אתר "ספסל" חוגג 20, העונה בליגה הלאומית יוצאת לדרך, ולרגל שני המאורעות החשובים - ריכזנו עבורכם את 20 הסיפורים המרתקים, המעניינים והמשמעותיים (בטוח שהיו עוד) שעיצבו את דמותה של הליגה לאורך כל התקופה. בתפריט: תמונות, וידאו, ראיונות עבר, ועוד הפתעות.

פייר, זו הייתה אחת הכתבות שבמובן מסוים הכי נהניתי לעשות במשך הבערך 12 שנים המשוגעות שלי ב"ספסל" שאני לא באמת מבין מאיפה הן בכלל התחילו. הרעיון עלה ממש במקרה, אבל מהרגע שהמחשבות התחילו להתגלגל בראש כמעט ולא הצלחתי לעצום עיניים. גם כשניסיתי ללכת לישון בפעם הראשונה (יום חמישי, סליחה, כבר שישי, 13/10/17, 3:20 לפנות בוקר) ולהמשיך למחרת זה לא כל-כך עבד. אז הדלקתי שוב את המחשב, והמשכתי. בכל זאת, לא כל יום חוגגים 20.

הפועל תל אביב חוזרת

אי אפשר להתחיל לדבר על 20 השנים האחרונות בליגה הלאומית מבלי להזכיר את הפועל תל אביב, הגדולה ההיא, של תחילת המילניום, של אריק שיבק, ששמה קץ ל- 3 ניסיונות כושלים של המועדון המפואר לעלות לליגת העל, והצליחה לעשות זאת בסטייל בסיום עונת 2001/02. עונה בה, דרך אגב, לא פחות מ- 3 קבוצות עשו את דרכן מהליגה הראשונה לליגה השנייה.

אז מי היה שם אתם שואלים? שמעון אמסלם, אלון שטיין, גיא גודס, דרור חג'ג', אורי כהן-מינץ, ישראל שיינפלד, תומר אטלס, יואב בר, ערן יצחק, ומעל כולם קבלן העליות דארט בויד ז"ל. הפועל ת"א סיימה את העונה הסדירה עם מאזן מרשים של 25 נצחונות מול הפסד בודד, דילגה ברבע הגמר על חדרה, שייטה בחצי הגמר על ראש העין, וגם לקחה את סדרת הגמר נגד נהריה, של עמית בן-דוד ואדריאן פלדג'ר.

"אני מאושר להיות חלק מהמועדון הזה. יש מועדונים שגומרים והולכים הביתה, פה זה לא נגמר בסוף העונה" - חלק מהדברים שאמר שמעון אמסלם לאריה לבנת בסיום המשחק השלישי בסדרה נגד ראש העין שהבטיח את חזרתה של הפועל לליגה הבכירה. הפועל תל אביב, אגב, זכתה באליפות הליגה גם בעונת 97/98 (הראשונה של "ספסל" באוויר) כשקרטיס מקנטס, קווין בראדשו ואורי להב הובילו אותה לארץ המובטחת. היא חזרה לליגת המשנה אחרי עונה אחת בדיוק, וכאמור - גררה רגליים 3 שנים עד שהגיעה העונה הגדולה ההיא.

מוזמנים לקרוא יותר על חגיגות העלייה של האדומים מתל-אביב בכתבתו של לבנת בעיתון "הארץ".

דארט בויד ז"ל נהרג בתאונת דרכים

"ביאליק הובילה רוב המשחק אבל אשקלון עשתה ריצה במחצית השניה והפכה את התוצאה. במצב של 89 - 86 לביאליק קלע ישראל ישי שלשה, קווין ברדשאו קלע מהצד השני. גורקה החטיא, הכדור הגיע לישראל ישי שזרק שלשה אבל קיבל גג מהוינר הכי גדול בליגה, דארט בויד. לביאליק עוד היתה הזדמנות אחרונה עם שלשה של יגאל ניר הצעיר אבל הכדור לא נכנס".

אלו היו המילים האחרונות שנכתבו על דארט בויד ז"ל, באתר "ספסל" בעודו בחיים. יום חמישי, 10/04/2003, אליצור אשקלון יוצאת למשחק חוץ נגד מכבי קריית ביאליק במסגרת חצי גמר הפלייאוף בליגה הלאומית. אשקלון הגיעה למשחק כשהיא ביתרון 0-1 בסדרה. שני נצחונות - והיא חוזרת לליגת העל. אז ניצחון היה, והשיג אותו אחד הווינרים הגדולים בליגה הלאומית בימים ההם, שבדרכו חזרה עלה על כביש החוף, בצומתם מת"ם, נפגע מרכב שנסע מולו כנגד כיוון התנועה. בויד נהרג במקום.

"זו הייתה הסדרה הכי מטורפת והעונה הכי חברתית שהייתה לי בקריירה מאז שאני זוכר את עצמי משחק כדורסל", סיפר לנו אבי סוכר, חברו של בויד ז"ל לקבוצה, בראיון שערכנו איתו לפני שנה. " עברנו כולנו חוויה מאוד קשה, שליכדה ואיחדה אותנו". למשחק השלישי בסדרה עלו שחקני אשקלון עם סרטים שחורים, לא לפני שערכו טקס לזכרו של מי שהיה עד לפני ימים ספורים חברם לקבוצה. אשקלון ניצחה את המשחק וחזרה לליגת העל, כשבסיום שחקני הקבוצה עלו לגזור את הרשתות, אך לא הצליחו להמנע מלהזיל דמעה. לימים, הקימו אוהדי אשקלון פינה לזכרו של בויד בכניסה להיכל הספורט העירוני.

