אפי. מאמן הסיבוב
|
ליגת על - נבחרי הסיבוב הראשון
ספסל
,03/02/2007
הוא התחיל באיחור, יצא לפגרה של חמישה שבועות ועכשיו כשהוא יוצא לעוד שבוע מנוחה, הגיע הזמן לבחור את מצטייני הסיבוב הראשון בליגת העל.
שחקן הסיבוב
התלבטנו ארוכות בין לי ניילון לבין ניקולה וויצ'יץ'. אחרי הכל, לולא הקרואטי של הצהובים, מי יודע איפה הם היו נמצאים כיום, אבל מצד שני קשה לבחור MVP שנח משחקים שלמים כי הקבוצה שלו מספיק עמוקה גם בעונה כזאת כדי לנצח את יריבותיה. וכך נפל הפור על השחקן שהחזיר אותנו אחורה לשנות התשעים, בהם הזרים שנחתו כאן היו בעלי עבר NBA מוכח, וגם אם לא בכושר שיא, לפחות לא עם רגל וחצי בפנסיה.
ניילון פתח את העונה בסערה עם 31 נקודות בכפר בלום ב26 דקות בלבד, אחרי זה הפציץ 40 נגד ראשל"צ ובהמשך מעט נרגע, כולל משחק נוראי באשקלון בו רשם שפל עונתי בהפסד מתסכל. אבל אותנו ניילון קנה לא בפשטות והקלות בהן הוא מגיע ל20 נקודות כל ערב, אלא דווקא בגלל שלמד לתרום גם ביתר האספקטים, ואפילו, ירחם השם, למסור אסיסטים לארז כץ וסקוט גרינמן.
הפורוורד של בני השרון הבין שהחומר האנושי מצוין, קאדר הזרים הוא מהטובים ביותר שנראו כאן מזה שנים מחוץ להיכל נוקיה, ושעם קצת מזל ואולי איזה תואר בעונה הבאה הוא הולך לסגור חוזה עטיר דולרים בקבוצת יורוליג. אם הוא ימשיך בכושר הפיזי והמנטלי הנוכחי, השמיים הם הגבול עבורו ועבור קבוצתו.
ניילון. שחקן הסיבוב (צילום: אוהד רדליך)
הישראלי של הסיבוב: רביב לימונד
בסיבוב השלישי של העונה שעברה הפציע רביב לימונד פה ושם מהספסל האדום עליו יובש במשך שנתיים וחצי והראה לנו כמה בדיוק אנחנו מפספסים. כבר התחלנו לפחד שהכישרון האדיר הזה ילך לאיבוד, אבל המעבר לעירוני נהריה החזיר לו את הביטחון והבמה לה חיכה במשך הזמן הארוך הזה שהלך לאיבוד.
לימונד משחק עם ביטחון מרשים וללא פחד, והוביל את נהריה לניצחונות גדולים בבית על ירושלים ומכבי בגביע, כשגם פציעה טורדנית לא עוצרת את הפריצה שלו. מלבד הקליעה הפנטסטית מעבר לקשת (56%) שלא הייתה בעבר, הקרוס אובר שלו הוא מהטובים שהיו אי פעם לגארד ישראלי, וגם אם ההרפתקנות שלו לפעמים מביאה לריבוי איבודים, כל אסיסט אצלו זה בון-בון. אם בית-הלחמי יצליח להסב אותו לרכז אמיתי, לא רק נהריה תרוויח, אלא בעיקר הנבחרת.
לימונד. הישראלי של הסיבוב (צילום: לירון מולדובן)
חמישיית הסיבוב: רביב לימונד, מרכוס האטן, סשה בראטיץ', לי ניילון וניקולה וויצ'יץ'
את רוב הסיבוב הראשון שיחקה אשקלון עם שני זרים בלבד, אבל התרומה שלהם לא נפלה מאף רביעיית זרים בליגה. הסיבה העיקרית לכך היא מרכוס האטן הנהדר, שמראה לנו השנה שהוא יודע לעשות עוד דברים חוץ מלקלוע. מלבד כמות הריבאונדים הנאה עבור גארד שהוא מוריד גם השנה, אנחנו רואים אותו מחפש יותר את החברים ובעיקר לוקח אחריות. בלעדיו, הקבוצה של רוני בוסאני הייתה המועמדת מספר אחת לירידה.
אולי כבר הספקתם לשכוח, אבל את פתיחת העונה עשה סשה בראטיץ' באוקראיינה, כשהוא מתווכח דרך בתי הדין של פיב"א עם גליל עליון לגבי המשך חוזהו בקבוצה. הסרבי הפסיד בבוררות, אבל חזר מיד וכבר בשובו הוביל את גליל לניצחון חשוב. הפורוורד הנהדר הוא עמוד התווך של הקבוצה של קטש העונה, עם אחוזים פנטסטיים מכל הטווחים ויציבות נאה בהספקת הנקודות. עכשיו, עם הגעתו של סימונס אולי ירד מעט מהנטל על בראטיץ', שהחזיק את ההתקפה הגלילית על כתפיו החסונות.
