ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

חריש עמוק 2 - פיינל פור בתי הספר
יואב חריש ,11/01/2008

יואב חריש נהנה משני משחקי חצי גמר נהדרים: על הטעויות של הגימנסיה, הלחץ של נועם לוי וגם הפנייה לאימון של עירוני ט' ביום שני הקרוב.

שני חצאי גמר נהדרים היו לנו אתמול ברמה"ש. שני המשחקים הוכרעו בתחילת הרבע הרביעי ובשבוע הבא יתקיים משחק הגמר בין עירוני ט' ל'בליך' ר"ג. לקראת משחק הגמר אכתוב טור השוואה בין הקבוצות, בינתיים מספר אנקדוטות לגבי משחקי אתמול וקצת המלצות להמשך השבוע.

בליך- גימנסיה
- בעיית הרכז בגימנסיה הייתה משמעותית מאוד. זיגדון ורוב לחצו ללא הרף ומנעו מהגימנסיה להגיע למשחק מסודר ולהתחיל תנועה בהתקפה, בעיקר בחצי השני. בן דרור, מיארה, אלי ומייזליק נכנעו לאינטנסיביות הבלתי נגמרת של צמד הגארדים הרמת-גנים ולא הצליחו לייצר ביטחון במשחק הגימנסיה, לכך הצטרפו החטאות הלייאפים הרבות והמייאשות.
- כל עוד איגור היה דומיננטי מתחת לסל של בליך היה לגימנסיה כוח שיכול לשבש לבליך את המשחק. ברגע שאיגור ירד לספסל ברבע השני להרבה דקות וכששיחק ברבע השלישי החטיא מתחת לסל זריקות קלות, הוא הפך להיות נטל בהגנה, לא הצליח להגיב ל-P & R של בליך ולבידודים של יואב ארביב עליו.
- דאבל אפ אגרסיבי על זיגדון שדחף אותו לכיוון קו האורך ולא לכיוון האמצע היה יעיל וגרם לאיבודי כדור ולנק' במתפרצות כשהמשחק המסודר היה תקוע. אבל זיגדון לא כפה את עצמו על המשחק, בניגוד לבן דרור ואלי שניסו בכוח להשיג נק', היה סבלני, הפעיל את האחרים ונתן לרוב שהיה מצוין בשני צידי המגרש להוביל מתי שרצה.

- שתי טעויות גדולות של הגימנסיה ברגעים חשובים הפכו את המומנטום:
* חמש דקות לסיום הרבע השלישי, ביתרון 47-40, לקח קרפלס (שהיה מצוין ומגוון) ריבאונד בהגנה אבל חבריו ברחו למעלה והוא איבד את הכדור לזיגדון. קרפלס הוסיף חטא על פשע כשביצע עבירה על זיגדון בזריקה מהשלוש.
* שתי דקות לאחר מכן, ביתרון 50-44 לגימנסיה, כדור חוץ של בליך עם שלוש שניות על שעון ה-24. בלבול בהגנה השאיר את רוב לשלשה עם הבאזר שנתנה את האות לריצה שתביא למהפך בתוצאה ובעיקר בשליטה במשחק.
- הגימנסיה קרסו מבחינה הגנתית באותן חמש דקות, בהן בליך קלעו 20 נק'. הגימנסיה ביצעו רק שלוש עבירות בכל הרבע ולא הפריעו לבליך לחולל מהפך. הגארדים של הגימנסיה קרסו תחת הלחץ והעומס, מה שהשפיע על הההגנה שלהם ואיפשר לאלפישר לזרוק חופשי, לארביב לחדור נהדר ובקלות ולזיגדון להריץ מתפרצות.
- אלפישר חגג עם שלשות ששוברות בדיוק במקום הכי כואב בזמן הכי חשוב. אבל חייבים לשים לב לעובדה שהשלשות שלו מוציאות את המגן החוצה והוא יודע לחדור לסל ולסיים מתחת לסל. החדירות שלו ושל ארביב היו לא פחות כואבות מאשר השלשות שלו.

