---מאת אפרת עמורבן---

קצת מוזר, אפילו די הזוי, לערוך ראיון פרישה עם שחקן שעוד לא הגיע לגיל 22. בד"כ בגיל הזה כדורסלנים ישראלים רק מתחילים לפתח קריירה, בטח כאלה ששיחקו במשך שנים בנבחרות הצעירות של ישראל והיו על סף כניסה לליגת העל. כנראה שהמקרה של עומר רוב (21, 1.75) שונה לחלוטין.

לאחר ארבע שנים מצוינות בליגה השנייה בהן בנה את מעמדו כאחד הרכזים היותר טובים בלאומית, רוב החליט במפתיע לפרוש מכדורסל ולעבור לעולם העסקי. היום (שישי) לאחר שסיים את חובותיו לקבוצתו, הפועל לב השרון, המריא השחקן לחופשה בת חודש במנצ'סטר, אנגליה, כדי לרחרח קצת את השטח רגע לפני שהוא מחליט האם ללמוד במוסד היוקרתי, "מנצ'סטר ביזנס סקול", אחת מהאוניברסיטאות הנחשבות בעולם ללימודי מנהל עסקים וחשבונאות.

עומר, מדוע החלטת לסיים את הקריירה בגיל כ"כ מוקדם?
"זה לא מחשבה שהתחילה מאתמול. לכל אחד יש את התקופה הזאת אחרי הצבא שהוא חושב מה ללמוד ומה לעשות עם החיים שלו בהמשך, אצלי זה התחיל כבר הרבה לפני, אני בן אדם מאוד שאפתן ומאוד תחרותי, גם בספורט וגם בחיים האישיים, חשבתי לעצמי איפה אני רואה את עצמי בעוד 15 שנה, לאו דווקא בטווח הקצר והגעתי למסקנה ששיא הפוטנציאל שלי קיים בעולם העסקי באופן קצת יותר גבוה מאשר בעולם הכדורסל."

אבל מעל ל-10 שנים היית טוטאלי למקצוע, איך עושים סוויץ' כזה מהיר?
"יש עוד דברים שמעניינים אותי חוץ מכדורסל למרות שזה היה מרכז החיים שלי אז החלטתי לבדוק אפשרויות בחו"ל כדי שהאופציות יהיו על השולחן ואז אוכל לקבל החלטות באופן נכון ושקול ולא לחשוב שאולי פספסתי משהו."

זו החלטה שלקחת יחד עם המשפחה?
"זה היה ללא ידיעת ההורים, הבן אדם היחידי שיידע על הרעיון היה חברה שלי, שהתחלתי להתקבל למקומות שיתפתי את ההורים שלי ברעיון, התלבטנו ביחד עד סוף מרץ וכבר מאז הבנתי שזה הולך להיות הכיוון שלי."

ובשלב מסוים כשסיפרת להורים, איך הם הגיבו?
"ההורים היו בשוק אבל המשפחה שלי זה משהו מיוחד, הם ידעו שקודם כל לא קל לי לבוא אליהם עם מחשבה כזאת והם תמכו בצורה מדהימה. אבא שלי מאמין שכל אחד צריך לעשות מה שטוב לו, והוא אף פעם לא כיוון אותי לכיוון הכדורסל כמו שלחילופין הוא לא כיוון אותי עכשיו לכיוון העסקי. הוא נותן לי להחליט בעצמי ותמיד שם כדי לתת את הפוש הקטן מאחור ואת העצות הטובות, אותו הדבר גם לגבי אמא שלי, לא יכולתי לבקש תמיכה יותר גדולה ממה שקיבלתי".



ההצלחה לצד הלחישות


איך שלא נסתכל על זה רוב עשה קריירה יפה החל מגיל נערים ועד לבוגרים. אליפות עם עירוני ר"ג בנערים, ליגת העל לבתי ספר, מעבר בכל הנבחרות הצעירות של ישראל והפיכה לשחקן משמעותי מאוד בבוגרים, מרחק נגיעה מליגת העל.