זו הייתה הידיעה שהיממה את הכדורסל הישראלי על מותו של בויד ז"ל באתר "וואלה".

ארבע עליות בחמש עונות

סיפורה של מ.ס. רמת אפעל הוא לא סיפור טיפוסי על אימפריית כדורסל טיפוסית שרצתה לחזור לעניינים אחרי שנים קשות מחוץ לתודעה ולשיח הציבורי. היא פשוט לא הייתה שם. מודי אשכנזי, דני וינריב ואייל פרידמן לקחו את המועדון הצנוע מליגה ב', וטפסו יחד איתו תוך 4 שנים עד לליגה הלאומית, עם הרבה שקט, הרבה צניעות, וחנן קרן אחד על הקווים.

עם אולם ביתי של 270 מקומות ישיבה בלבד (איפה תמצאו כאלה היום?) אבל קהל שלא יכול היה להרשות לעצמו לפספס אף משחק, החלה הקבוצה את דרכה בליגה הלאומית, כשעל הפרקט רקדו מי שלימים ייזכרו כקבלני עליות מהגדולים בליגה - ירון להט, איתי גרינבויים, אלדד דייגי, מוריס היימן, גלעד מאור, שי קרביוב ועופר גולדברג ולצידם דיימון פטרסון שכבר אז נחשב לאחד הזרים הוותיקים בליגה (36), אבל ידע היטב את העבודה.

רמת אפעל הרשימה עם 19 נצחונות בעונה הסדירה (בליגה של 12 קבוצות), אותה סיימה במקום הראשון, חלפה בחצי הגמר נגד קריית אתא עם 0-3 וחגגה עליית ליגה היסטורית. הקבוצה של חנן קרן עוד הספיקה לנצח בצמד משחקי הגמר את עירוני ר"ג ולהוסיף את אליפות הליגה הלאומית לרשימת התארים שלה, אבל כאן בערך נגמרו החגיגות. אלופת עונת 2004/05 התקשתה להעמיד תקציב לליגה הראשונה, ויתרה על מקומה, ולמעשה - התפרקה אחרי שנה (בה עברה לשחק בליגה הארצית) ונעלמה ממפת הכדורסל.
שגיא ניר, עורך הליגה הלאומית ב"ספסל" בימים ההם - מביא את הסיפורים שמאחורי הקלעים.

מהליגה הלאומית לנבחרת ישראל

כריס ווטסון וג'רון רוברטס הם שניים מהמתאזרחים המשמעותיים שליוו את הכדורסל הישראלים ב- 20 השנים האחרונות והחלו את דרכם בליגה הלאומית. ווטסון החל את דרכו בארץ במדי מכבי חדרה, אי שם בעונת 1999/00, רוברטס הפך אליל במדי הפועל לב השרון, בשורותיה שיחק בעונות 2000/01-2001/02.

שניהם כיכבו כזרים בליגה הלאומית, שניהם זכו לאזרחות ישראלית ועברו לשחק בליגת העל. ווטסון הצטרף לנבחרת אחרי שהוביל את גבעת שמואל בעונת הבכורה שלו בליגה הראשונה (סיים כמלך הסלים הישראלי של הליגה) ולמעשה נטל חלק בשתי קדנציות בכחול-לבן - באליפות אירופה ב- 2005 ובמוקדמות אליפות אירופה ב- 2008. רוברטס נטל חלק בקמפיין של 2007.

גם ווטסון, גם רוברטס (כמו גם דריק שארפ, שעשה זאת עוד לפניהם) הם זרים שבאו מלמטה, לא שיחקו בקבוצות גדולות בליגה הלאומית, אך הצליחו לפלס את דרכם לליגה הראשונה, זכו באזרחות ישראלית מתוקף נישואיהם, והתייצבו לאימוני הנבחרת ברגע נקראו אליהם. " אני אוהב את ישראל ומרגיש צורך להוכיח שאני ראוי ללבוש את המדים של המדינה. אני לא יכול הסביר במילים את כל מה שהמדינה הזאת נתנה לי וכל מה שאני רוצה זה רק להיות מסוגל ולקבל את ההזדמנות להחזיר לה קצת בחזרה", אמר ווטסון בראיון לשי לוי באתר ONE. מוזמנים להכנס.

השלשה של עדי פרג

אם יש אירוע שנצרב יותר מכל בתודעת סדרות הגמר הגדולות של הליגה הלאומית (שיום אחד עוד נגיע לדבר גם עליהן, אל תדאגו), הרי שהוא השלשה הגדולה ההיא של עדי פרג, שכבר הפכה לערך מילוני, קיבלה שורות חיפוש בגוגל, ויום אחד גם תקבל מקום של כבוד בהיכל התהילה של הסלים שהשפיעו יותר מכל על הכדורסל הישראלי. והאמת, שזה מפתיע, כי בסופו של דבר לשלשה ההיא של פרג לא הייתה משמעות לגבי זהות העולה. בואו נזכר.

העונה - 2005/06, ועל הכרטיס לליגה הראשונה התמודדו ראש בראש שתי אימפריות שרצו לחזור לקדמת הבמה - הפועל עפולה והפועל חולון. עפולה של אבנר יאור סיימה את העונה הסדירה במקום הראשון, חולון של מיקי דורסמן, מרחק ניצחון אחד ממנה, במקום השני. גם חולון, גם עפולה, לא התקשו במיוחד בסדרות חצי הגמר ועברו את נתניה וראש העין (בהתאמה) בדרך לאחת מסדרות הגמר הגדולות שידענו.

