יהודה "אודי" כהן, נולד בתל אביב בשנת 1965. הוא למד בבית הספר המקצועי "אורט" והתייתם מאמו בגיל צעיר. אביו נישא שוב, ואמו החורגת גידלה אותו. אודי היה אהוב על אחיו ואחיותיו, ועל כל הסובבים אותו. בינואר 83 התגייס אודי לצבא, והוצב ביחידת הנ"מ בחיל האוויר. גם בצבא, אופיו הנח וחיוכו התמידי גרמו לכל סובביו לאהוב אותו. במהלך שירותו הצבאי נפטר אביו של אודי. לאחר חודש בלבד עלה אודי ללבנון, יחד עם חבריו ליחידה. אודי נהרג בלבנון, חודש בלבד אחרי מותו של אביו.

במכתב התנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדו: "כהן יהודה היה חייל לדוגמה, מסור, נאמן ואהוב על חבריו. זכרו ומורשתו ישארו עמנו לעד".


"אחי היה מבוגר ממני ב-8 שנים. היה לנו קשר נהדר, הוא תמיד רצה להיות איתי ולשחק איתי, אני זוכר שהוא היה רודף אחרי בכל הבית כדי לנשק אותי." מספר כהן על הקשר החם עם אחיו. "הוא היה לוקח אותי איתו לים בקיץ ולטיולים. הוא היה בחור חייכן, שמח, אהב את החיים ואהב לבלות. אודי היה בחור אהוב על כולם, ובעיקר על הבנות.

אודי היה גבר אמיתי וחבר אמיתי. הוא בחר לעלות ללבנון עם היחידה שלו חודש בלבד אחרי שאבא שלנו נפטר, הוא עלה עם הזקן של החודש אבל על מות אביו. הסיפור הזה מלמד על האדם שהוא היה, ועל הערכים שהיו לו, ולי זה תמיד נותן מקור להשראה.

לא מעט ממה שאני היום זה בזכות אותם ערכים שגדלנו עליהם וספגנו בילדותנו. אודי, בבחירה שעשה הראה לכולנו שחברות היא ערך עליון ונתינה מעצמך לטובת האחר היא חשובה בחיים."


איפה היית כששמעת שאח שלך נהרג?

"אני זוכר את הערב ההוא, אוגוסט 83, בו באו לבשר לנו על נפילת אחי במלחמת לבנון כאילו זה היה שבוע שעבר. היינו כמה חברים למטה, וידעתי שהוא אמור לחזור במהלך הערב. חיכיתי לו בציפייה רבה. מאוחר יותר, כשעלינו הביתה, הגיעה מכונית צבאית ובה האנשים שבאו לבשר לנו את ההודעה הנוראית. בהתחלה הם אמרו שהוא נפצע, ובהדרגה בהמשך אמרו שהוא נהרג. זה היה ערב קשה ביותר לכולנו."


מתי אתה מרגיש שהוא הכי חסר לך?

"כשהוא נהרג הייתי בן 10 ומאז הוא תמיד חסר לי, אני זוכר אותו וחושב עליו כל ימות השנה, בהרבה רגעים הוא חסר לי. בעיקר בשמחות של המשפחה, רגעים מאוד קשים היו בחתונה שלי ובהולדת ילדי, שלא לא זכו להכיר אותו. כמובן גם בניצחונות גדולים ובזכייה בתארים אני מרגיש צער על כך שהוא לא פה איתי לחגוג, מרגיש פספוס. למעשה כל שמחה אצלי מהולה בעצב מאז אותו קיץ 83."


בנובמבר האחרון מונה נתי כהן למאמן נבחרת הנוער של ישראל, ובעבר גם אימן את נבחרת הקדטים. אחיו הוא חלק ממנו גם כשהוא מייצג את המדינה. "כשאני עם הנבחרת בחו"ל אני מרגיש גאווה גדולה. גם עבורו ועבור אבא שלי שאינם איתי. ברגע שההמנון מתנגן אני מתרגש מאוד, ולפני שאני עולה למשחק חשוב אני מדבר אליהם ומבקש תמיכה ועזרה. זה מאוד מיוחד עבורי להיות בחו"ל עם מדי הנבחרת ולשמוע את התקווה ובזמן השירה המחשבות שלי עליו ועל משפחתי מרגשות אותי כל פעם מחדש. ברגעי השיא של זכיה בתארים ונצחונות חשובים, השמחה גדולה וההתרגשות עצומה."