ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

בורשטיין. נאלץ לפרוש

בורשטיין תלה את הנעליים
ספסל ,27/08/2012

בגיל 32 בלבד, כשבאמתחתו שלושה תארים יבשתיים, עשר אליפויות ושמונה גביעים מקומיים, נאלץ קפטן מכבי ת"א להודיע על פרישה: "עברתי קריירה ארוכה ומדהימה, עם חוויות שאקח איתי עוד הרבה שנים".

בגיל 32 נאלץ טל בורשטיין לפרוש מכדורסל. בורשטיין שיחק 3 עונות בבני הרצליה, 11 עונות במכבי ת"א, זכה באליפות המדינה לנוער עם הרצליה, במדליית כסף מדהימה עם נבחרת העתודה בשנת 2000. עם מכבי ת"א זכה ב-10 אליפויות ישראל, 8 גביעים, אליפות ליגה אדריאטית אחת, 3 זכיות בגביע אירופה לאלופות.

בורשטיין קלע 1224 נקודות במדי מכבי ת"א באירופה, הוסיף 2475 נק' בליגה, קלע 1158 נק' ב-113 הופעות בנבחרת ישראל.

תחילה סיפר בורשטיין על הגורמים לפרישתו: "באפריל במשחק נגד גליל אחרי המשחק מול פנאתנייקוס עשיתי תנועה לא טובה, הרגשתי כאב חד באיזור המפשעה שמנע ממני לשחק באותו משחק, לא ידעתי בדיוק מה קרה, הרגשתי שזה לא סתם מתיחה, הצוות הרפואי טיפל בי, לא בדיוק הבנתי מה חומרת הפציעה, ניסיתי לנוח קצת, לעשות טיפולים, ניסיתי לחזור לשחק, אבל הכאבים התגברו.

"במהלך אותה תקופה בחודשים שלאחר מכן עשיתי כמה בדיקות והתייעצויות עם רופאים שהסבירו לי שיש לי קרע במעטפת של מפרק הירך, שפציעה כזאת אפשר לתקן בעזרת ניתוח, אבל באותה נשימה הם אמרו שהסיכויים להצלחה של הניתוח לא גבוהים בגלל אופי הפציעה והגיל היחסית המבוגר שלי, בהמלצתם ועם ההבנה שאם אני ממשיך לשחק אני יכול לעשות לעצמי נזק, נאלצתי לקבל את ההחלטה לפרוש, לקחתי את הזמן הזה, משהו כמו חודש וחצי, כדי לעכל את זה ולהבין את זה, זה לא פשוט".

לאחר מכן, טל הודה לכל האנשים שליוו אותו לאורך הדרך כשמדי פעם הוא עוצר, חנוק מדמעות: "עברתי קריירה ארוכה ובעיני מדהימה, היתה לי חוויה יוצאת דופן מגיל 15 שהתחלתי בנבחרות ישראל ועד היום שסיימתי דרכי במכבי ת"א, חוויות שאקח איתי עוד הרבה שנים וגם אנשים. אני נורא מתרגש לראות פה אנשים שליוו אותי לאורך כל הדרך.

"תודה לכל האוהדים שליוו אותי ואת הקבוצה לאורך כל השנים, משחקי בית וחוץ, בפיינל פורים, חגיגות הזכיה בפארק הירקון מול 100 אלף איש זה היה משהו הזוי לגמרי. לכל הצוותים המקצועיים, לכל אנשי המשק, לכל המאמנים, לכל השחקנים, לכולם יש חלק מאוד גדול וחשוב בקריירה שלי, בהצלחה שלי. הכרתי אנשים מדהימים, חברים לכל החיים. אני מסתכל על פה פרצופים, כל פרצוף יש לו כל כך הרבה סיפורים וחוויות.

"שיחקתי מגיל 15 בנבחרות ישראל, כל קיץ אמנם לא היה קל, אבל לשחק עם החברים שאתה גדל איתם, זאת בעצם המהות של הכדורסל. לייצג את המדינה אין כבוד גדול מזה.
תודה לבני הרצליה שם הכל התחיל, שם התפתחתי במחלקת הנוער, שם עליתי לראשונה לבוגרים ועשיתי את צעדיי הראשונים כמקצוען ותמיד קיבלו אותי שם כבן בית.
תודה לצוותים הרפואיים שבהם נעזרתי יותר מדי, תמיד העמידו אותי על הרגליים.

"כמובן, מעל כולם, למועדון והנהלת מכבי ת"א, לדיוויד, לשמעון, לכולם פה, אני אוהב מאוד מאוד את כולכם, קיבלתי אותי כבן בית, הייתם לי כמשפחה. כאן ביליתי את רוב חיים הבוגרים, בשנים ששיחקתי כאן התחתנתי, כאן נולדו לי שלושה ילדים, בעצם חוויתי עם המועדון את כל הדברים הכי יפים שקרו לי בחיים.

"לחברים שלי שתמיד עודדו אותי, ליוו אותי, היו תמיד שם בשבילי. וכמובן מעל לכולם והכי חשובים למשפחה. לשני האחים שלי שבעקבותיהם הלכתי לשחק כדורסל, להורים שלי שליוו אותי מגיל 6 לכל אימון, לכל משחק, בחו"ל, בנבחרות, במכבי, תמיד היו שם בשבילי.

להורים של אשתי שכמו החברים הכי טובים שלי, שאימצו אותי כבן. לילדים שלי שהכנסתי לי פרופורציות לחיים, שלימדו אותי מה הדברים החשובים באמת בחיים ואחרונה והכי חביבה דנה אשתי שמלווה אותי מגיל 17 ועברה איתי יחד יום יום, אולי חוץ משנה של האדריאטית, את הכל בעצם, את הרגעים הכי מאושרים והרגעים הכי כואבים, בלעדייה אני לא יודע עד כמה רחוק הכי מגיע, יש לה את החלק הכי חשוב בהצלחה שלי".