אילן ברקוביץ', ראיין לקסר, אורן בן חמו, מאיר בר-דוד, אלכס קראקמו, צפריר וולפר ואחד עדי פרג מצד אחד. שמוליק ברנר, גוני יזרעאלי, גור פורת, שי ברוך ויוסי דדון מצד שני. עפולה זכתה ביתרון הביתיות, כאמור, והסדרה החלה עם שלושה נצחונות חוץ רצופים, מפתיעים ומלאי אדרנלין. ומה בדיוק קרה שם, במשחק הרביעי?

בשנה שעברה שיתפנו אתכם את היוטיוב המקסים הזה של עמית הורסקי, אבל אנחנו לא יכולים למנוע מעצמנו (ומכם) לעשות את זה שוב. תהנו.

טרפת ברפת - שמח במשמר העמק

עונת 2006/07 הביאה איתה לליגה הלאומית הרבה מאוד סיפורים מעניינים שהשאירה בנו לא מעט זכרונות יפים ונעימים. אבל בין האליפות השנייה ברציפות של הפועל חולון ועלייתה של הפועל באר שבע על מפת הכדורסל (נגיע גם אליה) בלט יותר מכל הסיפור המיוחד שליווה את הפועל יקנעם / מגידו, שנהנתה מהרחבת הליגה הלאומית ל- 14 קבוצות, והצטרפה אליה על אף שסיימה רק במקום השני בליגה הארצית.

אלון שמר אימן את הקבוצה בעונתה הראשונה בליגה הלאומית, ועל הפרקט התרוצצו, לצידו של הסנטר שי ברוך והרכז אופיר פרחי, חבורה אלמונית למדי שכללה בין השאר שמות כמו דגן יבזורי (כן, אז הוא עוד היה אלמוני), אור סלע, דביר בשן, הרן שיפמן, דור ישראלי וליאור גוברין. יקנעם/מגידו הביאה משהו אחר לליגה. חבורה מקומית, לוחמת, שנהנית מאולם ביתי מלא עד אפס מקום עם יציעים מבטון, ועושה את הבלתי יאומן בליגה פעם אחר פעם אחר פעם. היא סיימה את העונה במקום הרביעי, העפילה לחצי הגמר ושם הודחה בסדרה מול מי שתהיה אלופת הליגה.

הקבוצה ממשמר העמק העבירה עוד כמה וכמה עונות יפים בליגה, כשבשיאן- חגגה עליה לליגת העל בעונת 2009/10, כשעל הקווים עמד אוהד יתום. הקיבוצניקים, כזכור, וויתרו על הכרטיס לליגה הראשונה (וכמוהם גם האלופה בעונה ההיא, שעוד נגיע לדבר עליה), ומפה לשם נכנסו למשברים כלכליים, חתמו על הסכם שיתוף פעולה עם מכבי תל-אביב לגידול שחקני הדור הבא של המועדון, התאחדו עם הפועל טבעון, אבל זה כבר לא היה זה.

היום משחקת הקבוצה בליגה א', תחת ניהולו המקצועי של יאיר קלס, עורך הליגה הלאומית ב"ספסל" בעברו, שגם השאיר לכם מזכרת קטנה - ראיון עם אחד מכוכבי הקבוצה בעונה ההיא - מריוס מטלון.

הפועל באר שבע - גם בכדורסל!

אמרנו לכם שהיה כיף בעונת 2006/07, נכון? אז הנה עוד אחד מהסיפורים המעניינים של העונה ההיא, סיפור שצמח ממקום לא צפוי, הגיע לשיא לא צפוי, והסתיים עם מפח נפש גדול. הימים הם ימי אביב 2003, חבורת שחקני עבר בעיר באר שבע בראשות יניב קבלק, בני רווה ואשר ספונוב החליטו שנמאס, והתחילו לתכנן תכנונים. "בעוד ארבע שנים תהיה לבאר שבע קבוצה בליגת העל". והאמת ? שהם לא היו רחוקים מקיומה של הנבואה.

הפועל באר שבע, ששיחקה בליגה הלאומית בשנות ה- 80', קמה לתחייה. אל החבורה הצטרף איש עסקים מקומי, דרור סויסה שמו, שחקן עבר במועדון השכוח, והפועל באר שבע טיפסה עונה אחרי עונה עד לליגה הלאומית, כשהיא מעמידה סגלים איכותיים ודומיננטיים, נהנית מהצטרפותם של אוהדי קבוצת הכדורגל בעיר, שמאסו (בזמנו) מהניהול הכושל של המועדון, ומציגה לראווה את אחד המאמנים הצבעוניים שפגשנו בליגה בשנים האחרונות - ישראל ברוך.

אל השיא הגיעה הקבוצה, כאמור, בעונת 2006/07. את העונה הסדירה סיימו האדומים מבירת הנגב במקום השביעי, המאכזב והלא הולם את סגל השחקנים שהתאסף בבאר שבע, בראשותם של אילן ברקוביץ', אורן בן חמו, אוהד כהן, איילון זגורי, דראגן קליקוביץ' והזר הנהדר טיק רוג'רס. ב"ש התחברה בדיוק בזמן, חלפה ברבע הגמר על פני נצרת עילית של סטנלי ברנדי וזיו תבור, הורידה מדרכה את קריית אתא של האחים נניקשוילי, והפסידה רק בגמר, רק לאחר חמישה משחקים, להפועל חולון הגדולה של עדי פרג, ירון להט וטוני וושהאם, שבסיום אותה העונה כבר לשחק בליגה הבכירה. באר שבע גררה עוד עונה בלאומית לפני שנקלעה לקשיים כלכליים והתפרקה, אבל 7 שנים לאחר מכן, יבוא שחקן עבר אחר נוסף של המועדון, כפיר ארזי ויקח על גבו את הקבוצה בדיוק אל אותו המקום, ואל אותו החלום.

