השחקן הצעיר: מייקל בריסקר (עירוני "איצקוביץ' נכסים" רעננה)

עונה שנייה ברציפות שרעננה שולחת לנו את השחקן הצעיר של העונה, ואנחנו נצטרך כנראה רק עוד אחת כזו כדי להתחיל לדבר ברצינות על מונחים של עקביות. בשנה שעברה היה זה יובל זוסמן, שפרץ (כמעט) משום מקום, השתלט על המקום בחמישייה של ברק פלג, הוביל את רעננה לעונה היסטורית שהסתיימה במקום הראשון, ונבחר פה אחד לשחקן הצעיר של העונה. הפעם הגיע תורו של מייקל בריסקר.

מי שראה את בריסקר במדי רעננה בשלהי העונה שעברה לא יכול היה להעריך את גודל הקפיצה שיעשה העונה. הקלעי, שגדל במחלקת הנוער של המועדון, היה חתום העונה על אחת מקפיצות המדרגה הגדולות שראינו משחקן צעיר בליגה הזו בשנים האחרונות, אולם מעבר לשדרוג הענק ביכולת האישית - בריסקר היה ללא ספק אחת הסיבות לכך שרעננה סיימה את העונה היכן שסיימה.

לא גבוה כמו זוסמן, לא חסון כמו זוסמן, לא ורסטילי כמו זוסמן, אבל בריסקר - בעונת הבכורה המלאה שלו בליגה הלאומית הוכיח שהוא - ממש כמו אבא - קלעי בחסד עליון, מהסוג שכבר כמעט ולא גדל כאן. במהלך העונה הסדירה עמד בריסקר על 14.2 נקודות עם למעלה מ- 2 שלשות בקרוב ל- 50 אחוזים בממוצע לערב, אבל ההפתעה הגדולה מבין כל המספרים האלה הייתה שברעננה לא לגמרי לקחו בחשבון שהם יגיעו כל-כך מהר.

בקיץ האחרון חתם בריסקר, כזכור, על חוזה תלת-שנתי בהפועל אילת. רק הוא יודע אם הוא מרגיש בשל לקפיצת המדרגה הזו, אבל ההיסטוריה מלמדת שגארדים צעירים צריכים להיכנס לליגת העל מהדלת הראשית ולא כשחקני קצה רוטציה כדי להצליח להשפיע באמת. ברעננה ישמחו לראות את בריסקר מכדרר עונה נוספת במטרווסט, באילת ישמחו לקבל שחקן בשל ודומיננטי יותר, ולנו רק נשאר לבקש מאנשי העיר הדרומית: באמאשלכם - תשאירו לנו אותו לעוד עונה.

מייקל: "זו זכות גדולה להיבחר לתואר הזה. אני מודה לקבוצה שלי, לשחקנים שאיתי ולמאמן שדחפו אותי ועזרו לי להגיע לאן שהגעתי. מקווה שנדחוף את עצמנו גבוה גם בפלייאוף".

לא פחות מ- 8 קולות גרף בריסקר לתואר השחקן הצעיר של העונה. ליאור קררה, אליאב אוחנון, עידו דוידי, יובל רחמילביץ', ניב אוזן ואור קורנליוס קיבלו קול אחד כל אחד. בריסקר, בנוסף, גרף 3 קולות לחמישיית העונה ועוד שתי קולות לתואר השחקן המשתפר של העונה.

השחקן השישי: עידן פז (מכבי קריית גת)

נציג שני ומפתיע לאלופת העונה הסדירה מקריית גת, לפני טישמן, מייז, ספיר ואפילו שמריז - דווקא עידן פז הגיע משום מקום והשתלט על מקום נוסף ברשימת המצטיינים העונתיים שלנו, ואתם יודעים מה - אפילו לא בזכות מספרים סופר משכנעים או דקות משחק מרובות.

