אליצור נתניה (4-18) - הפועל עכו (5-17)

שאלוהים יעזור לנו עם הסדרה הזאת, ושעל הדרך יתן לקבוצה שתיפרד מהליגה בסיומה את הכוח, התקציב והאנרגיות לכוון לאותו המקום גם בעונה הבאה, כי זה כנראה לא יהיה עניין של מה בכך. נתניה, מאוכזבת מההפסד בגמר הפלייאוף למוצקין בעונה שעברה, הלכה על שינוי של ממש בסגל השחקנים וכמעט שלא השאירה אף שחקן מאשתקד. גם המאמן - אסף דותן - שהעלה את הקבוצה מליגה א', נפרד אחרי שנתיים ויצא לדרך חדשה.

על אף העובדה שלא הצליחה לסיים במקום הראשון בטבלה, הקבוצה של עידן פלדה בסך הכל הצליחה להציג עונה יציבה, וכמו עכו ורמת השרון - לא נכנסה לאיזה "משבר עמוק" ולא חוותה רצף הפסדים. הפרש סלים היה כנראה מכריע לרעתה את הקרב על המקום הראשון גם אם הייתה מצליחה להיות צמודה יותר לרמת השרון ולהמנע מהפסדים מיותרים לצפת ולנצרת עילית, אבל דבר אחד אף אחד לא יקח ממנה: במשך שבועות היא הייתה קבוצת ההגנה הטובה בליגה, וזו נקודת מפתח משמעותית כשמשחקי הפלייאוף מגיעים.


בעכו החליטו כבר מתחילת הקיץ שהם הולכים השנה על עלייה ללאומית בכל הכוח, ותוך שבועות ספורים מסיום העונה שעברה כבר העמידו סגל כמעט מלא, שאמור היה למנוע מיתר קבוצות הליגה להיכנס למסע חימוש. הוא רק היה אמור.

אבי נניקשוילי גם היה אמור. להוביל את הקבוצה הזו על הקווים בעונה ראשונה כמאמן ראשי בליגה הארצית, אבל פתיחת העונה לא משכנעת הביאה את ראשי הקבוצה להחזיר את יוסי בוכניק לעמדת המאמן, שהוא עצמו בצעד גדול נוסף הנחית בעיר את ג'רמיין הול. ומאז - דבש. מאז השינוי הגדול עכו הפסידה רק משחק אחד, ברמת השרון, ואחרי שבמשך שבועות ארוכים ראתה את ארבעת המקומות הראשונים מרחפים מעליה - הצליחה לתפוס את מקומה בצמרת ולהישאר שם, כשהיא מציגה יכולת משכנעת ומפצה על חלק מההפסדים המיותרים בסיבוב הראשון עם סיבוב שני נהדר.

שחקנים בולטים בנתניה: גל איתן, אופק בוגדנובסקי, אלירן גואטה, מתן נאור, יועד בית-יוסף. מאמן: עידן פלדה.
שחקנים בולטים בעכו: עידו קוזיקרו, ג'רמיין הול, קורי קאר, אילן נניקשוילי, רותם ברזילאי. מאמן: יוסי בוכניק.


בעונה הסדירה
ניצחון ביתי לכל קבוצה. 85:73 לנתניה בסיבוב הראשון, 79:67 לעכו בסיבוב השני.


שחקן המפתח בנתניה: גל איתן
בתוך כל הסגל הבלתי נגמר שהעמידה נתניה בקיץ, גל איתן היה אי של יציבות ואולי השחקן הכי משמעותי בתוך החבורה של עידן פלדה. איתן לא היה אמור להיות ספק הנקודות העיקרי של הקבוצה, למרות שמפעם לפעם הוא הזכיר שהוא לא שכח איך לעשות את זה. הוא פשוט היה המנוע סביב מה שקרה בנתניה, ובד"כ כשהוא היה טוב זה היה מספיק טוב עבור נתניה עצמה. אחרי עונה פחות מוצלחת בלאומית, הבין איתן שהדרך חזרה שלו להוביל קבוצה בליגה השנייה תצטרך לעבור מסע מפרך יותר, וזה אולי מה שהביא אותו לנתניה. אם איתן, עם כל הניסיון שצבר בהובלת קבוצות לשלבי ההכרעה, יהיה במיטבו בסדרה נגד עכו, היא תוכל להתפתח למקומות מעניינים מבחינת נתניה.


