ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

משגב עם
שגיא ניר ,15/10/2004

בעונה שעברה חגגו בירכא עליה של קבוצה דרוזית ראשונה לליגה הלאומית. נפגשתי עם ליאור שגב, הפועל ירכא, לשיחה על גיאוגרפיה וכדורסל.

15 קילומטרים דרומית-מזרחית לנהריה. פונים בצומת ג'וליס ועולים על כביש 8533. הכפר ירכא בגליל, במשך שנים בירת הג'ינסים של הצפון, הוכיח בשנה שעברה שיש לו גם יותר. גם בתחום הספורט. העליה המטאורית של קבוצה דרוזית לליגה הלאומית לא הפכה את ההיסטוריה להיסטריה. למה? כי זה כדורסל. מה? כי זו קבוצה צפונית. אה, כן. וזה חור אי שם. אז הגיע הזמן לשים לזה סוף.

כבר שנים שיש בירכא כדורסל. קבוצה קטנה ולא מזיקה. לא מורגשת, לא מזיקה. לפני כמה שנים הגיע אליה ג'קי דוד. שחקן ותיק, שיחק שנים בלאומית (אז ליגה ראשונה) במכבי קרית מוצקין ומכבי חיפה. לפני שנתיים החל לאמן בקבוצה, לפני שנה תלה את הנעליים. נניקשוילי. מוטי, האח הבכור ממשפחה בת 3 כדורסלנים. 6 שנים בקבוצה. לפני 3 שנים הגיע רפי חיידר אחרי קריירה ארוכה ומפוארת במכבי חיפה. לפני שנה – עליה. ללאומית.
במסגרת פרויקט פתיחת העונה בליגה הלאומית, ניצלנו את ההזדמנות לשוחח עם אחד המועמדים בפרויקט "שמונה בעקבות אחד". ליאור שגב, 21 מקרית ביאליק, שנה שניה בקבוצה. המיקרופון אצלך, ליאור.

"ההרגשה לשחק בקבוצה דרוזית? כל מקום שאני אבוא ואשחק בו אני לא אשנה את הגישה שלי למשחק או את היחס שלי כלפי השחקנים. דרוזים, יהודים. זה לא משנה. אז אפשר להגיד שלשחק במקום כמו ירכא זה לא שונה מלשחק במקום כמו ביאליק או צפת".
"בקבוצה כולם מסתדרים עם כולם נהדר, יש אווירה ומירקם חברתי ממש מעולים וזה נותן אווירה של הנאה באימונים ומחוצה להם .השיא בירכא היה בשנה שעברה בעצם העובדה שעשינו היסטוריה ועלינו לליגה הלאומית ובכך הפכנו להיות הקבוצה הראשונה מהמגזר שעשתה את זה. זה משהו שבטוח אני לא ארגיש בקבוצה אחרת".
בספרי ההיסטוריה תמיד מוצגות תמונות של המון מאושר יוצא לרחובות. אני שואל את ליאור על הקהל בירכא. "היחס של היישוב תלוי מאד בהישגים שלנו. כשיש ניצחונות אז הקהל דוחף ומעודד וכשמפסידים הקהל יכול גם לא לבוא, אבל השנה כשעלינו ללאומית יש חשיפה יותר גדולה בכפר. החבר'ה כאן הבינו שלעלות על המפה אפשר גם דרך הספורט".
הראיון נערך מעט לפני שהתחלפה המועצה בירכא, בעקבותיה התחיל הברדק הכלכלי. ליאור ממשיך: "אנשים מתחילים לדבר עכשיו על הגדלת התמיכה והגדלת התקציב , יש יותר שאלות על הקבוצה, השחקנים המקומיים הפכו להיות שמות מוכרים בספורט ובמגזר שלהם וזה רק עשה טוב שעלינו ליגה".

ליאור שגב, 190 ס"מ של כישרון, התחיל לשחק בגיל 11 בבית ספר לכדורסל בקרית ביאליק. מאוחר יותר היה מהבולטים שבשחקני נבחרת הקאדטים של ישראל, שיחק בנוער של קרית ביאליק מגיל 16 ובאורט קרית ביאליק מכיתה י'. "בשנה האחרונה שלי בליגת-העל לבתי-ספר הייתי הקפטן של הנבחרת, הגענו לגמר והפסדנו ללאו-בק חיפה של קובי אייזיק וולאדי ירמישין". ליאור מצטנע. באותה עונה, 2000/01, הוא הוביל את אורט קרית ביאליק לגמר ליגת-העל עם ממוצע של 15.8 נק' 3.5 אס' 5.3 רב' ו- 2.3 חט' למשחק. הוא נבחר ע"י ספסל בדראפט השנתי במקום ה 5, זכה ב 2 גביעי MVP בשידורים הישירים של הערוץ הראשון, נבחר לחמישיית השנה בליגת העל לבתי ספר, ולאחר מכן עלה לליגה הלאומית לנוער עם מכבי קרית-ביאליק.

