מצטיין העונה: רז ניסים כהן (הפועל חבל מודיעין)

בעונה שעברה הוא אפילו לא "נכנס לחמישייה", העונה כמעט ולא היה מאמן שלא הזכיר את השם שלו לפחות פעם אחת, וברוב הפעמים באופן חד וברור שלא השתמע לשני פנים: רז ניסים כהן הוא השחקן המצטיין של עונת 2017/18 במחוז הדרומי של הליגה הארצית. הופתעתם? אנחנו מנחשים שלא.

מעבר למספרים, והם היו מדהימים - משהו כמו קרוב ל- 30 נקודות בממוצע למשחק - הגדולה של רז הגיעה דווקא ממקום אחר: מהבגרות שהפגין, מההובלה שלקח על עצמו, ומהעובדה שהצעיד את הקבוצה שלו, שלא שפעה בעומק על הספסל ולא נהנתה מכישרון בלתי נגמר על הפרקט, למקום הראשון בטבלה בסיום העונה הסדירה.

זוהי העונה השנייה של רז ניסים בחבל מודיעין. אשתקד הצטרף לקבוצה בתחילת הסיבוב השני והוציא אותה מהתחתית העמוקה לסיבוב שני כמעט מושלם, והעונה, כאמור, הוא לקח אותה הכי גבוה שרק אפשרה לו העונה הסדירה. עד שהגיע הפלייאוף, ואיתו כבר נגמר הכוח. יוסי מזרחי פגע בינגו, גם בעצם הבחירה ברז להוביל את הקבוצה שלו, וגם ביכולת שלו להעניק לכוכב הגדול של הליגה את כל שהיה צריך כדי להיות זה שסוחף, מוביל, ומשאיר אבק לכל האחרים.

לא פחות משמונה מאמנים נתנו את קולם לתואר השחקן המצטיין של העונה לרז ניסים. שלושה נוספים בחרו בו לחמישייה.

רז: "תודה רבה לכל מי שבחר בי. זו הייתה עונה מטורפת מכל הבחינות, סיימנו סיים במקום הראשון את העונה הסדירה, גברנו על קבוצות הרבה יותר עמוקות מאיתנו בהבדל משמעותי. בסופו של דבר זה השפיע עלינו בפלייאוף וכל הכבוד לפתח תקווה על זה. אני גאה במערכת שנמצאת מסביב לשחקנים ורוצה להגיד תודה מיוחדת לשלושה אנשים.

ליוסי מזרחי המאמן שנתן בי את האמון ונתן לי להוביל את הקבוצה שלו. יוסי הוא מאמן מדהים שאני בטוח שיצליח בליגות הבכירות בעתיד, לאילן סוויסה מנהל הקבוצה והלב של הקבוצה שבלעדיו כלום לא היה קורה, ולצחי הספונסר שלנו שבלעדיו לא היינו מצליחים להגיע לאן שהגענו.

נבנתה כאן בתחילת העונה קבוצה של חברים שאוהבים אחד את השני מחוץ למגרש וזה הוכיח את עצמו כל העונה. בפלייאוף נפלנו בגלל העומק שלנו, אבל אי אפשר להאשים בזה אף אחד. אני בטוח שעם חיזוק נכון בסיבוב השני היינו עולים ליגה. אי אפשר לקחת את העונה המדהימה שחבל מודיעין עשתה השנה למרות שלא הגענו ללאומית כמו שרצינו. מבחינה אישית, בלי עזרה מחבריי לקבוצה לא הייתי מגיע למספרים שהעמדתי העונה בכל משחק.

תודה לבורא עולם על אמונה חזקה. אין יאוש בעולם. עדיין מזמין כל שחקן ישראלי לאחד על אחד מי שחושב שינצח: תקרא את ההודעה ותתייצב... 5 אלף דולר. צא לדרך".

משלימים חמישייה

אבי פוגל (אליצור "איתו" אשקלון)

נציג ראשון לאלופה האשקלונית, שלא נגיד שהשתלטה על נבחרי העונה הזו, אך בהחלט הפציצה. גם על עונתו השנייה בליגה הארצית סימן אבי פוגל וי ענק. אחרי שאשתקד הוביל את יבנה ללאומית, הוא עשה את אותו הדבר גם עם הקבוצה האשקלונית, ונראה שאם יש לאיזושהי קבוצה יומרות מעניינות לעונת 2018/19 - השבועות הקרובים הם אחלה הזדמנות לעשות את הצעד הראשון, ולהחתים אותו.