לצד ההצלחה הלחישות והשמועות בנוגע למעמדו לא פסקו. עומר הוא בנו של איתן, אחד מאנשי העסקים היותר ידועים בישראל ולשעבר יו"ר הועדה המקצועית באיגוד הכדורסל. למשפחה היה ברור כי במידה והילד יצליח אנשים יתחילו לדבר. "בכיתה ח', כשהתחלתי להיות בולט ולהיות בין השחקנים הטובים במחזור, אני זוכר שהיה לי איזה משחק ממש טוב ובסופו אבא שלי אמר לי "תקשיב לי טוב, תפתח עור של פיל, כי לא משנה מה תעשה תמיד אנשים יגידו שאתה משחק בגללי" מאז אותו רגע לקחתי את המשפט הזה לכדורסל וגם לוקח אותו לחיים." אומר רוב ג'וניור.

הגעת לכל הנבחרות הצעירות של ישראל, סכם את התקופה בהן מבחינתך.
"מבחינת תקופת הנבחרות זה היה כיף שאי אפשר לתאר אותו, אתה עובד כ"כ קשה כדי להיכנס ל-12 למרות מה שאנשים חושבים עליי דרך אגב (ראו פסקה קודמת), כל אליפות כזאת זה חוויה בפני בעצמה, אתה מייצג את המדינה, משחק עם החברים שלך, תחושת גאווה שהלוואי שאני אחווה אותה שוב."


התקופה בנבחרות

העונה הקשה בקריירה


אחרי שנתיים נהדרות מבחינה אישית בהפועל כפ"ס/כוכב יאיר בהן כבר בגיל 19 הפך לרכז הפותח של הקבוצה וסיים עם מספרים יפים מאוד (12.2 נק' ו-3.5 אס' ב-30 דק'), החליט רוב לעשות את קפיצת המדרגה ולעבור לקבוצה עם יומרות להיות בצמרת ואולי אף להפתיע ולעלות ליגה. התחנה הבאה הייתה עירוני נס ציונה.

העולה החדשה כיוונה גבוה מאוד, החתימה לצד רוב את טל דן, טל קרפלס ודן בנק, השאירה את רז זהביאן ואורן פליישר שהעלו אותה מהליגה הארצית וצירפה שני זרים צעירים שעל הנייר היו גם מבטיחים (קורי לואו וברקסטון דופרי, א.ע). רגע לפני פתיחת העונה לקחו בקבוצה צעד מפתיע וצירפו לסגל את דורי אסף. הרכז שלא קיבל צ'אנס במדי בני השרון בשנה הקודמת הגיע ל"לב המושבה" עם רזומה מרשים וכאחד שכבר עשה דבר או שניים בליגה השנייה.

השילוב בין אסף לרוב לא עבד על המגרש והדברים נראו היטב בתוצאות אותן השיגה נס ציונה בתחילת העונה (לזה צריך להוסיף גם את שני הזרים שלא נתנו תפוקה מספיקה ושוחררו לאחר זמן קצר). בסופו של דבר רוב שהבין שככה זה לא יכול לעבוד היה זה שלקח החלטה ועזב את הקבוצה.

לא הרגשת שויתרת מהר מדי על נס ציונה?
"תחילת העונה בנס-ציונה חישלה אותי מאוד. כל ההחלטות שלי עד עכשיו בקריירה היו די נוחות, שיחקתי 20 דקות בשנה הראשונה שלי בלאומית (מכבי אשדוד, א.ע), אח"כ הייתי בכפ"ס שנתיים רכז ראשון, שלא כל אחד בגיל 19 זוכה לזה ואז שבחרתי בנס ציונה חשבתי שיקרה משהו אחד אבל קרה משהו אחר."

בהפועל לב השרון חיפשו רכז ישראלי בציציות אחרי שמאמן הקבוצה, יניב בורגר, הרגיש שזה בדיוק מה שחסר לו כדי להשלים את הפאזל במאבקי הכניסה לפלייאוף העליון. רוב, אותו אימן בורגר במשך שנים במחלקת הנוער של עירוני ר"ג ואף זכה עימו באליפות המדינה לנערים, היה בדיוק התשובה לחיפושיו.

למרות האופטימיות המשך העונה לא הלך כפי שציפו ב"סאונה", שחרור שני הזרים המצטיינים של המועדון, ג'אמל קורנלי (מעבר לליגה השנייה בצרפת) ולואיס קלינץ' (סיבות אישיות) שינה את כל המומנטום וגם רוב לא הצליח להושיע. בסופו של דבר אחרי מאבק עיקש נשרה הקבוצה לליגה הארצית דווקא לאחר הפסד לאקסית מכפ"ס.