מוזמנים לצפות בוידאו הלא-הכי-ברור-אבל-הכי-לגמרי-מרגש הזה של אייל חטב, או להכנס לראיון שערכתי בזמנו (הראשון שלי ב"ספסל", כמדומני) עם הצמד שצבע את באר שבע באדום לבן עם גוון כתום.

אלוף אירופה מגיע ללאומית

קיץ 2007 בליגה הלאומית היה וואוו. וואוו אחד גדול. ליגת העל חזרה ממבנה של עשר קבוצות לשנים-עשר, וכפועל יוצא מהליגה הלאומית עלו שלוש קבוצות - האלופה, סגניתה, וזו שתנצח את הקרב המחודש על המקום השלישי. גבעת שמואל שירדה מליגת העל בסיום העונה הקודמת השקיעה את מיטב כספה כדי לחזור לשם, הפועל ב"ש האמינה שהפעם זה יהיה שלה, גם קריית אתא ונתניה העמידו סגלים מרשימים, אבל את כולם הפתיעה העולה החדשה מהליגה הארצית, מכבי חיפה.

מצוידת בספונסר חדש שהגיע כדי להשאר, ג'ף רוזן, מאמן שכבר עבר דבר או שניים בכדורסל הישראלי, אבי אשכנזי, החלה מכבי חיפה להחתים בצרורות. עדי פרג, אורן בן חמו ותומר חולי, כולם קבלני עליות ידועים, היו שם מההתחלה, אורי קוקיה הצטרף על הדרך יחד עם הגארד האמריקאי ג'יי סטרייט (טל אבריאל, אני לא אשכח לך את המתיחה ההיא) אבל מעל כולם היה זה שמו של אלוף אירופה במיל', דיון תומאס שהגיע לעונת פרישה בקבוצה מהכרמל.

זו לא הייתה עונת שיא של תומאס, שנחת בחיפה שנתיים בלבד אחרי שסייע רבות למכבי תל אביב הגדולה לזכות באליפות אירופה פעמיים ברציפות, אבל תומאס היה שם גדול, שחקן ענק, שעשה עבור חיפה את כל הדברים הקטנים שהייתה צריכה, סייע לצבוע את רוממה בירוק, ובמאני-טיים סחף אחריו את הקבוצה לניצחון בחצי הגמר ולחזרה לליגה הראשונה, שם היא נמצאת עד לימים אלו. תומאס עצמו, כאמור, פרש מכדורסל בסיום העונה ההיא וכיום הוא משמש כעוזר מאמן באוניברסיטת אילינויי-שיקאגו. בשיחה שערכנו איתו לפני מספר שבועות הוא הבטיח להעניק במהלך העונה ראיון מיוחד ל"ספסל".

את הידיעה מ"ספסל" על הצטרפותו של תומאס אתם יכולים למצוא כאן. ואם בא לכם - יש גם קצת וידאו.

כדורסל בקו האש

באופן שמאוד קשה לי להסביר, הביקורים המעטים שלי בקיבוץ בארי לוו במין תחושת נינוחות כזו, כאילו הכל נחמד ונעים, כאילו לא מייצרים פצצות מרגמה וטילי גראד קילומטרים ספורים משם, כאילו אפשר להמשיך לשחק כדורסל בכיף גם אם איזה אזעקת "צבע אדום" קוטעת את קולות העידוד שבוקעים ומרעידים את היציעים. ותאמינו לי, הם רעדו.

הפועל בארי הוקמה אי שם בתחילת שנות ה- 70' ע"י גידי שב וצחי גד, ודשדשה שנים ארוכות בין הליגות הנמוכות באזור הנגב המערבי. על הכרטיס לליגה הלאומית היא החלה להיאבק באופן ממשי בשנות ה- 2000, ואחרי כמה ניסיונות כושלים היא עשתה זאת בגדול בקיץ 2008, עם חבורה מקומית בהובלת הקפטן איתי כהן שחלמה וחלמה וחלמה, ולבסוף גם הגשימה.

שלוש שנים בלבד הצליחה הפועל בארי לשמור על מקומה בליגה הלאומית, לא בהצלחה ספורטיבית גדולה. בסיום העונה הראשונה היא כבר ירדה לארצית אבל עוד הצליחה לשמור על מקומה בליגת המשנה על חשבונה של נס ציונה, עונה לאחר מכן הבטיחה את הישארותה בליגה עוד לפני הפלייאוף התחתון, אבל בשלישית כבר לא הצליחה להביא את הבשורה.

למזכרת, קחו את הוידאו הזה מ"דרבי הקיבוצים" הגדול של עונת 2007/08. נוסטלגיה אמיתית.

הלב נשבר - הקריירה של דני נגב ז"ל נגדעת בשיאה

"זו הייתה אמורה להיות נקודת המפנה בקריירה של דני נגב, זכרו לברכה. נגב, מאמן כדורסל צנוע, כמעט ולא מוכר, שאת מרבית שנותיו כמאמן העביר בין קבוצות נוער באזור השרון, עמד רחוק מאוד מאור הזרקורים. רחוק כל-כך עד שלא הרבה ידעו במי בכלל מדובר כשבקיץ 2008 מונה במפתיע למאמנה של הפועל לב השרון, במקומו של רובי בלינקו שעזב לעירוני ר"ג.