עירוני ט'- היובל
- לא ראיתי בשנתיים האחרונות עד אתמול משחק של הרצליה (רוני קאן) שבו הם ספגו כ"כ הרבה סלים קלים בצבע או שהם זרקו כ"כ הרבה שלשות וכ"כ פחדו לחדור לסל. הם לא התמודדו מול הלחץ הבלתי פוסק של נועם לוי. שמואלי במשחק חלש נשען מרוב עייפות על הברכיים אחרי ארבע דקות, וינטר, שמואלביץ', חכם וחממי, כולם נטרפו ע"י לוי.
- אם לעירוני ט' היה ספסל וכוח הם היו לוחצים את האיזורית על 3/4 מגרש יותר פעמים, לא רק אחרי עונשין וגומרים את היובל מוקדם יותר. תמיר זקס נתן דקות טובות מהספסל עם הגנה אגרסיבית על מובילי הכדור ושלשה כבונוס. הוא ועמית בורסוק מהווים כרגע את כל הספסל של עירוני ט'.
- חבל שטישמן, כשרון כזה גדול, משחק בכזה חוסר ביטחון. הוא מנהל את ההתקפה צמוד לקו החצי, חודר פעם בשעה לסל, לא מהווה איום על הסל ובעיקר לא רגוע, דבר שמשפיע בעיקר על ההגנה החלשה שלו ועל ביצוע עבירות טיפשיות.
-זה מאוד מרשים שבוכמן חוסם כל דבר שזז, זה פחות מרשים שהוא מסתכן כל פעם בעבירה ומשאיר ריבאונד התקפה חשוף. זה עוד פחות מרשים שרוטנברג לא מסיים עם 15 ריבאונד בהגנה כל משחק ונותן ליריבים ביטחון בצבע. זה הכי לא מרשים שעבודת הרגליים של רוטנברג בהגנה פשוט איומה ועוברים אותו בלי להתאמץ.
- מצד שני את חוש ריבאונד ההתקפה של רוטנברג אי אפשר לממד, טיימינג זה כישרון, מיקום זה כישרון ושכל, אבל יכולת הניתור שלו מהמקום ובעיקר היכולת לבצע מספר ניתורים במקום בשביל לקחת את הריבאונד ובשביל לזרוק (ואם מחטיא לקפוץ שוב, לקחת שוב ולזרוק שוב) זה בהחלט משהו שאפשר ללמוד ולעבוד עליו.
- מה שמדהים אצל בוכמן זה לא רק ראיית המשחק, המסירות הארוכות והובלת הכדור. המדהים הוא שאת המסירות הנהדרות שלו הוא מוסר תוך כדי תנועה ותוך כדי כדרור, לא כשהוא עומד סטטי בלי לכדרר ומחפש אנשים. ומה שהכי מדהים זה שהוא רק בכיתה י"א, לאן הוא יכול להגיע ומה הוא יכול להיות, ללקק את האצבעות
- שחקנים על קו העונשין לא מסיימים את הזריקה. הם זזים לפני שהכדור מגיע לטבעת וחושבים שאין לזה השפעה על הזריקה. התחושה אולי נכונה, האמת היא שהתזוזה שלהם אחורה (רוטנברג, טישמן) או קדימה (בוכמן) מתרחשת בסמוך לשחרור הכדור. זה גורם לאי השלמת הזריקה, מה שנקרא Follow Through.

אם הייתי פרנקו
הייתי נוסע עם ר"ג למשחק החוץ בב"ש בליגה לנוער ביום שני ומצטרף לבורגר בצוות האימון. חשוב להיות כמה שאפשר עם השחקנים כי השנה לא הייתה ליגה ארוכה בביה"ס אלא טורניר מקוצר ודני אימן את הנבחרת רק ארבעה משחקים, שניים מהם מקוצרים. שיתוף הפעולה שלו על הקווים עם בורגר פורה ומוצלח, ואני משער שלבורגר אין בעיה לזוז הצידה בנוער למשחק אחד כדי שדני ירויח עוד 40 דקות עם השחקנים לקראת יום חמישי.

אם הייתי פלדה
הייתי בצער רב מוותר על משחק הליגה של נתניה בגליל (אלא אם הצליח להקדים אותו לשבת או לראשון) ונוסע לב"ש ולראות את ר"ג, או לפחות דואג שיצלמו את המשחק. נכון, כולם מכירים את כולם ויכול להיות שגם אם ר"ג יכינו דברים לגמר הם יחביאו אותם מול ב"ש. אבל דווקא במקומות הכי לא צפויים אפשר ללמוד עוד משהו קטן, לגלות עוד פרט חשוב, לראות מהלך מנצח שיכול להשפיע על הגמר ביום חמישי ויהיה שווה את כל הנסיעה לדרום.

אימון עירוני ט' ביום שני בערב בהדר יוסף
החמישייה של עירוני ט' תחולק ביום שני במשחק הצמרת בין מכבי ת"א להפועל גבעתיים. במכבי טישמן, לוי ובוכמן, בגבעתיים רוטנברג והראל. המשחק חשוב מאוד ולא כדאי לשחקנים לחשוב רק על יום חמישי, שכן משחק טוב אחד מול השני יכול להיות הכנה מצוינת לגמר. לטישמן ולוי תהיה הכנה לקראת זיגדון את רוב בדמות צמד הגארדים בן דוד ודגן. בוכמן יתכונן לארביב, רותם ואלפישר דרך רוטנברג ובעיקר עידה הנהדר, שמשלב תנועה מתחת לסל עם זריקה מבחוץ. רוטנברג יפגוש אגרסיביות מסוג שונה מול בוכמן ורום והראל יתמודד מול בן רייס המצוין כהכנה ליעקובוביץ'. בכל מקרה, העיקר שתשחקו הוגן ולא תפצעו חס וחלילה את חבריכם לנבחרת.

כל הכבוד
לערוץ הספורט - על שני שידורים ישירים והשקעה כאילו היו משחקי ליגת על בוגרים.
לאוהדי ארבע הנבחרות - על עידוד ספורטיבי שדחף את הנבחרות והזכיר לכולם שאפשר לעודד גם אחרת.
לאנשי רמה"ש והתאחדות בתי"ס - על הארגון הנפלא של המשחקים והסדר המופתי ביציע, על המגרש ומחוץ לאולם.
לשופטים - על הכבוד למאמנים, לשחקנים ולעוזרי המאמנים, על שלא נדנדתם שישבו וידעתם להבחין בין הערה של עוזר המאמן למאמן או לשחקן לבין הערות על השיפוט שלגביהן צריך מיד להושיב ולהזהיר.
לשניצלייה- חיכיתי אומנם עשרים דקות עד שקיבלתי את הצלחת חומוס, אבל לקחת רק חמישה שקלים? יפה.