|
הלב
שגיא ניר
,31/03/2005
דורון קרמר, כמעט 20 שנה בכדורסל, מספר על העונה של לב השרון שהתחילה בליגה השלישית והסתיימה, כמו סינדרלה אמיתית, מטר מהפלייאוף, מסביר על "איך עושים זאת נכון" ומבטיח: תסקרו או לא – אנחנו כאן. טור אישי ואנושי, מיוחד ל"ספסל"
אומץ ואמונה. אלו היו תכונות האופי הבולטות שהוצגו על ידי אנשי לב השרון כשהחליטו, לאחר לבטים קשים, לקבל את הצעת איגוד הכדורסל ולשחק בליגה הלאומית, לאחר שהקבוצה ירדה לליגה השלישית בעונה הקודמת. הליגה הארצית כבר התחילה ואף הושג ניצחון סולידי בנצרת עלית. אבל חברי ההנהלה, מחוזקים ברוח גבית אדירה של המאמן רובי בלינקו הבינו שהסגל, בצורתו הנוכחית, יכול לשרוד בליגה השנייה. אז הועברה ההצעה לשחקנים. אנחנו הגבנו כמו ששחקנים, ישראלים אם תרצו, מגיבים: "לא משנה לנו איזו ליגה, רק אל תוסיפו אימונים ותשאירו את המתכונת על שלושה אימונים ומשחק".
ההנהלה הסכימה, השחקנים והמאמן היו מרוצים, הפסדנו לנתניה במשחק ליגה/אימון ומצאנו את עצמנו מחובקים בעיגול האמצע כשעמיר ריטוב וגבי גולן, ראשי המועדון, מודיעים לנו חגיגית שמעכשיו אנחנו משחקים בימי שלישי. לא נשמעו שאגות שמחה או מבטים של פחד. שמנו ידיים וירדנו להתקלח. שגרה. ליגה לאומית בלי זר? Bring it on. ידענו למה אנחנו הולכים, הטעות היחידה שלנו הייתה שלא סיפרנו על זה לאף אחד. פתאום כולם דאגו לנו, כשאנחנו פשוט ידענו שסינדרלה יכולה לקחת אצלנו קורס.
כן, כן, מתברר שהסביבה פחדה הרבה יותר מאתנו. "איך תסתדרו בלי זר?", "הסגל שלכם צעיר", "אתם לא מתאמנים מספיק". אבל בחדר ההלבשה ועל המגרש, זה לא הזיז לנו. אף אחד לא היסס, גמגם או הטיל ספק. לא השתמשנו בעובדה שאין לנו זר כתירוץ, לא הרגשנו רגשי נחיתות, לא נתנו לאף אחד את התחושה שאנחנו פחות טובים. שיחקנו, חזק, נחוש, מפוקס. רובי הראה לנו את הדרך, ואנחנו צעדנו אחריו.
אחרי משחק פתיחה שנאלצתי לצפות בו מהצד בגלל פציעה ובו הפסדנו לקריית אתא בבית, נמשך הסיבוב הראשון בו ניצחנו ברמלה מסל של שחר נחמיאס שהוציא לפועל תרגיל ששורטט שניות קודם לכן על הלוח של רובי בלינקו בטיים אאוט שנלקח, ואז בקריית ביאליק, עפולה ואת ר"ג וראש העין ניצחנו בבית. גם הפסדנו לירכא ואשדוד בבית. נכון, במעט משחקים שחקנה הזר של היריבה עשה את ההבדל. אבל בשורה התחתונה, כולם התפלאו, שיבחו והתלהבו, מלבדנו. לא ראינו בזה אירוע יוצא דופן. פשוט היינו אנחנו. שיחקנו כמו שיכולנו, כמו שידענו, כמו שרצינו.