בשנה שלאחר כתה י"ב, עבר ליאור לנהריה שרכשה את כרטיס השחקן שלו מביאליק. "זו השנה שהייתה המדהימה ביותר, כזו שאני בחיים לא אשכח בגלל העליה לליגת העל לבוגרים". ליאור שיחק כ- 15 דקות בממוצע למשחק, כמחליף של עמית בן דוד. "שנה לאחר מכן התגייסתי לצה"ל ועברתי לשחק בהפועל צפת מהלאומית. השנה שם הייתה קשה מאד, לא היה כסף כל העונה וגרתי בצפת עם עוד 2 שותפים (ברטי בוטנרו ורז מנשה ששיחקו גם הם בצפת באותה עונה). בצפת לא קל בחורף, ובטוח לא קל שאין לך חימום או חשמל...." באותה עונה קלע ליאור כ-15 נק' בממוצע למשחק "אבל כל זה לא היה שווה כי ירדנו ליגה. מאד התאכזבתי כי לרדת ליגה זה דבר קשה מאד".

הקיץ חלף, וליאור שגב חתם בהפועל ירכא. "המעבר לירכא של ג'קי דוד התברר כהחלטה הטובה ביותר שעשיתי עד עכשיו" אומר ליאור. "היתה לי שם שנה מעולה ועלינו לליגה הלאומית". אני שואל אותו על ג'קי דוד המאמן. ליאור לא מהסס: "העבודה עם ג'קי מאד מיוחדת, הוא בן אדם מיוחד מאוד. מכיוון שרבים נוטים לבלבל בין ג'קי השחקן לג'קי הבן- אדם, מחוץ למגרש הוא סבל במשך השנים מתדמית מסוימת, שנבעה מהצורה שבה שיחק. מי שלא הכיר אותו באופן אישי, וגם אני כשבאתי לירכא חשבתי על ג'קי השחקן, משמועות. נוכחתי לגלות בן אדם אמיתי וכנה, שנוח להסתדר איתו מחוץ למגרש וכיף לשחק בשבילו." ליאור לא מרפה: "ג'קי נותן לך ביטחון לשחק את המשחק שלך ולהוציא את הכישרון החוצה, משהו שהייתי צריך אחרי השנה בצפת שהיו לי הרבה ספקות לגבי היכולת והעתיד שלי , אבל אלו החיים של ספורטאי, עליות וירידות, וצריך תמיד להמשיך להאמין".

אני שואל את ליאור על הציפיות מהעונה בלאומית. הבחור בן ה-21 עונה בדיפלומטיות. "המטרה של הקבוצה היא דבר ראשון לתקוע יתד בלאומית, לבנות מסורת ולבנות משהו שיישאר ולא ייהרס אחרי שנה כמו שקורה בהרבה מקומות עכשיו בליגות שלנו .יותר מזה אסור לבוא בציפיות או בהצהרות מוגזמות כי אחרי הכל צריך הרבה עבודה קשה והרבה אמונה כדי להגשים את המטרות שלנו".

במשך הראיון מרבה ליאור לספר על הקשר המיוחד בין השחקנים בקבוצה, הגיבוש והאימונים הטובים. הפרגון והצניעות של השחקן הצעיר, גורמים לי להרגיש בטוח עם הבחירה של ליאור כמרואיין. עם השאלה האחרונה שלי, על הציפיות שלו מעצמו, הוא כבר עונה כמו שגריר מנוסה: "הציפיות שלי מעצמי הם לתת 200% בשביל הקבוצה כדי שתצליח. שלי בתור רכז, הציפייה הגדולה ביותר זה לעשות את האחרים טובים יותר, להשתפר ולדעת בסוף העונה שנהנתי ועשיתי את המקסימום כדי לתרום לקבוצה, ולנצח". ואחרי סיום כזה, כל שנותר הוא לאחל לליאור ולקבוצה – בהצלחה!