על ניקולה וויצ'יץ' נדמה שכל מילה כבר מיותרת. ובכל זאת, הסנטר הקרואטי הוא הבאנקר הכי גדול כרגע בליגה. עושה את העבודה בכל ערב, קולע, מוריד ריבאונדים, מוסר ואפילו מוליך את הליגה בחסימות. אף שחקן בליגה לא יכול לעצור אותו עם הגב לסל, ומאמני היריבה צריכים לבחור את הרעל שלהם: להישאר איתו באחד על אחד ולחטוף ממנו את הנקודות, או להביא דאבל-אפ ולראות אותו מוסר עוד אסיסט. גם לבצע עבירות עליו אי אפשר השנה עם כאלו אחוזים מרשימים מהקו. מכבי שילמה הרבה כסף הקיץ כדי להשאיר אותו, והוא מצדיק כל סנט.
מאמן הסיבוב: אפי בירנבוים
את הפגרה העבירה בני השרון בספיגת תבוסות כואבות בטורנירים בקפריסין וטורקיה. הקבוצה של אפי בירנבוים איבדה את קורליאונה יאנג בנסיבות מוזרות, וחסרה בבירור סקורר, כשהיא בקושי מצליחה לקלוע 60 נקודות במשחקי האימון שלה. ואז, רגע לפני העונה, נחת פה לי ניילון, ופאזל הושלם.
אפי, יחד עם אלדד אקוניס, הביא לפה סוללת זרים מרשימה, ששניים מהם שיחקו גם בעונה שעברה, וצירף אליה ישראלים שאימן בעבר כארז כץ ומשה מזרחי. בני השרון הפסידה העונה רק שני משחקים, אחד על חודו של סל והשני אחרי שהובילה במשך שלושה רבעים בהיכל נוקיה. בסוף העשור שעבר הוא כבר הצליח לייצר בירושלים קבוצה שיודעת לא ליפול מול החלשות ולנצח גם במגרשי החוץ הכי קשים, ובינתיים זאת גם התמונה בהרצליה. אם הקבוצה של השועל הותיק תמשיך לתפקד כמו בסיבוב הראשון, למכבי בהחלט יש ממה לחשוש.
תגלית הסיבוב: גוני יזרעאלי
הבחירה הכי קלה שיכלה להיות לנו. הרכז הצעיר מקיבוץ גבת חזר בעונה שעברה לקבוצת הדגל של העמק, והקיץ קיבל צ'אנס להוביל אותה בליגת העל אחרי הויתור של חולון. כבר ממשחק הבית הראשון הוא הראה שהוא מוכן למשימה, עם ערב ענק והירואי נגד הפועל ירושלים, כשהוא חוזר לשחק עם תפרים ותחבושת מפחידה לראשו.
בתחילת העונה נפל יזרעאלי מהרגליים לא פעם ברבע האחרון בהיעדר רכז שיהיה כעזר לנגדו, אבל לאחרונה הצטרף אליו אבי סוכר וביחד הם יוצרים קו אחורי מרתיע ומרגש גם יחד. יזרעאלי הצעיר עוד צריך לשפר את בחירת הזריקות, האחוזים מהקו וגם לקצץ בכמות האיבודים, אבל כבר כרגע הוא מלך האסיסטים ובעיקר המלך של עפולה, שלא נאמר אחד השחקנים שיותר כיף לראות בליגה.
יזרעאלי והתחבושת
נשארו בחוץ
ריקארדו מארש השחקן הכי יעיל בליגה, ומאז שהגיע לאשקלון הוא נותן תרומה יציבה ומרשימה בצבע בכל משחק. ג'רמיין הול עושה עבודה שקטה ויוצאת-דופן בעפולה, עם מספרים מרשימים מאוד, אתלטיות אדירה ולולא מאזן הבית המביך של קבוצתו, מבטיחים לכם שהוא היה נכנס לחמישיית הסיבוב.
ג'ייסון וויליאמס הוא הזר הכי פחות מדובר של בני השרון, אבל בשקט-בשקט הוא עושה את שלו ובמשחקו הרב-גוני אחראי במידה רבה להצלחת הקבוצה. עידו קוז'יקרו כבר חזר להוביל את מלכות הסלים הישראלית, אבל סיום חלש של הסיבוב השאיר אותו בחוץ. ישראלי אחר שהיה אמור להיות כאן הוא מתן נאור, שפתח את העונה מצוין ובלעדיו ירושלים הייתה פותחת את העונה 0-4, אבל פציעה לא נעימה בהרצליה השביתה אותו בשיא פריחתו ההתקפית.
כתבות אחרונות באתר
|
|