בקיץ 2011 תום מעיין (19, 1.86) היה על גג העולם. אחרי זכייה בליגת העל לבתי ספר עם תיכון עמק החולה, שנה קודם לכן באליפות המדינה עם גליל עליון וייצוג נבחרת הנוער באליפות אירופה, הרגיש הרכז הישראלי/קנדי כי הוא בדרך הנכונה לקריירת בוגרים מוצלחת.

בחודש אוגוסט של אותו הקיץ חתם לשנה באליצור רמלה של אוהד יתום בידיעה כי הוא אמור לקבל דק' משחק רבות מהמאמן. עוד לפני פתיחת האימונים הרשמית הגיעה הצעה קוסמת מאקדמיית גראן קנאריה הספרדית לשמש כרכז הראשון של הקבוצה עד גיל 20 של הפרויקט השאפתני.

מעיין לא ויתר על האופציה לשחק כדורסל מקצועני מחוץ לישראל ועוד בספרד הנחשבת לאימפריה בגידול שחקנים. במשך חודשים הגארד חי בתוך חלום, התאמן במשך רוב היום, יצא למשחקי ראווה ברחבי העולם והרגיש כי הוא בדרך הנכונה למעלה, אלא שאחרי חמישה חודשים הגיע הרגע ששינה את חייו.

"היום העצוב בחיי"

בשנים האחרונות אנו עדים לפציעות רבות ברצועה הצולבת של הברך – ACL Injury כפי שהיא מוכרת לכדורלסנים שסבלו ממנה בעבר. גם ב"ספסל" התייחסנו אליה בטור שכתבה קרן מוזס שסובלת מאותה פציעה קשה.

בחודש ינואר 2012 גם מעיין נאלץ לעבור אירוע זהה. "הפציעה הייתה חמישה חודשים אחרי ההגעה שלי לספרד. זה היה באחד המשחקים בגארב' טיים. מישהו נכנס בי בדרך לסל, הרגשתי כאבים רבים והתפללתי שזה לא רציני. כמה ימים אחרי זה קיבלתי את תוצאת ה-MRI שאמרה שאהיה מושבת לבין שישה לתשעה חודשים, זה היה היום העצוב בחיים שלי".

ומה עשית לאחר שנודע לך שזה המצב?
"אחרי שהסתבר שזה המצב עברתי ניתוח אצל גיא מורג הרופא של מכבי ת"א שעשה עבורי עבודה מדהימה. לשמחתי את השיקום עשיתי כבר בסיטון הול".

באמת מפתיע שקיבלת הצעה כזו למרות הפציעה הקשה, איך זה באמת קרה?
"ההצעה מסיטון הול הגיעה לאחר ביקור של וילארד קווין (מאמנה הראשי של סיטון הול, ב.ח) באקדמיה בקנאריה, הוא בא לבחון שחקנים. אחרי תוצאת ה-MRI קיבלתי טלפון מפתיע ממנו והוא אמר שלמרות הפציעה הם עדיין רוצים אותי ושהצוות הרפואי במכללה יעשה את הכול כדי שאשתקם ואוכל לחזור במהירות לשחק".



ביקרת בסיטון הול לפני שהחלטת לקבל את ההצעה?
"לא ביקרתי לפני כן בקולג' אבל יש אתר אינטרנט בארה"ב, www.shupirates.com, בו ניתן לראות את כל הפרטים על הקולג' וזה שכנע אותי. היו עוד מספר הצעות מג'ורג'יה טק, ורג'יניה טק, ורג'יניה ומיסיסיפי סטייט, אבל הרגשתי שסיטון הול הכי מתאימה לי בסיטואציה עם הפציעה והנכונות שלהם לעזור לי תרמה המון".

איך היה היחס שלהם אליך מרגע הנחיתה שלך בארה"ב?
"מהרגע שהגעתי לסיטון הול היחס היה מדהים, ישר הכניסו אותי למשפחה שלהם ולמרות הפציעה נתנו לי הרגשה שבונים וסומכים עליי לעתיד. בזמן הפציעה עבדתי כל יום שעתיים בשיקום הברך, זרקתי לסל עם מכונת הסלים, ועבדתי בחדר כושר עם המאמן הפיזיות של המכללה. אי אפשר להגיד שהייתי בחופש, מה גם שלמדתי במקביל".