איש לא נתן ללב השרון סיכוי לשרוד בכלל בליגה. המינוי המאוחר יחסית של נגב, הביא את הקבוצה להרכיב את סגל השחקנים שלה עם "מי שנשאר", ולא היו שם הרבה שמות גדולים, אבל נגב הצליח לקחת את החבורה הזו - בהובלת אור רון, עמית שמחון, איתי קרביוב, ניר סטולרו ושחר שעיבי בתוספת לאיזה זר, אדריאן יוטר שהפועל קריית טבעון לא ממש מצאה מקום בשבילו אז שחררה אותו בטרום העונה - עד לחצי גמר הפלייאוף (מהמקום השביעי בטבלה) מרחק ניצחון אחד בלבד מליגת העל.

דני נגב סיים את העונה הזו, כמובן, כמאמן העונה בליגה הלאומית, אולם בדיעבד התברר שזו הייתה העונה האחרונה שלו על הקווים. מספר שבועות לאחר סיום העונה נודע לנגב כי חלה במחלת ה- A.L.S הארורה, עימה הוא נאבק במשך שנות חייו האחרונים. נגב ז"ל הלך לעולמו ביום שני, י"ד אדר א' התשע"ו לאחר מאבק בן 7 שנים במחלה. לזכרו של דני הוקם עמוד זכרון באתר "ספסל".

לב השרון, אגב, שהישג השיא שלה היה זכיה באליפות בעונת 2000/01 תחת הדרכתו של רובי בלינקו הגדול ועם שחקנים כמו דורון קרמר, יניב ויצמן ותומר חולי (עונה בה אף קבוצה לא העפילה לליגת העל מתוך ניסיון לצמצם אותה מ- 16 ל- 10 קבוצות) ירדה שלוש שנים לאחר מכן לליגה הארצית, בסיום העונה שעברה מצאה את עצמה בליגה א' ובקיץ אף ביקשה לחזור לליגה החמישית. אנחנו בטוחים ומאמינים שהיא עוד תחזור אלינו.

רוקד על הפרקט בגיל 17

12 שנים אחרי אליפות הלאומית הגדולה עם דארט בויד ז"ל וג'סי סולטרס, 10 שנים אחרי האיחוד העירוני ו- 8 עונות אחרי הפירוק, הפועל חיפה מצאה את עצמה שוב בליגה הלאומית, מנסה לשחזר את ימיה הגדולים. עם אילן ברקוביץ', טל פרסלני, אלעד אליהו, פרד קמפבל, רוב בראון ואחרים - רצתה העולה החדשה מהארצית לתקוע יתד בליגה ולנסות להתברג כמה שיותר גבוה, אבל הסיפור המעניין של העונה הזו לא באמת היה כל מה שסיפרנו לכם עד עכשיו. קראו לו בכלל בר טימור.

טימור, ילד בן 17 וחצי, הכשרון הכי גדול שצמח במחלקת הנוער של הפועל חיפה בשנים האחרונות, ויתר על שנתו האחרונה בליגת הנוער ועלה לבוגרים, ששיחקו בליגה הלאומית. הוא לא סיים את העונה עם מספרים יוצאי דופן, אבל עשה את מה שלא בטוח שהרבה שחקנים אחרים בגילו היו מרגישים בו מספיק בנוח. במקביל, אגב, הוא גם הוביל את נבחרת בית הספר הריאלי בחיפה לאליפות התיכונים.

"המטרה הראשונה שלי היא קודם כל להגיע לליגת העל" אמר טימור בזמנו לברק חקלאי, עורך הליגה הלאומית ב"ספסל" שהיום תמצאו כמובן ב- YNET. "השאיפה שלי זה לשחק באירופה למרות כל הקושי שיש בזה. הריחוק מהבית, השפה, האוכל. זה נראה לי כמו משהו שהוא מאוד בשבילי, אבל בשביל להגיע לשם אני חייב לעבור קודם כל בליגת העל. עוד חלום שיש לי זה לשחק בהפועל ירושלים. מבחינת נבחרת ישראל יש לי קודם כל לעבור את הקיץ, אח"כ את העתודה ואז אולי אולימפית, אחרי זה הכול תלוי ביכולת שלי בהמשך הקריירה".

לראיון המלא שערך חקלאי עם טימור

האולסטאר הראשון

באחד הערבים הגדולים של העונה בכדורסל הישראלי בכלל והליגה הלאומית בפרט נפגשו נבחרות הדרום מול הצפון שנבחרו בקפידה ע"י לא פחות מ- 54,000 גולשים. את המשחק עצמו החלו שחקני הנבחרת הצפונית בצורה טובה יותר כאשר טל דן הוביל את החבורה של אוהד יתום ויניב בורגר עם 10 נק' בעשר הדק' הראשונות. ברייאן אוסברי, ה- MVP של הליגה בלט בדרום עם 9 נק' משלו. הרבע עצמו הסתיים בתוצאה, 22-35 לצפון".

את הציטוט הזה לקחתי מהכתבה שגם אתם תכנסו אליה עוד רגע, כתבה שאולי מספרת יותר מכל את הקשר המיוחד שבין אתר "ספסל" לבין הליגה הלאומית. העונה היא עונת 2010/11, ושני משוגעים ב"ספסל", ברק חקלאי ויאיר קלס מחליטים שרצינות וחלומות עליה לחוד ופאן לחוד, ומגבשים את משחק האולסטאר הראשון בתולדות הליגה הלאומית.

דרום נגד צפון, תחרות שלשות, תחרות הטבעות והפניניג ענק שלא מתפקידו של אתר ספורט להרים, אבל כזה שבהחלט ביסס את מעמדו כבית של הכדורסל הישראלי. משחק האולסטאר שודר בשידור ישיר בערוץ הספורט, ולאחר מכן הפך למסורת קבועה ואורגן על ידי אנשי איגוד הכדורסל ומנהלת הליגה החדשה, עד לעונת המשחקים האחרונה. במנהלת אגב, הבטיחו שהוא ישוב העונה במתכונת מחודשת.

