יוגב אוחיון, מורן רוט, משה מזרחי, דרור דוידי, רפי פלוצקי, שי נחום, אור בן גורן, ארתור אברונין ואיל אנגל, זו רק רשימה קטנה של השחקנים שעברו אצל נתי כהן (38) במהלך קריירת האימון הענפה שלו. הכול החל לפני 21 שנים באולם הפחים ומגרשי הבלטות של הפועל חולון. כהן עבר את כל שדרת האימון אצל הסגולים-צהובים החל מביה"ס לכדורסל, דרך הניהול המקצועי של המחלקה ועד הקבוצה הבוגרת (עוזר מאמן ובין התפרים גם כמאמן ראשי לתקופה קצרה מאוד).

אחרי 11 שנים של עשייה מרובה עם הישגים קבוצתיים ואישיים (אליפויות בגילאים הצעירים, גביעים והגעה עד גמר פלייאוף הנוער מול בני הרצליה הגדולה של טל בורשטיין), החליט כהן לעזוב את הקן החם והאוהב ולהמשיך במסע. התחנה הבאה הייתה בני הרצליה. "הגעתי אליה במטרה לעלות את היובל לליגת העל, עמדנו במשימה ואפילו ניצחנו את מטרו-ווסט רעננה של יותם הלפרין ברבע הגמר. בשלב הבא נפלנו מול ליאו-בק חיפה של הרן שיפמן ו-ולאדי ירמישין שהלכה עד הסוף. בנוסף, נתנו עונה מדהימה בקבוצת הבוגרים ארצית שהורכה ברובה משחקני הנוער שלנו עם תוספת של שלושה-ארבעה "בוגרים" בני 19-20. היה לי מענק הישארות בליגה ובסוף סיימנו במקום השני".

למרות השנה היפה בהרצליה החליט כהן לעבור את הכביש להפועל כפ"ס כדי להיות חלק מהפרויקט בתיכון כצנלסון לצד העבודה במחלקת הנוער ובקבוצה הבוגרת. "הרגשתי שהעבודה בכפ"ס מאתגרת אותי יותר. עבדתי בצמוד לרוני קאן וגם כאן הגענו להישגים יפים עם עלייה מהאליפות הארצית בגליל לליגת העל לבתי ספר."

בקיץ 2003, כהן שרק התחתן קודם לכן, החליט לקבל את ההצעה הקוסמת מהחממה בגליל עליון, ארז אז הפקלאות ומצא את עצמו מעביר בכפר בלום וקיבוצי האזור לא פחות מחמש שנים אותם לא יישכח לעולם. "המקום קסם לי מאוד, זה אולי סוג של שיא הקריירה מבחינתי. זכינו באליפות המדינה לנוער ב-2003/4, שנה אחרי זה גם בליגת העל לבתי ספר עם עמק החולה וגם יצא לי לעבוד כעוזר מאמן בבוגרים תחת אלי קנטי ודני פרנקו".

אחד הדברים היותר מרכזיים עליהם כהן גאה עד היום היא העבודה הצמודה ליוגב אוחיון שקטף בחודשים האחרונים את עמדת הרכז הראשון במכבי ת"א. המאמן שעבד עם הגארד הישראלי במשך שלוש שנים באופן צמוד לא מופתע. "ידעתי חד משמעתית שהוא יגיע לרמות האלה. הוא ילד מאוד מיוחד, לא רק בכדורסל אלא גם באישיות. אני זוכר אותו כשהגעתי לגליל הוא היה בסוף כיתה י'. הדרך בה הוא עבד הייתה מדהימה. אימון אחד לא זייף, לא החסיר, תמיד עבד קשה, נתן את האקסטרה, מקשיב למאמן, לא מדבר, לא מתווכח, כל הזמן לעבוד. היה מנהיג, צנוע ואהוב. אין מה לדבר על היכולות הגופניות והמנטאליות שלו.


