צילום: מנהלת הליגה



לקראת הפלייאוף - מה עושים עם הלחץ?
ספסל ,16/05/2018

חודש מאי מביא איתו כרגיל את שלי הפלייאוף וההכרעה בליגות השונות. אבל לצד ההתרגשות של המעמד, יש גם לחץ וחשש לאכזב ברגעי ההכרעה. צופית תדמור, שעוסקת בפסיכולוגיית ספורט וליווי קבוצות, עם טיפים שיעזרו לכם לעבוד גם על הצד המנטלי.

-- צופית תדמור --

אוטוטו מסתיימת העונה וכבר נדע מי הקבוצה המאושרת שתקבל את התואר הנכסף ומי הן הקבוצות שלמרות המאמץ, יחזרו הביתה עם תחושה של החמצה ופספוס ויישכחו ביום המחרת. אלו הם ימים של הכרעות, ימים מרגשים ומותחים שבהם מפלס הלחץ עולה.

אנו כאוהדים וחובבי ספורט חווים זאת מבלי שניקח חלק פעיל במשחק, אז רק תדמיינו לרגע מה עובר על שחקן שהתאמן, שהשקיע, שחלם כל העונה בשביל להצליח ברגעים הללו. משחק אחד שמסכם עונה שלמה.

בשלבים הללו, כבר ברור שהקבוצות שהצליחו להעפיל למעמד זה, הן קבוצות חזקות, עם שחקנים מוכשרים ומאומנים. מה שיעשה את ההבדל במשחקים הקריטיים הללו, שיכריע בין הצלחה לכישלון, נעוץ הרבה בחוסן המנטאלי של הקבוצה ויכולתם של השחקנים לעמוד במצבי לחץ. על מנת לנסות להמחיש מה עובר על השחקן במשחקים שכאלה, אתאר לכם תרגיל שאני עורכת בקליניקה בו אני מבקשת מהשחקן שישים בפה כף ועליה ביצה ושילך לאורך המסדרון ובחזרה מבלי להפילה. אני מודדת זמן ושואלת בסיום המשימה- אם היא הייתה קשה או קלה עבורו. הוא עושה זאת ללא בעיה, וכשאני שואלת אם היה קשה או קל- הוא משיב שהמשימה הייתה קלה מאוד.

אני מבקשת ממנו שיעשה זאת שוב, אך הפעם, אם לא יפיל את הביצה אז אני מבטיחה שלא יצטרך לשלם לי עבור הפגישה. באמת? השחקן שואל.. פתאום להליכה הזו עם הביצה יש משמעות נוספת – הוא יכול להרוויח/להפסיד מכך משהו. כשהוא עושה זאת שוב, הוא הולך לאט יותר (בודדים אפילו הפילו את הביצה) וכשאני שואלת אם המשימה הייתה קלה או קשה עבורו, אז הוא משיב- קשה יותר.

למה זה כך? הרי לפני רגע השחקן ביצע את המשימה ללא קושי. זוהי בדיוק אותה משימה. ההבדל היחיד הוא במשמעות שהשחקן מעניק לפעולה שהוא מבצע.

כך גם קורה בזמן המשחק – אם השחקן חושב על המשמעות של כל מסירה, כל ניסיון קליעה או חטיפה, אז הוא מעמיס ומכביד על עצמו ובכך פוגע ביכולתו. כדאי לכל שחקן להגיע למשחק כפי שהיה מגיע למשחק בשכונה – משוחרר, בטוח בעצמו, אינו מתעכב על כל פעולה טובה או גרועה שביצע אלא פשוט זורם, נותן את כל מה שיכול במשחק שהוא כל כך אוהב.


