|
מצטייני העונה בליגת העל לעונת 06/07
ספסל
,08/06/2007
שבוע אחרי סיום העונה, ורגע לפני שמתרכזים בנבחרות, מערכת האתר בוחרת את מצטייני העונה בליגה. מחמישיית העונה, דרך התגלית והשחקן המשתפר, ועד הקהל המצטיין, הזר המיותר והקאמבק של העונה.
שחקן העונה: לי ניילון
כולם כבר שכחו, אבל במשחקי הטרום-עונה, בני השרון חטפה תבוסות בקפריסין וטורקיה, כשהיא מתקשה לעבור את רף 60 הנקודות. ואז, רגע לפני פתיחת הליגה, הנחית כאן אלדד אקוניס את הפורוורד הבעייתי ושבר את השוק. כבר מהרגע הראשון הראה ניילון שמדובר על שחקן בקליבר שלא ראינו כבר הרבה זמן. עם 20.6 נק', 5.5 ריב' ו2.2 אס', הפך האיש והאפרו את הקבוצה מהשרון למועמדת לזכייה בתארים, ועם קצת יותר עזרה ברגעי האמת, יכל לעשות איתה היסטוריה.
שחקן העונה הישראלי: רביב לימונד
קצת בעייתי בדר"כ לבחור שחקן עונה מקבוצה שלא ממש עמדה במטרותיה, אבל לכו תדעו איפה הייתה נהריה בלי רביב לימונד. אחרי עונות קיפאון על הספסל הירושלמי, הגארד הנתנייתי הצפין לעין שרה ועשה שם עונה פשוט אדירה. הוא הפגין יציבות מרשימה לאורך כל העונה, קלע באחוזים אדירים מעבר לקשת וחיפה על העדר רכז זר רוב העונה. אחרי עונה כזאת, אפשר לחזור לצפות מהכישרון הגדול לגדולות ונצורות בעתיד.
חמישיית העונה:
רביב לימונד, מרכוס האטן, טרה סימונס, לי ניילון ומריו אוסטין
סיום העונה של מרכוס האטן לא ממש עשה לנו חשק לבחור אותו, בדיוק כשם שלאשקלון נגמר הרצון לראות אותו, אבל בשנתו השלישית בארץ, המשיך האטן להפגין יכולת גבוהה והשאיר את הקבוצה הדרומית בליגה. 20 נק', 5.0 ריב', 4.5 אס' ו2.7 חט' למשחק זה שורה של סופרסטאר, חבל רק שהברגים בראש לא מסודרים כמו שצריך. כשהם כן, כמו בתחילת העונה או ברבע השני המדובר במלחה, אף אחד לא יכול עליו.
לגבי טרה סימונס באמת שלא היו התלבטויות. בשנתו השניה בלבד באירופה, הצטרף הגארד מוושינגטון לגליל כשהיא הייתה בתחתית, והוביל אותה עד למקום השלישי. הוא אמנם לא הראה הרבה מעבר לקליעה, אבל את זה הוא עשה מצוין, עם איכויות סקורר מפתיעות ומרשימות, ואחוזים גבוהים מאוד מכל הטווחים. ואם האיש נבחר לחביב הסיפרה, מי אנחנו שנתווכח?
מריו אוסטין אמנם סיים את העונה בטעם מר עם 1 מ6 מעבר לקשת בגמר מול מכבי ת"א, אבל במשך כל העונה עשה את ההבדל בין ירושלים ליתר הליגה. הקלות בה הבחור עושה את הנקודות שלו, גורמות לתהות מה היה קורה לו היה חרוץ מעט יותר גם בצד השני של המגרש. בסה"כ, אין ביבשת הרבה שחקני פנים עם יכולת קליעה כזאת, ובעונה הבאה גם מנהל הבנק שלו ידע את זה.
המאמן: אפי בירנבוים
סיום העונה המרשים של הגליל כמעט גרם לנו לבחור בעודד קטש, אבל אם יש מישהו שבאמת הגיע לו לזכות בתואר העונה, זה דווקא מאמן בני השרון. היחיד שהצליח לפגוע בכל חמשת הזרים שהנחית ולא החליף אף אחד כל העונה, החזיר את הקבוצה המאוחדת מהשרון לצמרת והגיע כפסע מגביע שני בקריירה. ואתם יודעים מה? רק על איך שהוא הצליח להסתדר עונה שלמה עם ניילון מגיעה לו הבחירה הנ"ל.