אוחיון. עבר מפואר יחד עם כהן

הוא התייעץ איתך לגבי החלטות בקריירה?
"דיברנו לפרקים פה ושם, הוא תמיד כיוון גבוה ולהתקדם. הוא אף פעם לא רצה ללכת לרוחב. הפועל ירושלים הייתה באמת קפיצת מדרגה ולמרות שלא הייתה לו עונת שיא שם הוא עדיין נתן את המספרים. ההגעה למכבי הייתה נכונה עבורו".

זה מדהים לראות לאן הוא הגיע בפרק זמן קצר כ"כ.
"אסור לשכוח שיש פה גם עניין של מזל וסיטואציה. אם פרגו לא היה עוזב המצב היה יכול להיות שונה לחלוטין. עדיין צריך יכולת, כישרון ואופי כדי להצליח במערכת של מכבי ת"א והכי חשוב זה לדעת לקחת כשנותנים הזדמנות ואת זה הוא עשה בענק".

למרות המחמאות הקליעה שלו עדיין לוקה בחסר, לא עבדתם על זה בנוער?
"תמיד מחפשים איפה החולשה ומה לא טוב וכל הזמן יזכירו את הקליעה, אבל כשמסתכלים על כל החבילה שאר הדברים שלו ברמה כ"כ גבוהה מהאחרים אז זה נדחק לשוליים. בנוער הוא קלע טוב, היינו עובדים שעות בבוקר ובערב ואחרי ארוחת שישי בקיבוץ עמיר, אבל היכולת שלו להגיע לטבעות, ליצור, לקחת רב' ולמסור היו מעל אז הוא התמקד בזה".


החזרה למרכז הארץ


אחרי חמש שנים קסומות בגליל, כהן שב עם משפחתו למרכז וחתם לעונה במדי מכבי הוד השרון מהליגה הלאומית. במקביל אימן גם קבוצה במחלקת הנוער של מכבי ראש העין. "השילוב הזה בין בוגרים למחלקת נוער היה לי מאוד חשוב. הנגיעה הזו בילדים, זה גם נותן לי שקט. היום אני דווקא יותר בחלק של אימון בוגרים כי אני מרגיש מיצוי קל".

בשנים האחרונות מדברים על כך שהנוער בישראל הדרדר, כמי שכבר למעלה מ-20 שנה חווה את הילדים הישראלים אתה מרגיש את זה?
"מדובר בהבדלים של שמיים וארץ. בתקופתי היינו מאמנים 17 שחקנים בקבוצה, משמעת שיא, אף אחד לא מאחר. היו סיפורים מצחיקים שהתפנה אולם בחולון מעכשיו לעכשיו, היינו עושים טלפונים והילדים היו מגיעים תוך שעה לאימון ואז לא היו סלולאריים ולא כלום. גם ההורים שונים, היום על כל דבר קטן ההורים מתערבים, צועקים. זה דברים לא טובים שלא נותנים לחנך וללמד. זה הולך אחרי זה גם לצבא ולחיים הבוגרים. היום ילדים פורשים כ"כ הרבה וכ"כ מהר. היום קבוצות נוער מסיימות את העונה עם שמונה שחקנים. קטונתי מלשנות את העולם אבל בחלקה הקטנה שלי אני לא מוכן להיות שותף לדברים האלה".

שנה אחת בהוד השרון בה הצליח להגיע עד לפיינל פור של הפלייאוף (הפסד לברק נתניה) הספיקה לכהן שהלך לפרויקט הבא שלו – אימון באקדמיית וינגייט. למרות החזרה לנוער את שאיפות הבוגרים שלו הוא לא הסתיר. "בשנה הראשונה שלי באקדמיה לא רציתי לקחת קבוצה בליגה הלאומית לבוגרים כדי לחוש את המצב בפרויקט החדש אז אימנתי את מכבי פ"ת בליגה הארצית. עשינו עונה יפה מאוד, לקחנו אליפות עם תקציב מאוד נמוך והייתה באמת חוויה של סיפוק. בשנתיים האחרונות אימנתי את יבנה".