והנה הלינק שהבטחתי.

טרגדיה על מגרש הכדורסל

איש לא יכול היה להעלות על דעתו את גודל הטרגדיה שיביא איתו אימון הצהריים השגרתי של מכבי באר יעקב ביום שלישי, ה- 04.01.11. כרבע שעה בתוך האימון, איתי לוי ז"ל, שחקן הקבוצה, לקה בליבו וקרס במפתיע. כל מאמצי ההחייאה כשלו, ולוי, רק בן 24 הלך לעולמו והותיר את עולם הכדורסל הישראלי בהלם מוחלט.

לוי ז"ל, היה אחד השחקנים המזוהים יותר עם מכבי באר יעקב בשנים ההם. הוא גדל במחלקת הנוער של מכבי ראשון לציון, נסע לשנה במכללות, והצטרף למכבי באר יעקב, אותה העלה מהליגה הארצית ללאומית. בבאר יעקב שיחק שלוש עונות במשך שתי קדנציות, שנגדעו עם המקרה הבלתי נתפס ההוא.

לזכרו של לוי קיימה הליגה הלאומית טורניר מסורתי קבוע בתחילת העונה. מכבי באר יעקב שינתה את שמה למכבי "איתי" באר יעקב, וכשנתיים וחצי לאחר הטרגדיה חבריו הקימו לזכרו את קבוצת "החברים של איתי".

שרון דוידוביץ' (YNET) ערך איתם את מהראיון הזה ,וגם ב"חמישיות" הפיקו כתבת וידאו מרגשת במיוחד.

על ראש הגבעה

"אנחנו המכבי תל-אביב של הליגה השנייה" אמר פעם מוטי אמסלם, יו"ר מכבי גבעת שמואל, באחד הראיונות שהעניק לאתר "ספסל", ואם לשפוט על פי הנתונים היבשים, בהחלט אפשר לומר שהוא צדק. אבל לא בטוח עד כמה חיובית הטענה הזו. ארבע פעמים ב- 20 השנים האחרונות זכה המועדון בראשותו של אמסלם באליפות הליגה הלאומית, יותר מהפועל ת"א (3) והפועל חולון (2).

אבל איכשהו, למרות השנים הטובות בליגת העל, החיבור הזה לא לגמרי עבד. הקבוצה, שלימים שינתה את שמה למ.כ. הבקעה ועברה לשחק בקומפלקס המרשים שבגני תקווה, התקשתה ליצר זהות ובקיץ 2012 נמכר המועדון עם זכויותיו בליגת העל להפועל אילת, שדילגה על הליגה הלאומית וחזרה לשחק בליגה הבכירה אחרי שנים ארוכות של דשדוש בליגות הנמוכות.

ועם כל זאת, היה משהו מיוחד במועדון הזה, שליווה את הכדורסל שלנו במשך לא מעט שנים (12 עונות בליגת העל בסך הכל) והבליט לא מעט שחקנים, ישראלים וזרים. בהם תמצאו את המשולש של משה ברנר (הוא עדיין משחק) אורן אהרוני ודרור כהן וכן את הזרים הנהדרים צ'ארלס מינלנד, קלי מקארתי וטימי באוורס.

בזמן שאנחנו מדברים, הנה לכם הראיון.

על חורבות אוסישקין

אין שום דרך שפויה לתמצת את סיפורה של הפועל אוסישקין תל אביב לשלוש פסקאות - המגבלה הבלתי כתובה שהייתי חייב לעמוד בה כדי למנוע מכם לזפזפ לכתבה הבאה. ובכל זאת, השנתיים הללו של קבוצת האוהדים המופלאה בליגה הלאומית לבטח ייזכרו כאחד מסיפורי האהבה הגדולים בהיסטוריה של הכדורסל הישראלי לדורותיו, בין קהל - לקבוצה שלו, בין אוהדים - לבית שלהם.

קיץ 2007 היה נקודת המפנה בהיסטוריה של המועדון. הפועל "שאול" תל אביב המשיכה לצנוח וכבר ירדה לליגה השלישית, צו ההריסה לאולם "אוסישקין" יצא לדרכו, ועל חורבות שניהם קמה לה קבוצת האוהדים הגדולה בתולדות הכדורסל הישראלי שרשמה שלוש עליות בשלוש עונות - מליגה ב' לליגה הלאומית, ובסיום העונה השלישית גם קיבלה לידיה את הזכות להשתמש בשם "הפועל תל אביב".

את העונה הראשונה בליגה הלאומית סיימה הקבוצה של שרון אברהמי במקום הראשון בטבלה, כשעל הפרקט מובילים אותה, בין השאר, אדריאן יוטר, בראיין אסברי, מתן נאור, גל איתן וירון להט. ברבע הגמר היא טיילה מול הפועל טבעון, בחצי הגמר הפועל יקנעם/מגידו כבר עשתה לה חיים קשים יותר, ואל סדרת הגמר, נגד מ.כ. הבקעה, היא כבר הגיעה בלי הרבה אוויר, ובלי מתן נאור, שנפצע במשחק חצי הגמר השני וראה את חבריו מודחים בסוויפ מול החבורה המוכשרת של אבי אשכנזי שמנתה בין השאר את פול דילייני, סטפון ברדפורד, נועם מטלון ויחזקאל סקוורר.

בקיץ 2011 הקבוצה כבר שינתה לחלוטין את פניה. ארז אדלשטיין נקרא לעמוד על הקווים, ובנה סביבו קבוצה חדשה כמעט לחלוטין, כשמתן נאור וגל איתן היו השרידים היחידים מעונת הבכורה בלאומית, ולצידם הופיעו בין השאר יונתן שולדבראנד, בר טימור, קורי קאר, אבירם זליקוביץ' וצמד הזרים דמונטז סטיט וקרטיס קלי. הקבוצה סיימה את העונה במקום הראשון וטיילה עד לסדרת הגמר, שם גברה 1-3 על מכבי באר יעקב.