שחקן המפתח בעכו: ג'רמיין הול
אף אחד לא באמת יודע לענות על השאלה "מתי בפעם האחרונה הייתה לנו בליגה הארצית קבוצה עם קו קדמי עמוק כמו זה של עכו". יכול מאוד להיות שזה בגלל העובדה שדבר כזה אף פעם לא היה. ובכל זאת, לא עידו קוזיקרו, לא רז מנשה וגם לא קורי קאר שכנעו אותנו לדבור באמירה הזו, עד שהגיע ג'רמיין הול וטרף את הקלפים. הול ישב בבית במשך שבועות ארוכים וחיכה להצעה המתאימה, ולקח אותה בשתי הידיים. עכו, מצידה, הייתה צריכה שחקן שיסדר לה את העניינים בצבע ויתן אוויר לעידו קוזיקרו להחלים מהפציעה, וזה עבד נהדר לשני הצדדים. אם נתניה תרצה לעצור את עכו, היא תצטרך להצר את צעדיו של השחקן שהביא לה את השינוי הגדול של העונה. והיא יודעת את זה. הוא הרי כמעט נחת בישורון בעצמו.



טריוויות

- זוהי העונה השלישית שמשחקי הפלייאוף מונהגים בליגה הארצית. כנראה יהיה לכם קל יחסית למנות שמות של שחקנים שרשמו 3 הופעות בפלייאוף, אבל יש רק מאמן אחד שמגיע למעמד עונה שלישית ברציפות. קוראים לו יוסי בוכניק, והוא עשה את זה עם עכו בשלוש השנים האחרונות.


- בעונה שעברה עידו קוז'יקרו ורותם ברזילאי עמדו בדרכם של נתניה לליגה הלאומית. לא הרבה משחקני נתניה זוכרים את זה, כי רובם המכריע נפרד מהקבוצה, אבל מי שכן - אלירן גואטה, אופק בוגדנובסקי ומתן לבנטר - לבטח לא שכח וכנראה שגם לא סלח.

- ככה, במבט חטוף אחד, מצאנו לפחות חמישה שחקנים בכל קבוצה שהתמודדו לפחות 3 פעמים בסדרת פלייאוף מכריעה בליגה הלאומית: יועד בית יוסף, אלירן גואטה, גל איתן וניר כהן מצד אחד, ג'רמיין הול, אילן נניקשוילי, קורי קאר ורז מנשה מצד שני. ובכל זאת, פיקנטריה אחת: קורי קאר וגל איתן חגגו יחד עלייה לליגת העל עם הפועל ת"א לפני 6 שנים. כמה עד זוגות כאלה אתם יכולים למצוא ברשימה?


בשורה התחתונה
גדולי המהמרים יעמדו כאובדי עצות אל מול הסדרה הזו, וכך גם אנחנו. בעוד שבסדרה המקבילה ניצחון של מעלות על רמת השרון בהחלט יחשב כסנסציה, כל תוצאה שלא תושג כאן תהיה מתקבלת על הדעת. יתרון הביתיות של נתניה הוא כמובן משהו שאין לזלזל בו, אולם בסדרת גמר הפלייאוף אשתקד הוא לא לגמרי עזר לה. וכמו שאמרנו בפסקה שפתחה את הפריוויו: הלוואי שהקבוצה שתודח מהפלייאוף בסיום הסדרה הזו תהיה מספיק חזקה כדי להעמיד את אותן המטרות גם בעונה הבאה. כבר למדנו שזו לא משאלת לב שמובנת מאליה.

א.ס. רמת השרון (2-20) - הפועל מעלות (7-15)

כבר בתחילת הקיץ שמה לנגד עיניה היורדת הטרייה מהלאומית את החזרה לשם כמטרה יחידה. גיא קנטור נשאר על הקווים לעונה נוספת והעמיד סגל אדיר במונחי הליגה הארצית, ש(כמעט) בכל עונה אחרת היה אמור לטייל חזרה בדרך לליגה השנייה. אלא שאת המשפט הזה, בעונה הזו, אנחנו יכולים להגיד גם על שתי קבוצות נוספות.

הפתיחה לא הייתה חלקה, אבל מהר מאוד הבינו ברמת השרון את הפואנטה של הליגה הארצית. וכך הם רשמו סיבוב שני מושלם ורצף מרשים במיוחד של 17 ניצחונות, והבטיחו לעצמם את המקום הראשון בליגה, בפער של שתי נקודות על הסגנית מנתניה. רמת השרון הוכיחה למשך שבועות ארוכים שהיא הקבוצה הטובה בליגה, כשהיא סיימה את העונה הסדירה עם למעלה מ- 90 נקודות בממוצע למשחק (ראשונה בליגה) וספגה רק 70 (שניה לנתניה).


מעלות, מאידך, העמידה לעצמה רף צנוע הרבה יותר - להגיע לפלייאוף. אחרי עונת התחשלות סולידית, שהסתיימה במקום טוב בחלק העליון של הטבלה, הלכו בקבוצה על שינוי משמעותי בסגל, מינו את שי מינסטר לעמוד על הקווים ויצאו לדרך חדשה. במשך רוב שלבי העונה מעלות הסתכלה מלמטה על "שלושת הגדולות" וצפת, שכמעט והבטיחה לעצמה את המקום בפלייאוף. אבל סיומת נהדרת לעונה הסדירה, לצד מכת פציעות וירידה ביכולת של צפת, הביאו את נקודת המפנה וסידרו למעלות את המקום בין 4 הגדולות.