אימון בנבחרות ישראל הצעירות על שלל גלגוליהן זה לא דבר חדש עבורו. כבר לפני 17 שנים החל ליטול חלק בהדרכת נבחרות הטרומים (קדטים ונוער) עד שבקיץ 2005 התמנה להיות עוזרו של רוני בוסאני בנבחרת הקדטים שהורכבה אז בין השאר משון דניאל ואנטון שוטבין. כהן נשאר במערכת של הקדטים שלוש שנים נוספות תחת דני פרנקו ורובי בלינקו עד שקיבל את המפתחות לכיסא הנהג ובקיץ האחרון ניסה לעלות חזרה לדרג א'.

באליפות עצמה הראתה ישראל יכולת מצוינת והגיעה עד לחצי גמר הטורניר מול בריטניה, ניצחון והנבחרת חזרה בדרג א'. בסוף הבריטים ניצחו לאחר הארכה ושלחו את כהן ושחקניו מאוכזבים לחדר ההלבשה.

מה היה חסר באותו משחק?
"בדקה האחרונה התגלגל הכדור על הטבעת פעמיים במינוס אחד לרעתנו ושיש לנו עוד פאולים לתת. בוודאות אני אומר שאם היינו שמים את הסל בשתי ההזדמנויות שהיו לנו היום הקדטים היו בדרג א'. ההבדל בין משהו גדול לאכזבה הוא קטן מאוד. הייתה לנו נבחרת יוצאת מן הכלל, עבדנו יפה, כולם חששו מאיתנו וזו הנחמה שלי."


נבחרת הקדטים 2011

הקיץ הזה הוא סוג של המבחן הראשון עבור שחקני השנתון הראשון של האקדמיה (1994). אחרי שלוש שנים יחד הם הגיעו למשימה העיקרית שלהם, עלייה לדרג א'. כהן יודע שהמשימה קשה, אך גם אפשרית. "קשה להגיד ולדעת. הולך להיות משנה לשנה קשה יותר. דווקא בקיץ הזה יש צ'אנס גדול כי בקדטים ובנוער יש שלוש קבוצות שיכולות לעלות מתוך 24 משתתפות (עד כה היו רק שתיים עולות) ובעתודה זה ארבע נבחרות שיכולות לעלות. הרמה באירופה מתקדמת מאוד, מדינות שפעם לא ספרנו כבר עוברות אותנו. זה לא רק הפירוקים של בריה"מ וסרביה, גם נבחרות סקנדינביה, בריטניה ועוד עובדות נכון."

סוף תקופה בוינגייט

לפני מספר ימים הוציא איגוד הכדורסל הודעה רשמית מישיבת הנשיאות בה הוחלט כי החל מהעונה הבאה מאמני האקדמיה לא יוכלו לאמן במקביל גם קבוצת בוגרים, מה שלמעשה סגר עבור כהן את הדלת להמשך עבודתו בוינגייט. "ברגע שאמרו לי שהחל מהעונה הבאה לא יתאפשר למאמני האקדמיה לאמן קבוצת בוגרים הבנתי שזה הסימן שלי לעזוב".

אבל אתה יכול גם להבין אותם, היו לא מעט ביקורות על כך שאיך מאמן יכול להיות מחויב למערכת ב-100% אם יש לו לחצים של עבודה בקבוצת בוגרים?
"לגיטימי שהם רוצים שהמאמנים יהיו שם כל הזמן. המחשבות האלה היו גם לפני זה. ויתרתי על ליגת העל, היו לי הצעות כולל השנה, אבל בשביל הפרויקט לא הלכתי לשם. הייתה לי הבטחה ברורה שבשנה הבאה אאמן את נבחרת הנוער, אבל דברים השתנו בגלל ההפיכה באיגוד".