פוגל אולי לא הציג עונה סופר יציבה, וגם לא היה גדול על הליגה, אבל סיבוב שני נהדר, ויכולת נהדרת עוד יותר בפלייאוף היו אלה שהביאו את השינוי בעונה שלו עצמו ושל הקבוצה כולה. נראה שהחיבור בינו לבין רועי בן יהושע עשה את שלו בצורה יוצאת מן הכלל, ואם לחזור לרגע לפסקה הקודמת - אולי זה כבר קצת מאוחר מידי.

אלן סקוורר (מכבי מעלה אדומים)

הרבה קבוצות מהליגה הלאומית היו שמחות לראות את אלן סקוורר מצטרף אליהן במהלך העונה, אבל מבחינת מעלה אדומים - שכל-כך רצתה לסיים את העונה הזו עם הכרטיס לליגה השנייה אחרי שכשלה בעונה שעברה - השחרור שלו אפילו לא היה אופציה, ואנחנו לא באמת צריכים לספר לכם למה.

זו הייתה העונה השנייה של סקוורר בליגה השלישית. אשתקד הוא כמעט והעלה את רמלה לפלייאוף, העונה הוא הוביל את מעלה אדומים לצמרת הטבלה (ולפרקים אף למקום הראשון), אבל לא הצליח לצלוח עם הקבוצה של אבי סוכר את אתגר חצי הגמר. ובכל זאת, סקוורר היה המנוע מאחורי מעלה אדומים הלוהטת של העונה, ספק הנקודות העיקרי שלה אחרי אלעד כנפו, והאיש שחיבר ופשוט עשה אותה טובה יותר. זה לא הספיק לליגה הלאומית, אבל עם ההתאמות הנכונות יש למעלה את כל הסיבות להאמין שבעונה הבאה, יחד איתו, זה יסתיים טוב יותר.

דן שפי (מכבי פתח תקווה)

הגיבורים הטראגיים האמיתיים של הליגה הארצית בשנים האחרונות נמצאים אמנם במחוז המקביל, אבל למען האמת אנחנו לא לגמרי בטוחים עד כמה העונה האחרונה של דן שפי שייכה אותו אליהם. בכל זאת, פתח תקווה, נטולת יתרון הביתיות שידעה העונה המון עליות ומורדות, לא לגמרי ראתה את עצמה מגיעה לגמר הפלייאוף, ובטח שלא האמינה שתעבור בדרך לשם את מוליכת הטבלה מחבל מודיעין.

ולשפי היה חלק גדול מזה. משמעותי במיוחד. ויעידו על כך מאמני הליגה, שנתנו לו את קולם הן לחמישיית העונה והן לתואר שחקן ההגנה של העונה. אבל שפי של פתח תקווה לא היה רק מר הגנה, הניסיון שלו (שתי הופעות רצופות בפלייאוף עם בת-ים) בהרבה מאוד הזדמנויות התווה דרך, היכולות שלו בהתקפה באו לידי ביטוי יותר מפעם אחת, ושיתוף הפעולה עם החבורה המקומית וחברי המשולש זינדרמן את רבינוביץ', איתם חגג יחד עליה ללאומית לפני 3 שנים עם ר"ג, היה נהדר. זה אמנם לא נגמר בעליה, אבל גם לא היה טראגי במיוחד.

סטנלי ברנדי (אליצור "איתו" אשקלון)

הדבר היחיד שמפתיע בכניסה של סטנלי ברנדי לחמישיית העונה, הוא העובדה שלא שמנו לב לכך שהוא לא היה כאן איתנו בעונה שעברה. ואלוהים יודע איך זה קרה (שילוב של פציעה שהשביתה אותו לתקופה יחסית ממושכת, לצד דומיננטיות של חברו לקו הקדמי של יבנה, ארז מרקוביץ'. הנה גילינו לכם). אבל הנה, השנה הוא פה איתנו, וכמוכם - גם אנחנו לא לגמרי מופתעים.