חמישיית הישראלים: דרור חג'ג', רביב לימונד, טל בורשטיין, עומרי כספי ואיציק אוחנון
משפט על כל אחד: חג'ג' עשה עוד קפיצת מדרגה גדולה, ניצל את החוק הרוסי לטובתו וגם אם סיים את העונה קצת חלש, ירושלים הרוויחה רכז מחליף נהדר. בורשטיין התאושש מפציעה לא קלה, וממש במו ידיו הביא לצהובים אליפות נוספת. כספי התעקש לעזוב את נוקיה לטובת החממה בכפר בלום, שיפר את הקליעה והוסיף עוד כמה דברים תחת הכותרת "אפסייד" ברשימות הסקאוטים. אוחנון, כמו לימונד, חזר לככב בליגה אחרי ייבוש במלחה, וסוף-סוף התחיל לממש חלק מהפוטנציאל שכולנו יודעים שטמון בו.
תגלית העונה: גוני יזרעאלי
רק בשביל הילד מהעמק היה שווה כל עניין החוק הרוסי. יזרעאלי, שבעונה שעברה חזר לעפולה מניסיון ליגת על לא מוצלח בגבעת שמואל, השתלט על עמדת הרכז הראשון, הריץ את הקבוצה ללא רגשי נחיתות ועם המון התלהבות וקטף את תואר מלך האסיסטים בקלות. ליזרעאלי נתונים מצויינים והבנת כדורסל פנטסטית, ואם עוד כמה שיפורים אולי יוכל אפילו להגיע לנבחרת.
השחקן המשתפר: יהוא אורלנד
האמת שאנחנו מרגישים קצת מצחיק לבחור דווקא את אורלנד לקטגוריה הנ"ל, כי הוא הרי לא ממש שיפר שום אספקט במשחק. אלא שבניגוד לשנים קודמות, הצלף ממשגב ידע להראות עקביות והראה שהוא שחקן ליגת על לגיטימי. קצת מאוחר אולי לבקש שילמד דברים נוספים, אבל עד שיש פה פיור שוטר שיכול לדפוק שבע שלשות ברבע, מה לנו כי נלין?
שחקן ההגנה: טרנס מוריס
ויתרנו השנה על בחירת חמישיית שחקני ההגנה, כי בקטעים ארוכים מהעונה הפכה המילה שמירה לכמעט מגונה. ככה שנשארנו עם בחירה בין שלושה חוסמים אדירים, וויין וואלאס, עוסמאן סיסה ומוריס. אז ירושלים לא בדיוק הצטיינה בהגנה העונה, אבל השיפור האדיר שהביא לה הפורוורד היעיל ממרילנד לא יכול להשאיר אותו בלי שום תואר אישי. האיש קופץ לשחקים, וגם זריקות שהוא לא חוסם, הוא פשוט משנה באוויר, ודי להזכיר שלצידו בקו הקדמי שובצו שומרים כמו אוסטין וגולמאץ כדי להבין את גודל הישגו.
הזר המיותר: נואל פליקס
שנה שניה ברציפות שזאת הקטגוריה הכי קשה לבחירה, אבל עדיין אין ספק שהפורוורד של הצהובים, שהפך ליקר שחקני הפוסטר מאז טי.טי פופה, הוא הבחירה המתבקשת.
הקהל: גלבוע/עפולה
טוב נו, אין ספק הרי שהתואר מגיע להפועל ירושלים, אבל אם ב-NBA נותנים MVP לדירק נוביצקי רק כי סטיב נאש כבר זכה פעמיים, אז גם לנו מותר. האוהדים של עפולה, יחד עם אלו של יקנעם/מגידו, החזירו את הכדורסל לעמק ובגדול, ועם שחקני בית כמו יזרעאלי, אין סיבה לא למלא את האולם כל ערב.
הקאמבק: גילי מוסינזון
באחד ממשחקי ליגת העל לבתי"ס ריאיינו את בן חסמב"ה האובד, וכשכבר נדמה היה שמדובר על שחקן עבר, הוא פתאום הפציץ כהרגלו: "אני הולך לחתום בקבוצה מליגת העל. עוד רמז: מהצפון. עוד רמז: אני כבר כמה שנים רוצה לשחק בה". מוסינזון, שלא פתח את העונה בנסיבות מאוד מוזרות, הגיע לכפר בלום ומיד מצא בית חם. מלבד הטירוף וההגנה שהוא מביא תמיד, הוכיח מוסינזון שגם התקפה היא לא מילה גסה, קלע 41% מעבר לקשת ואפילו מהקו חזר לאחוזים נורמליים.
השחקן השישי: ג'ייסון וויליאמס וסשה בראטיץ'
נראה לנו שלא לחינם שתי הקבוצות שידעו לקרוא את היתרונות של החוק הרוסי הכי טוב הצטרפו לשתי הגדולות בפיינל פור. גם קטש וגם בירנבוים ידעו להעלות אס מנצח מהספסל, בדמות פורוורדים שעושים קצת מהכל, בלי הרבה אגו ותוך שקט תעשייתי מרשים.
כתבות אחרונות באתר
|
|