סיטון הול: היסטוריה מפוארת, הווה ועתיד לא ברורים

קבוצת הכדורסל של סיטון הול הוקמה לפני כמעט 100 שנים ב-1903, כאשר מי שהוביל אותה לתקופה הגדולה שלה היה פי.ג'יי קרליסימו, אותו מאמן שהותקף ע"י לטרל ספריוול אי שם בשנות ה-90 בזמן שאימן את הגולדן סטייט ווריירס ב-NBA.

קרליסימו הצעיד את הפיראטים ב-1988 לראשונה בהיסטוריה שלהם לטורניר המכללות הגדול, ושנה לאחר מכן אפילו לגמר שם הפסידו לגלן רייס ומכללת מישיגן 79-80. מ-1991 ועד 1994 הגיעה סיטון הול לכל הטורנירים הגדולים (למרות שקרליסימו עזב ל-NBA ב-1993). מאז ועד היום העפילה המכללה רק עוד שלוש פעמים למעמד ה-NCAA TOURNEMENT. האולם בו משחקת סיטון הול נקרא Prudential Center והוא נחנך ב-2007. הקומפלקס כולל בתוכו מעל ל-18,500 מקומות ומשמש גם את קבוצות ההוקי והלקרוס של ניו ג'רזי במקביל לסיטון הול.

מה ההבדל בין התנאים במכללה לאלו בארץ?
"סיטון הול מזכירה מאוד את הסרטים האמריקאיים מבחינת כל הדברים שמסביב, מה גם שיש בה את כל התנאים עבורי להשתפר בקטע של המתקנים והאימונים. מבחינת ההבדל בין הארץ זה משהו אחר לגמרי. עובדים קשה, ויש כאן גם תמיכה והתעניינות מטורפים בקבוצה. עוד לא יצא לי לשחק אבל במשחקים שנכחתי בהם בעונה שעברה הייתה אווירה מטורפת. אני כבר לא יכול לחכות לרגע שנשחק מול 18 אלף אוהדים שצועקים בשם שלך, זו נראית לי חוויה מדהימה".


וילארד. מאמנה של סיטון הול

בשנים האחרונות המכללה נמצאת בירידה, יש איזושהי מגמת שינוי ששמת לב אליה בתקופה שלך שם?
"זה נכון שסיטון הול נמצאת בירידה בשנים האחרונות, וילארד שזו תהיה העונה השלישית שלו בקבוצה עובד קשה כדי להחזיר אותנו לטופ בכדורסל המכללות. כבר כמה שנים שלא הגענו ל-MARCH MADNESS (טורניר המכללות הגדול, ב.ח), אבל צריך לזכור שאנחנו משחקים בביג איסט, שהוא אחד המחוזות החזקים בארה"ב עם מכללות כמו קונטיקט, סירקיוז, ג'ורג'טאון ועוד הרבה אחרות, וקשה מאוד להעפיל ממנו הלאה. אני מקווה ומאמין שהשנה כן נגיע לשם וננסה להתקדם הכי רחוק שאפשר. כרגע המטרה שהציבו לנו היא להעפיל לטורניר הגדול".

מעיין לא סתם ציין את מאמנו ככזה שיכול להוציא את סיטון הול לדרך חדשה ואולי לשחזור התקופה היפה שלה מסוף שנות ה-80 ועד אמצע ה-90 של המאה הקודמת. מדובר באחד המאמנים הצעירים שמדברים עליהם טובות לעתיד.

וילארד החל את דרכו בצוות האימון של ריק פטינו בבוסטון סלטיקס אחרי קריירת משחק בינונית במכללות (ווסטרן קנטקי ופיטבסבורג). הוא מגיע ממשפחה של כדורסל כשאביו, רלף, משמש כרגע כעוזר מאמן בלואיסוויל, והיה בעבר מאמן ראשי בפיטסבורג ווסטרן קנטקי.

אחרי שפטינו עזב את הסלטיקס ב-2001, ווילארד הלך יחד איתו ללואיסוויל שם העביר שש שנים מחייו כעוזרו. ב-2007 קיבל את משרת האימון באיונה קולג' (ניו יורק) וב-2009/10 הוביל אותה לרשימת 80 המכללות המובילות בארה"ב עם מאזן של 21 ניצחונות מול 10 הפסדים בלבד ומקום שלישי בקונפרס.