מעלות אמנם מגיעה לפלייאוף בידיעה שהיא לא ניצחה אפילו פעם אחת את 3 הקבוצות שמעליה, אבל בניגוד אליהן ובניגוד ליריבתה על המקום החמישי, צפת, היא לא מעדה אפילו פעם אחת נגד "הקטנות". וזו עובדה שבהחלט שווה פלייאוף.

שחקנים בולטים ברמת השרון: איתי קרביוב, אדיר הרוש, מוטי מוסקוביץ', לירז אריאלי, אופיר פרחי. מאמן: גיא קנטור.
שחקנים בולטים במעלות: אורן בן חמו, אסף רוטשטיין, אופק בן יעקב, ניב זקס. מאמן: שי מינסטר.


בעונה הסדירה
ניצחון כפול לרמת השרון. 86:72 בסיבוב הראשון במעלות, 89:76 בסיבוב השני ב"אורנים".


שחקן המפתח ברמת השרון: איתי קרביוב
מה שיפה בפסקה הזו, הוא העובדה שכתבנו אותה בדיוק באותו המעמד, בדיוק לפני שנה. אבל בכל זאת נרענן. בשנים האחרונות ביסס את עצמו איתי קרביוב כישראלי הטוב בליגה, עובדה שניכרה היטב גם במספרים וגם במשאלי המאמנים שלא הותירו ספק בדבר העליונות שלו על הארצית. ובכל זאת, בשנתיים האחרונות, למרות ההצלחות ברמה האישית, הוא פספס את העלייה ללאומית. אשתקד עם נתניה בסדרת הגמר, ולפני שנתיים עם בת-ים בחצי הגמר. לכל שחקן בסגל של רמת השרון תמצאו מחליף ראוי, אבל ספק אם הקבוצה של גיא קנטור לא תסתבך אם השחקן הכי חשוב שלה, והכי דומיננטי בליגה בשנים האחרונות, לא יגיע לסדרה.


שחקן המפתח במעלות: אורן בן חמו
מה לא נאמר על הקלעי הנהדר של מעלות, שסחב את הקבוצה על גביו לאורך העונה והוכיח שגם בגיל 39 הוא עדיין אחד השחקנים הלוהטים בליגה. בן חמו, שהיה שותף לעונת הבכורה של מעלות בליגה אשתקד, קיבל מסביבו סגל צעיר במיוחד (לצד אסף רוטשטיין ויעד גלץ שהצטרף בהמשך) אבל האתגר הזה אולי היה דווקא מה שהניע אותו קדימה, והוסיף בקלות עוד כמה עונות לקריירה שלו. שיתוף הפעולה שלו עם שי מינסטר החל עוד בימים בנהריה, ושני הצדדים יודעים דבר אחד: כדי לעשות את הבלתי יאומן ולהעפיל לגמר הפלייאוף על חשבונה של רמת השרון הבלתי שבירה - בן חמו יצטרך להוכיח שהעונה הסדירה הייתה הפרומו לתוכניות הפלייאוף שלו.


טריוויות

- איתי קרביוב ואדיר הרוש כבר הולכים יחד שנה שלישית ברציפות. שניהם הפסידו בחצי הגמר עם בת-ים לרחובות לפני שנתיים, שניהם ראו את ליאור שגב קולע להם שלשה מול העיניים ושולח את מוצקין לליגת העל על חשבונם. השנה הם יקוו שלא להעלות זכרונות עם אופיר פרחי, שחלק איתם את אותה סדרת חצי גמר עם בת-ים לפני שנתיים.

- אבל מלבד קרביוב, הרוש ופרחי - לא תמצאו ברמת השרון הרבה שחקנים שהתמודדו בפלייאוף של הליגה הארצית, בעיקר בשל העובדה שרבים מהם שיחקו בלאומית בשנים האחרונות. למעשה - רק תומר כהן, ששיחק בשנה שעברה בבת-ים, יכול להכנס כחבר לרשימה הזו. וכן, הוא היה שם עם פרחי.

- ומה קורה בצד השני של ההתמודדות? אורן בן-חמו, ניב זקס, אופק בן יעקב, אביב למברג, בן פריינטה, מתן וילהלם, אסף רוטשטיין - לכולם כבר יש הופעה בחצי גמר הפלייאוף של הליגה הארצית. לפני שנתיים. כשחקני הפועל עכו.


בשורה התחתונה
אם לשים לרגע בצד את הסנטימנטים שיש לנו למעלות ולדרך שהיא עברה - קשה מאוד להאמין שנראה את הסדרה הזו מסתיימת עם הפתעה. ובכל זאת - פלייאוף, כמעט כמו גביע, הוא הזדמנות טובה לדברים האלה. סדרות רבע הגמר של הליגה הלאומית השנה מוכיחות היטב את הטענה הזו. יהיה מעניין לראות אם זה יעבוד, ויסדר לנו משחקים צמודים, גם בליגה השלישית.