פז פשוט היה האיש הנכון במקום הנכון, שקיבל את הקרדיט שהסיטואציה יצרה עבורו, ופשוט לקח את ההזדמנות בשתי הידיים. בחודש הראשון של העונה הוא כמעט ולא שיחק, בהמשך דקות המשחק עלו ואיתם גם התפוקה, ובחודש האחרון, עם פציעתו של נמרוד טישמן, פז כבר השתלט על עמדת הרכז בקריית גת וכבר הלך ועשה דברים יפים. בסך הכל העמיד פז ממוצעים של 6 נקודות, 2 ריבאונדים ו- 2 אסיסטים בממוצע למשחק, והעובדה שלא המספרים הם אלה שהנחו את מאמני הליגה בבחירה בו, מלמדת הרבה.

שלושה מאמנים בחרו בעידן פז לשחקן השישי של העונה. עמית גרשון קיבל שני קולות, וכך גם דודו שמריז וגור פורת. צוף בן משה, אוהד כהן, ירין איינהורן, שגיב דוד ויבגני חולודוב קיבלו קול אחד כל אחד.

שחקן ההגנה: אליאב אוחנון (מכבי רחובות)

המיתוס שאין בליגה הזו שחקנים ששומרים התנגש אל מול העובדה שלא פחות משלושה מאמנים (והנה קלקלנו לכם קצת את השורה המודגשת מלמטה) כבר ידעו היטב במי הם בוחרים. בשחקן ההגנה של הליגה כמובן.

אוחנון ידע בקיץ האחרון שהגיע הזמן לעשות את קפיצת המדרגה אחרי שנתיים במהלכן הלך והתפתח במגדל העמק. הרבה קבוצות פנו, אבל הפורוורד בחר דווקא בזו של רחובות, ואם לשפוט על פי השורה התחתונה - שני הצדדים יצאו נשכרים. אז איך מודדים שחקן הגנה? לא עם נקודות (8.1 למשחק), לא עם ריבאונדים ולא עם חסימות. פשוט מאמינים למה שהמאמנים אומרים. ואולי גם פה יש לנו תבנית שהולכת ומתקבעת: גם בעונה שעברה שלחה לנו רחובות את שחקן ההגנה של הליגה. קראו לו מרקיז אדיסון.

שלושה מקולות המאמנים הלכו לאוחנון. שלושה שחקנים נוספים - עידו דוידי, עדי כהן-סבן וג'ורדן לואיס זכו בשני קולות. ווין לנגסטון, אלון ספיר, דולב דראפיץ', סמי גיבנס ומרכוס רלפורד עם קול אחד כל אחד.

השחקן המשתפר: גל גילינסקי (הפועל גליל עליון)

שנה שנייה ברציפות שגילינסקי מתמודד באופן ישיר על משבצת "השחקן המשתפר" של העונה, ואחרי שאשתקד החסיר שני קולות כדי לזכות בטייטל, השנה הוא עמד צעד אחד לפני האחרים. הרבה מההצלחה שלה העונה חייבת גליל לגילינסקי, שהולך ומשפר עוד ועוד אלמנטים במשחק שלו, והשנה, מעבר למספרים היפים (9.1 נקודות ו- 5.4 אסיסטים למשחק - מקום 6 בליגה) - גם הוסיף אלמנט חשוב של יציבות.

גילינסקי השתלט על עמדת הרכז בגליל מהר מאוד, ויחד עם רום גפן הרכיב קו אחורי קטלני שהוביל את הקבוצה של אבישי גורדון לפלייאוף, אחרי שנתיים של היעדרות. גרף השיפור של גילינסקי ניכר היטב, כשהיתרון הפיזי שלו בעמדות 1-2 על פני שחקנים אחרים בעמדה שלו - ניכר היטב. היתרון הפיזי הזה הוא מה שאמור לתת לגילינסקי גם את המקום בליגת העל, שם יהיה לו קל יותר ביחס להרבה גארדים אחרים שינסו לעשות את המעבר הזה, אבל לפני שהוא קורה - נרצה לראות ממנו שדרוג נוסף ביכולת, אולי דרך הובלת קבוצה גדולה לשלבי ההכרעה. בשנתיים האחרונות הוא בהחלט הוכיח שמותר לנו להאמין בזה.

