רגע לפני השלב הבא בקריירה שלו, חיים ברבי (21) מספר לנו על הקיץ המעניין שעבר עליו. מגלישה בקוסטה ריקה, למחנה אימון עם כמה מטובי השחקנים ב-NBA ועד לליגת הקיץ בישראל, וגם, על התהליך ששחקן עובר אחרי השיקום מפציעה והחזרה למרוץ להגשמת חלומו כשחקן בליגת העל.
----דותן נווה----
חיים, נתחיל מהסוף. איך עובר עליך הקיץ ברמה האישית, חוץ לכדורסל. עשית משהו יוצא דופן?
עובר בכיף עד כה, משתדל ליהנות ולנצל את החופש כמה שיותר לעשות דברים שאני אוהב. למען האמת זה הקיץ הראשון מזה ארבע שנים שיש לי זמן כדי לעשות דברים שאני רוצה, בכל השנים האחרונות נאלצתי להתמודד עם חוסר מזל של פציעות שהשיקום מהם השתלט לי על הקיץ. חוץ מכדורסל, ניסיתי בעיקר לממש את האהבה השנייה שלי, שאין לה הרבה מקום במהלך העונה - הגלישה. גלשתי בקוסטה ריקה למשך כמעט חודש עם חברים. היה מדהים.
לפני כשנתיים נראה היה שאתה בתנופה כלפי מעלה, מספר הדקות למשחק התחיל לעלות וכך גם הנק' ושאר הממוצעים. אך תחילת השנה שחלפה הייתה לך קשה במיוחד. קיבלת מעט דקות מנתי כהן ביבנה ונראה היה שדברים לא מסתדרים. מה גרם לעצירה במומנטום החיובי?
קודם כל צריך לציין שבעונה שעברה עברתי ניתוח בתחילת הקיץ שהשיקום שלו רק הסתיים בספטמבר, ככה שהתחלתי את האימונים בסוג של פיגור, במשחקי אימון עוד לא הייתי כשיר לחלוטין ודבר הוביל לדבר. נשארתי קצת מאחור, גם שכבר הייתי כשיר ההיררכיה הייתה מאוד ברורה ולצערי לא הייתי חלק משמעותי בה ולכן התקבלה ההחלטה לעבור לבארי. המעבר עשה לי רק טוב, גם מבחינה סטטיסטית וגם מבחינה מנטאלית.
גם עם עצירת התנופה בתחילת העונה האחרונה ביבנה, אני עדיין בכיוון של התקדמות בשנים האחרונות. לפני שלוש שנים עוד שחקתי בליגה א' רק בשביל הכיף לפני גיוס, כשאני משוכנע שאתגייס לשייטת. עצירה במומנטום היא דבר קשה כשחקן אבל לא משהו שיגרום לי להפסיק להעריך את עצם זה שאני עושה משהו שאני אוהב ומקבל עליו כסף.
לפני כשבועיים חזר ברבי ממחנה אימון בלא פחות ולא יותר מאשר לאס ווגאס. ספר על החוויה, איך היה להתאמן עם שחקנים ברמה של ה-NBA ? ומה ההבדל בין המחנה שם לליגת הקיץ שבה השתתפת מיד עם שובך לארץ?
הייתה חוויה מדהימה. העבודה שם היא ברמה מאוד גבוהה ושונה מסוג העבודה בארץ. האימונים הם בקצב מאוד גבוה והעבודה היא יסודית. זה שונה מכל מחנה שהייתי בו עד היום, בכך שאף אחד לא אומר לך מתי להגיע ומתי ללכת, אתה בונה לעצמך את סדר היום וברגע שהמאמנים רואים שאתה בא כדי להשקיע ולהשתפר הם ייתנו לך בחזרה כמה שאפשר. היו הרבה שמות מוכרים כמו צ'אנסי בילופס, מלווין איליי, ג'י ג'י היקסון (שעבר בטרייד עם כספי), אל הרינגטון ועוד רבים וטובים לא פחות.