ואם היו מציעים לך סכום כסף גדול יותר, היית נשאר?
"לא ייתנו שום שקל יותר אז זה לא רלוונטי. אם זה היה אולי הייתי יכול לשנות את דעתי, למרות שהעניין הכספי פחות משחק תפקיד כי המטרה שלי היא כאמור לעבוד בבוגרים. אני בטוח ואת זה יעידו מאמני האקדמיה, אנשי הפנימייה והורי השחקנים, שמעולם לא החסרתי אימון, להפך, הטענה הייתה שהצוות שלי, ליאור קרת ואני, עבדנו יותר מדי קשה והיה צריך להוריד."

אתה מרגיש שעשית את המקסימום מבחינתך באקדמיה?
"בסופו של דבר זה עניין של איך אנשים רואים אותך ומכירים את הדרך שלך. יש הבדל עצום בין להיות שעתיים במשרד או שלוש שעות לרבוץ על הדשא בוינגייט. אסור לשכוח שהילדים גם לומדים ויש מרווח זמן משמעותי של שעות בזמן שהם בבית הספר. שום דבר לא נפגע במהלך השלוש שנים האלה, לא באקדמיה ולא ביבנה".

אתה נשמע קצת מאוכזב ופגוע.
"קצת כאבתי שהחליטו את ההחלטה הזו אחרי שכבר הבטיחו דברים אחרים. אישית ויתרתי על דברים בתמורה להישארות, ואולי היום הייתי יכול לעשות דברים אחרים ולהיות במקומות שונים מבחינת הבוגרים אם היו אומרים לי את זה קודם לכן, ולא מבטיחים דברים אחרים. אבל אנחנו במקום אחר עכשיו וזו באמת הייתה תקופה נהדרת ואין לי טענות לאף אחד כי הגיעו אנשים חדשים למערכת והם רוצים לעשות דברים כנראה בצורה שונה".



שנתון 1995 עליו היה מופקד כהן יחד עם ליאור קרת הוא מיוחד מאוד. לצד שחקנים מוכשרים מאוד שידעו שיכולים להגיע רחוק כמו איתי שגב ויוחאי צוקרמן, גובשה לה חבורה של ילדים עם סיפור חיים מעניין שלא ברור לאן היו מגיעים בכדורסל או בחיים ללא האקדמיה.

"יש שחקנים מסוימים כמו אליה סרור שבא ממקום נמוך מאוד מבחינת כדורסל. ילד גבוה עם פוטנציאל גדול. היה לי מאוד לא קל להביא אותו, הרבה שיחות עם ההורים, אני צופה לו עתיד גדול מאוד. קפיצת המדרגה שלו הייתה בלתי רגילה. אחד כמו אלי שיפטון, האקדמיה היא גלגל הצלה מבחינתו, היו לו חיים קשים מאוד והוא התקדם מאוד גם מבחינת אופי וגם בכדורסל. יוני דוד שהגיע מיבנה והיום הוא אחד השחקנים המובילים בשנתון שלו, רגב זנזורי שבא מבאר טוביה הקטנה והפך ולהיות קפטן נבחרת ישראל."

לצד החיוביות ישנה גם לא מעט ביקורת על כך שאם מסתכלים על הדברים רק בצורה מקצועית לא כל השחקנים הכי מוכשרים בארץ נכון לשנתונים שמתאמנים כרגע בוינגייט נמצאים בפרויקט. כהן מודע לכך ומספק הסברים. "הגיוסים הראשונים לאקדמיה היו קשים. האגודות התכוננו אליהם היטב והיה יותר קשה להביא את הילדים. בשנתון הספציפי שאני אימנתי (1995) יש לפחות חמישה-שישה שחקנים שרציתי שיהיו איתנו אבל הם נשארו באגודות שלהם. עדיין אלה שגויסו הם שחקנים מצוינים. יכול להיות שעם עידן זלמנסון היה מגיע אז אליה סרור לא היה פורץ."