בסוף הסיבוב, לאחר שלושה הפסדים רצופים, נדלקו כמה נורות אזהרה של התקרבות לתחתית. אבל חוזקנו באבי מצליח וחן מישורי לקראת סיום הפגרה ובתחילת הסיבוב השני הם עזרו מאוד בניצחון על רמלה בבית שעזר לנו לנשום קצת, ולשמונת המשחקים האחרונים הובא יוליסס מוראן, שחקן זר, וגם הוא הפך לחלק לגיטימי מהרוטציה ולא לאיש העיקרי שעליו הקבוצה נשענת, כמו שבדרך כלל קורה עם זרים. לזכותו יאמר, ג'נטלמן שכמותו, שלא נשמעו מצדו קיטורים, הערות או מאבקי אגו, כמו שהייתם מצפים מחלק מהזרים המגיעים לכאן. הוא פשוט השתלב היטב בפאזל.
והנה עוד הכרעה טקטית ענקית בראש העין וניצחון של רוח לחימה מול חולון, ואנחנו בשיפולי הפלייאוף. היסטריה? אופוריה? ריקודים בחדר ההלבשה? ממש לא. עוד יום רגיל בהיסטוריה (הקצרה) של לב השרון.
הגנרל בלינקו
לא יודע איך אפשר לכתוב את הדברים מבלי שזה יישמע כמו התחנפות לרובי בלינקו, אבל מי שמכיר את מערכת היחסים בינינו יודע שאין לנו שום צורך בחנופה אחד לשני. אז הנה: רובי בלינקו הוא האחראי הישיר והבכיר להצלחתה של לב השרון העונה. הוא זה שהכין את הקבוצה ברמה הטקטית הגבוהה ביותר ליריבות, הוא זה שמחדיר את האמונה בשחקנים, ובסגל כל כך צעיר, אמונה וביטחון הם מרכיבים קריטיים, ומעל לכל עומדים שני אלמנטים: שבעים אחוז מעבודתו נערכים בקיץ כשהקבוצה נבנית בצורה הכי בריאה, נכונה, מאוזנת, עם ראייה מערכתית כוללת של מה צריך ומי ייתן מה. להזכירכם, הקבוצה נבנתה לליגה הארצית והצליחה בלאומית. זה מה שנקרא בינגו.
את שלושים האחוזים הנותרים רובי ממלא בניהול המשחק. על תרגיל האאוט ברמלה כבר סיפרתי. זו סתם דוגמה להברקה. אבל יש גם את הכתבת הרצון שלו על משחקים. את חולון לא היינו מנצחים בבית לו רובי לא היה משכנע אותנו שזה אפשרי ומכריח אותנו לנצח. את ראש העין בחוץ האזורית בדקות האחרונות הרגה. תוסיפו לזה חילופי שמירות ושחקנים בטיימינג מושלם, הליכה על השחקן החם, עלייה בהרכב מסוים שיתאים לסיטואציות המשתנות, ובעיקר, חופש גדול מאוד לשחקנים הנעטף במשמעת קבוצתית. רובי מכתיב את האסטרטגיה וממלא אותה בכלים טקטיים. אנחנו, החיילים, רק צריכים לבצע.
משוגעת? לא השנה
הקונספט של לב השרון השנה צריך סמן כמה לקחים להנהלות, מאמנים ושחקנים. התקופה בה לקבוצות הלאומית היו חמישה אימונים ומשחק היא כבר לא רלוונטית. אז, הליגה הייתה ברמה הרבה יותר גבוהה, עם שני זרים, לפעמים שני זרים ובוסמן וישראלים בכירים שרצו לסיים את הקריירה. גם הכסף ששולם היה בהתאם. היום הליגה חצי מקצוענית. הרבה חיילים, סטודנטים, ושחקנים רבים שהכדורסל הוא לא פרנסתם העיקרית מרכיבים אותה.
