן הביתה, זילברשטיין הביתה. נכון, הוא לא היה בטורניר אבל יאללה, על הדרך, בוא נשלח גם אותו. אז לפני שאתם מצרפים אותי לסעודה, חכו רק רגע אחד. אל תשכחו, אני בצד של המאמנים, אבל גם בצד של הכדורסל. בסדרת טורים אציג את מישנתי לגבי נבחרות הנוער והקדטים. החל ממה שלדעתי צריך להיאמר להם ע"י האחראים, המשך בתפקידי המאמנים וכלה בניתוח הצלחה או כישלון. הטור השני שיעלה אמור למעשה להיות הראשון ויתייחס למה צריך לקרות לפני שמתחילים את הפעילות, הגדרת מטרות וביצוען. בשל טורניר שוייצר אתחיל מניתוח הטורניר, תוצאותיו והשלכותיו. היכונו לטור ארוך עם המון נתונים אבל שווה כל רגע:
סיכום הטורניר בכלליות:
- הנבחרת סיימה במקום ה-15 מתוך 16 נבחרות לאחר ניצחון על האחרונה, הולנד.
- מאזנה של הנבחרת בטורניר עמד על שני ניצחונות מול ארבעה הפסדים.
- יוון, שהביסה את הנבחרת בביתה המוקדם, סיימה כאלופה. ארה"ב, שהביסה את הנבחרת ביום הראשון, סיימה במקום הרביעי. צרפת, שנוצחה ע"י הנבחרת בבית המוקדם, סיימה במקום ה-9. קרואטיה, שניצחה את הנבחרת בבית ההמשך, סיימה במקום ה-11. ניו זילנד, שניצחה את הנבחרת בבית ההמשך, סיימה במקום ה-14.
- בין שמונה הראשונות בטורניר נמצאות ארבע נבחרות לא אירופאיות. 9 מתוך 16 הנבחרות שישתתפו באליפות אירופה השתתפו בטורניר (ישראל סיימה במקום הנמוך ביותר מביניהן).
- בבית הישראלי באליפות אירופה נמצאות יוון, ספרד (שסיימה שביעית את הטורניר) ובלגיה (שלא השתתפה).
הסייגים:
לנתח את הטורניר ולבקר את הנבחרת על הישגה צריך לבצע תוך לקיחת מס' מרכיבים משמעותיים בחשבון:
- לא נכחנו בטורניר, לא צפינו במשחקי הנבחרת בטורניר או בכל נבחרת אחרת.
- מלבד שמועות, אנחנו לא יודעים את איכות הנבחרות היריבות.
- אנו ניזונים ממידע בדיעבד, פירוט של ביצועי השחקנים במהלך המשחק (ובסיכומו) וקוראים סטטיסטיקות (יודעים מי לקח זריקה אבל לא מאיפה, באיזה תזמון של ההתקפה וכולי').
- הנבחרת יצאה במצב לא אידיאלי: מעט אימונים (זכר לדחיית משחקי ההכרעה בליגת בתיה"ס והקדמת מחזור ליגה כדי שהנבחרת תצא לטורניר), וסיפור שרק אנחנו יכולים לייצר על מניעה ממאמני הנבחרת לצאת לטורניר.
- במהלך הטורניר נפצעו מס' שחקנים (חלקם נסעו כשהם סוחבים פציעות קטנות), זיגדון ואריאלי החמיצו שלושה משחקים, סבג אחד. רק שבעה מתוך 12 שחקנים שיחקו בכל המשחקים.
נתוני הנבחרת:
להבדיל מטורנירי הכנה אחרים בהם אין לנו הזדמנות לצפות בסטטיסטיקות אלא רק לקבל תוצאות וקלעים, בטורניר הנוכחי קיבלנו נתונים שניתן לעשות בהם שימוש: נתונים קבוצתיים ממוצעים מששת המשחקים:
א. 42% ל-2 עם ממוצע של 19 קליעות מתוך 45 זריקות למשחק.
ב. 24.5% ל-3 עם ממוצע של 3.5 קליעות מתוך 14.3 זריקות למשחק.