זה כיף גדול לקבל הזדמנות לשחק עם שחקנים כאלו חמש על חמש כמעט כל יום, זה לא פשוט בהתחלה כי הם לא בדיוק סופרים אותך ואתה חייב לקחת הרבה בכוח כדי להראות שאתה יכול להתמודד. מבחינת הבדלים בין המחנה בווגאס לליגת הקיץ, זה שונה לגמרי- המחנה בווגאס מטרתו המרכזית היא לשפר את היכולות שלך כשחקן, הן מבחינה טכנית והן מבחינה פיזית ואתלטית. ליגת הקיץ היא מקום של במה נטו, מקום ששחקנים באים אליו בעיקר בכדי "לראות ולהראות" ע"י מאמנים ולהיחשף, אין פה מטרה של שיפור יכולות, אלא קידום אישי יותר מבחינת השגת חוזים, שזה דבר לא פחות חשוב כמובן.
מחנה אימון בווגאס, ליגת הקיץ, אתה עובד קשה מאוד הקיץ בכדי שיבחינו בך. האם העבודה הקשה משתלמת ויש כבר הצעות?
עבודה קשה תמיד משתלמת, ואם לא היום אז מחר. היו הצעות כבר מהרגע שהסתיימה העונה. כמובן שכשחקן אני רוצה לראות את עצמי בליגת העל ובהקדם האפשרי. אם תהיה הצעה קונקרטית מליגת העל מקבוצה שרוצה אותי ואוכל לקבל בה צ'אנס, ומשם להוכיח את עצמי בכל דקה על המגרש ולקנות את מקומי, מאמין שאקח אותה. אבל אני לא בגיל וסיטואציה שאני יכול להרשות לעצמי להעביר שנה על הספסל. אעדיף להוביל קבוצה בליגה השנייה ולהגיע בשל יותר ושחקן טוב יותר לליגת העל. אני עדיין רק בן 21 ויש לי עוד הרבה שנים של כדורסל לפני. יש הצעה שנראית כרגע כהצעה הטובה ביותר מבחינתי ומאמין שבימים הקרובים דברים יסגרו.
מה הן השאיפות שלך לעונה הקרובה, יש מקום ספציפי שאליו תרצה להגיע?
כמו שכבר ציינתי, הייתי מאוד רוצה לראות את עצמי משחק בליגת העל. אבל השאיפות שלי לא נובעות מהמקום הזה אלא יותר מהמקום האישי של דברים שהייתי רוצה לראות בי בעונה הקרובה, כמו יציבות- גם מבחינה סטטיסטית וגם מבחינה מנטאלית (שזה אולי אפילו יותר חשוב), מנהיגות- לא משנה איפה אהיה הייתי רוצה להפגין מנהיגות ולהעיז יותר, ושיפור מהשנים הקודמות של אספקטים במשחק כמו קליעה מבחוץ, הובלת כדור, קבלת החלטות, פיזיות נוספת וכד'. ארצה מאוד לסיים את העונה בתחושה שעשיתי עוד קפיצת מדרגה השנה.
לסיום, איפה נראה את חיים ברבי בעוד חמש שנים מהיום?
קשה לדעת, אני מקווה להיות במקום הכי גבוה שהגוף והראש שלי יאפשרו לי. אני יכול לנסות לכוון את הקריירה שלי מהיום עד מחר אבל בסופו של דבר החיים לוקחים אותנו לאן שאנחנו צריכים להגיע. אני רק יכול להבטיח לעצמי שכל יום בחמש- שש שנים האלו, לא יהיה יום שאסתכל לאחור ואומר "הייתי יכול לעבוד יותר קשה ". אם אצליח בזה אין לי ספק שדברים טובים יקרו. המטרות שלי הן די בסיסיות מעבר לכך- לא לדרוך במקום ולהמשיך להשתפר כל עונה כמו שעשיתי עד עכשיו, ומה שיגיע כתוצאה מכך זה אני כבר לא יודע.