שלושה מאמנים חשבו כמונו ונתנו את קולם לגילינסקי, אבל שימו לב איזה דברים יפים קרו בקרב השחקנים האחרים שהיו קרובים לתואר: מייקל בריסקר, השחקן הצעיר של העונה, זכה בשני קולות. אליאב אוחנון, שחקן ההגנה של העונה, זכה בשני קולות. עידן פז, השחקן השישי של העונה, זכה בשני קולות, וגם עמית גרשון, שנותן עונה פנטסטית בבאר שבע וממשיך להראות גרף שיפור מרשים משלו - זכה בשני קולות. ליאור קררה, רום גפן ויניב שטראוס זכו בקול אחד.

החמישייה השנייה:

הרבה שחקנים "היו קרובים", אז ראינו לנכון לרכז עבורם כמה מילים:



סמי גיבנס (עירוני רעננה)

בשנה שעברה הפורוורד נהדר של רעננה הוביל את פנינת השרון למקום הראשון בטבלה ונכנס לחמישייה הראשונה. השנה הוא הגיע עם הקבוצה רק למקום החמישי, ועמד מרחק קול אחד בלבד מכניסה לחמישייה. גיבנס סיים את העונה הסדירה עם 18.2 נקודות, 9.5 ריבאונדים ו- 3.7 אסיסטים בממוצע למשחק. והוא לא הנציג האחרון של רעננה כאן.

יותם שירן (מכבי הוד השרון)

מה לא נכתב על הפורוורד הנהדר של הוד השרון, שחזר אשתקד מפרישה, עלה בקיץ האחרון ללאומית, והיה לאחד הישראלים הבולטים בליגה השנה. שירן החסיר קול אחד בלבד מכניסה לחמישייה, כשהעובדה שהקבוצה שלו כלל לא העפילה לפלייאוף ולמעשה נמצאת בסכנת ירידה ממשית - לא הפריעה למאמנים לתת לו את קולם. שירן סיים את העונה עם 16.9 נקודות, 6.6 ריבאונדים ו- 2.2 אסיסטים בממוצע למשחק.

מרכוס רלפורד (מכבי רחובות)

מתי בפעם האחרונה שני זרים מאותה קבוצה התמודדו כמעט ראש בראש על מקום בחמישיית העונה? אז נכון, רלפורד היה רחוק יותר מכניסה לנבחרי העונה, אבל העובדה ששני מאמנים בחרו בו לשחקן הזר של העונה מלמדת הרבה על העונה שלו בפרט, ושל רחובות בכלל. רלפורד סיים את העונה עם 18.6 נקודות, 6.6 ריבאונדים ו- 2.8 אסיסטים בממוצע למשחק. קדריק מייז, עם שלוש קולות לחמישייה, היה הבא בתור ברשימה.

גיא לביא (עירוני רעננה)

כמו שהבטחנו - נציג שני לרעננה בחמישייה השנייה ושלישי בין מצטייני העונה כולה. גם העונה המשיך לביא לשמור על מעמדו כאחד הרכזים הדומיננטיים בליגה, וזה ניכר היטב במספרים הנהדרים שהעמיד וביכולת הטובה שלו במשך שבועות ארוכים, שהתבטאה לא מעט פעמים גם ביכולת קליעה שנראתה העונה הרבה יותר משכנעת ביחס לשנים עברו. לביא סיים את העונה הסדירה עם 11.7 נקודות ו- 6.1 אסיסטים בממוצע למשחק, ועמד מרחק קול אחד מכניסה לחמישיית העונה הראשונה.

גור פורת (מכבי רחובות)

והנה נציג שני לרחובות בחמישייה השנייה, וחמישי בסך הכל. פורת היה מועמד לתואר "השחקן השישי של העונה" וניהל קרב צמוד עם עידן פז, אבל את המקום בחמישייה השנייה - שהיא בעצם אותו הדבר רק יותר מגניב - כבר אי אפשר היה לקחת ממנו. הפורוורד הותיק של רחובות - סיים את העונה עם 11.3 נקודות ו- 4.2 ריבאונדים בממוצע למשחק, והיה לאחד משחקני הספסל המשמעותיים בליגה העונה.