אבל בואו נתן ליוטיוב הזה לדבר (ובשקט בשקט גם חרגנו לפסקה הרביעית, אבל מי שם לב):

יש סטטיסטיקה, יש שידורים, יש מנהלת

מה שהיום נראה ומרגיש כמובן מאליו, לפני קצת יותר מ- 10 שנים הרגיש כמו חלום רחוק. סטטיסטיקה אונליין? נו באמת. שידורים ישירים? אולי בסדרת הגמר. מנהלת לליגה? איפה אתם חיים?

תהפוכות רבות עברה הליגה הלאומית לאורך השנים האחרונות, העניין בה הלך וגבר, איגוד הכדורסל זיהה את הפוטנציאל, ומה שהתחיל אי שם בתחילת שנות ה- 2000 באתר "ספסל" השחור-צהוב, הלך וקיבל מימדים אחרים לחלוטין. פתאום הייתה פה עוד ליגה שכיף להשתתף בה, כיף לעקוב אחריה וכיף להיות חלק ממנה. בשלב מסוים היא גם אפילו נכנסה לטפסי ה"ווינר".

קשה לעמוד על הנקודה בה השינוי הזה התחולל, על הרגע בו התחילו להתייחס לליגה הזו ברצינות הראויה לה, על השפעתה של הקמת המנהלת לליגה (בהובלתו של איצק דבש) ועל הקבוצות שהתחילו לקחת אותה ברצינות, אבל כשאת ליגת העל ממשיכים לעטר כל-כך הרבה זרים, לנו נשאר להמשיך לחפש את הכדורסל הישראלי האמיתי בימי שלישי בערב. והוא טוב. הכי טוב.

מכפר בלום לליגה הטובה בעולם

הרבה זרים טובים עברו בליגה הלאומית לאורך השנים האחרונות. כאלה שהגיעו מליגות בכירות באירופה, כאלה שיצאו לליגות בכירות באירופה, כאלה שגדלו במכללות גדולות, כאלה שלאחר מכן עברו לעשות חיל בליגת העל ובמפעלים האירופאיים השונים, אבל סיפור כמו זה של מייק ג'יימס הוא סיפור של פעם בדור.

הגארד הנהדר הגיע אלינו ממש במקרה. הוא החל את הקריירה המקצוענית שלו בק.ק. זאגרב מהליגה הראשונה בקרואטיה בעונת 2012/13, מאס במוסר התשלומים הגרוע של המועדון וביקש לעזוב. אחרי שישב בבית מספר חודשים הגיעה ההצעה מגליל, שחיפשה מחליף לשחקנה לורנס ווסטבורק וצרפה אותו לשורותיה. ג'יימס סיים את העונה עם 22.8 נקודות בממוצע למשחק והוליך את גליל לפלייאוף העליון, ומכאן - הקצבים כבר השתנו.

הוא עבר לליגה השלישית באיטליה, שם סיים כסגן מלך הסלים, המשיך לתחנת ביניים נוספת בליגה היוונית, והרשים כשחתם על חוזה לשנתיים במדי קוצ'ה לבוראל ויטוריה, איתה העפיל לפיינל פור היורוליג. המסע האירופאי של ג'יימס נמשך כשבקיץ שעבר חתם בשורות פנאתינאיקוס אתונה, ובקיץ האחרון הוא כבר סגר את תנאיו במדי הפיניקס סאנס, שם כבר סומן בפנקסיהם של ראשי המועדון אחרי ששיחק במדי הקבוצה בליגת הקיץ לפני שנתיים.

אור שקדי, עוד יוצא "ספסל", הביא את סיפורו של ג'יימס בכתבתו ב"וואלה" בקיץ 2015. ויש גם אחת של ברק חקלאי ב- YNET, שנה אחת לאחר מכן.

מבית"ר בנימינה למכבי ת"א

לסיפור הסינדרלה של רמי הדר אמנם לא היה הסוף הטוב שכולם ציפו לו, אבל בכל זאת - הדרך המדהימה שעבר המאמן האלמוני היא לבטח אחד הסיפורים הגדולים שיצאו מהליגה הלאומית בשנים האחרונות. הדר, שאימן בצעירותו במחלקות הנוער של הפועל גבעתיים והפועל חולון, נכנס לתודעה כשאימן את בית"ר בנימינה בליגה הלאומית לפני קצת יותר מעשור. מבנימינה המשיך לאשדוד ולבאר יעקב, עבר להוד השרון, ששימשה אז כקבוצת בת של מכבי חיפה, זכה באליפות המדינה כעוזרו של בראד גרינברג בירוק, ואחרי עוד עונה בלאומית, כמאמנה של הפועל עפולה, חזר למכבי חיפה כמאמן ראשי.

הדר העביר שנתיים כמאמן ראשי על הקווים ברוממה, במהלכם הוביל את הקבוצה לרבע גמר הפלייאוף, ובקיץ 2016 מונה לעוזרו של ארז אדלשטיין במכבי ת"א, תפקיד אותו נשא עד לפיטוריו של האחרון - רגע המפנה הגדול בקריירה של הדר, שהביא אותו לאולימפוס - התואר הנחשק והמלחיץ מכולם שיש לכדורסל הישראלי להציע: מאמן מכבי תל אביב.