ניהול שקט, בחירת מאמן מוצלחת ונתינת שקט וגב לשחקנים הם בסיס לכל קבוצה בריאה. שחקנים צריכים להבין שהצלחה אישית לא תמיד תוביל אותם למקומות אליהם הם רוצים להגיע. הרבה פעמים אנחנו רואים סקוררים מובילים המשחקים בקבוצות קטנות ושחקנים הממלאים פונקציה מסוימת משחקים בקבוצות בכירות. מאמנים חכמים לא מסתכלים רק על השורה הסטטיסטית אלא גם על ההישג הקבוצתי של אותו שחקן. עדיף לעלות ליגה ולקלוע שמונה נקודות, מאשר לרדת ליגה ולקלוע שלושים.
הליגה הלאומית ידועה כליגה משוגעת. השנה היא לא עמדה בתואר הזה. לא ראינו הפתעות יוצאות דופן או מאבק באמת צמוד על המקומות הראשונים. מעט מאוד ניצחונות של החלק התחתון על החלק העליון. גם מקרים כמו של רמת אפעל אינה דבר שלא קרה בעבר עם נהריה או אשקלון. בדרך כלל קבוצות שעולות ליגה, בעלות בסיס כלכלי והתלהבות ראשונית של אפעל, מנצלות את שחיקתן של קבוצות הליגה הותיקות, אלו שנאבקו על עלייה וירידה, שכבר ראו הכל בליגה הזו ושרדו כדי לספר, ועכשיו רק מנסות להחזיק את הראש מעל המים.
אפעל, גם ר"ג, עם בסיס כלכלי וניהולי בריא, סגל עמוק ומנוסה, היו צריכות להישאר עקביות ולנצל את הטריות של האחת והמסורת של השנייה כדי להיות דומיננטיות בליגה. לזכותה של רמת גן ייאמר שהיא מצאה את כיוונה לאחר שדני פרנקו הגיע, ולאחר שניצחנו אותה בסיבוב הראשון היא החטיפה לנו את התבוסה הגדולה ביותר בתולדות לב השרון (40 הפרש). אפעל ור"ג הן ההימור הלא פרוע שלי לקבוצות שיעלו בסופו של דבר.
משחקים בחצר האחורית
הסיקור של הליגה בעיתונים היומיים הוא שערורייתי. אם פעם נתנו את כל הקלעים, ירדו בחלק מהפעמים לשני המובילים, ולאחרונה, ממש כמו התוצאות של ליגה א', מוספי הספורט מסתפקים בתוצאות בלבד. מזל שהם מצרפים טבלה. מוזר שאף אחד לא לחץ לשדר את מגדל העמק-ירכא. גם מילה לא ראינו על המפגש המכריע לפני המשחק. הלוואי על הליגה הלאומית חצי מהסיקור של הליגה הלאומית בכדורגל. זה אחד הגורמים שנותנים את התחושה שהליגה הלאומית היא החצר האחורית של הכדורסל הישראלי.
אבל לאט לאט, החצר הזו מתחילה להיחשף. כי עניין ומתח לא חסר, גם לא דרמות וסיפורים אנושיים. מה שמציל את העניין זה הסיקור של אתרי האינטרנט, ובראשם השדרוג העצום ש"ספסל" עשה השנה לליגה, יחד עם האזכורים ב"חמישיות". אלו הדברים שיוצר סביב הליגה עניין, דיבור, ואפילו שידור ישיר, היסטורי, בערוץ הספורט. בלב השרון ונתניה עוד זוכרים תקופות של שידורים ישירים בערוץ המקומי. איפה הימים.
אבל גם אם לא יכירו בנו, יתעלמו, לא ישדרו, לא יכתבו, לא ידברו, לא יתנו קלעים, אנחנו נתייצב, בימי שלישי, 22 פעמים בשנה ואולי קצת יותר, לקיים את מצוות המשחק בכדורסל הישראלי, בליגה הלאומית. ואמרו אמן.
דורון קרמר
כתבות אחרונות באתר
|
|