איך וילארד מתייחס אליך באימונים, כפרשמן או כשחקן שצפוי לקבל דק'?
"המאמן נתן לי את רג'ון רונדו כדוגמא והוא רוצה שאשחק בסגנון זהה לשלו שזה אומר להכניס למשחק אנרגיה, לעשות את כולם לידי טובים יותר ולהנהיג את הקבוצה. הוא סומך עליי ואני אמור לקבל דק' כבר בפתיחת העונה. מבחינה אישית הצבתי לעצמי מטרות ברורות ובטח שלא באתי לשבת על הספסל. כרגע באימוני ההכנה הולך לי מצוין ולדעתי אהיה בורג משמעותי בסגל".


מעיין. צפוי לקבל דק'

ספר קצת על סגל השחקנים שלכם לעונה הקרובה?
"הסגל שלנו יחסית צעיר אבל כשרוני מאוד. יש עוד שלושה שחקנים מחוץ לארה"ב שהגיעו יחד איתי, יש לנו שלושה ביג מנים שיהוו כוח משמעותי בקבוצה. נקודת החוזקה שלנו היא הקליעה ונהיה בנוים עליה רבות במהלך המשחקים. לצערי נפרדנו מהשחקן המוביל שלנו בשנים האחרונות, הרב פופו, שחתם בבני הרצליה בקיץ, אבל נקווה להצליח".

לא הכול ורוד

ההחלטה של מעיין ללכת לקולג' בגיל 19 לא התקבלה בצורה כ"כ פשוט. בדומה לכל נער שמגיע לגיל 18 שחקנה החדש של סיטון הול היה אמור להתייצב בלשכת הגיוס בתל השומר וללבוש את מדי החאקי של צה"ל. הוא גם לא היחיד שעשה מהלך כזה, נועם לייש, בן אלטיט ואוראל לב השתייכו בעונה שעברה למכללה אמריקאית אבל ברגע שתאריך הגיוס התקרב הם הבינו כי אין מנוס והם חייבים לחזור לארץ ולהתגייס.

מעיין לעומתם בחר באופציה השנייה ולא הגיע לצו הגיוס שלו למרות שהיה מודע אליו. בשנה האחרונה הוא וקרוביו בארץ ניסו מספר פעמים להגיע לעמק השווה עם שלטונות הצבא, אך בפועל זה לא קרה. גם כיום מתנהלים מגעים בין משפחתו בישראל לגורמים שונים בצה"ל בתקווה כי הישראלי/קנדי יוכל לחזור למדינה ולשרת אותה בעתיד הקרוב.

תום, איפה עומד נכון לעכשיו העניין עם הצבא?
"לצערי יש לי כמה בעיות עם הצבא ובתקווה שהם יפתרו כמה שיותר מהר. אני מאוד רוצה לשרת בצה"ל, לשחק בנבחרת העתודה ולייצג את המדינה. ברגע שקיבלתי את ההצעה לעשות את השיקום בסיטון הול התייעצתי עם לא מעט אנשי מקצוע שאמרו לי שזה המקום בשילי. בלי סיטון הול אני לא יודע אם הייתי יכול לחזור לשחק כדורסל כ"כ מהר, וזו הייתה הצעה שלא יכולתי לסרב לה. האמנתי שהדברים מול הצבא יסתדרו ויבינו אותי במעמד שאקבל או בדחיית שירות. אני באמת מקווה שהעניין יסתדר כמה שיותר מהר כי מאוד חשוב לי לשרת בצבא ואני מרגיש גאווה גדולה ללבוש את המדים של הנבחרת בתקווה שזה מה שיהיה בעתיד הקרוב".

אז אתה לא פוסל חזרה לארץ בקרוב?
"כמובן שיש געגועים הביתה ואם תגיע הצעה טובה אהיה מוכן לשקול אותה, אבל קשה לדעת. קודם כל נראה איך הולך לי השנה פה ואח"כ נהיה יותר חכמים. עונה טובה והשמיים הם הגבול עבורי. הכי חשוב לי זה להצליח בסיטון הול ולחזור בקיץ לנבחרת העתודה.".


מעיין. רוצה לתרום ולייצג את המדינה