ג. 53% מהעונשין עם ממוצע של 11.5 קליעות מתוך 21.6 זריקות למשחק.
ד. ממוצע של 60 נק' למשחק, כולל שלושה משחקים בהם לא קלענו יותר מ-60 נק'.
ה. 37.6 ריבאונדים למשחק (כולל קבוצתיים), 24.6 בהגנה ו-13 בהתקפה.
ו. 9.1 אסיסטים למשחק מול 18.5 איבודים למשחק.
ז. 10 חטיפות למשחק, 22.3 עבירות למשחק, 2.6 חסימות למשחק.
ח. ספגנו 75 נק' בממוצע למשחק. בהפסדים ספגנו 81.5 נק' בממוצע למשחק.
העובדות והתחושות:
מרוב הנתונים הקבוצתיים שלפניכם קשה להתעודד, אני מודה.
ממוצע עלוב מקו העונשין וממוצע עבירות נמוך מצביעים על בעיה שחייבת פיתרון מהיר, שכן הם לא קשורים בחיבור בין שחקנים. לעומת זאת, הממוצע הנמוך לשלוש ובכלל מהשדה או ממוצע האסיסטים הנמוך יכולים וצריכים להשתפר עם עוד אימונים, תרגולים ותיאומים בין השחקנים. מצד שני, גם לגבי נתונים אלה אפשר וצריך לתהות ולא רק לקבל את המספרים כמו שהם. אולי כן היה משחק קבוצתי והשחקנים פשוט היו בכושר קליעה רע? אולי הם הגיעו לזריקות טובות שהם בד"כ קולעים והחטיאו בגלל התרגשות, עומס או עייפות?
ניתוח חלק מהנתונים:
- יחס אסיסטים מול איבודים שלילי.
יחס של 1-2 לא מצביע על איכות גבוהה של ניהול המשחק, אבל חובה לציין ששניים מארבעת מובילי הכדור של הנבחרת (זיגדון ואריאלי) שיחקו רק שלושה משחקים ובאחרים שיחקו פצועים, כך שצריך לנתח את אחוזי הקליעה וקבלת ההחלטות כשמדגישים ששניים ממקבלי ההחלטות הבכירים של הנבחרת שיחקו מעט מאוד. גם סבג החסיר משחק אחד, כך שסביר שמלאכת הובלת הכדור עברה לשחקנים שפחות מתורגלים לכך (הן בקבוצות והן בנבחרת), למרות שברור שקרפלס, רייס, מורן ורום חייבים לדעת להוליך כדור. רק שתי נבחרות סיימו עם יחס חיובי גבולי ספרד וקרואטיה). סיימנו במקום הלפני אחרון בכמות האסיסטים בממוצע וביחס (חוץ מאיטליה).
- אחוזי עונשין מביכים.
סיימנו במקום האחרון באליפות עם 53 אחוזים, אבל חשוב לציין שרק שתי נבחרות (ספרד ושבדיה) קלעו מעל 70 אחוזים מהעונשין! כלומר עושה רושם שכל הנבחרות פישלו בתחום זה. מבחינת כמות זריקות העונשין אנחנו עומדים בצמוד לרוב הנבחרות, כך שכל נקודה חשובה! זריקות העונשין הן נקודה פסיכולוגית לא פחות מאשר מקצועית, ועליי לציין שברוב משחקי הנוער שראיתי השנה אחוזי העונשין לא היו גבוהים.
- האחוזים ל-3 חייבים שיפור.
סיימנו במקום האחרון באליפות עם קצת פחות מ-25 אחוזים לשלוש (לנבחרת שנחותה במימדים הפיזיים ובמשחק הפנים זה מעט מדי). הנבחרות האחרות גם לא קלעו טוב לשלוש, אף נבחרת לא עברה את 35 האחוזים. חשוב לציין שאנחנו זרקנו הכי פחות זריקות לשלוש מכל נבחרת אחרת, כך שאנחנו יחסית מתאזנים עם הנבחרות האחרות. ראיתי העונה את כל השחקנים במשחקים ואין ספק שחלה ירידה ברמת הקליעה. אי אפשר להתעלם מיכולת הקליעה בעיקר של רייס, מורן וקרפלס, מצד שני בעמדות 4-5 אין לנו שחקנים שקולעים שלשות.