למאמני הקבוצות אני ממליצה לשים דגש על שני היבטים:

ברמה הקבוצתית – לדאוג לכך שכל שחקני הקבוצה מאמינים ביכולותיה לנצח ובכך שקבוצתם ראויה לניצחון. זה נשמע מאוד בסיסי וטריוויאלי אולם, מתוך שיחות עם שחקנים, אני לעתים שומעת קולות אחרים כמו: "היריבה טובה יותר", "אצל היריבה ישנם שחקנים שלא ניתן לשמור עליהם" וכו'. מחשבות שליליות אלו הן פתח להידרדרות, אפילו אם רק מיעוט של שחקנים חושבים כך. האמונה ביכולת הקבוצה צריכה להיות גורפת ומוחלטת. היא חיונית בעיקר בדקות שאינן טובות על המגרש בהן, אם אין אמונה שניתן לחזור ולנצח אז הפער גדל והמשחק הולך לאיבוד. קבוצות שהן ווינריות תמיד יאמינו שניתן לחזור ולתקן.

"אמונה היא לעשות את הצעד הראשון גם כשאינך רואה את התמונה כולה" (מרתין לותר קינג). המאמן צריך להיות קשוב לקולות שנאמרים על המגרש ומחוצה לו ולהוקיע כל אמירה שעלולה לסדוק את האמונה ביכולת הקבוצתית.

ברמת השחקן – לחץ וספורט שלובים זה בזה. לחץ הוא חיובי כשהופך לגורם מעורר מבחינה פיזית, רגשית וקוגניטיבית. באמצעותו ניתן להגיע ליכולת ולדריכות מרבית. הבעיה מתחילה כאשר הלחץ משתלט והופך לחרדה, לפחד ולשיתוק. פורוורד קליבלנד קווין לאב חשף שסבל מהתקף חרדה במהלך המשחק מול אטלנטה. הוא תאר זאת כך: "הרגשתי את הלב שלי דופק מהר מאוד מהרגיל. אחרי זה לא הצלחתי לנשום. קשה לתאר, אבל הכל ממש הסתובב, כאילו המוח שלי ניסה לצאת מחוץ לראש שלי. האוויר הרגיש דליל וכבש. הפה שלי היה יבש. אני זוכר שעוזר המאמן שלנו צעק משהו שקשור להגנה. אני הנהנתי, אבל לא באמת שמעתי מה הוא אמר. בנקודה הזאת התחלתי להשתגע. כשקמתי ללכת לכיוון המגרש, ידעתי שאני לא יכול לחזור לשחק. באמת, לא יכולתי לעשות את זה פיזית". הוא אינו היחיד שסובל.

"פרפרים בבטן", כאבים בגוף, תחושה של עייפות או כבדות מוכרות לשחקנים רבים לפני משחקים. עודף לחץ עלול לנטרל יכולות שחקן ובכך לפגוע בקבוצה כולה. רצוי שהמאמן יכיר באופן אישי כיצד הלחץ משפיע על כל שחקן. מי נראה נחוש? מי נראה לחוץ וחיוור? ישנם שחקנים שהדגשת עניין האחריות והמנהיגות על המגרש – תחדד ותפקס אותם ותוציא מהם את המרב ולעומתם, שחקנים אחרים, דיבורים על ציפיות עלולים ליצור חששות מיותרים ויכולת גרועה על המגרש.
למאמנים יש לך חלק גדול בהכנה המנטאלית של השחקנים.

לצד אווירה קבוצתית טובה, חזקה ומלוכדת, עליהם לדרוש משחקנים הסובלים מעודף לחץ להעזר באנשי טיפול שילמדו אותם טכניקות להתמודדות טובה יותר עם מצבים מלחיצים. במקביל, עליהם להיות ערניים ולהתאים את ההכנה המנטאלית לכל שחקן.

ושיהיה בהצלחה!!!




צופית תדמור

מטפלת משפחתית וזוגית ובעלת תואר שני במגמת פסיכולוגיה חברתית. עוסקת בפסיכולוגיית ספורט ומלווה קבוצות, מאמנים וספורטאים בגלאי נוער ובוגרים מכל הענפים ובכל הרמות.

www.mentali.co.il






כתבות אחרונות באתר
Print






© כל הזכויות שמורות
cker();