שבוע מטורף ומלא בכותרות עבר על ליגת העל שלנו. מההודעה של מכבי תל אביב על פיצול הסגלים בעונה הבאה דרך עלילות יצחק פרי ומינויו של שרף, אוחיון, גיא הראל והבריגדה וכמובן גולת הכותרת שחרורו של השחקן הטוב ביותר בליגה העונה - גלן רייס ג'וניור. ארבל שחם מסכם.
-- ארבל שחם --את הכתבה של השבוע שעבר בחרתי לפתוח בשורת תשבוחות ומחמאות לחולון ולכוכבה גלן רייס. השבוע אפתח את הטור השבועי שלי עם הסרת הכובע בפני התנהלותה המקצועית והנכונה של הפועל חולון, שלא מעמידה במרכז העניינים את השחקן הכל יכול, אלא את האדם, את הערכים.
ביום שלמחרת המקרה ההוא בהפסד הביתי לגלבוע, כינסה הקבוצה מסיבת עיתונאים עם הדובר, היו"ר והבעלים. "כבוד האדם קודם לכבוד הצלחת" אמר שלמה אייזיק, משפט המנמק את ההחלטה שלהם שנלקחה תוך כדי ידיעה שזה מפחית משמעותית את הסיכויים שלהם לאליפות שתוביל בסופו של דבר לדאבל היסטורי. פניני, שאין צורך להכביד על התנהלותו במילים, אמר שהרגיש שגלן רייס היה בן טיפוחיו בהליך התאקלמותו בארץ. זה לוקח אותי שנים אחורה לתקופתי כילד קטן שלא מבין מדוע שוב לא נתנה לי הגננת את התפקיד לעזור לילד החדש בגן, אלא פעם נוספת הילד הבעייתי מכולם קיבל את ה"תואר" לטפח ולסייע להתאקלמותו של החדש בגן. איך מחנכים ילד בעייתי בגן? נותנים לו תפקיד רצוי. במקרה שלנו, הילד החדש בגן קיבל גם את התואר של הבעייתי מכולם בגן.
השבוע נפל דבר בכדורסל הישראלי, מכבי תל אביב, מי שנחשבה עד לא מכבר לשולטת הבלתי מעוררת של הליגה, החליטה שבעונה הבאה היא הולכת על קונספט חדש וניסיוני. הקבוצה תתחלק לשני סגלים שישחקו עם אותם המדים, אותו הסמל על הגופייה, השם, ההיכל ולעיני אותו הקהל (זה אנחנו לא יכולים להבטיח), אך עם שחקנים אחרים לגמרי ומאמן שונה. מצד אחד, הקונספט יכול להצליח מכיוון שהשחקנים הישראלים יקבלו במה גדולה יותר, דקות רבות יותר, והרבה יותר אמונה וביטחון. מצד שני קבוצת היורוליג תהיה כנראה ללא זהות וקשר למדינה, מה שבמילא היה בשנים האחרונות במפעל האירופי. ועוד לא הזכרנו את ההיבטים הלוגיסטים, הכלכלים והנלווים להפיכת קבוצה אחת לשתי קבוצות. אך את זה נשאיר להנהלה הנכבדה לשבור את הראש.
כאמור, במכבי תל אביב יצטרכו להעסיק שני מאמנים בעונה הבאה, אחד לקבוצת הליגה ואחד לקבוצת אירופה. במידת הצורך אני מציע להם לשאול אדם בשם יצחק פרי, שבאופן גורף בשנים האחרונות מעסיק שני מאמנים באותה העונה, אך אצלו מדובר בסגל אחד ויחיד. פרי, האיש החזק בקבוצה מעין היין, החתים לאחרונה את צביקה שרף במקומו של שמוליק ברנר, שמונה בעונה שעברה במקומו של שיבק, שמונה בעונת האליפות במקומו של דרוקר. במבט גס על הטבלה אני מוצא את ראשון לציון ביחד עם הרצליה ונס ציונה במקום השמיני, שמתחתיהן, נמצאות מכבי חיפה ועירוני נהריה בקרב ממשי נגד הירידה. שתי הקבוצות האלה, בתוספת נס ציונה, נשארו עם אותו המאמן שפתח את העונה (וגם את ההיא שלפניה). נהריה אמנם בתקופה רעה לאחרונה, חיפה בכלל בעונה עם יכולת חלשה וחוסר יכולת לסיים משחקים ונס ציונה הצליחה להתרומם במעט. מקבלי ההחלטות במועדונים הללו מבינים שלהביא מאמן בשלב כזה של העונה לא יכול לתרום הרבה מעבר להכתמת (ולא להחתמת) הקריירה של המאמן המפוטר.
בנימה אישית, אאחל למכבי חיפה, נהריה ונס ציונה לשרוד העונה (לא להינצל, כי אנחנו כולנו ניצלנו) ולעומת זאת לפרי וקבוצתו להגיע לליגה השנייה.
שבת שלום