- יש בעיה בריבאונד?
מצד אחד, רק במשחק אחד ניצחנו את היריבה במאבק על הריבאונד. עובדה זו מקשה לייצר משחק ריצה מצד אחד ולא מונעת הזדמנות שנייה של היריב. מצד שני, לא היינו הנבחרת הגרועה ביותר בריבאונד ומבחינת ממוצעים אנחנו עומדים באמצע כשחלק מהנבחרות ביתרון רק של ריבאונד אחד או שניים בממוצע. דווקא בהתקפה הרשמנו כשלקחנו בממוצע 13 ריבאונד התקפה למשחק, יותר מחלק מהנבחרות כשאלה שמקדימה לקחו רק עוד שני ריבאונד יותר בממוצע. לא ידוע כמה נק' אנחנו או היריבות עשינו מריב' ההתקפה.
מס' נתונים אישיים ששווה להזכיר:
- אף שחקן לא קלע יותר מ-10 נק' בממוצע למשחק (המובילים בתחום- שירן וסבג עם 9 נק' כ"א). רק שחקן אחד נמצא בין חמישים הקלעים הטובים בטורניר מבחינת ממוצע נק' למשחק (שירן, מקום 50).
- רק שישה שחקנים קלעו לשלוש, היחיד עם יותר מ-35 אחוזים הוא רייס (62 אחוזים- נהדר).
- רק שלושה שחקנים סיימו עם יותר מ-40 אחוזים מהשדה (בוכמן ותמיר שלא זרקו מספיק לבחינה ורייס), אף לא אחד סיים עם מעל ל-50 אחוזים מהשדה.
- רק שחקן אחד סיים עם יותר מ-70 אחוזים מהעונשין- אריאלי, שזרק וקלע רק שתיים.
- השחקן היחיד שסיים עם יותר משני אסיסטים למשחק הוא סבג (3.4). רק שני שחקנים בין חמישים מוסרי האסיסטים הטובים בטורניר (סבג, מקום 17, ונטורה מקום 48, 1.6 אסי).
- אין לנו שחקן אחד שסיים עם מאזן חיובי ביחס אסיסטים-איבודים (מורן סיים בשיויון).
- אף שחקן לא לקח יותר מ-5 ריבאונד למשחק. רק שני שחקנים בין חמישים הריבאונדרים הטובים בטורניר (רום ותמיר, מקומות 40-41, 4.8 ריב' כ"א).
- רק שחקן אחד ביצע יותר משלוש עבירות בממוצע למשחק (שירן).
- 11 מתוך 12 השחקנים שיחקו בין 14 ל-24 דקות (חוץ מאיגור ששיחק רק קצת יותר מחמש דקות למשחק).
- רק שני שחקנים בין חמישים החוטפים הטובים בטורניר (רייס, מקום 19, 2 חט', קרפלס, מקום 28, 1.5 חט').
פרמטר פסיכולוגי- מקצועי:
חיובי- לנבחרת היו שני משחקים שהסתיימו בהפרש עד 5 נק' ובשניהם ניצחנו.
שלילי- הפתיחות הנוראיות של המשחקים האחרים- מינוס 15 נק' היה ההפרש הממוצע של הרבע הראשון במשחקים האלה- 9.8 נק' שלנו מול 25 נק' של היריב. חייבים ללמוד לפתוח טוב כי רדיפה אחרי היריב מוציאה המון אנרגיה.
סיכום:
לא צריך להגדיר טורניר הכנה במושגים של הצלחה וכישלון. יוצאים לטורניר עם מטרות מסוימות ורק עפ"י הגדרה זו צריך להחליט אם המטרות הושגו או לא. אם הנבחרת הייתה מסיימת במקום הראשון לא הייתי יוצא מגדרי, כמו שאני לא נכנס לפאניקה כשהנבחרת סיימה במקום הלפני אחרון. טורניר ההכנה הראשון היה טורניר חובה. טורניר ברמה הארגונית הגבוהה ביותר (כך אומרים), עם נבחרות גדולות מכל העולם, הזדמנות לשחקנים לחוות לראשונה את חוויית העולם וההתמודדות מולו. היציאה לטורניר הייתה החלטה נכונה ואני בטוח שהנבחרת רק הרוויחה מכך.