הפתיחה הייתה טובה, ההמשך - קצת פחות, וכבר באמצע העונה ביקש הדר (כיום - מאמנה של קריובה מהליגה הרומנית) להניח את המפתחות במטרה ליצור זעזוע במועדון, מה שגם לא בדיוק הצליח יתר על המידה. הדר הספיק לעבור הרבה מאוד בפרק זמן קצר מאוד אך לא הצליח עדיין לרשום לזכותו הישגים משמעותיים כמאמן ראשי בטופ של הכדורסל הישראלי. אחד הפלאשבקים הזכורים שלי מהדר בליגה הלאומית היה איפשהו בעונת 2006/07 אחרי הפסד של קבוצתו, בית"ר בנימינה. הדר יושב על מדרגה, מוציא סיגר, בוהה באוויר, וכנראה חולם על משהו. כנראה שהוא גם זכה להגשים.

ברק חקלאי עם סיפור עלייתו המטאורית של הדר לפסגת הכדורסל הישראלי.

אימפריות נופלות - ההתרסקות של עירוני ר"ג

דורון ג'מצ'י, ליאור ארדיטי, עמוס פרישמן, מיקי גורקה, יריב יצקן, גור שלף, עודד קטש, ליאור אליהו, עמית תמיר, עמית שמחון, עודד שעשוע, מורן רוט והרשימה עוד ארוכה ארוכה. עשרות רבות של שחקנים עברו בשלב כזה או אחר של הקריירה שלהם במועדון המפואר מרמת-גן, שבשנים האחרונות, ובפרט - בעונה שעברה, מצא את עצמו הולך וצולל לקרקעית.

קצת היסטוריה. מועדון הכדורסל "עירוני רמת-גן" הוקם בשנת 1928, העפיל לליגה הראשונה בשנת 1968 ירד ממנה רק בשנת 2004, וחזר אחרי שנתיים לעוד סיבוב קצר של 5 עונות, במהלכן התקשה להתמודד שוב על החזרה לליגת העל. בין הישגי המועדון תמצאו שתי הופעות ברבע גמר גביע קוראץ', העפלה לגמר גביע המדינה, 3 הופעות בגמר הפלייאוף בליגת העל, וכאמור - עשרות רבות של שחקנים בולטים ומשמעותיים שעברו דרך המועדון.

השנים הארוכות בליגה הלאומית לא עשו טוב למועדון הותיק, שהלך וירד מנכסיו, והדיבורים בקיץ שעבר (2016) היו על פירוק. איכשהו, בסופו של דבר, הצליחה הקבוצה להעמיד תקציב ברגע האחרון ולהתמודד בליגה הלאומית, אולם התעוררה מאוחר מידי, לא הצליחה לגבש את סגל השחקנים שרצתה, סבלה מהרבה חוסר מזל לאורך השנה וסיימה את עונת 2016/17 במקום האחרון בליגה, שהוביל אותה לליגה הארצית. האם האימפריה עוד תחזור?

רשימת קלעי כל הזמנים במועדון מאתר מנהלת ליגת העל (נחשו מי בראש הרשימה) אולי תספר טוב יותר מכל דבר אחר את ההיסטוריה המרשימה של המועדון.

הנה הם באים, כוכבי העתיד

הקיץ האחרון, שהחל בתחושת גאווה גדולה לאור הישגיה של נבחרת העתודה באליפות אירופה, הסתיים בטעם חמצמץ משהו עם הדחתה המוקדמת של הנבחרת שלנו באליפות שנערכה כאן בארץ, מול הקהל המקומי, שלבטח היה שמח לראות סוף טוב מעט יותר. הנבחרת סיימה במקום האחרון בבית, לא העפילה, כמובן, לשלב שמינית הגמר, וסיימה קמפיין מאכזב, שהשאיר את כולנו עם התחושה שלבטח היינו יכולים להשיג יותר.

אבל כשדור אחד נמצא בשלהי הקריירה שלו, דור שני הולך ובונה אותה, והדור הזה גדל, ועודנו גדל, כאן אצלנו, בליגה הלאומית. תמיר בלאט, רועי הובר, יובל זוסמן - כוכבי נבחרת העתודה שהביאה לנו הרבה כבוד בתחילת הקיץ קיבלו את דקות המשחק המשמעותיות שלהם כבר בגיל 18 כשהובילו קבוצות בליגה הלאומית בזמן שהם זוכים בלא מעט קרדיט ממאמניהם והמשיכו מכאן להיות שחקנים לגיטימיים ומשמעותיים בליגת העל (כמוהם גם כמה שחקניה של הנבחרת הנוכחית, כמו בר טימור ועוז בלייזר).

רק לפני ימים ספורים מונה עודד קטש, מאמן נבחרת העתודה לתפקיד מאמן הנבחרת הלאומית שלנו בארבע השנים הקרובות. קטש, כך מסתמן, יבנה את דור השחקנים הבא של הנבחרת על בסיס החבורה שהוביל לזכייה בכסף בתחילת הקיץ, מתוך הסתכלות קדימה ובמטרה להגיע להישגים משמעותיים במוקדמות אליפות העולם ובאליפות אירופה 2021. עודד קטש, מגדולי השחקנים שגדלו כאן, נאלץ לפרוש ממשחק בגיל צעיר, אבל עם השנים ביסס את מעמדו כאחד המאמנים הבכירים שיש לכדורסל שלנו להציע.

ובחרנו לסיים דווקא איתו. כי איך אפשר לדבר על 20 שנה ל"ספסל" מבלי לסיים עם העובדה הכמעט המובנת מאליה, שקטש, השחקן, אי שם בשנת 1997, היה אולי הסיבה הכי גדולה שאהבנו כל-כך להיכנס לאתר הצהוב-שחור ההוא.