בסופו של דבר לקחת החלטה לא נכונה מבחינת הקריירה.
"זה היה שיעור בשבילי והמעבר הזה ללב השרון למרות שירדנו ליגה, העלה בי חיוך, למרות התקופות הקשות וההפסדים. התאכזבתי מהירידה של הקבוצה, לקחתי את זה מאוד קשה, אבל ההחלטות שלי לא קשורות לעניין הזה. במשחק האחרון שהיה מול כפ"ס ידעתי כבר מראש שזה הולך להיות משחק אמוציונאלי ולא רציתי שהוא הסתיים ככה ובטח שהקריירה שלי לא תסתיים ככה, אבל אני יודע שעשיתי כל מה שאני יכול, ניסיתי להרים כמה שיותר את היכולות שלי ובטח שבפלייאוף התחתון ולקראת סוף העונה. מאוד כאב לי, כי קודם כל התחברתי מאוד לאנשים שם בצורה מדהימה, נהניתי להגיע כל יום לאימונים אבל אין מה לעשות זה לפעמיים קורה, למרות שמתחברים מאוד לאנשים לפעמיים לא מתחברים קבוצתית."

"ליגת העל? לא עניין גדול"


יכולתו הטובה בארבע השנים האחרונות גררה סביב רוב התעניינות גם מקבוצות הליגה הראשונה. בקיץ האחרון הוא כבר היה כמעט סגור בברק נתניה של דני פרנקו שמכיר אותו מצוין מהתקופה בר"ג, אך הרכז הישראלי החליט שהוא לא מעוניין בהצעה. הסיבה המרכזית לכך היא ההבנה כי ישנה אפשרות ריאלית מאוד שהוא לא יזכה לדק' משחק רבות בעיר היהלומים ולמעשה יבזבז שנה מהקריירה.

שחקנים אחרים שהיו מקבלים הצעה מליגת העל היו קופצים עליה בשתי ידיים.
"בעיניי להגיע לליגת העל זה לא עניין כזה גדול ובטח שלא בעיה, לשחק ולהשפיע שם זאת הבעיה. במציאות היום לצערי אין סיכוי שזה יקרה, אני יותר אוהב את הליגה הלאומית, הלוואי שהיה בה יותר שיווק. כל אחד רוצה להגיע לליגת העל אבל העובדה שהגעת לשם לאו דווקא אומרת שהצלחת, לפחות בעיניי."

יש עוד סיכוי שנראה אותך חוזר לאולמות הכדורסל?
"ברמה חובבנית, סביר להניח שאני אמצא את עצמי משחק במקום כלשהו, לא יודע אם זה יהיה בישראל, אבל בכל מקום שאני אהיה אני אחפש את המסגרת הזאת, אבל באופן מקצועני אני לא מאמין. מקווה להמשיך בכדורסל בדרך אחרת, יש לי כמה מחשבות לעתיד".

יש לך איזה רגע מיוחד שאתה זוכר בקריירה?
"יש רגעים משמחים שאני אזכור מתקופת הנוער. בגיל נערים לקחנו את אליפות מדינה, אירוע שקרה קצת יותר קרוב היה בעונה שעברה עם כפ"ס שהיו צריכים להוריד לנו נקודות, לא חשבו שנשאר בליגה, בסוף ניצחנו את כל המשחקים בפלייאוף התחתון."

מילות פרידה אחרונות?

"אני רוצה להגיד המון תודה בראש ובראשונה למשפחה שלי. זכיתי להיות עם מאמנים שאני מאוד מעריך מהנוער ועד המעבר לבוגרים - יניב בורגר, רמי הדר, דני פרנקו והוד בן הרצל שמהם למדתי את היחס למקצוע, להיות מקצוען, שחקן צריך להיות טוב כמה שהוא יכול אבל תמיד צריך את האנשים האלה מאחור שייתנו את הצ'אנס לעשות את זה וזה הרבה דרך המאמנים, אז אני חייב להגיד להם גם תודה."


פרנקו. רצה אותו בנתניה