איך נוצר הדם הרע הזה בין האגודות לאקדמיה?
"בגדול הסיפור של האגודות מול האקדמיה הוא לא מהיום, הוא החל רע וממשיך רע מכל מיני סיבות חלקן מקצועיות, חלקן פוליטיות ואחרות אינטרסנטיות. אני מבין את האגודות, כל אחת צריכה לעשות את המיטב שלה כדי להשאיר את השחקנים אצלה, אבל אם הילד מחליט לעבור אסור לה לעשות דברים שייגרמו לו להישאר".

כשאתה מגיע לגייס ילד לאקדמיה, אתה נותן התייחסות גם לאגודה ממנה הוא בא?
"מעולם לא אמרתי דבר רע על אגודות במהלך הגיוסים. סיפרתי מה אנחנו יכולים לתת לילד, אבל מעולם לא תקפנו או אמרנו דברים שליליים על המקומות מהם הילדים שרצינו לגייס הגיעו. שנה הבאה אני אהיה במקום אחר, אז אגיד מה אני יכול לתרום לילד."


אלי שיפטון. האקדמיה עשתה לו רק טוב


סוגיית מאמני האקדמיה והמשרה בנבחרות הצעירות


מחלוקת נוספת עליה יצטרכו באיגוד לתת את הדעת היא בכל הקשור למינוי המאמנים לנבחרות הקדטים והנוער. ישנן טענות רבות לכך שלא יכול להיות מצב בו מאמן האקדמיה יאמן גם את הנבחרת מכיוון שמדובר בניגוד אינטרסים שכן בצורה הגיונית אותו מאמן יעדיף לקחת שחקנים מוינגייט מאשר מהאגודות בשל ההיכרות המוקדמת עימו.

באיגוד אף עשו יותר מכך כשבחודש ינואר פרסמו חוזר בנושא בו לא הסתירו את דעתם על העניין. בנבחרת הקדטים של כהן בקיץ האחרון דווקא השחקנים המרכזיים ואלה שהובילו את רשימת הקלעים הגיעו מחוץ לאקדמיה (נאור שרון ועידן זלמנסון – מכבי ת"א, רועי איילון – בני הרצליה ואור קהל – עירוני ר"ג).

המאמן מבין שבסוף השיקול המקצועי גובר על האינטרסנטיות: "בנבחרת קדטים שלי היו שמונה שחקנים מהאקדמיה וארבעה מהאגודות. מנעתי מהארבעה לשחק? מה פתאום, הם היו מהמובילים אצלנו, בסופו של דבר מי שטוב משחק. בסוף מאמן נבחרת נמדד עפ"י הצלחות באליפויות אירופה. לא נראה לי שהוא יעדיף להפסיד משחקים ולסכן את ההישגיות והמקצועיות שלו כדי לא לשתף שחקנים מחוץ לאקדמיה".

ומה דעתך בנוגע לחוזר שיצא לפני מספר חודשים ואמר כי למאמנים מותר להגיד לשחקנים שהסיכויים שלהם להיות בסגל הנבחרות גדול יותר במידה וישחקו באקדמיה?
"זה לא יקרה, זה לא קורה וזה גם לא יכול לקרות. צריך להיות ריאלים. שחקן טוב מקומו בנבחרת. מאמן הנבחרת צריך להיות מספיק חכם כדי להבין שישפטו אותו לפי הצלחת הנבחרת. יחד עם זאת ברור שאם יש שני שחקנים מאוד דומים ביכולות שלהם, אני מדבר על השחקן ה-11 או ה-12 בסגל של הנבחרת, ואחד מגיע מהאקדמיה והשני מהאגודה אז עדיף לקחת את ההוא מהאקדמיה כי הוא כבר מכיר את התרגילים ואת השיטה של המאמן, רץ עם הקבוצה לאורך השנה או יותר".