מאזן הנבחרת לא מעניין אותי, למרות שבתור מאמן הייתי רוצה לנצח בכל משחק ולזכות במקום הראשון. רק שזו, עם כל הכבוד, המטרה המשנית, ולא הייתי מוותר על המטרה הראשית של הנסיעה- הקניית תוכנית משחק בסיסית ושילוב כל השחקנים בכל המשחקים בדקות משחק משמעותיות. כלומר, שבסיום הטורניר נוכל לראות שכל אחד מהשחקנים זכה לממוצע של בין 10 ל-25 דקות, גם במחיר של הפסד באחד המשחקים. לנסות לנצח את המשחק ע"י "שריפת" שלושה או ארבעה שחקנים זו פעולה לא נכונה ואני מקווה שלא נעשתה.
עפ"י ממוצעי הדקות, 11 מתוך 12 השחקנים שיחקו בין 14 ל-24 דקות (חוץ מנסטרנקו ששיחק רק קצת יותר מחמש דקות למשחק). הייתי משבח שאופן מוחלט את הנתונים האלה, לולא חובה היה לציין שבשלושה מששת המשחקים רק עשרה שחקנים היו כשירים, מה שבהכרח מעלה את כמות הדקות של השחקנים האחרים. אם נזכיר שהשניים שהיו חסרים הם זיגדון ואריאלי, אז ברור ששחקנים אחרים קיבלו יותר דקות משחק ממה שהיה צפוי. יש סיבה לתהות מה היה קורה מבחינת חלוקת הדקות אם כולם היו כשירים בכל המשחקים.
אני לא מתרגש שלא היו מספיק אימונים לפני הטורניר, כי השחקנים משחקים ומתאמנים מספיק בקבוצות ואני לא חושב שצריך להתחיל את הפעילות כ"כ מוקדם (על זה בטור הבא). הסיפור עם המאמנים יותר הטריד, צפיתי בשני האימונים שהתקיימו בסוף השבוע שלפני הנסיעה וגם במשחק האימון מול לב השרון מהלאומית והם התנהלו באווירה לא נעימה. כשפרנקו וזילברשטיין מודעים לעובדה שכנראה הם לא ייסעו נולדו שני אימונים שאני מקווה שלא היו דומים לקודמיהם- המון משחקונים של חמישיות וזמן תרגול מועט של יסודות באופן אישי. בהמשך השבוע התברר שפרנקו כן ייסע, אבל כשצפיתי במשחק האימון כל הסיפור עדיין היה באוויר והעיב על ההכנה לנסיעה.
להתווכח על צוות השחקנים שנסע לטורניר לעומת אלה שנשארו בבית או אפילו אלה שנופו מוקדם יותר אפשר במשך שעות על גבי שעות. לכל אחד יש דעה משלו (בין אם הוא היה באימונים או לא), גם לי. יכול להיות ששחקנים שמצטיינים כל שבוע בליגת הנוער לא הצליחו להביא את יכולתם לידי ביטוי בנבחרת ונופו מוקדם. לטורניר יצאו רק שני שחקנים בכיתה י"א ואולי צריך לחשוב על הוספת שחקן נוסף בגיל הזה לנסיעה הבאה. בסופו של דבר, השאלה תתייחס למה אנחנו מצפים מהנבחרת, ולכך אתייחס בטור הבא.
בטור הבא:
ההתחלה- מה צריכים לומר המנהלים למאמנים, מה צריכים לעשות המאמנים באימונים ובמשחקים, מה מטרות הנבחרת, אלו שחקנים צריכים לנסוע, מה צריך האיגוד לספק, מתי להתחיל להתאמן ועוד...
כתבות אחרונות באתר
|
|