הטוב: בר טימור
הגארד האדום הוכיח עד כמה הוא טוב כשהיה מהשחקנים הבולטים באליפות ולמרות שלא נבחר לחמישיית המצטיינים (ריח של פוליטיקה באוויר) אין ספק שזכה להמון שבחים מסקאוטים ואנשי מקצוע שנכחו בסופיה. חשוב מכך, מבחינת הישראלי בן ה-20 מדובר בסגירת מעגל. באליפות הנוער ב-2010 שהתקיימה בת"א הוא עמד על הקו מול פינלנד במשחק המכריע שקבע האם הנבחרת תעלה לדרג א'. הידיים רעדו, הזריקות הלכו החוצה וישראל נשארה עד היום למעשה בדרג השני. מול בלגיה הידיים חזרו לתפקד כמו שצריך, טימור עמד בלחץ, קבר פעם אחר פעם את קליעות העונשין והחזיר את הכחולים-לבנים לדרג הראשון.

ארז אדלשטיין והפועל ת"א יודעים בדיוק מה טימור יכול לתת להם ואין ספק שגם בעונה הבאה בליגת העל הוא יקבל צ'אנס. בטורניר קלע פעם אחת בלבד בחד ספרתי וגם זה היה במשחק חסר חשיבות (8 נק' מול סלובקיה). סה"כ העמיד מספרים נאים של 15.4 נק' ו-4.6 אס'.


טימור. סגר מעגל מקו העונשין

המפתיע: שון דאוסן
הסיפור המיוחד של הנבחרת הנוכחית. דאוסן שלא נספר מגיל 16 ועד עכשיו (חשוב לציין גם מכיוון שהיה קטן מכולם בגילו – יליד דצמבר 1993 ושיחק במועדונים קטנים עד שהגיע למכבי ראשל"צ), קיבל את הזימון המפתיע לעתודה תודות להיכרות המוקדמת של עוזר המאמן, מתן חרוש, עימו. בתחילת האימונים לא בלט אבל דרוקר ידע שיש לו אוצר ביד. את האתלטיות שלו אין לאף שחקן בסגל, הכוח המתפרץ מהמקום מרשים ובעיקר ה"ביצים" הגדולות לקחת את הכדור במאני טיים ולא לטעות.

ההתפוצצות שלו במשחק מול בולגריה על מדליית הארד הייתה מרשימה. ברבע האחרון הוא נראה כמו שחקן בוגרים לכל דבר, קלע מכל מקום, חדר, קטף ריבאונדים וסידר לישראל מקום שלישי מכובד. יחד עם זאת, יש עוד המון מקום לשיפור. דאוסן חייב להתחזק ומהר כי בליגת העל עם המבנה היחסית צנום שלו לא בטוח שיהיה לו קל להסתדר. את טכניקת הזריקה הוא חייב לשפר ובנוסף לפתח ג'אמפ כי באליפות הנוכחית כל הזריקות ממרחק אותן לקח היו בסט-שוט.


דאוסן. דרוקר "גילה" אותו

חזר לעצמו בזמן: אור סולומון
לא סתם ציינו בסיום השלב הראשון כי נבחרת העתודה חייבת לקבל בחזרה את אור סולומון. הפורוורד הכתום שהיה פצוע בידו ברוב שלבי ההכנה ואף שיחק עם מגן שימנע ממנו להיפגע שוב, היה אנמי מאוד בשלושת המשחקים הראשונים.

בבית רבע הגמר הוא כבר חזר לעצמו. זה החל עם תצוגה מול פולין שכללה 17 נק' ו-8 רב' והמשיך עם הדאבל דאבל המרשים מול בלגיה, 16 נק' ו-15 רב'. בנוסף שלשה גדולה שלו ברגעי ההכרעה מול הבלגים סידרה לעתודה את המקום בדרג א'.

סולומון הוא אחת התקוות של הכדורסל הישראלי. כבר הרבה זמן לא צמח לנו פורוורד כ"כ מוכשר מבחינה התקפית וכזה שגם קופץ על כל כדור חוזר. כשדרוקר התייחס לכך שהוא רואה שחקנים מהעתודה שבעתיד יכולים לשחק בבוגרת הוא בוודאי התכוון לסולומון.

אסור לשכוח שלצעיר בן ה-19 יש שנה נוספת בנבחרת העתודה וזה פלוס משמעותי עבור ישראל. כדי להפוך ולהיות שחקן מוביל בליגת העל בדומה לדאוסן הוא יהיה חייב להתחזק, את שאר החלקים בחבילה יש לו פחות או יותר.


סולומון. כ"כ הרבה כישרון

התקף הלב: רבע הגמר מול בלגיה
ספק אם מישהו בצוות חלם על הפתיחה של הנבחרת מול הבלגים. ריצת 0-11 בדק' הראשונות והובלה בפער מבטיח של 23 נק' ברבע השלישי יצרו אשליה שהמשחק כבר בידיים הישראליות. אבל אז, משום מקום, הגיע אליאס לאסיסי, שעם 34 נק' אישיות (8/8 מחוץ לקשת) החזיר את הבלגים לתמונה ואף ליתרון. למרות זאת, הנבחרת הוכיחה אופי, סולומון בשלשה גדולה החזיר ליתרון וטימור, שנתיים אחרי החטאת העונשין הגורלית מול פינלנד, זכה להבטיח את העלייה מהקו.

לשנה הבאה:
דרוקר בבחירת הסגל שלו לאליפות הנוכחית הפתיע מאוד כשהשאיר בבית מספר שחקנים בשנתון הבכיר (1992) והעדיף על פניהם למשל את אלון אברמוביץ' ואיגור מאיור הצעירים. המחשבה של מאמן העתודה הייתה ככל הנראה לקראת הקיץ הבא והרצון שלו היה לראותם צוברים ניסיון ובשנה הבאה מובילים את הנבחרת.

במידה ודרוקר יישאר המאמן (הרבה דברים יכולים להשתנות...) השחקנים הבטוחים בסגל יהיו כמובן סולומון ודאוסן, אליהם יצטרפו רם אליאספור ובן אלטיט שיצטרכו לשדרג את משחקם כי בדרג א' הגבוהים יהיו ברמה הרבה יותר גבוה. אברמוביץ' ומאיור יסגרו את רשימת השחקנים בשנתון הבכיר מהסגל הנוכחי.

אל השישה האלה יצטרפו שחקני נבחרת הנוער הנוכחית כשהשמות הבולטים בשנתון 1994 הם כמובן איגור קולשוב ורפי מנקו. יניב סולומון שמשתקם מהפציעה הקשה בברך שבעקבותיה הוא צפוי לחזור למגרשים רק בשנה הבאה ייכנס גם הוא במידה ויחלים בצורה טובה וישוב ליכולתו. ולגבי שלושת המקומות הנותרים הכול פתוח. מצד שני דרוקר כבר הפתיע בבחירת הסגל שלו כשלא הלך עם דעות קדומות ולא נתפלא אם נמצא כמה שמות אלמוניים בקאדר של האליפות הבאה.


מנקו. דרוקר רצה אותו כבר בקיץ הנוכחי