ומה בנוגע למשרת מאמן הנבחרת, היא צריכה להיות של מישהו שבא מהאקדמיה?
"אני חושב שמי שמאמן את האקדמיה צריך לקבל את הצ'ופר הזה לאמן את הנבחרות הצעירות. אסור לשכוח שהמטרה הייתה שכל הטובים באמת יהיו באקדמיה, אבל אין מה לעשות האגודות גם התקדמו מבחינה מקצועית, האימונים הרבה יותר טובים והן נותנות דברים שבעבר לא נתנו. בנוסף קשה גם לחזות מי יהיה בסוף כיתה ט' הכי טוב לגיל שלו בסוף התהליך".




מחשבות על העתיד


אחרי שנתיים מוצלחות מאוד באליצור יבנה בהן הגיע עם תקציב בינוני ומטה עד לחצי גמר הפלייאוף (בעונה שעברה הפסד למ.כ הבקעה, השנה הפסד לבאר יעקב), כהן נמצא בצומת דרכים. הוא בקרוב ייחל את העשור החמישי לחייו וזה כבר גיל בו צריך לקבל החלטות בנוגע לעתיד במקצוע. מעטים המאמנים שקיבלו ג'וב בליגה הראשונה אחרי גיל 40 (רמי הדר הוא אולי הדוגמא האחרונה לכך). ועושה הרושם כי אם זה לא יקרה עכשיו קשה לדעת מתי ואם בכלל מאמן נבחרת הקדטים לשעבר יוכל להיכנס למעגל מאמני ליגת לוטו.

אתה אמור להמשיך ביבנה בעונה הבאה?
"בעקרון יש לי אפשרות להמשיך בקבוצה, לא ישבנו עדיין, נשב ונראה. אני רוצה להיות במקום שרוצים להצליח וללכת קדימה. אם תהיה הצעה מליגת העל בטח שאלך. אחרי ששלוש פעמים במהלך השלוש השנים האחרונות שהיו לי הצעות אבל לא לקחתי אותן, עכשיו אם תגיע ההצעה אלך. יבנה זה אחלה מקום שאשמח להישאר בו אבל רק אם יעמדו בהבטחות לעשות קבוצה גדולה שתנסה לעלות ליגה."

אתה לא מרגיש שעוד עונה בלאומית יכולה לחרוץ סופית את גורלך והמיתוג כמאמן בליגה הלאומית?
"המסלול שעשיתי שכל הזמן העדפתי את הנוער על בוגרים עיכב אותי. היו לי אפשרויות להיות בליגה הלאומית כבר לפני הרבה שנים וכמו שאמרתי מקודם לאמן בליגת העל בשלוש הזדמנויות שונות בשלוש השנים האחרונות, אבל זה לא קרה כי החלטתי שזה לא יקרה. עכשיו אני מרגיש בשל ומוכן לאמן בליגת העל. אני נמצא בגיל המתאים ולדעתי צברתי מספיק ניסיון ברמות של הבוגרים כדי לקבל קבוצה בליגה הראשונה. נקווה שהיו"רים של הקבוצות ראו את הדרך שעשיתי וההישגים שהגעתי אליהם עם הקבוצות והשחקנים שלי כדי שאוכל באמת לאמן בליגת העל".

כשאתה חולם בלילה איפה את רואה את עצמך בעתיד?
"כמאמן לגיטימי בליגת העל ולצאת לאירופה. אני מרגיש שהכדורסל, הדרך ושיטות האימון שלי מתאימות מאוד לסגנון האירופאי וזו תהיה חוויה והגשמת חלום מקצועי ואישי שלי להגיע לרמות האלה, לקחת את המשפחה איתי לשם והלוואי וזה יקרה. בוא נעבור קודם דבר דבר, קודם לאמן בליגה הראשונה לשם אני כבר מוכן ואח"כ נגיע לדבר הבא".