בגיל 50 הגדיר העונה סטנלי ברנדי מחדש את המושג "תופעה". אם אשתקד הוא היה צריך את הגיבוי של מרקו לפרקים לאורך העונה הסדירה, העונה הוא היה הגיבוי של אחיעד בוקרא, שנעדר לפרקים בשל פציעות, והוכיח שהוא לא גדול על הליגה רק בגיל, אלא גם ביכולת. בגיל 50 ברנדי ממשיך לעשות את הכל מהכל - לקלוע, לקחת ריבאונדים בקלי קלות, לחסום כל דבר בצבע ולחטוף כל כדור שעובר לידו. לא פחות מ- 7 מאמנים אמרו לברנדי "כן", ואנחנו? מי אנחנו שנחשוב בכלל אחרת.

מאמן העונה: רועי מייזליק (מכבי שוהם)

"עזבו, אין לכם סיכוי", "כולם אומרים את זה אבל מגלים מהר מאוד כמה בלתי אפשרי" וכו' וכו'. הטלפון של אנשי שוהם הוצף בקיץ האחרון בלא מעט הודעות מהסוג הזה, חלקם מאנשים שחוו עונת בלהות על בשרם, אחרים שראו מהצד עד כמה לא קל להצליח בליגה הזו ללא עוגנים משמעותיים בסגל, אבל בשוהם האמינו שיש להם קלף מנצח, הלכו איתו עד הסוף, ופגעו בינגו.

הציטוט של רועי מייזליק, שיופיע ממש בעוד שתי פסקאות, יספר לכם בצורה די מספקת את מה שכמה פסקאות שלנו לא בהכרח יעשו, אבל בואו ניקח את העובדות כהוויתן: על הנייר - שוהם הייתה אמורה להתמודד העונה בתחתית הטבלה, לגרד נצחונות, ואולי אולי לחולל נס ולשמור על מקומה בליגה לעונה נוספת. ובפועל - הקבוצה של רועי מייזליק הבטיחה הישארות כמעט בתחילת הסיבוב השני, סיימה במרחק מקום אחד מהפלייאוף, וזכתה, ככה על הדרך, בגביע האיגוד הראשון בתולדותיה.

קרוב למחצית ממאמני הליגה נתנו את כולם למייזליק, שאגב - לו זו הייתה העונה הראשונה בבוגרים - ובחרו בו למאמן העונה, ואתם לא באמת צריכים הצדקות טובות יותר מאלו שתיארנו. במרחק קול אחד ממנו עמד רועי בן יהושע, שמאז שהצטרף לאשקלון באמצע העונה חולל בה מהפך גדול, עד הסיומת הנהדרת בפלייאוף והעליה החלקה לליגה הלאומית.

רועי: "תודה רבה ל'ספסל' ולכל הבוחרים, זו זכות גדולה, וכמובן - גם לאנשים שהביאו אותי לאמן בשוהם, להנהלה, ולמעטפת של 'שחקן אמיתי'. מאחל לכל מאמן לעבוד במקום כזה.

הרבה אנשים מתבלבלים לחשוב, אבל המטרה היחידה שלנו העונה הייתה לחשוף לליגה צעירים מוכשרים שרוצים מאוד להתקדם, להעניק להם את הפלטפורמה ולתת להם לצמוח. ההישגים האחרים שלנו - כמו הזכייה בגביע האיגוד והמרחק הקצר מהפלייאוף - היו בונוס. באיזשהו מקום אני יכול להגיד שישנה אפילו אכזבה מכך שלא נכנסו לפלייאוף, היינו מאוד רחוקים מהתקרה של כל שחקן ושחקן.

בסך הכל העונה הזו הייתה חוויה גדולה, לרגע לא ראיתי בנו קבוצה שמתמודדת למטה, ואני שמח שלאורך כל הדרך עמדנו במה שאמרנו והבאנו חבר'ה שהיו שם בשביל שנצליח לעשות את זה. אני שואף להגיע רחוק עוד יותר בעונה הבאה, אבל המטרה שלנו בשבועות האלה היא לדאוג לשחקנים שלנו להיות במקומות שיהיו טובים להם. כולם יודעים שיש להם בית להיות בו, אבל אני מקווה שלא כולם ישארו ושחלקם יעשו צעד קדימה.

ואחרונה - תודה רבה למשפחה שלי שתומכת מעודדת ומלווה בבית ובמגרש".